נחל יצחק חלק א רפ

דידן דאף דאינו נאמן לומר נאנסו מ''מ עיקר חיוב שלו הוא רק מעת אונסין אם לא יברר בעדים א"כ הא בעת כתיבת השטר לא היה לו אז חיוב הגוף על המקבל עיסקא מפלגא פקדון ע"כ עדיין יש לדון דלא נקנה בכו"מ משום דאין לו דין שטר אבל באמת ז"א דודאי אין סברא לומר כן בשטרי עיסקא דידן דא"כ יהיה הדין דלא יגבה לפלגא פקדון מיורשים כמו דאמרו בהניח להם פרה שאולה דכתובות דף ל"ד דאם מתה אין חייבין באונסה אף דהניח אחריות נכסים משום דמפשיעה אשתעבד ובאמת הא גובין בשטרי עיסקא דידן אף מיורשין וממשעבדי שקנו הנכסים תיכף אחר קבלת העיסקא משום דאם לא כן יונעל דלת בפני הלוין דמי ירצה להלוות על שטרי עיסקא דידן דלמא ימות ולא יוכל לגבות מיורשין וממשעבדי לפלגא פקדון וע"כ מוכח דאמרינן דחל החיוב עליו מעת קבלת העיסקא דהתחייב א"ע מעכשיו בכל חיוב אונסין כ"ז שלא יברר בעדים וכבר כתבתי בספרי באר יצחק ח' ח"מ סי' ג' דבכל חיוב על תנאי דהוי כמו דאמר מעכשיו ודוקא בחיוב שומרים דהתורה חייבו בזה י"ל דנכסי שומר מפשיעה נשתעבד ולא מעכשיו ע"ש. וכש"כ בנ"ד דהוי בתנאי דשב ואל תעשה כ"ז שלא יברר בעדים שנאנסו יהיה חייב בכל חיוב שבעולם ודאי דהוי כמו דאמר מעכשיו וכן הוא האומדנא דאל"כ לא יהיה יכול לגבות מיורשין ויונעל הדלת כו' וע"כ הוי החיוב מעכשיו ולכן שפיר נקנה שטר עיסקא דידן בכו"מ ואם יכתב לכל המוכ"ז נקנה במסירה לבד וגובה ממשעבדי אם עדים חתומים בו ואם אין עדים ג"כ נקנה בכו"מ כמו כל כת"י ודינו כמו כל שטר חיוב דהיה חל החיוב עליו בעת שנכתב השטר אך י"ל דכ"ז אינו רק אם אינו בעיניה אבל אם הוא בעיניה י"ל דלא שייך כ"ז לפמש"כ הקצה"ח בסי' ש"מ וסי' פ"ו בשם כמה פוסקים דאף אי נימא דממשיכה אשתעבד מ"מ כ"ז שהוא בעין אין עליו חיוב ע"ש ע"כ י"ל דכה"ג לא נתפס ביה קנין כו"מ אכן אם אינו בעין עכשיו שפיר י"ל דנתפס ביה קנין כו"מ משום דכיון דאינו מחזיר להפלגא פקדון בעיניה הוי למפרע חוב עליו מעת כתיבת השטר וכבר כתבתי לעיל דאף מה דלא נתברר בעת המכירה מ"מ אם לבסוף איגלאי למפרע דחל ביה דיני מכירתו וגם בבעין יש לדון הרבה ולדברי הקצה"ח הנ"ל נראה לי דהתקנה בזה דיקנהו הפלגא פקדון באגב קרקע ואת השטר בכו"מ דאז נקנה לו הפלגא פקדון דאם הוא בעיני' בעת ההקנאה א"כ נקנה אג"ק ואם אינו בעיני' בעת ההקנאה דטוען נאנסו מכבר דעיקר החיוב הוא משום מתנה ש"ח להיות כשואל להתחייב באונסין כ"ז שלא יברר בעדים וכמש"כ הנתיבות בסי' ס"ט ס"ק ט'. א"כ לזה מהני קנין כו"מ כמש"כ:. אך י"ל דז"א רק הקרן דדינו כמלוה בשטר אבל הרבית שעלה עד המכירה כיון דכתב השבו"י דאין חיובו מעכשיו רק בכל יום ויום עולה השבח מן פלגא פקדון וע"כ אינו גובה ממשעבדי ומה"ט י"ל דלא נקנה בכו"מ ואין דינו רק כמלוה בע"פ דלא שייך בו קנין כו"מ רק הריוח שעולה מן הפלגא מלוה שייך להלוקח משום דמעותיו השביחו לאחר המכירה אם הקנהו הקרן אבל לא במה שעלה כבר מקודם המכירה ודינו כמו קנה דשב"ל עם לא בא לעולם דקיי"ל דקנה מחצה וע"כ אף דלא חל הקנין על הרבית מ"מ חל הקנין על כל הקרן. אך לפי המבואר בח"מ סי' רט"ז סעי' ה' שיטת הרמב"ם גבי קרקע ודקלים דאם אין נותן לו הדקלים יכול הלוקח לחזור לכן בלא ידע הלוקח שאין לו דיכול לחזור ולומר במקח שלם אני רוצה כמבואר בסי' קפ"ב סעי' ח' וכמש"כ הנתיבות שם ס"ק ח' א"כ ה"ה כאן אם המוכר חוזר ממכירת הריוח שעד המכירה דיכול הלוקח לחזור ממכירת הקרן ולומר למקח שלם של הקרן והרבית אני רוצה ולא שייך בזה לומר דהא ידע הלוקח דלא נתפס הקנין של הרבית וע"כ חל הקנין של הקרן ואף להרמב"ם והשו"ע שם בסי' רט"ז הנ"ל משום די"ל בזה דלאו כ"ע דינא גמירי ובפרט דיש מקום לומר דיהיה נתפס הקנין גם על הרבית כדין כל שטר שנקנה בכו"מ כמו שיבואר וכיון די"ל כן ע"כ שפיר יכול לומר דטעה הלוקח בזה הדין היכא דהוי מוחזק וכמש"כ הש''ך כה''ג בסי' מ''ב ס''ק כ' וס''ק כ''ב וכמש''כ במק"א להאריך בזה. אך כ"ז לפמש"כ השבו"י אבל לענ"ד נראה לדון דשפיר נקנה אף הריוח מהעיסקא ע"י כו"מ משום דדינו כמו כל חיוב בשטר והוא דבשו"ת טור האבן סי' מ"ה העלה דאף בשטרי עיסקא דידן דאם נשבע המקבל לא הרווחתי פטור מ"מ אם מת גובין מיורשים ולא טענינן להו שמא היה אביהן טוען לא הרווחתי משום דכן היתה התקנה דכ"ז דלא נשבע לא הרווחתי דיהיה חייב בהריוח כפי שקצבו וכיון דגובין מיורשים אף הרבית שעלה בחיי האב א"כ חזינן דהוי כאלו התחייב א"ע בפי' בעת כתיבת השטר על כל הרבית שיעלה אם לא ישבע לא הרווחתי דאם לא היה החיוב אז בעת כתיבת השטר א"כ אמאי גובין מיורשים וזהו כש"כ מהא דהניח פרה שאולה דאם לא אשתעבד נכסי מעת שאלה אין גובין מיורשים ומוכח ממה שנהגו לגבות מיורשים דאמרינן דהתחייב א"ע בעת כתיבת השטר עיסקא על כל מה שיעלם הריוח כ"ז דלא ישבע ומה"ט י"ל דגם גובין מן משעבדי משום התחייבות וכמו שכתב הרשב"א במזונות הבת דגובין ממשעבדי מה"ט ואין לומר דה"ל דבר שאין לו קצבה ז"א דהא מבואר בסי' סמ"ך סעי' ב' בש"ך ס"ק י"א דאם לא נתן קצבה לשנים מקרי דבר קצוב וכן במה שביד הלוה לישבע שלא הרויח כ"כ כפי קצבתם ג"כ מקרי דבר קצוב וגובה ממשעבדי וכמבואר בסי' ס"א וכמש"כ הנתיבות שם ס"ק יו"ד לתרץ קושיית האו"ת ס"ק ה' דמה דהוי ביד הלוה מקרי קצוב וגובה ממשעבדי כש"כ בנ"ד דאם יהיה הלוה שב ואל תעשה ולא ישבע לא הרווחתי יהיה חייב לשלם הריוח כפי קצבתם ע"כ שפיר מקרי דבר קצוב וגובה ממשעבדי משום שהתחייב א"ע בעת כתיבת השטר על כל מה שיעלה הריוח כמו בהא דסי' ס"א סעי' ז' הנ"ל: וכיון דהוי התחייבות מעכשיו בעת כתיבת השטר על כל מה שיעלה הריוח ע"כ נקנה בכו"מ אף הרבית שעלה מקודם המכירה ולא מבעי היכא שגובה ממשעבדי ואף היכא שאינו גובה ממשעבדי אם אינן חתומין בו ב' עדים ג"כ נקנה כמו כל כת"י כנ"ל א"כ נתבאר דלא מבעי הרבית שאינו ע"פ היתר עיסקא כמו ע"פ היתר זקוקים וכהנה ואף הרבית ע"פ עיסקא ג"כ נקנה בכו"מ: ענף ה וראיתי בחתם סופר על ח"מ סי' קל"ו שכתב בשטר כיס על היתומים דטענינן להו דלמא היה טוען אביהם לא הרווחתי ופטורים לשלם מה שעלה בחיי אביהם ומשמע דקאי האידנא לאחר תקנת מהר"ם ז"ל וזהו דלא כמש"כ בשו"ת טור האבן הנ"ל אבל ראיתי בספר עצי לבונה ליו"ד סי' קע"ז סעי' ל"א שכתב ג"כ כמו שכתב הטור האבן הנ"ל דהתקנה של מהר"ם ז"ל היה דכ"ז דלא ישבע לא הרווחתי יהיה חייב לשלם הרבית כפי השוואתם ומה"ט אינו יכול להטיל קב"ח ולא להפך השבועה על המלוה וזהו הכל כדברי הטור האבן הנ"ל והביא כן בשם השל"ה וחפשתי ומצאתי כן בשל"ה ד' צ"ה ע"ב שכתב להדיא דאינו נאמן על הריוח עד שישבע בנק"ח לא הרווחתי ואף דע"פ דין היה מקום לומר דלא יצטרך לישבע בנק"ח רק היסת ואם אינו טוענו ברי יהיה סגי בקב"ח מ"מ תקנו הכא דיהיה חייב שבועה בנק"ח משום מתנה ש"ח להיות כשואל כו' עכ"ל וכוונתו למה דמבואר בסי' צ"ג סעי' ד' דיש חולקים דמקבל עיסקא א"צ לישבע אם נותנים לו שכר עמלו וכמש"כ התוס' בשבועות ד' מ"ח ע"ב ועכ"ז בעיסקא דידן מחוייב לישבע בנק"ח מחמת התקנה שהתחייב א"ע בזה וכ"כ הנתיבות בסי' צ"ג ס"ק ג' דנוהגין בעיסקא דידן להשביע כשטוען לא הרווחתי וכבר הקדימו השל"ה: והנה בעיקר ראיית העצי לבונה מן השל"ה אין זה מוכרח כ"כ די"ל דאף דהוי כאלו התנה להתחייב מעכשיו על השוואת הריוח באם לא ישבע בנק"ח שלא הרווחתי מ"מ י"ל דז"א רק אם לא ירצה לישבע ובחייו אבל לאחר מותו עדיין י"ל דאין יכולין לחייב ליורשיו משום דאונסא לא חייבי' רחמנא ולכן עדיין י"ל כמש"כ החתם סופר ובאמת יש להאריך בזה הפרש