נחל יצחק חלק א רפד

פ"ד דב"מ סי' א' שכתב להדיא דריש לקיש ס"ל דפירי עבדי חליפין ע"ש ובמק"א הארכתי בכ"ז ע"כ שפיר י"ל דלר"ל אינו יכול להתחייב בחיוב מחדש יותר מן החיוב שמוטל עליו דחייביה רחמנא ע"י קבלת הכסף רק היכא דהחיוב הוא להמלוה בעצמו שאני משא"כ היכא דההתחייבות הוא לכל המוציאו אף לאיש שאינו המלוה בעצמו דאינו משועבד לו כלל ע"כ אינו מועיל התחייבות ע"י כסף לר"ל: ולפ"ז מתורץ מה שהקשיתי לעיל בסוגיא דקדושין דף ה' דאמאי לא פריך הש"ס דהא איכא למיגמר קדושי אשה בשטר מקו"ח מהא דאשה מתקדשת ע"י נתינת שטר לכל המוציאו לידה בתורת קנין כסף דהא כיון דלא מצי למחול א"כ אשה מתקדשת בו ואין פודין בו הקדש ומע"ש די"ל כיון דעיקר סוגיית הש"ס דאמרו מה לכסף שכן פודין בו הקדש ומע"ש קאי אליבא דר"ל דאלו לר' יוחנן הא יש למיפרך מה לכסף שכן קונין בו מטלטלי משא"כ בשטר דאין קונין ע"י למטלטלי ואף בממר"ם שיש לו על אחרים ג"כ קונין ע"י למטלטלי אליבא דריו"ח כמו כל כסף והא דהוצרך הש"ס למיפרך מה לכסף שכן פודין בו הקדש ומע"ש היינו משום דקאי לר"ל וכנ"ל ואלו לר"ל כיון דנתבאר אליביה דר"ל דהתחייבות ע"י שטר לא מהני וגם התחייבות ע"י כסף לא מהני לר"ל ע"כ יש לדון אליביה דר"ל לדינא דס"ל דלא מהני התחייבות לכל המוציאו משום דכיון דקיי"ל אין ברירה מסתמא ס"ל לר"ל כן והא דס"ל לר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי לא תקשה קושיית הש"ס דסוף השולח דלא משכחת חד בר חד דמייתי בכורים כו' די"ל בזה כמו דתירצו התוס' שם בתירוץ הב' אליבא דידן דקיי"ל אין ברירה וקנין פירות לאו כקנין הגוף משום דדוקא ר' יוחנן אית ליה מחזירין זה לזה ביובל כו' ובמק"א עשיתי סמוכין לזה דר"ל ס"ל אין ברירה ואכמ"ל: וכיון דר"ל ס"ל אין ברירה ע"כ אינו חל חיובו לכל המוציאו אלא מצד סברת הנתיבות משום דחל כשיבורר כנ"ל ע"כ חל מעכשיו ובקנין חליפין לא מהני על אח"ז דהדר סודר למריה וע"כ אינו רק ע"י התחייבות בשטר דזה מהני על אח"ז ג"כ. אבל ז"א לר"ל דס"ל דשטר אינו מועיל על חיוב מחדש בשטר וע"י קנין כסף הא נתבאר דלר"ל אינו מועיל חיוב מחדש ע"י קנין כסף כ"א על עצם החיוב דחייביה רחמנא וכעין זה אבל על חיוב יתר על מה דחייביה רחמנא כמו הא דלכל המוציאו דהא מה"ת אינו משועבד רק להמלוה שלוה ממנו ולא לכל המוציאו א"כ עיקר חיובו דנתחייב לכל המוציאו אין זה מצד חיוב העצם דרחמנא חייביה רק זהו יתרון על חיובו דמחוייב וה"ל כעין חיוב מחדש דאינו יכול להתחייב ע"י קבלת כסף אליבא דר"ל: ועוד י"ל בקצרה וכמש"כ לעיל בענף ב' דהאי סוגיא דקדושין ס''ל כדס"ל לשמואל בבכורות דף מ"ט דהובא לעיל דפודה בנו בתוך ל' יום כיון דאינו יכול לפדותו מעכשיו ע"כ דומה זה למלוה ועיין ביו"ד סי' ש"ה סעיף ג' ואין זה דומה לנתאכלו המעות קדושין בתוך ל' יום כמבואר שם וכמה פוסקים ס"ל שם כשמואל לדינא א"כ ה"ה בהתחייבות לכל המוציאו כיון דאינו חל מעכשיו משום אין ברירה ע"כ לא מצי לחול לאח"ז משום דאז דינו כמו מלוה ואין זה כמו נתאכלו המעות בתורת קנין דהא לאח"ז נעשה מלוה דאינו קונה וה"ה דלא מצי להתחייב בחיוב מחדש ע"י מלוה ולא מהני בתורת כסף וכן בשטר לר"ל וי"ל דר"ל ס"ל בזה כשמואל ומכל הלין טעמי אינו מועיל התחייבות לכל המוציאו אליביה דר"ל ולכן בסוגיא דקדושין דקאי אליביה דר"ל דהא לר"י יש פירכא אחריתא דמה לכסף דמועיל לקנות אף מטלטלי ועיקר פירכת הש"ס דמה לכסף שכן פודין בו הקדש ומע"ש אינו רק אליביה דר"ל כנ"ל וכיון דנתבאר דלר"ל אינו מועיל התחייבות לכל המוציאו מה"ת וע"כ לא מצי למילף מן ממרמות דיש לו על אחרים דמקדשין בו האשה משום דהא לר"ל אינו מועיל זה כלל ובשטרות דיש לו על אחרים הא ס"ל לרבנן דאין מקדשין בו האשה משום דלא סמכה דעתה דאזיל ומחיל כמבואר לקמן דף מ"ח כנ"ל א"כ נתבאר דמוכח מן האי סוגיא דקדושין הנ"ל דלר"ל לא מהני התחייבות לכל המוציאו כלל ואף דלשמואל י"ל לפמש"כ התוס' ביצה דף ל"ז בד"ה ושמואל אמר כו' דבתולה בדעת אחרים אית לשמואל ברירה וכ"כ התוס' בכ"ד א"כ אליבא דשמואל מהני לכל המוציאו מה"ת דהא זה הוי תולה בדעת אחרים ויש ברירה בזה אכן לר"ל מוכח מסוגיא דקדושין דף ה' הנ"ל דאף תולה בדעת אחרים לית ליה ברירה וע"כ א"ש כל מש"כ: ענף ד ולפי כל מה דנתבאר י"ל דבאמת לדינא גם התוס' מצי ס"ל כשיטות הרא"ש והמחבר וש"פ דמועיל בשטר הנכתב לכל המוציאו ומשמע דגם מה"ת מועיל אך ז"א רק לדידן דקיי"ל כר' יוחנן דהתחייבות מחדש מועיל ע"י שטר [או דס"ל דמה"ת מעות קונות אך לפי מה דנתבאר ע"פ הא דבכורות דף מ"ט דבגמ' דילן גרסי הלכה כשמואל דהיכא דאין בידו לפדותו מעכשיו אין זה דומה לנתאכלו המעות בתורת קידושין וכנ"ל ומה"ט ס"ל לכמה פוסקים דהלכה כשמואל כנ"ל. א"כ נסתר זה דע"כ לפ"ז מוכח לומר דהתחייבות לכל המוציאו אינו רק ע"י שטר כנ"ל] ואז כיון דיכול לחול התחייבות כשיבורר לאח"ז המוציא לשטר זה ע"כ ממילא מה"ט חל אף מעכשיו. וכמש"כ הנתיבות לדמות זה לדשלב"ל דר"מ דאם אמר מעכשיו דאינו יכול לחזור לר"מ אף מקודם דבא לעולם אבל לר"ל דס"ל דאינו יכול להתחייב ע"י שטר בחיוב מחדש דמוכח מהאי סוגיא דקדושין דף ה' דמה"ט אינו מועיל אליביה התחייבות לכל המוציאו כלל: [ ולכן שפיר הקשו התוס' דל"ל קרא למעוטי שטרות מאונאה הא בלא"ה מכירת שטרות דרבנן ואי דנימא דקאי על שטרות דנכתבו לכל המוציאו כמו דתירץ התומים והנתיבות בסי' ס"ו. הא אכתי תקשה אליבא דר"ל דמה יענה בפירוקא דהך קושיא דל"ל קרא למעוטי לשטרות מאונאה דהא מבואר בב"מ דף נ"ו דת"ר כי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד יצאו קרקעות כו' יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות יצאו שטרות דכתיב כי תמכרו ממכר שגופו מכור וגופו קנוי יצאו שטרות כו' ואין עומדים אלא לראיה כו' הרי דממכר אתי למעוטי שטרות מאונאה ובודאי אין סברא לומר דריש לקיש יתרץ דהברייתא הנ"ל אתי כמאן דס"ל יש ברירה ואתי למעוטי על שטרות דנכתבין לכל המוציאו דמועיל להך מ"ד משום דהא ס"ל יש ברירה אבל לר"ל בעצמו דס"ל אין ברירה ולא מהני מה"ת אף דנכתבו לכל המוציאו ובעיקר מכירת שטרות אינו רק דרבנן דז"א דא"כ ממכר ל"ל אליביה דר"ל. ומה"ט מיאנו התוס' בתי' הר"נ כתובות פ' הכותב דתי' לקושיית התוס' הנ"ל דהקשו דל"ל למעוטי שטרות מאונאה והר"נ תי' דבאמת מה"ת א"צ למעוטי לשטרות ועיקר הקרא אתי לקרקעות אבל התוס' לא ניחא להו בתי' זה משום דא"כ ממכר ל"ל דהא קרקע אתמעטי מקרא דיד עמיתך כו' ושטרות נפקא להו מן ממכר כנ"ל אלמא דבעי מיעוט מקרא על שטרות. ושפיר הקשו התוס' דל"ל למעוטי שטרות מאונאה אי נימא מכירת שטרות דרבנן דאין לומר על ממרמות שנכתבו לכל המוציאו דאכתי תקשה לריש לקיש דאליביה לא מהני התחייבות לכל מוציאו כנ"ל דמה יענה בהך קושיא כנ"ל וע"כ הוצרכו התוס' להדר על תי' אחרים ואתיא על נכון דברי התוס' ואין הכרח מהתוס' דיפלגו על מש"כ הרא"ש והמחבר דמהני לכל המוציאו: ואף דמן התוס' ב"מ דף נ"ו ע"ב ד"ה והאי ביומיה מכירה כו' שכתבו דממכר מיותר דכתיב גבי אונאה אתי לרבות שכירות עכ"ז היש"ש לב"ק פ"ד סי' ל"ג והתורת חיים כתבו דפשט הסוגיא משמע דלאו מיתורא דריש לרבות שכירות וכ"כ השמ"ק והנימוקי יוסף ע"ש וע"כ שפיר כתבתי וידוע דאין להקשות דברי תוס' אהדדי כמש"כ היש"ש וקצרתי: ועפ"ז יש לתרץ מה שהקשה התומים בסי' ס"ו ס"ק א' על מש"כ התוס' בב"מ דף נ"ו ד"ה יצאו שטרות כו' בשם הר"ח שכתב לתרץ להך דיצאו שטרות דבאמת מכירת שטרות דאורייתא לפי דחל המכירה על שעבוד קרקעות דמשועבד מה"ת