נחל יצחק חלק א רעח

לא נתברר החיוב שלו עד שתתאלמן ותתגרש ומ"מ חל המכירה שלה בחיי הבעל אף שלא במשכון ובשבועה מדחזינן דמצי מחלה לחוב כתובה שמכרה וע"כ תמוהים דברי הפ"י ואכמ"ל ודוקא .גבי מעמ"ג אמרו דאינו חל בכתובה מה"ט: נחזור לעניננו דשפיר חל מכירת חוב הרבית שעלה עד זמן מכירת השטר משום דיש דין שטר לחוב רבית שהרי נשתעבד מעת כתיבת השטר על הרבית שיעלה לאחר זה ואף להרבית שיעלה לאחר המכירה אם לא מכר רק הרבית בלבד ג"כ חל מכירתו לאחר שעלה הרבית כ"ז שלא סילק החוב משום דנתברר למפרע דבעת המכירה מכר שלו ושפיר חייל קנין כו"מ על השטר מן חוב הרבית כמו כל מוכרת כתובה בחיי הבעל אף דלא נתברר הגבייה בבירור וכמש"כ התוס' בגיטין דף י"ג וב"מ דף כ' והובא בש"ך סי' קכ"ו ס"ק א' גבי מעמ"ג דלא תקנו בכתובה מה"ט ולא אמרו כן רק במעמ"ג דהוי הלכתא בלא טעמא ולכן שפיר כתב הרשב"א בתשובה ח"ג סי' ס"ו דיכול למכור חוב הרבית שבשטר כמו כל מכירת שט"ח ואם מחלו משלם: ענף ב והנה הרמב"ן הביא ראיה דאין דין שטר לחוב הרבית מהא דב"ב דף קכ"ד דשלחו מתם דבכור נוטל במלוה ולא ברבית אליבא דרבנן אלמא דלא אמרינן בחוב הרבית דנשתעבד מעכשיו מעת כתיבת השטר דאל"כ אמאי מקרי ראוי ויש לחלק לפי שיטת הבעה"מ וש"פ דהובא בבית יוסף סי' רמ"ח דס"ל בהא דב"ב דף קכ"ה גבי נכסי לסבתא דאמר מסתבר טעמא דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבנא זבינא זביני דזהו טעם אף אם מאחריך כמעכשיו אפ"ה הוי ראוי כיון דאז קדים וזבנא כו' א"כ חזינן גבי ענין ראוי דאינו בירושה גבי הבעל ובכור דאף דנתברר עכשיו למפרע דהיה שלו בחייו מ"מ כיון דלא היה אז דבר בבירור דלא מקרי מוחזק עכ"פ ע"כ א"ש בפשיטות מה דאמרו דחוב הרבית מקרי ראוי דאף דהוי חוב מעכשיו למה שיעלה הרבית לאח"ז ואיתי' במכירה מ"מ אינו מוחזק כמו דחזינן בזכותו ע"י איזה תנאי דאף דלא נתברר בעת המכירה מ"מ חל מכירתו כנ"ל ומ"מ לענין ראוי לא מקרי מוחזק כנ"ל ע"כ אין ראיה מוכרחת מהא דב"ב לנ"ד ואף לשיטת הרמב"ן החולק שם על הבעה"מ והובא בקצה"ח סי' רמ"ח ס"ק י"ב ובסי' ער"ח ס"ק ט"ו ולפ"ז שפיר הוכיח הרמב"ן כן לשיטתו מ"מ יש לחלק בין הא דב"ב להא דמכירת חוב רבית בשטר. והוא דהנה השיטה מקובצת שם בב"ב דף קכ"ד ע"ב כתב בד"ה שלחו מתם בכור נוטל פ"ש במלוה ולא ברבית לרבנן משום דמלוה כמאן דגביה דמי אבל רבית אפי' נתחייב הרבית בחיי האב מ"מ לא שקיל משום דכי אמרינן כמאן דגביה דמי ה"מ בקרן גופיה דכי פרע ליה ממונא דשקל מיניה הוא דפרע ליה אבל ברבית דכי פרע ליה שבחא בעלמא הוא דפרע ליה ולאו ממונא דשקל מיניה ליכא למימר ביה כמאן דגבוי דמי אלא ה"ל שבחא דלא אתי לידיה מחיים כו' ועוד י"ל דמיירי באבק רבית דכיון דאין מוציאין בדיינין ה"ל ראוי עכ"ל וכ"כ הרשב"ם שם בד"ה אבל לא ברבית דעיקר הטעם דשקיל פ"ש במלוה בשטר דהוי כמאן דגבוי דמי להך מ"ד דזה אינו רק בהקרן דשקיל מעות שהלוהו וה"ל כמו משכון כו' אבל ברבית דלא היה שלו מעולם לא ה"ל כגבוי כו' עכ"ל וכן אמרו שם להדיא בש"ס כיון דנקט שטרא כמאן דגביה דמי וכעין מש"כ התוס' בגיטין דף ל"ז ד"ה שטר כו' דאלים טפי אם מפורש שעבוד בשטר ובמק"א הארכתי בסוגיא זו במש"כ לדון דבשט"ח ברור אמרינן גם לבית הלל דכגבוי דמי ואכמ"ל: ולפ"ז י"ל דשפיר כתב הרשב"א וכמו שפסק המחבר בסי' ק"ד וכן סתם הש"ך שם לדינא דאף בחוב רבית בשטר לו דין קדימה משום דה"ל כמו מלוה בשטר דהתחייב א"ע מעכשיו לכל הרבית שיעלה ומה"ט נמכר כמו כל חוב בשטר ואפ"ה אינו נוטל פ"ש ברבית משום דאף דאמרינן דהתחייב מעכשיו בעת כתיבת השטר כנ"ל מ"מ הא לא הוי כגבוי גבי רבית וכש"כ לפי' הקונטרס דלכן גבו מעות יש לו משום דמעות יהיב ומעות שקיל ועיין בתוס' שם ד"ה גבו מעות כו' א"כ ברבית דלא שקל מיניה כלום ע"כ הוי ראוי לכ"ע ולא הוי כגבוי וכעין זה מצינו באה"ע סי' ק' סעיף ב' בח"מ ס"ק י"ט דמלוה שירש הבעל ממורישו כיון דלא היה בידו מעולם מקרי ראוי ע"כ י"ל דשאני מכירת רבית בשטר כיון דחזינן דאף דקיי"ל דשט"ח לא הוי כגבוי ואף שט"ח ברור לא הוי כגבוי וכמש"כ לעיל בחידושי לסי' י"ב ואפ"ה יכול למכור חוב בשטר לכה"פ לכ"ע מדרבנן וכן הא חזינן דגם כת"י נמכר בכו"מ כמבואר בתשובת הרשב"א והובא לקמן סעי' ו' והא כת"י דאינו גובה ממשעבדי לא הוי כגבוי כלל וכמש"כ הקצה"ח בסי' פ"ג ס"ק ה' ואפ"ה נמכר אלמא דמכירת שטרות הוא לאו מטעם דהוי כגבוי ע"כ י"ל דשפיר כתב הרשב"א כנ"ל וכן הרמ"א דאף חוב רבית נמכר כיון דדינו כמו כל חוב בשטר אף לגבות ממשעבדי משום דאמרינן דהתחייב בעת כתיבתו לכל מה שיעלה וכעין הא דסי' ס"א סעיף ז' ע"ש ואף דברבית לא הוי כגבוי כלל מ"מ נמכר משום דשאני ירושת בכור דתלוי אי הוי כגבוי ורבית לא הוי כגבוי משא"כ גבי מכירה דלא בעינן כגבוי כלל ולקמן בחי' לסעיף א' בסוף קונטרסי הגדול כתבתי דלולי דברי הראשונים היה מקום לומר דכת"י אינו נמכר כיון דלא הוי כגבוי כלל והארכתי שם בזה. והביאור הגר"א זצ"ל לקמן סעיף ו' ס"ק כ"ג כתב להוכיח דכת"י ג"כ נקנה בכו"מ מהא דשטר מתנה נקנה בכו"מ אף שאינו גובה ממשעבדי ויש לחלק דשאני שטר מתנה דלא נקרא מילי כ"כ משום דגוף השדה שייך לו משא"כ שעבוד דכ"ז דאינו גובה ממשעבדי י"ל דמקרי מילי בעלמא ולא חל בו קנין אך מסוגיא דב"ב דף ק"ע משמע דלא מחלקינן כן וקצרתי ואפשר לומר דהרמב"ן לטעמיה דהקצה"ח בסי' י"ב הביא בשם הכנה"ג ששיטת הרמב"ן הוא דלכמה ענינים הוי השטר כגבוי וכן כתב הסמ"ע בסי' מ"ד ס"ק יו"ד בשם הרמב"ן דלפי דהוי כאלו הממון שכתוב בשטר כמו דהוי מוחזק ע"ש: אלמא דס"ל להרמב"ן דלכמה מילי הוי השט"ח כגבוי ע"כ י"ל דמה דחזינן דמהני מכירת השט"ח בכו"מ משום דכיון דהוי קצת כגבוי ע"כ תקנו חז"ל מכירת שטרות וכמש"כ הש"ך סוף ס"ק א' בשם הרמב"ן דמכירת שטרות מדרבנן וכן אף בכת"י שאינו גובה ממשעבדי ס"ל להש"ך ג"כ שלא לחלק בינו לשטר גמור גבי מיגו להוציא היכא דשטרא מסייע ליה כמבואר בסוף סי' פ"ג בש"ך שם וכן הוא שיטת הריטב"א בגיטין דף ל"ז בשם ר"פ דגם שטר שאין בו אחריות הוי כגבוי ושאני שמיטה ע"ש ע"כ י"ל דלכן אף כת"י נמכר משום דהוי קצת כגבוי וכבר כתבתי לקמן דאם הוי כגבוי דנתפס בו הקנין ביותר וע"כ שפיר הוכיח הרמב"ן מהא דב"ב דכיון דרבית לא הוי כגבוי ע"כ י"ל ולהסתפק דרבית אינו במכירה כן י"ל לכאורה בשיטת הרמב"ן אך אין זה במשמעות דבריו אכן העיקר כמש"כ הקצה"ח וכמו שהכריע הריטב"א בגיטין שם דבאין בו אחריות לא הוי כגבוי ואפ"ה חזינן דכת"י ג"כ נמכר אף דלא הוי כגבוי וכן הוא הכרעת הפוסקים דכל שט"ח לא הוי כגבוי וכמש"כ הש"ך בסי' י"ב. בע"כ מוכח דהא דשט"ח נמכר אינו משום דהוי כגבוי וע"כ שפיר פסק הרמ"א דאף חוב רבית נמכר וכמש"כ הרשב"א בח"ג סי' ס"ו בפשיטות דחוב רבית נמכר כמו הקרן וכמש"כ הרשב"א בתשובה דהובא לקמן בש"ך ס"ק קס"ב דמתחייב מעכשיו על כל מה שיעלה הרבית כמו במזונות הבת ואין ספיקו של הרמב"ן מוציא מדי ודאי של הרשב"א במה שסתם וגם הרמב"ן כתב בלשון דכן יש לדקדק מהא דב"ב משום דאין זה ראיה מוכרחת כ"כ וכש"כ לפמש"כ השמ"ק בב"ב די"ל דמיירי באבק רבית כנ"ל: ענף ג' אך העיקר כמש"כ הרשב"ם והשמ"ק הטעם דלכן אינו נוטל פ"ש ברבית משום דלאו כגבוי דמי משום דלפמש"כ שם דעוד י"ל דמיירי באבק רבית א"כ הא ה"מ הש"ס שם לומר דלא פליגי הך מימרא דאינו נוטל פ"ש ברבית על הא דתני דנוטל פ"ש ברבית משום דהתם מיירי ברבית דרך היתר דמוציאין בדיינים והך מימרא מיירי באבק רבית כיון דאין מוציאין בדיינין כו' ומן הרשב"ם והשמ"ק שכתבו לפרש ה"ט דאינו נוטל פ"ש ברבית משום דהא פרע ליה מה דלא שקיל