נחל יצחק חלק א רפא

ואכמ"ל אך זה שפיר מוכח מן דברי השל"ה דהוי כמו דהתחייב א"ע מעכשיו לשלם אם לא ישבע בנק"ח שלא הרווחתי דאל"כ קשה דאיך יכולין אנחנו לחייבו לשלם כפי השוואתם אף דאינו רוצה לישבע הא יכול לחזור מן ההתחייבות שלו כמו בכל קני לאחר ל' יום אם לא אמר מעכשיו כמבואר בקדושין ד' נ"ט ויבמות ד' צ"ג ובכ"ד א"כ איך יכולין לחייבו לשלם כפי ההשוואה אם לא ישבע בנק"ח והא יכול לחזור בתוך כך מקודם שיחייבוהו הב"ד וע"כ מוכח דהוי כמו דהתנה בפי' מעכשיו בעת כתיבת השטר להתחייב כפי סך השוואתם ליתן הריוח עד זמ"פ אם לא ירצה לישבע בנק"ח לא הרווחתי ועיין בח"מ סי' ס"ו סעי' ל"ה ובית מאיר סי' ס"ו סעי' א': וכיון דהוי כמו כל התחייבות מעכשיו ע"כ שפיר יכולין להקנות גם הריוח ע"י כו"מ כמו כל חוב בשטר וכת"י אף דאינו גובה ממשעבדי כנ"ל וכש"כ הך חוב הרבית דנראה לפ"ז דגובה ממשעבדי אם נתברר לבסוף דאינו רוצה לישבע ודומה להא דסי' ס"א סעי' ז' בשמעון שנתחייב מעכשיו בתנאי כו' דגובה ממשעבד ומקרי דבר קצוב כמש"כ הנתיבות שם משום דהוי ביד הלוה לעשותו קצוב כנ"ל ולא שייך לומר בזה טוענין ללקוחות כיון דחזינן עכשיו דאינו רוצה לישבע שלא הרווחתי א"כ ממילא מחוייב למפרע לשלם כפי השוואתם עד זמ"פ והוי חיוב ברור על הלקוחות וגם היכא דאינו גובה ממשעבדי ג"כ נקנה בכו"מ כמו כת"י כיון דהוי חיוב מעכשיו ואינו דומה לפקדון דאינו נקנה השטר פקדון ע"י כו"מ משום דלא אשתעבד נכסי מן עת הפקדון רק מן עידן פשיעה וכשיטות כמה פוסקים כנ"ל ובאמת לשיטת הסוברים דנכסי שומר ממשיכה אשתעבד כמבואר בסי' שמ"א יש לעיין בזה עדיין אבל בחוב הרבית דהוי כמו כל חיוב מעכשיו וודאי דחל בו הקנין ע"י כו"מ כמו כל חוב אף בכת"י ואף דבעת דהקנהו להחוב הרבית עדיין לא נתברר החיוב בבירור ודלמא ישבע לא הרווחתי אם יגיע הזמ"פ מ"מ עכשיו שהגיע זמ"פ ולא נשבע איגלאי למפרע שהיה מחוייב בסך קצבתם מן עת כתיבת השטר וכבר כתבתי לעיל שיכול למכור כל מידי אף דלא נתברר כ"כ החיוב בעת המכירה מקודם שנתברר קיום התנאי וכמו הא דפסחים ד' ל"א וכן כל חוב כתובה שהוא בתנאי אם תתאלמן ותתגרש וכש"כ זה דהתם בפסחים היה בידו לסלק בזוזי והנה הכא אינו בידו לפטור א"ע רק עד שישבע שלא הרווחתי ודלמא אינו יכול לישבע זה באמת וידוע מש"כ התוס' בזבחים ד' ל"ד ע"ב ד"ה כל שבידו כו' דמה דאסור למעט אין זה קרוי בידו וכש"כ איסור דאורייתא ובשבועת שקר ועיין בשבועות ד' ל"ב ע"א רש"י ד"ה והאמר אביי כו' דרוב ב"א אין נשבעין לשקר כו' ולכן מהני מכירתו לחוב רבית שהוא ע"פ היתר עיסקא וכש"כ לחוב רבית שהוא כעין הא דיו"ד סי' קנ"ט וכן רבית שהוא ע"פ היתר זקוקים בכל הנך מהני מכירתו ע"פ כו"מ. וידעתי מה דיש להעיר בכ"ז ע"פ דברי המג"א בסי' תמ"א ס"ק ג' מש"כ בשם הר"נ אבל במנחות ד' ק"ב אמרינן הואיל אי בעי פריק וקצרתי ועיין בספרי באר יצחק ח"א סי' ב' ענף ב'. ואחר כתבי כ"ז ראיתי בספר שו"ת טור האבן סי' ו' שהביא בשם הגאון מו"ה זלמן מרגליות זצ"ל מבראד שכתב ג"כ דכיון דיש קצבה לעיקר הרבית אע"ג שאין קצבה לשנים מ"מ מקרי קצוב כו' והטור האבן חולק עליו אבל לא העיר במש"כ לעיל לדמות זה להא דח"מ סי' ס"א סעי' ז' דכיון דהוי ביד הלוה לעשותו קצוב דגובה ממשעבדי כמש"כ הנתיבות שם וה"ה בהרבית שעד זמ"פ דאף דנימא דהא יכול המקבל עיסקא לחזור בתו"ז וכמבואר בסי' קע"ו מ"מ הא יצטרך לבא לחשבון ולישבע שלא הרויח כ"כ וכמש"כ הנתיבות בסי' ע"ד ס"ק ד' א"כ הא נתבאר לעיל דזה אינו קרוי בידו משום דלמא לא ירצה לישבע בשקר והא זה בוודאי בידו שלא לסלק החוב בתו"ז ולישבע א"כ יהיה הרבית עד זמ"פ חשיב דבר קצוב וגובה ממשעבדי והוי כש"כ מהא דסי' ס"א דהתם הוי בידו ע"פ קום ועשה כש"כ בנ"ד דהוי בידו ע"פ שב ואל תעשה: וכן ראיתי שם בספר טור האבן הנ"ל שכתב דאף דנימא דהרבית חל מעכשיו אם יהיו כך מ"מ אינו במכירה דהוי כמו כל מוכר דשלב"ל דלא קנה ע"ש אבל באמת זה אינו וכמש"כ לעיל להעיר מהא דסי' רמ"ח סעי' ז' מש"כ הרמ"א בשם תשובת הרא"ש דיכול למכור השדה אף מקודם שנעשה התנאי ע"י קום ועשה ולא מקרי דשלב"ל וכן מהא דפסחים ד' ל"א וה"ה בנ"ד דעכשיו שנתברר דלא סילק לו הוי למפרע חיוב ברור על הרבית עד עת הסילוק החוב ולא מקרי דשלב"ל ומהני מכירתו וכן ביתר דבריו יש לדון הרבה לפמש"כ לעיל: ענף ו והנה עיקר ספיקו של הרמב"ן הנ"ל הוא רק אם יכול למכור חוב הרבית אבל חוב הקרן של א"י בודאי מהני מכירתו וכן פסקו בסי' ס"ו סעי' ד' דשטר חוב של א"י נקנה בכו"מ וכן מבואר לקמן סעיף ל"ב והובא זה בנו"ב במ"ת ח' ח"מ סי' מ"ה שכתב בפשיטות דאף שט"ח של א"י נקנה בכו"מ ע"ש אכן הש"ך ביו"ד סי' קס"ט ס"ק ס"א כתב ובחובות של אשראי פי' שט"ח שיש לו מא"י וה"ה אם חייב לו בע"פ עכ"ל הש"ך א"כ מבואר להדיא דס"ל להש"ך דשט"ח של א"י אינו נקנה בכו"מ וכן נראה מן מש"כ הש"ך ביו"ד סי' קע"ג ס"ק ח' בשם הגהות אשר"י דבעינן שיזכה הקונה במעמ"ג ואם יש לו שטר עליו כו' ואם הלוה הוא א"י יאמר המוכר ללוקח כו' משמע מזה דלא מהני ביה כו"מ בשטר וטעמם הוא משום דס"ל כשיטת המרדכי והגהות מיימוני ומהר"ם דהובאו בסי' רנ"ג סעי' כ' דכתבו לדון כן גבי מתנת שכ"מ דלא נקנה משום דלא סמכה דעתי' אך עיקר דברי הש"ך ביו"ד סתרי למה שסתם הש"ך הכא דאף חוב של א"י נקנה ע"י כו"מ: ואפשר לומר דכוונת הש"ך ביו"ד הוא דאף דגם שטר של א"י נקנה בכו"מ מ"מ התם גבי איסור רבית לא מהני קנין כו"מ דהא לשיטת כמה פוסקים הוא דקנין כו"מ אינו רק דרבנן וכמש"כ הש"ך הכא בשם הב"י ועיין לקמן סעי' כ"ה וש"ך ס"ק פ"ה: וע"כ לא מהני כו"מ גבי איסור רבית אבל באמת ז"א דהא מצינו דאף קנין דרבנן מהני גבי איסור רבית כמבואר בב"מ ד' ע"א דאמר רבינא דזכייה מדרבנן אית ליה וע"כ מותר אם העמידו אצלו וכמש"כ השמ"ק שם והריב"ש בסי' ש"ה לתרץ קושיית הרמב"ן שהקשה דאיך הקילו ליקח רבית בשביל זכייה מדרבנן דאינו מועיל מה"ת ולולי דבריהם הייתי אומר לתרץ קושיות הרמב"ן הנ"ל והוא דהא מבואר ביבמות ד' צ' ת"ש בטלו כו' והוכיחו מזה כמ"ד דיכולין חז"ל לעקור דבר מה"ת אף בקום ועשה ודחו משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן וא"ל רבינא לרב אשי התינח דקדיש בכספא קדיש בביאה כו' וכן הוא בגיטין ד' ל"ג א"כ מוכח מזה דרבינא היה ס"ל להוכיח משם דיכולין חז"ל לעקור דבר מה"ת ע"כ שפיר אמר רבינא בב"מ דכיון דזכייה מדרבנן אית ליה ע"כ הותרה שם איסור רבית משום דאזיל לשיטתיה דיכולין חז"ל לעקור לאיסור דאורייתא אף בקום ועשה ויש להאריך בזה: אבל באמת העיקר כדברי הראשונים הנ"ל דאף ע"י קנין דרבנן הותרה איסור רבית וכמש"כ הפנ"י בב"מ דף ע"א בגמ' ד"ה רבינא אמר כו' וכן מוכח ממש"כ הש"ך ביו"ד סי' קע"ג ס"ק ח' בשם הגהות אשר"י דגם קנין מעמ"ג מהני גבי איסור רבית ע"ש וכן מוכח מכל קנין כו"מ ועי' באו"ת סי' ס"ו ס"ק ג' ונתיבות ס"ק ג' וכן מוכח מכמה דוכתי. ובאמת הש"ך והב"י ביו"ד סי' קע"ג קצרו בדברי הגהות אשר"י דראיתי בהגהות אשר"י ב"מ פ"ה ד' ס"ה ברא"ש סי' כ"א שכתב בזה"ל ואם הלוה הוא כו' והוא מלוה בע"פ ואמר שמעון ללוי הקונה אני מוחל כו' אלמא דקאי רק על מלוה בע"פ אבל במלוה בשטר מהני גם גבי א"י בכו"מ כמו דקאמר שם לעיל. וע"כ העיקר כמש"כ הנו"ב להכריע לדינא דכ"ע ס"ל דנקנה גם חוב כזה בכו"מ משום דאין לדמות זה להא דח"מ סי' רנ"ג דמיירי שם במתנת שכ"מ דהא שם ס"ל להך שיטה דגם במלוה שיש לו משכון אינו נקנה במתנת שכ"מ משום דלא קני משכון כמבואר בפסחים ד' ל"א ואלו הכא ביו"ד סי' קס"ט סעי' י"ח כתבו דחוב שיש לו משכון נקנה ע"י משיכת המשכון ולהתיר עי"ז איסור רבית אלמא דמוכח דשאני גבי מתנת שכ"מ דעיקרו הוא משום