נחל יצחק חלק א רעט

מיניה ולכן לא הוי כגבוי דמשמע מדבריהם דס"ל ג"כ דחוב רבית ה"ל דין מלוה בשטר דאי נימא דס"ל דאין לו רק דין חוב בע"פ א"כ הא ה"מ לומר בפשיטות דלכן אינו נוטל פ"ש ברבית משום דהא יש לו דין מלוה בע"פ ואינו נוטל פ"ש רק במלוה בשטר כמו דאמרו בש"ס שם כיון דנקט שטרא כמאן דגביה דמי וכמש"כ התוס' בגיטין דף ל"ז וכמו דמשמע פשט הלשון שט"ח העומד לגבות כגבוי דמי וכיון דחזינן דהוצרכו לפרש בטעם דאמאי לא הוי כגבוי ברבית א"כ מוכח דאף רבית יש לו דין שטר לכל דיניו רק שא"ה כנ"ל: ובב"מ דף ס"ב ע"א אמרו מאי קום ועשה לקרוע שטרא אי קסבר שטר העומד לגבות כגבוי דמי כו' ופי' רש"י כגבוי דמי שהרי שיעבד לו קרקעותיו על הקרן ועל הרבית א"כ מוכח מזה דאף רבית יש לו דין שטר דאל"כ הא לא שייך בדין מלוה בע"פ לומר דהוי כגבוי כנ"ל ומדקרי ליה שט"ח העומד לגבות משמע דיש לרבית ג"כ דין שטר וכמש"כ הרשב"א והרמ"א וכן יש להעיר מהך סוגיא על מש"כ לעיל בשם הרשב"ם והשמ"ק דב"ב דכתבו דלכן אינו נוטל פ"ש ברבית משום דברבית לא הוי כגבוי והא הכא בב"מ משמע דאם שט"ח הוי כגבוי דה"ה חוב רבית ג"כ הוי כגבוי וכן יש להעיר על מש"כ השמ"ק בתי' ב' דרבית כיון דהוי מילתא דאין מוציאין בדיינין ע"כ לא הוי כגבוי והא הכא אמרו דאי שט"ח כגבוי דמי דה"ה ברבית דאיסורא ג"כ הוי כגבוי אך זה אינו קשה די"ל דבאמת רק אותו מ"ד דס"ל בב"ב דאינו נוטל פ"ש ברבית טעמו דברבית לא הוי כגבוי משום הנך טעמים הנ"ל אבל הך סוגיא דב"מ ס"ל דגם ברבית אף דלא שקל ממנו דמי ג"כ הוי כגבוי וכדמצינו גבי כתובה דס"ל לב"ש ג"כ דהוי כגבוי אף דלא שייך ביה לומר דשקל דמי ואף דהוי באיסורא מ"מ ס"ל להך סוגיא דב"מ די"ל דהוי כגבוי וכוונת הגמ' שם דאי קסבר כו' היינו דנימא דאף בחוב רבית קסבר כן מ"מ קשה והא עבדי איסורייהו אבל באמת אין זה מוכרח כ"כ ואחר דמסיק לעולם קסבר דלאו כגבוי דמי י"ל דבאמת טעמו משום דהוי חוב רבית וגם דהוי באיסור ע"כ לא הוי כגבוי ובאמת לשון דאמרו שם שטר העומד לגבות הוא מוקשה בסברא דהא כיון דהוי איסורא א"כ לא נקרא בשם עומד לגבות ועיין בב"ק דף ל' ע"ב תו' ד"ה דמשעת כתיבה כו' ומזה מוכח כמש"כ לקמן דמיירי בזקף וכלל הרבית והקרן א"כ שפיר יכול לבא לגוביינא משום דלא ידעו שיש בו רבית אך מן מה דאמרו שם אי קסבר שטר העומד לגבות כו' ואי לאו כגבוי כו' לעולם קסבר שטר העומד כו' דמשמע דזה היה פשוט להש"ס דגם בחוב רבית שייך למקרי ליה בשם שטר' א"כ מוכח מזה כמש"כ הרשב"א והרמ"א דגם רבית יש לו דין שטר דנמכר בכו"מ: ואפשר לומר דמיירי בזקף הרבית בשטר במלוה ואז ה"ל כגבוי כמבואר בב"מ דף ע"ב ע"א ובש"ך סי' ס"ו ס"ק ק"ז ולפ"ז ה"מ הש"ס לאוקמי שם בב"ב דהא דתני בכור נוטל פ"ש ברבית דמיירי בזקף הרבית בשטר אך י"ל דא"כ פשיטא דהא דינו כמו מלוה וע"כ אין זה ראיה מכרעת כ"כ והבית יוסף ביו"ד סי' קס"ט הביא ג"כ דברי הרמב"ן דנסתפק אם נמכר רבית כנ"ל והביא בשם התה"ד דאם זקף עליו במלוה חשוב כקרן ויכול להקנותו כמו דין שטרות אך נתבאר דאף בלא זקף הרבית ג"כ נמכר הרבית כמו כל מלוה בשטר וכמו שפסק הרשב"א והרמ"א ולא מבעיא אם מכר הרבית שעלה עליו עד זמן המכירה ואף במכר הרבית שיעלה אחר המכירה סך כך וכך ולא מכר הקרן דמ"מ נמכר ואף דלא היה מבורר החוב של הרבית שיעלה אח"ז דהא היה ביד הלוה לסלקו להחוב מקודם שיעלה הרבית מ"מ נמכר כמו בהא דפסחים דף ל"א דאי למפרע גובה מהני מכירת המלוה וכמש"כ לעיל ועיין באה"ע סי' מ' סעיף ג' ב"ש ס"ק ז' ואכמ"ל ועיין בהגהות רע"א ז"ל ס"ק א' דיכול למכור חצי השטר. וכ"ז הוא באם היה הרבית באופן המבואר ביו"ד סי' קנ"ט או בהיתר זקוקים הנהוגים אבל אם היה היתר הרבית ע"פ היתר עסקא בזה י"ל דאינו נמכר הרבית שעלה עד זמן המכירה וכפי שכתב בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' קפ"ג דאף דחוב רבית גובה ממשעבדי מ"מ הרבית שהוא ע"פ היתר עיסקא כיון שאם נשבע לא הרווחתי יפטר ועיקר חיוב הרבית הוא מן מה שהרוויח חלק פלגא פקדון שלו ואין חל חוב הרבית מזמן השטר רק בכל יום ויום בעת שהרויח ע"כ אינו גובה ממשעבדי וכעת אין ת"י ספר שבו"י והנה המהרי"ט ח' יו"ד סי' כ"א העלה דעיסקא שהוא פלגא פקדון אינו נקנה בכו"מ ע"פ דברי הטור בסי' ס"ו סעיף י"ד שהביא בשם ה"ר ישעיה כו' אבל הרא"ש ז"ל כתב שאין נקנה אלא שטר של קנייה כו' א"כ בשטר של עיסקא לד"ה אין בו דין מכירה שהרי אפילו קנין ושעבוד אין שם ולא מהני ליה שטרא אף לראיה דמצי לומר החזרתי כו' והובא בקצרה דברי המהרי"ט הנ"ל בקצה"ח סי' ס"ו ס"ק ל"ה ובנתיבות ס"ק ל"ח: ובאמת יש לדון בעיקר דברי המהרי"ט הנ"ל דהא גם כת"י אף שיכול לומר פרעתי ואינו גובה ממשעבדי אפ"ה נקנה בכו"מ כמש"כ הרשב"א בתשובה ח"א סי' תתקפ"ד וסי' אלף ל"ח דכת"י נקנה בכו"מ אף שיכול לומר פרעתי ואינו גובה ממשעבדי וכמש"כ המחבר בסעיף ו' ובאמת צריך ביאור דמפני מה נקנה כת"י בכו"מ כיון דאינו גובה ממשעבדי וע"כ הטעם הוא דמפני תיקון העולם הוא כמש"כ הסמ"ע בס"ק ל"ח והנתיבות ס"ק כ"ג א"כ מה"ט יהיה מועיל כו"מ אף בפלגא פקדון וכמו דמצינו בגיטין דף י"ג גבי מעמ"ג דתקנו בפקדון מפני תקנת התגרין ואפשר נחלק דשאני כת"י במלוה דאין לו קנין אחר ע"כ תקנו בו כו"מ וכמש"כ הסמ"ע ס"ק כ"ג משא"כ פקדון דיכול להקנותו באג"ק אך גם ז"א ברור דהא חזינן דחלק פלגא מלוה מן עיסקא דנקנה באג"ק כמש"כ הקצה"ח והנתיבות ואפ"ה תקנו בו כו"מ דמועיל כמש"כ המהרי"ט והקצה"ח שם א"כ ה"ה דיהיה מועיל כו"מ גם בפלגא פקדון וקנין חליפין הא לא שייך ביה דהא מטבע אינו נקנה בחליפין וכן מצינו לחד דעה דס"ל דאף מלוה נקנה באג"ק כמבואר לקמן סעיף כ"ו ברמ"א וכן משמע פשט לשון הרשב"א ח"א סי' תתקפ"ד וסי' אלף ל"ח דאף שטר פקדון נקנה בכו"מ ע"ש ואפשר לומר דכוונת הרשב"א שם במכר לגוף הפקדון ולא מיירי במכר לשטר פקדון אך דכוונתו להוכיח כמו דמוכר לפקדון אף די"ל החזרתי דה"ה בכת"י אף דנאמן לומר פרעתי ומ"מ כיון דכתב המהרי"ט דפלגא פקדון אינו נקנה בכו"מ בודאי הדין כן אך י"ל דזהו בפלגא פקדון דהיה בזמן הקודם דהיה יכול לומר החזרתי ונאנסו וגם אינו גובה ממשעבדי כמש"כ הרשב"א סי' א' ל"ז והש"ך סי' ס"ט ס"ק י"ד ע"כ אינו נמכר בכו"מ כמש"כ המהרי"ט טעמו כנ"ל: אבל בעיסקא שלנו דהדין הוא דאף בפלגא פקדון חייב לשלם לעולם כ"ז שלא יברר ע"פ עדים שנאנסו כי כן היה תיקון מהר"ם ז"ל בשטרי עיסקא דילן דודאי גובה ממשעבדי אם חתומים על השטר ב' עדים וכן אינו נאמן לומר החזרתי ועיין בנתיבות סי' ס"ט ס"ק ט' בדברי הט"ז שם ודאי דנמכר בכו"מ משום דיש בו שעבוד נכסי ומועיל לראיה וגם המהרי"ט מודה בזה. ענף ד ולכאורה אפשר לומר כיון דעיקר החיוב בפלגא פקדון שלנו לשלם כ"ז שלא יברר בשני עדים שנאנסו הוא משום דמתנה ש"ש להיות כשואל כמש"כ הפוסקים א"כ הא שיטת כמה פוסקים דס"ל לדינא דנכסי שומר משתעבדו מעת אונסין ולא מעת משיכה כמבואר בסי' שמ"א בשם הרמב"ן והרשב"א והרא"ש והנ"י דפסקו כל"ב דר"פ דכתובות דף ל"ד ולפ"ז אתי שפיר בפשיטות מה דכתב המהרי"ט דפלגא פקדון אינו נקנה בכו"מ וכתבתי לעיל דמ"ש ממלוה בכת"י. אבל באמת א"ש דשאני מלוה דיש לו שעבוד הגוף על הלוה מיד משא"כ פקדון דלא נשתעבדו נכסי השומר עד שעת אונסין ע"כ הא בעת כתיבת השטר לא היה לו אז שום שעבוד הגוף וחיוב על הנפקד ע"כ לא מהני ביה כו"מ כן יש לחלק בפשיטות ועפ"ז יש להעיר בדברי הש"ך סוף סי' ל"ט ס"ק מ"ט במה שמדמה דין שומרים שיכולים לחזור אף שנשתעבדו נכסי השואל על אונסין דה"ה בהלואה ובאמת יש לחלק ביניהם דשאני חוב שומרים דלא נשתעבדו רק מעת אונסין משא"כ חוב הלואה וכן מצאתי באו"ת שם שהעיר בזה ולפ"ז י"ל דה"ה בשטרי עיסקא