נחל יצחק חלק א רעה

מוכר פירות בשוק כמש"כ החמדת שלמה סי' כ"ז מזה ע"ש. ועיין בתשובת גאוני בתראי סי' כ"ה שכתב לדון בשם כמה תשובות דאומנות הוי סי' חשוב והעיר מזה על הא דיבמות ד' קכ"א ע"ב ווי ליה לפרשא זריזא כו' אמנם העיקר הוא דכ"ז תלוי אם האומנות הוא מידי דלא שכיח ובנ"ד הא הם אומנות ועסקים דשכיחי ע"כ קשה להקל בכ"ז אם לא אחר החקירה והדרישה היטב בבאלניצע שהיה שם אולי נכתב שם שם עירו וכינוייו ואיכות החולי שלו וכה"ג: והעליתי להיתירא בעז"ה ע"פ מש"כ הפמ"א והעה"ג והבגדי כהונה דמצרפינן כמה סימנים גרועים ביחד להיות נחשב לס"א והנה בנ"ד דיש הרבה סי' גרועים וודאי דלהך שיטת האחרונים הנ"ל יש לחושבן לכה"פ לס"א והנה בשמו ושם אביו דעת הרא"ש להקל וכן הוא דעת המהרי"ק והרמ"א בסי' י"ז סעי' י"ח כתב להקל אם יש אומדנות לזה וכן הביא הב"ש שם ס"ק סמ"ך בשם הרשד"ם להקל בשמו ושם אביו והנה שמו וס"א עדיף מן שמו ושם אביו כמש"כ הנו"ב במ"ת סי' נ"ה. וע"כ בנ"ד דכל הנך סי' גרועים חשובים כמו ס"א א"כ בשמו וצירוף ס"א ויש אומדנות הרבה וגם ידוע שהלך לעיר שמת שם ע"כ יש להקל בזה וכמש"כ הח"מ שם ס"ק ל"ח והב"ש ס"ק סמ"ך ע"ש: ועדיין יש לפקפק בזה דהא עיקר יסוד ההיתר הזה הוא ע"פ שיטת הרא"ש דס"ל להקל בשמו ושם אביו והא שיטת הרא"ש כלל נ"א סי' א' דלא מצרפינן סי' גרועים כלל א"כ לשיטת הרא"ש ננעלו דלתי ההיתר בזה אך אפשר לומר דבנ"ד דיש הרבה סי' גרועים דגם הרא"ש מודה דנחשבים ביחד לסימן אמצעי כמו סי' מנין דאיך יתרמי מספר רב סימנים גרועים כזה ביחד באיש אחד וביותר יש לדון בנ"ד ס"א מה שאמר המנוח דאשתו נתנה לו קודם הפרדו ממנה לאדעס ששה רו"כ וכן אומרת האשה העגונא דהאמת הוא כן שנתנה לו ששה רו"כ בעת נסיעתו לאדעס א"כ יש בזה סי' מנין דהוי ס"א כמו כל סי' מנין כמבואר בפ"ב דב"מ ועיין ב"ש ס"ק נ"ה א"כ יש בנ"ד אף לשי' הרא"ש הך סי' מנין והוי שמו וסי' מנין דהוי ס"א דזהו כש"כ מן שמו ושם אביו דמהני לשיטת הרא"ש וכן אף להחולקים על שיטת הרא"ש וס"ל דלא מהני שמו ושם אביו מ"מ יש לדון היתר בנ"ד ע"פ שיטת האחרונים הנ"ל דמצרפינן כמה סימנים גרועים להיות חשוב כמו ס"א וכן הך סי' מנין של נתינת ששה רו"כ הנ"ל מקודם נסיעתו ממנה ושני ס"א הוי ס"מ לשיטת הרבה פוסקים כנ"ל. וכן יש לדון היתר ע"פ מש"כ הרמב"ם בתשובה והובא בתשובת מהר"ם אלשקר סי' ס"ז דשמו ושם עירו ע"י צירוף סי' גרועים שהיה בינוני בקומה וזקנו שחור ע"ש והנה ס"א עדיפא מן שם עירו דהא בס"א אם ניסת לא תצא לשיטת כמה פוסקים ועיין ב"ש ס"ק ע' ושם עירו לא מהני לכ"ע בלא חיפוש באותו העיר ולכן כיון דיש בנ"ד שמו וס"א של נתינת ששה רו"כ הנ"ל דזהו כמו כל סי' מנין ולכן כמו דבשמו ושם עירו ע"י צירוף סי' גרועים מותרת לשי' הרמב"ם הנ"ל וגם לא מצינו חולקים על הרמב"ם בזה דה"ה שמן וס"א ע"י צירוף כמה סי' גרועים דמהני וכש"כ בנ"ד דיש הרבה סימנים גרועים כנ"ל: וגם יש לדון בנ"ד צד היתר ע"פ מש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' דהא דאמרינן סי' דרבנן זהו משום דאמרי' כל דפריש מרוב דעלמא קא פריש ולא זהו שאנו דנין עליו ע"כ מאי חזית דאזלת בתר רוב דלא שכיח בהו סי' כזה דלמא ניזל בתר רובא דעלמא המברר לנו דלא זהו האיש שאנו דנין עליו והוי ספק השקול ובפרט במקום חזקת א"א ולפ"ז היכא דלא שייך רובא דעלמא הסותרו בזה שפיר יש לנו למיזל ולסמוך על ס"א: א"כ בנ"ד דהיה חולה ואיתא בקדושין ד' ע"ט ע"ב דאם טוען שכ"מ הייתי דכ"ע בחזקת בריאים קיימי מאן דקא מפיק נפשיה מחזקה עליו הראיה ועיין בח"מ סי' רנ"א ולכן כיון דרובא דעלמא הם בריאים וזה הנמצא הוא חולה ע"כ אין להחזיקו דפריש מרובא דעלמא אלא יש לנו לומר ביותר דזהו האיש שאנו דנין עליו שידוע דהיה חולה וכיון דהנך רובי הם סותרים אהדדי ע"כ יש לנו למיזל ולסמוך על ס"א ולכן כיון דיש בנ' לכה"פ ס"א ע"כ יש לנו לצרף גם זה לסניף להיתירא ועיין בש"ש שמעתא ג' פי"א ומש"כ בשם תשובת הר"נ ויראו לחקור היטב אצל האשה אחר כל הסימנים גרועים ועל נתינת ששה רו"כ ואם ידוע שנסע למקום שמת שם. כי בהגב"ע של כת"ר לא נתברר זה היטב ואם יהיו מכוונין דברי האשה וכנ"ל אז דעתי מסכמת להתירה להנשא ויושיב ב"ד של שלשה ויתירוה אך כ"ז הוא באופן שיסכים עוד רב גדול א' ומפורסם להיתירא: והנה בכל הענינים הנ"ל יש לי רוב אריכות דברים בכל פרט ופרט ב"ה אך לפי שאין כאן מקומו ע"כ לא כתבתי רק בקצרה והעיקר הוא כי הנני להודיע כי דברי האחרונים הנ"ל יש להם מקום ואין להזניח דבריהם וזהו תועלת גדול בתקנת עגונות בעז"ה והמוסיף יוסיף: (ד) (שם סעי' י"ג) ש"ך (ס"ק ל"ג) תמה על הטור דפסק במצא שטר שחרור אם האדון מורה יחזירנו וצריך להביא ראיה שהגיע לידו מזמן הכתוב בו דהא למאי דס"ל עדיו בחתומיו זכין לו וזכות הוא כו' א"כ זכו עבורו למפרע מעת החתימה וכן תמהו הב"י והב"ח: ובספרי באר יצחק ח' ח"מ סי' א' כתבתי לתרץ זה ע"פ מה דקיי"ל לדינא דשליח הולכה בגט אינו יכול להיות שליח לקבלה דלא חזרה שליחות אצל הבעל כמבואר בגיטין ד' ס"ג והטעם מבואר בהריטב"א שם דזה הוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע וכן בשחרור לא מהני טלי גיטך מע"ג קרקע כמש"כ הריטב"א בקדושין ד' כ"ג וע"כ לא שייך הך מילתא דעדיו בחתומיו זכין לו אלא בשטרי ממונא דאף טלי מן ע"ג קרקע כשר בהו אבל לא בגיטין ושחרור והך סוגיא דב"מ ד' י"ט אזלא למאן דס"ל דאף דלא חזרה שליחות כו' ג"כ מועיל בגט ע"ש בספרי וא"ש דברי הטור ובעיקר מילתא אי לא מהני טלי גיטך מע"ג קרקע בשחרור הארכתי בזה בקונטרס אחד ואכמ"ל (ה) (שם סעי' ט"ז) המחזיר שטר שמן הדין לא היה לו להחזירו יש מי שאומר שגובין בו וי"א שאין גובין בו כו' ושיטה קמייתא הוא שיטת הרמב"ם והשמ"ק לב"מ ד' י"ב הביא בשם הרשב"א שהקשה עליו מהא דב"מ ד' י"ב ע"ב דאמרו א"ה כל שטרי דאתו לקמן ניחוש להו ומשני כל שטרי לא ריעי הני ריעי והא לשי' הרמב"ם דס"ל דאם השטר יוצא מת"י המלוה גובין בו א"כ אינו קשה כלל מכל שטרי דהא הם יוצאים מן ת"י המלוה ול"ל לימא הני לא ריעי עכ"ל והובא זה בביאור הגר"א זצ"ל ס"ק נו"ן: ונראה ליישב דברי הרמב"ם והוא די"ל דסברתו הוא דאם השטר ביד המלוה דגובין בו זהו משום דהא מצינו בכמה דוכתי דאמרו דשט"ח הוי כגבוי כמש"כ הכנה"ג והובא בקצה"ח סי' י"ב ס"ק א' ומה"ט מצינו בח"מ סי' מ"ד סעי' ו' דבשטר שיש בו מחק וגרר דכשר וכתב הסמ"ע שם ס"ק י' בשם הרמב"ן דהטעם הוא לפי שהשטר מוחזק ביד המלוה וכאלו הממון שכתוב בו מוחזק בידו ע"ש ואף דקיי"ל דשט"ח לא הוי כגבוי וכבית הלל מ"מ היכא דלא הוי ריעותא גמורה ס"ל דהוי כגבוי ומה"ט י"ל דזהו שיטת הרמב"ם הכא דס"ל דאם השטר הוא ת"י המלוה דגובין בו משום דבזה דיינינן דהוי השט"ח כגבוי והוכיח כן הרמב"ם ממה דאמרו לא יחזיר וכמש"כ המ"מ סוף ה' גזילה: והנה מצינו בסוטה ד' כ"ה בתוס' ד"ה בש"א נוטלת כתובתה כו' שכתבו לחלק אליבא דב"ש דדוקא היכא שעמדו הנכסים כבר בחזקת שעבוד להבע"ח רק דמספקא לן אם יצאו מחזקת שעבודן בזה ס"ל לב"ש דהוי כגבוי אבל אם מספקא לן מעיקרא אם היה מעולם שעבוד עליהם בזה לא הוי כגבוי ע"ש וכעין זה מבואר בש"ך סי' פ"ב ס"ק כ"ט בשם בעה"ת דבשט"ח על תנאי לא מקרי שטרא מעליא להאמינו במיגו להוציא ע"ש. וכ"כ הש"ך בכללי מיגו ס"ק י"ד לחלק דדוקא בשטרא מעליא דהיה כבר חוב ברור רק דנולד ספק לאחר הלואה בזה מהימן להוציא אבל בשט"ח דמספקא לן ע"פ התנאי בעיקר החוב בזה לא מהימן במיגו להוציא וכ"כ הקצה"ח בסי' פ"ב ס"ק ח' לבאר זה היטב ע"ש: