נחל יצחק חלק א כז

מ"מ טוב לו שיקבל ע"ע איזה דבר לתשובה וכפרה כו' וכ"כ התה"ד והוכיח כן מהא דקיי"ל דקטן אין ב"ד מצווין להפרישו אלמא דאין עליו שום חטא כלל ועיין ברדב"ז ח"ה סי' ש"א שי"ד והמג"א שם ס"ק ד' כתב על מה דאמרו שם טוב לו שיקבל כו' דהכי אמרו בסנהדרין ד' נ"ה ע"ב תקלה איכא וקלון ליכא ובדבר שבממון עיין בח"מ סי' שמ"ט עכ"ל והוא ט"ס דהא מעיקרא אמרו שם בסנהדרין גבי קטן הבא על העריות דקלון איכא תקלה ליכא ובמסקנא מסקי דכיון דהוי מזיד תקלה נמי איכא כו' ומוכח שם בסוגיא דקטן במזיד חמור מן הבא על בהמה בשוגג דהוי קלון בלא תקלה וצ"ל במג"א בזה"ל תקלה איכא וקלון איכא וסוגיא זו הביא הת"ש ביו"ד ס"ק מ"ט ע"ש בסי' א': א"ת מצינו בגמ' שם במסקנא דקטן שעבר איזה חטא מקרי תקלה היינו מכשול עון כמבואר שם בכל הסוגיא א"כ מוכח מזה דקטן אסור לו לעבור על איזה ענין בקטנותו דאל"כ לא הוי קרי לי' תקלה ומכשול עון כיון דאיהו לא מצווה על האיסור בעצם ודוחק לומר דמחמת דאמרו שם דטוב לו שיקבל ע"ע איזה דבר לתשובה כו' מקרי תקלה ואף דמהמג"א משמע דזהו טעמא דהך מילתא עכ"ז הוא דוחק לדעתי: ועוד מצינו בשבת ד' נ"ו ביאשי' שכל דין שדן מבן שמנה עד י"ח החזיר משלו וציין לזה ביאור הגר"א זצ"ל באו"ח סי' שמ"ג ס"ק יו"ד וגם ציין לרש"י ב"ק ד' צ"ח ע"ב והובא בט"ז שם באו"ח בהא דכפיי' רפרם לרב אשי על ששרף שטר בילדותו וכתב הט"ז שם דהכפיי' הי' בדברים דמצינו שיש יכולת ביד ב"ד לפעמים לכפות על לפנים משוה"ד. והנה הגהות אשר"י לב"ק פ"ח כתב להוכיח מרש"י הנ"ל דקטן שהזיק חייב לשלם כשיגדיל ובאמת לא קיי"ל כן לדינא כמבואר בח"מ סי' שמ"ט וכמש"כ הרא"ש ב"ק פ"ח וראיתי במראה הפנים בירושלמי בב"ק פ"ח ה' ה' על משנה דחש"ו פגיעתן רעה כו' והביא שם ראי' מהתוס' קידושין ד' יו"ד ד"ה ומקבל את גיטה דכתבו להוכיח דאחר שניסת אין אבי' מקבל גיטה מירושלמי תרומות דפריך גירשך מי לא ידעה כו' ולא מוקי בניסת כשהיא קטנה ואבי' מקבל גיטה כו' ואי ס"ד דקטן אינו חייב לשלם כשיגדיל איך מביאין ראי' מהתם הא לענין קרן וחומש מתניא אע"כ דחייב לשלם כשיגדיל עכ"ל המראה הפנים ובאמת אין זה ראי' כלל די"ל דקיבל אבי' גיטה בקטנותה ולא ידעה ועכשיו נתגדלה ואכלה תרומה על סמך דלא ידעה דקיבל אבי' גיטה בקטנותה ופשוט ועיין במל"מ פ"ד ה' מלוה ה' י"ד: ומצינו להני תלת מילי בש"ס היינו הא דסנהדרין ד' נ"ה דקטן הבא על בהמה מקרי תקלה וכן הא דב"ק ד' צ"ח דכפיי' רפרם לרב אשי על שורף שטר בילדותו וכן הא דשבת ד' נ"ו דיאשי' החזיר לכל דין שדן מן בן שמנה דיש סמך מזה למש"כ הרמ"א דטוב לו שיקבל תשובה וכפרה בגדלותו על מה שעבר בקטנותו וכמש"כ הפוסקים הנ"ל ולולי דברי האחרונים הנ"ל נלע"ד לומר מלתא חדתא דשאני הני תלת מילי ומתיישב שפיר כל הנך תלת מילי דמצינו בזה דגם קטן יש עליו איסור עצם בעבירה שעבר כמו הא דסנהדרין גבי עריות דמקרי תקלת עון ובשבת גבי דין. ובב"ק גבי נזקין: ונקדים מש"כ החתם סופר ליו"ד סי' שי"ז על מש"כ הרמב"ם פ' יו"ד ה' מלכים ה' ט' שלא ניתנו השיעורים לכל עם וכבר כתב הרא"ש בתשובה דבכלל שיעורין הוי זמן גדלות בת י"ב שנים ובן י"ג שנה וקשה על מש"כ הרמב"ם ה' מלכים שם ה"ב דלעולם אין עונשין מהן לא קטן ולא חרש כו' לפי שאינן בני מצוות הא לא ניתנו שיעורין לכל עם ותירץ דדוקא קטן ששכלו שלם כראוי כדמצינו בב"ב ד' קנ"ה בזה נענש משא"כ במי שאין שכלו שלם והקשה מהא דנזיר ד' ס"ב דממעט מופלא סמוך לאיש מערכין ונדרים הרי יש שיעורין ג"כ בכל עם ותירץ דוקא במה דמרבינן מן איש איש שנודרין כו' ע"כ דין כל העם כישראל כו' אבל במה דכתיב בפי' גבי כל עם שפיר עונשין אף קטן שהגיע לכלל דעת כו' ע"ש בחתם סופר וכה"ג כתבו התוס' בסנהדרין ד' נ"ו ד"ה ואליבא דר"מ כו' דכיון דכתוב גבי כו' לא מחייבין בכל עם יותר כו' ויש להעיר ע"ז ממה דמצינו בסנהדרין ד' נ"ז ע"ב דאיש איש מרבה כל עם שמוזהרים על עריות ומסקינן דלא נצרכה אלא לנערה מאורסה כו' והובא ברמב"ם פ"ט ה' מלכים ה"ז דמה"ט בבא על כו' אף שלא כדרכה חייב משא"כ בבא על אשת חבירו אינו חייב רק כדרכה וזה נלמד מן איש איש הנאמר בישראל ואפ"ה סתם הרמב"ם אח"ז שלא נאמרו שיעורים וקשה הא בכה"ג דעיקר האיסור הוא בישראל א"כ לא יענשו רק כדין כו' בשיעור גדלותם ואפשר לומר דכיון דעיקר מילתא דעריות נאמר בפי' בכל עם ע"כ שאני זה וכן י"ל בהא דסנהדרין ד' נ"ו גבי איש איש לרבות כינויין ועיין ברמב"ם מזה ואכמ"ל יותר: והתוס' בחולין ד' ל"ג ד"ה אחד כו' הקשו בהא דאמה"ח דחיות ועופות הטהורין דלישראל שרי כו' ותירצו דמ"מ אמה"ח דידהו אסור משום דבעיא שחיטה אע"ג כו' אסור במשהו בשר וגיד ועצם וישראל לא מיתסר אלא בכזית בשר הא לר' יוחנן חצי שיעור אסור מה"ת כו' וגם כתבו להא דנהרג על העוברים כו' דנהי דפטור מ"מ לא שרי ע"ש והתוס' שם לא ס"ל להכלל דהרמב"ם דלא ניתנו שיעורים כו' ולפ"ז יש להקשות כמו כן על מה דקיי"ל דקטן שרי לעבור על כל עבירות ואין ב"ד מצויין להפרישו רק לספותו בידים אסור על הנותנו אבל על הקטן אין כאן איסור כלל ותקשה ע"ז מי איכא מידי דלישראל כו' ולכל עם מיתסר כמו דהקשו התוס' על שיעור דאמה"ח כן תקשה בהך שיעור דגדלות דה"ל בישראל ולא בכל עם והא יצאו מכלל כו' ולא להקל עליהם וכפי' רש"י בסנהדרין ד' נ"ט וע"כ מוכח לפ"ז דבאמת על שבע מצוות דמוזהר כל עם דבזה גם גבי ישראל קטן אם הגיע לכלל דעת מוטל איסור בעצם גם על הקטן בעצמו רק דאינו נענש והוי כמו הא דכתבו התוס' על הא דעוברין ושיעור דאמה"ח דכיון דישראל מיתסר אף דאינו נענש מ"מ לא שייך להקשות להך דמי איכא מידי כו' ודוקא מצות דלא הוזהרו רק ישראל בלבד בזה אין שום איסור כלל על הקטן אבל במה דכל העם מוזהרים בזה גם ישראל קטן מוטל עליו איסור רק דאינו נענש וא"ש שיטת הרמב"ם דכתב דלא ניתנו שיעורים לכל עם. ענף ב ולפ"ז אתי שפיר הא דסנהדרין ד' נ"ה גבי עריות בקטן הבא על הבהמה דמקרי תקלת עון. משום דהא עריות הוי מן שבע מצות דהוזהרו כולם ועיין ברמב"ם פ' יו"ד ה' מלכים ה"ו וכן מה דמצינו גבי דינין במה שדן שלא כדין בעודו קטן יש עליו חיוב לפנים משוה"ד להחזיר משלו משום דהא על דינין כולם מוזהרים עליו וגם מוזהר שלא להטות דין וכמש"כ רש"י בסנהדרין ד' נ"ו ע"ב ד"ה אף הדינין מאלהים נמי נפקא והא אלוהותו עליך להיות מוראו עליך ולא מורא בשר ודם להטות משפט כי המשפט לאלהים הוא עכ"ל רש"י וכמו דאמרו בגמ' שם לקמן אלהים אני יהא מוראי עליכם וכמבואר בסנהדרין ד' נ"ט דקום ועשה ושב ואל תעשה נינהו דמצווים שלא להטות משפט כפי' רש"י שם וכיון דכל עם מוזהר בזה א"כ ממילא ישראל קטן שהגיע לדעת יש עליו חיוב ביד"ש וכן גזילה ונזקין דכל עם מוזהר בזה ע"כ ה"ה קטן ישראל שהגיע לכלל דעת יש עליו חיוב ביד"ש רק דאין כופין בזה: ולכן א"ש הא דכפיי' רפרם לרב אשי ששרף שטר בילדותו די"ל דהך כפיי' בדברים וכמש"כ הט"ז כעין זה. וכדמצינו בח"מ סי' י"ב סעי' ב' ברמ"א דיש ם סוברים דיש יכולת לכפות על לפנים משוה"ד והתומים שם ס"ק ד' כתב דכ"ע מודו דבמילי יכולים לכוף על זה א"כ כש"כ היכא דיש עליו חיוב לצאת ידי שמים וודאי דהרשות לכופו בדברים אך במש"כ הט"ז באו"ח סי' שמ"ג דהך כפיי' הי' בדברים אין לזה שורש כ"כ דמן איזה צד יהי' עליו חיוב בזה אכן לפי מה שכתבתי נתבאר היטב דשפיר יש עליו חיוב בידי שמים משום מי איכא מידי כו' בכל הנך מילי כמו בעריות ודינים ונזקין דסנהדרין ד' נ"ה ושבת וב"ק הנ"ל וכן מצינו בתוס' נזיר ד' ס"א ע"ב ד"ה הניחא למ"ד כו' שהקשו בתימא דמופלא סמוך לאיש לא יהי' אלא מדרבנן ובכותי יהיה מה"ת ע"ש: