נחל יצחק חלק א כח

ובמשנה למלך פ' יו"ד ה' מלכים ה"ז כתב שם לדון באה"ד מן ד"ה ודע שמה דתירצו התוס' דשב ואל תעשה כו' כתב שם בשם ירושלמי פ' בתרא דנזיר ה"א דלמה נקרא שמו כושן רשעתים שעשה שתי רשעיות א' שחילל השבועה כו' הרי מבואר דכולם מוזהרים לקיים שבועתם וזהו בכלל ברכת ד' שלא להשביע בשמו לשקר אבל בנדרים ליכא חיובא וראי' דהא מצינו באבותינו הקדושים אברהם ויצחק שהשביעו לאבימלך וכן השביע לאליעזר עבד אברהם וכן השביע יעקב לעשו ומסתמא איכא תועלת מן השבועה ואם אינם מוזהרים א"כ אין כאן תועלת כלל מהשבועה והביא שם בשם מהר"ש יפה דלא ס"ל כן והקשה עליו משבועת אבותינו כו' ואכמ"ל: ולפ"ז יש לדון דכיון דכולם מוזהרים על שבועת שקר א"כ בכל עם גם קטן מוזהר בהגיע לכלל דעת כמו שכתבו הכלל הנ"ל א"כ ה"ה קטן ישראל בהגיע לכלל דעת יש עליו איסור לישבע בשקר ואף דאינו נענש ע"ז בב"ד מ"מ איסורא ועונש בידי שמים איכא ועיין בעירכין ד' ג' ע"א בתוס' ד"ה למעוטי קטן מכרת כו' דכתבו דה"א דיתחייב כרת קמ"ל דלא כו' די"ל דמיירי בהגיע לכלל דעת וי"ל שם בזה ומה שהקשו שם התוס' ובקידושין ד' י"ט דל"ל קרא איש פרט לקטן והא לאו בר עונשין הוא אבל לפמש"כ ניחא דהא כיון דשם קאי בבא על א"א דכולם מוזהרים ע"ז א"כ הוי זה בכלל מי איכא מידי כו' וה"א דיהא נענש אף קטן בהגיע לדעת וע"כ איצטריך למכתב קרא ע"ז למעוטי מעונשין דאף במה דכולם מוזהרים עכ"ז אינו נענש קטן ישראל בזה ויש לעיין בזה מסוגיא סנהדרין ד' נ"ה וקצרתי בכ"ז והך כללא דמי איכא מידי כו' כבר כתבתי במק"א דליכא פלוגתת אמוראי בזה כמבואר בסנהדרין ד' נ"ט ע"א דלכן מה שנאמרה כו' ולא נשנית בסיני כו' דהוי מטעם דליכא מידי כו' וכ"ע ס"ל כן והא דריש לקיש בחולין ד' ל"ג דמזמנין על בני מעיים כו' וכן פסק הרמב"ם פ' טי"ת ה' מלכים י"ל בטעמו כסברת התוס' בחולין שם ד"ה אחד כו' שהקשו אמאי לא אמרו שאני כו' דלאו בני שחיטה נינהו וי"ל זפלוגתת ר"ל עם שארי אמוראים הוי בהך סברת התוס' הנ"ל ועיין בכרתי ופלתי סי' כ"ז ואכמ"ל ע"כ י"ל דגם ר"ל ושיטת הרמב"ם ג"כ ס"ל הך כללא דמי איכא מידי כו' וכן מצאתי בלחם משנה פ"ט ה' מלכים ה' י"ג שכתב כן: ענף ג ולכאורה יש להעיר בכ"ז דלפ"ז משכחת חומר בשבועות מנדרים בקטן שהגיע לכלל דעת דבשבועה דכולם מוזהרים יהי' מיתסר אף בקטן לעבור על השבועה משא"כ בנדרים דאין כולם מוזהרים כו' א"כ ה"ל להש"ס בשבועות ד' כ"ה למתני זה במניינא דמני התם לחומר בשבועות כו' וכדמצינו בנדה ד' ו' כה"ג אך ז"א קשה כלל דהא אף לפמש"כ המל"מ דכולם מוזהרים על שבועות שקר עכ"ז ז"א רק בשבועה בשמו דהוי בכלל ברכת ד' אבל בלא שם לא שייך לומר דהוי בכלל ברכת ד' ע"כ לא שייך למתני חומר בשבועות מנדרים דהא בשבועה עצמה מחלקינן בין נשבע בשם או לא וגם כיון דאין הקטן נענש ומוזהר רק אסורא בעלמא לכן לא תני במניינא לחומר בשבועות: ובח"מ ריש סי' כ"ח כתב הש"ך בשם היש"ש דבחיוב לצי"ש לא מהני תפיסה רק בקלב"מ שאני ועיין מזה בש"ך ח"מ סי' ע"ה ס"ק כ"ו ובסי' ע"ו ש"ך ס"ק י"ב וסי' קפ"ב ס"ק א' ובאמת נלע"ד דלשיטת הראב"ד המובא בטור יו"ד סי' קס"א ובנימוקי יוסף לב"מ דס"ל באבק ריבת הואיל וחייב המלוה להחזיר להלוה בחיוב לצי"ש ע"כ אי תפס לוה לא מפקינן מיני' וכ"כ החינוך אך דכמה פוסקים והמחבר ביו"ד סי' קס"א חולקים וס"ל דלא מהני תפיסה. ועכ"ז י"ל דשא"ה דלא הוי רק חיוב ביד"ש מדרבנן משא"כ בחיוב מה"ת ביד"ש י"ל דכ"ע מודו דמהני תפיסה ואפושי פלוגתא לא מפשינן ואח"ז מצאתי בשער המלך ה' עבדים פ"ה הלכה ז' בהשמטות שם שכתב ג"כ לתמוה על היש"ש בזה וכן ראיתי להמל"מ פ' כ"א ה' מלוה שכתב דלשיטת הראב"ד והחינוך הנ"ל מוכח דס"ל דמהני תפיסה בכל חיוב ביד"ש והתופס מצי לומר קים לי כמאן דס"ל דבכל חיוב לצי"ש מהני תפיסה. וכעת מצאתי בתשובת מהר"מ מרוטנבארג הנדפס מחדש בשם מהר"מ בר ברוך סי' תכ"ה שכתב בזה"ל בשם ר' יצחק מווינא שאמר בשם רש"י דבכל חיוב לצי"ש אי תפס לא מפקינן מיני' וגם הקשה שם בהא דסנהדרין ד' ע"ב דרבא איגנבא לי' דיכרי במחתרתא כו' דאמאי לא עכבינהו רבא משום חיוב לצי"ש ותירץ זה ונעלם דבריו מהאחרונים דבאו"ת סי' כ"ח הקשה על השבות יעקב דס"ל דמהני תפיסה בחיוב לצי"ש מהא דסנהדרין הנ"ל וכן הקשה בספר טורי אבן חגיגה ד' יו"ד באבני שהם ע"ש. ע"כ שפיר יש לדון כהשבות יעקב דס"ל בחיוב לצי"ש מהני תפיסה ועיין בר"נ שבת ר"פ השואל כו' ע"כ שפיר יש לדון במה דנתבאר דבקטן שהגיע לכלל דעת יש עליו חיוב ביד"ש בעבר עבירה שכולם מוזהרים עליו ע"כ יש לדון בזה דמהני תפיסת התובע וכמש"כ המהר"ם מרוטנבארג כו' ואכמ"ל: ולפמש"כ דבשבועה וכן בגזילה ונזקין מוטל איסור גם על הקטן א"ש מש"כ הרמב"ם ה' שבועות פ' י''ב דקטנים שנשבעו כופין אותם לעמוד בדבריהן כו' ומשמע דאף על ב"ד מוטל אזהרה זו [ועיין בבית יוסף לאו"ח סי' שמ"ג דמפרש לי' דעל האב מוטל כן משום מצות חינוך אבל אין במשמע כן בלשון הרמב"ם וכ"כ הרמב"ם ה' גניבה פ"א ה' יו"ד דראוי לב"ד להכות הקטנים שלא יגנבו ולא יזיקו כו' והובא בח"מ סי' שמ"ט ומבואר שם הטעם דזהו כדי שלא ירגילו בגדלות ולהזיק לרבים אכן לפמש"כ י"ל דלפי דיש עליהם איסורא בעלמא ואף דלאו בני עונשין נינהו מ"מ גם מצד החשש דיהי' מורגלים בזה כופין אותם ברדיות וע"כ לא כתב הרמב"ם כן בכל שבע מצות משום די"ל דאף דאיסורא מוטל עלייהו עכ"ז הכאה וכפיי' ליכא גבייהו רק שאני שבועה וגניבה ונזקין דבהך מזיק בהו הרגילות מאוד וע"כ החמירו בזה לכפותן ג"כ וקצרתי: [ ולפי מה דנתבאר דבשבועה בשם יש איסור ג"כ על קטן שהגיע לכלל דעת וממילא יש עליו חיוב ביד"ש להשתדל בכפרתו לאותו האיסור שעשה שנשבע לשקר וגזל אתי שפיר לפ"ז מש"כ הרמב"ם פ"ח ה' גזילה הנ"ל נתן הכסף לאנשי משמר ומת קודם כפרה אין יורשיו מוציאין מיד הכהנים משום דהא בנשבע שקר על גזילה איכא חיוב עליו בידי שמים וממילא מהני תפיסת הכהנים א"כ שייך בזה סברת הגמ' דב"ק ד' ק"י דכסף מכפר מחצה דאי לא מכפר מהדר ליורשין כו' משום דגם הקטן צריך לכפרה על חיוב ביד"ש שלו רק אם לא היה מכפר לא היה מהני תפיסתן כמו בכל חיוב ביד"ש: משום דלא שייך כן רק היכא דהי' מתכפר עי"ז וע"כ שפיר הוכיחו כן בגמ' ואף דמדרבנן בהגיע לעונת הפעוטות מתנתו מתנה עכ"ז י"ל דהא היכא דיש לו אפטרופס ס"ל להרמב"ם דמתנתו לא הוי מתנה כמש"כ הרמב"ם פ' כ"ט ה' מכירה ובח"מ סי' רל"ה ודלא כשי' התוס' כתובות ד' ע' ע"א וע"כ שפיר כתב הרמב"ם דאף בקטן שאין מתנתו מתנה כגון באופן הנ"ל אפ"ה אין מוציאין מהכהנים משום דס"ל להרמב"ם דבכל חיוב ביד"ש בפרט בחיוב מה"ת מהני תפיסה לכפר על חיובו ע"כ שפיר מהני תפיסת הכהנים אף בקטן שנשבע לשקר על גזילו וכש"כ הכא דהתפיסו הבעלים עצמו ליד הכהנים ע"ד שיתכפר לו וגם הא יהי' לו כפרה ע"כ וודאי מהני תפיסת הכהנים אף בקטן ובמקום כפרה אף דיש לו אפטרופס מהני מתנתו וכדברי הרמב"ם הנ"ל ראיתי בשמ"ק לב"ק שם שכתב ג"כ כמש"כ הרמב"ם בזה וז"ל שמ"ק לב"ק ד' ק"י ע"א בד"ה נתן הכסף לאנשי משמר כו' אין היורש מוציא מידם בטענת שלא נתכפרו באשם שהכסף אף הוא מסייע בכפרה כמו שאמרו הכסף מכפר מחצה וכבר נתכפר במה שהביא הכסף לכפר ואפי' הי' הגזלן קטן שאין מתנתו מתנה אין היורש מוציא מיד הכהנים הרב המאור ז"ל עכ"ל השמ"ק והטעם הוא כמש"כ דגם קטן בעי כפרה לזה ועי' מזה בסנהד' ד' ס"ח ע"ב