נחל יצחק חלק א רפב

שלא תטרוף דעתו ע"כ תקנו דיהיה מועיל אמירתו וכיון די"ל דלא סמכה דעתו דהנותן ע"כ י"ל דאמר כן כמו מילי דכדי דאמרו בכ"ד גבי אמירה בעלמא אבל היכא דמקנה לחבירו ע"י מעשה הקנין אין לנו לומר דלא סמכה דעתו כ"כ בזה: וכן היה מקום לדון בזה לפמש"כ הר"ח בב"מ ד' נ"ו בתוס' ד"ה יצאו שטרות כו' דלכן מהני מכירת שטרות משום דש"ד ולפמש"כ הבשמים ראש להעיר דגבי א"י לא אמרי' ש"ד. ויש לדון מזה בפסחים ד' ל"א: ועיין מזה באו"ת סי' פ"ו ס"ק י"ג והעיקר דגם בדידיה אמרינן ש"ד ואכמ"ל וגם הא כבר נתבאר דאף כת"י דאין בו שום שעבוד נכסי כלל דמ"מ נמכר ע"י כו"מ א"כ ה"ה אף שט"ח דידיה אף דנימא דלא נשתעבדו נכסיו דמ"מ נמכר שט"ח שלו ע"י כו"מ ומצאתי בחוות דעת ליו"ד סי' קס"ט ס"ק ל"ט שהעיר בקצרה בסתירת דברי הש"ך הנ"ל: קונטרס הלז הוא בענין מכירת שטרות אי מה"ת או מדרבנן וגם יבואר בו על נכון הא דמהני שטר לכל המוציאו כמבואר בסי' ס"א: (ב) (סעי' א') בש''ך (ס"ק א' האריך בענין מש"כ ] הראשונים לדון אי מכירת שטרות מה"ת או מדרבנן ועיקר דבר זה הוא מהתוס' ב"ב ד' ע"ו ד"ה קני לך איהו כו' וב"מ ד' נ"ו ד"ה יצאו שטרות כו' וכתובות ד' פ"ה ד"ה המוכר שט"ח כו' והר"נ בכתובות פ"ט והרמב"ן ב"ב ד' ע"ז ושארי ראשונים שהקשו דל"ל למעוטי שטרות מאונאה אי נימא מכירת שטרות דרבנן ע"ש ובאמת י"ל בפשיטות דקאי המיעוט על שטרות דנכתב בהם לכל המוציאו דמכירתן הם מה"ת לכ"ע וכמש"כ התומים באמת כן לתרץ קושיית התוס' הנ"ל בסי' ס"ו ס"ק א' וכ"כ הנתיבות שם ס"ק א' ולפי"ז יש להקשות באמת דלמה הוצרכו התוס' לדחוקי בתי' אחרים הא יש לתרץ בפשיטות כן דהא גם בזמן הגמרא מצינו כן בב"ב ד' קע"ב וגיטין ד' י"ג. ואפשר דס"ל להתוס' כשיטת הרמב"ן דהובא בהר"נ גיטין פ"א גבי משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך דזה לא מהני מה"ת משום דאין ברירה וה"ה בממרמי לכל המוציאו אינו מועיל רק מדרבנן משום אין ברירה וכמש"כ הקצה"ח סי' ס"א ס"ק ג' מזה ועיין עוד בקצה"ח שם שכתב בשם המהרי"ט דכתב דהא דחל שעבוד לכל המוציאו אף דקי"ל אין ברירה משום דהא מצינו דיכול לשעבד דאקני אף דאין מקנה דבר שלא בא לעולם משום דשעבוד שאני ושעבוד לרבנן דר"מ הוי כמו קנין לר"מ א"כ ה"ה היכא דמתחייב לאדם דאינו מבורר כיון דהגוף ישנו בעולם א"כ דומה להתקדשי לאחר כו' דכתבו התוס' דכיון דהגוף איתא בעולם ס"ל לר"מ דמהני הקנאתו וה"ה שעבוד לרבנן ע"ש בקצה"ח ועיקר הך מילתא דשעבוד מועיל לרבנן כמו קנין לר"מ זהו רק מדרבנן כמש"כ הרשב"ם בב"ב ד' קנ"ז א"כ ה"ה הך מילתא דיכול להשתעבד לכל המוציאו דכיון דאין ברירה אין זה רק מדרבנן. ע"כ הקשו התוס' שפיר דלמה צריך למעוטי שטרות דאי בכל המוציאו הא לא מהני מה"ת לפי מאי דקיי"ל דאין ברירה ולפ"ז יהיה מוכח דהתוס' ס"ל דהא דלכל המוציאו דמהני אין זה רק מדרבנן: ענף א ולפי דיש לדון הרבה בעיקר דברי המהרי"ט הנ"ל ע"כ נלע"ד ליישב דברי התוס' הנ"ל באופן אחר והוא דאף דנימא כהסוברים לדינא דמה"ת חל שעבוד לכל המוציאו מ"מ לאו כ"ע מודו בזה ושפיר הקשו התוס' והוא דבקדושין ד' ה' אמרו מנין דאשה מתקדשת בשטר ודין הוא מה כסף שאין מוציא מכניס שטר שמוציא אינו דין שמכניס מה לכסף שכן פודין בו הקדש ומע"ש תאמר בשטר שאין פודין בו הקדש ומע"ש דכתיב ונתן הכסף וגו' ופי' רש"י שטר שאין פודין בו כו' אם כתב לגזבר שטר על מעות פדיון כו' ועיין ברשב"א שם שהקשה על פי' רש"י ופי' באופן אחר ויש להקשות הא מצי לדון קו"ח משטרות שיש לו על אחרים דמקדשין בו האשה ואין פודין הקדש ומע"ש כמבואר בבכורות ד' נ"א דבעי גופו ממון ובקדושין ד' כ"ז ועיין ברש"י כאן ולקמן ד' כ"ז ובכורות שם וכעין זה הקשו התוס', שם ד"ה שכן פודין בו דנימא קו"ח מקרקעות דאין מוציאות אפ"ה מכניסות ואין פודין בו הקדש ומה דתירצו התוס' בזה הא לא שייך זה התירוץ על הא דשטרות הניחא להסוברין דמכירת שטרות אינו רק מדרבנן א"ש דהא התם קיימינן בקו"ח דאורייתא למיגמר על קידושי אשה בשטר ע"כ לא מצי למילף זה מהא דקניות שטרות דאינו רק דרבנן אבל להסוברין דמכירת שטרות הוא מה"ת תקשה דהא המ"ל בקו"ח במה דמתקדשת מה"ת בשטרות דיש לו על אחרים כנ"ל ואפשר לומר דהא לקמן ד' מ"ח ס"ל לרבנן דר"מ בקידשה בשט"ח שיש לו על אחרים דאינה מקודשת משום דלא סמכה דעתה דלמא אזיל ומחיל א"כ לפ"ז לא מצי למיגמר בקו"ח משטרות דאינן מוציאות ואפ"ה מכניסות משום דהא שטרות אליבא דרבנן דר"מ אינן מכניסות ואכתי יש להקשות דהא בקידשה בממרני הנכתב לכל המוציאו דקיי"ל דאינו יכול למחול במכרו ואלו קידש אשה בשטר זה היא מקודשת כיון דלא שייך בזה הטעם דלא סמכה דעתה דאזיל ומחיל כמבואר בח"מ סי' ק"צ בש"ך ס"ק א' ואלו לפדות בממר"ם להקדש ולמע"ש בוודאי אין פודין דהא ג"ז מקרי אין גופו ממון כמש"כ הש"ך שם א"כ תקשה דהא הוי מצי למיגמר בקו"ח דאשה מתקדשת בשטר מהא דאשה מתקדשת בממרמות אף דאינן מוציאות וגם הא אין פודין בהם הקדש ומע"ש ולמה להש"ס להדחות להאי קו"ח ולמיגמר מדרשא אחרינא וזהו קושיא חמורה: על כן נראה לי מלתא חדתא בעיקר הך מילתא דלכל המוציאו דקיי"ל דמהני אף מה"ת משום דהא כבר הקשו הפוסקים דהאיך חל לכל המוציאו והא אין ברירה והנתיבות בסימן ס"א ס"ק ג' תירץ זה בטוב טעם עפ"י הכלל שהאריך שם דדוקא היכא דרוצה שיחול הענין מעכשיו אז אמרינן כיון דעכשיו אינו מבורר אלא לאח"ז שיתברר על כן אמרו בזה אין ברירה משא"כ היכא דבשעה שהוברר הדבר ראוי לחול הקנין ואז הוי דבר מבורר ע"כ בזה כו"ע ס"ל דיש ברירה וכיון דיכול להקנות שיהיה הקנין חל כשיבורר כמש"כ המהרי"ט ע"כ ממילא יכול להקנות ג"כ שיהיה הקנין חל מעכשיו וכמו בדשלב"ל לר"מ דס"ל אדם מקנה דשלב"ל דמה"ט יכול להקנות ג"כ בקנין מעכשיו כמש"כ התוס' ביבמות ד' צ"ג ולכן שפיר פסק הרא"ש דיכול לשעבד עצמו לכל מי שמוציאו אף מעכשיו כיון דיכול לשעבד עכשיו כשיבורר עכ"ל הנתיבות ועיקר הכלל הזה הוא מן התוס' ב"ק ד' ס"ט בסוגיא דכל המתלקט וכל הנלקט וכפי דהאריך בכלל זה השאגת אריה בסי' צ"ב וסי' צ"ג ע"ש וכעין זה מצאתי בתולדות אדם להרשב"א סימן פ"ב וידוע פלוגתת ריו"ח וריש לקיש בכתובות ד' ק"ב אם יכול להתחייב א"ע בחיוב מחדש בשטר דריו"ח ס"ל דמהני כדקיי"ל בסי' מ' ור"ל ס"ל דלא מהני א"כ לפ"ז יש לדון דלא מהני לכל המוציאו אליבא דר"ל משום דהא עיקר השעבוד ניקנה ע"י השטר דנכתב בו לכל המוציאו וכיון דלר"ל אינו מועיל התחייבות מחדש ע"י שטר ע"כ אינו יכול לחול שעבודו דמחייב א"ע לכל המוציאו ואין לומר דהא משכחת שעבוד לכל המוציאו ע"י קנין חליפין ז"א דהא כיון דקיי"ל אין ברירה ועיקר הטעם דחל הא דכל המוציאו זהו משום דמצי להתחייב לכשיבורר כמש"כ הנתיבות וע"כ חל מעכשיו כנ"ל ואלו בקנין חליפין הא קיי"ל דלא מהני קנין לאח"ז כמבואר בנדרים ד' מ"ח דההיא שעתא הדר סודר למריה וביבמות ד' צ"ג בתוס' ד"ה קנויה לך מעכשיו כו' ובח"מ סוף סי' קצ"א וסי' קצ"ה אלא קנין שטר וקנין כסף מועיל אף לאח"ז וכסף אף היכי דנתאכלו המעות בתורת קנין מהני כמבואר בקדושין ד' נ"ט וביבמות בתוס' שם ובשטר בעי דיהיה בעולם לאח"ז כמבואר שם הכל בארוכה ועיין בנדרים ד' כ"ט בר"ן שם מה שהביא בשם הרשב"א לחלק בין קנין כסף דלא בעי מעכשיו לקנין חזקה ע"ש: וכיון דעיקר טעמא דהך מלתא דמועיל לכל המוציאו אף דאין ברירה זהו משום דמצי לחול לאח"ז כשיבורר כנ"ל א"כ הא בקנין חליפין לא שייך זה כיון דאין קנין לאח"ז ועיקר