נחל יצחק חלק א רעב

וסי' מקום ביחד וכיון דחזינן דצבורי פירות מחזירין ומוציאין מהמוצא א"כ מוכח דסי' מנין לחוד מהני דאי נימא דוקא ע"י צירוף סי' מקום משום דתלינן דמה דלא חזר ליטלו ממקומו הידוע לו היה מחמת איזה מקרה או דאף דנשכח המקום ממנו היה עולה על רעיונו דיראה לזכור מקומו לאט לאט וכמו שפירשתי לעיל בטעמו דהמ"ד דמקום הוי סי' א"כ לפ"ז מבעי להיות מועיל אף צבור פירות דליכא סי' מנין בי' מ"מ חייב להכריז דהא סי' מקום שייך בי' ומקום הוי סי' בעצם דלא גרע מן פירות סמוך לכלי כנ"ל וכיון דלא תני במשנה צבור פירות רק צבורי פירות מוכח דצבורי פירות דמחזירין הוי משום סי' מנין לחוד משום דמקום לא הוי סי' מהך טעמא דכתבתי דמוכח דנתייאש מדלא חזר מיד ליטלו ממקומו אם היה נזכר מהמקום כנ"ל: ולכן שפיר אמרו דאי תנן צבורי פירות דש"מ מנין הוי סי' רק דמדחהו תני צבור פירות וזיל הכא קמדחי' ליה ומתורץ קושייתי הנ"ל בעז"ה על נכון. ע"כ אינו סתירה מזה הסוגיא כלל על מש"כ התוס' שם בתי' הב' די"ל דמנין וחרוזא הוי סי' אבל כ"א בפ"ע י"ל דלא מהני וע"כ יש לסמוך ע"ז להקל בתקנת עגונות כדברי הפמ"א דשני סי' גרועים מצטרפי להיות כמו ס"א ולא כדברי האחרונים בתשובותיהם דסתרו דבריו בפשיטות [ וגוף דברי הפמ"א לא ראיתי כי אינו ת"י רק ראיתי בדברי האחרונים דהביאו דבריו ואחרי כתבי כ"ז ראיתי בחידושי ר' עקיבא איגר זצ"ל לחידושיו על ב"מ בסוגיא זו ד' כ"ה דהקשה כן על דברי התוס' הנ"ל ונשאר בצע"ג אבל לפמש"כ א"ש בעז"ה: ענף ולכאורה יש להעיר במש"כ התוס' די"ל דמנין וחרוזא הוי סי' א"כ תקשה על מש"כ התוס' בב"מ דף כ"ד ע"א ד"ה אבל שנים חייב כו' ומתניתין דקתני מחרוזות של דגים ה"ה שלו כו' א"נ מיירי דרך הינוח וליכא אלא מחרוזא א' כו' ועיין במהרש"א שם ועיין לעיל דף כ"א תוס' ד"ה אלו מציאות כו' א"כ תקשה אמאי מחרוזות דגים ה"ה שלו אף דליכא אלא מחרוזא א' מ"מ הא יש שם סי' חרוזא וסי' מקום ביחד כיון דהוי דרך הינוח ושניהם ביחד הא מצטרפי. וכבר כתבתי לעיל די"ל דאף תי' הא' של התוס' ב"מ דף כ"ה ד''ה ש"מ מנין הוי סי' מודו בזה דמצרפין שני סי' גרועים כנ"ל ואפשר לומר דשאני מחרוזות דגים דלא הוי אף סי' גרוע כלל ודוקא מחרוזא של בשר הוי לכל הפחות סי' גרוע כדמצינו דסמכינן ע"ז גבי בשר שנתעלם וכמש"כ התוס' ב"מ דף כ"ג ע"ב ד"ה מחרוזות כו' ובחולין דף צ"ה בתוס' שם וכן מחרוזות קרדומות הוי סי' גרוע ובזה כתבו התוס' דמנין וחרוזא הוי סי' משא"כ מחרוזא של דגים דמצוי דגים בחרוזות ע"כ לא הוי סי' גרוע ג"כ ע"כ בחרוזא של דגים לא מצרפינן סי' חרוזא עם סי' מקום ולכן שפיר כתבו התוס' במחרוזא דגים דלמ"ד סי' מקום לא הוי סי' כלל מיירי מתניתין בדרך הינוח ואפ"ה לא מהני סי' חרוזא בסי' מקום כלל וכמש"כ התוס' ב"מ דף כ"א ד"ה א"מ וכעין זה כתב הנו"ב בסי' נ"א דארוך וגוץ סתמא לא הוי אף בגדר סי' גרוע כלל רק מיירי שם בארוך וגוץ הרבה: וכבר כתב כן התה"ד בכתביו סי' קס"א] ולכן התוס' ב"מ דף כ"ג ד"ה מחרוזות כו' שהביאו בשם התוספתא דה"ה מחרוזות של בשר הקשו אח"ז והא אמרו בפ' ג"ה בשר בחרוזים הוי סי' ולא הקשו מיד על מחרוזא דגים ה"ה שלו דתנן במתניתין מהא דחולין משום דהייתי מחלק כמש"כ דשאני דגים במחרוזות דשכיח משא"כ בשר בחרוזא לא שכיח ע"כ דוקא אחר דהביאו התוספתא דמחרוזא בשר ה"ה שלו הקשו מהא דחולין וכ"ז פשוט: וע"פ מש"כ דשיטת התוס' ב"מ דף כ"ה דשני סי' גרועים מצטרפים להיות סי' אמצעי א"כ מזה יהיה סייעתא לשיטת המשאת בנימין בסי' ס"ג דהעלה דשני ס"א מצטרפים להיות סי' מובהק דאף דאינו מועיל נפרד מועיל מחובר אך במש"כ המ"ב שם דשני סי' גרועים אינם מצטרפים להיות ס"א בזה העיקר כמש"כ הפמ"א כנ"ל כיון דהוי סייעתא לדבריו מן התוס' דב"מ הנ"ל אך העומד לנגד זה הוא שיטת הרא"ש בתשובה כלל נ"א סי' א' וע"כ היכא דלשיטת הרא"ש יש היתר אחר אז יש לסמוך על סברת הפמ"א [ובמק"א הארכתי הרבה בזה בסוגיא דפרידות דחולין דף ע"ט וכמש"כ בתשובת גבעת שאול סי' א' ובנו"ב ח' אה"ע במ"ת סי' ס"ו ומה שהביא שם דברי הר"נ ופי' רש"י ואכמ"ל] ובאמת י"ל דאף דנימא דתי' א' של התוס' ב"מ דף כ"ה הנ"ל דס"ל דשני סי' גרועים לא מצטרפי להיות ס"א מ"מ מודו דשני ס"א מצטרפים להחשב ס"מ דאין לנו להרבות במחלוקת בין הנך שני תירוצים דהתוס': וגם כן מוכח מהא דכתובות דף פ"ה ע"ב גבי ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתא דציירי בסדינא כו' ועוד הא קיהיב סימנא ופי' רש"י בד"ה סימנא דאמר בסדין הם צרורות והם שבע עכ"ל משמע ממנו דמנין לבד לא הוי ס"מ אלא ס"א דזה לא מהני התם כמבואר בח"מ סי' רצ"ז ע"כ פי' רש"י שם דזה הוי ס"מ כיון דאמר בסדין הם צרורות והוי סי' מקום וסי' מנין ביחד וס"ל לרש"י דאף דכ"א בפ"ע לא מהני אפ"ה שניהם ביחד מצטרפי להיות ס"מ ועיין בב"ש סי' י"ז ס"ק נ"ה ובט"ז שם ומש"כ שם בשם הח"מ דמדייק מן רש"י יבמות דף קכ"ב דס"ל מנין לבדו הוי ס"מ ואכמ"ל וכעת מצאתי בהפלאה לכתובות שם שכ"כ ואף דהתוס' בכתובות שם הקשו על רש"י בזה מהא דיבמות דף קט"ו דמשמע דכה"ג לא הוי סי' כבר דחה זה המגיני שלמה בטוב טעם ע"פ מש"כ התוס' ביבמות שם דמיירי שם במדה דדרך בני אדם להצניע במדה זו וע"כ הכא פשיטא כיון דאין דרך ב"א להפקיד סך כזה דוקא וגם בסדין אין דרך להצניע מרגליות ע"כ הוי סי' משא"כ שומשמין דרך להצניע בחביות עכ"ל המג"ש: וכבר כתבתי במק"א להוכיח כשיטת המ"ב דשני סי' אמצעים הוי סי' מובהק מהא דפ' אין מעמידין דף מ' דרב הונא אמר עד שתהא ראש ושדרה ניכר ור"נ אמר או ראש או שדרה ולכאורה קשה על רב הונא דלמה ליה ראש ושדרה הא כיון דאמרינן שם בדף ל"ט ע"א דליכא דג טמא דאית ליה שדרה א"כ יהיה סגי בחד סי' ודוחק לומר דרב הונא פליג ע"ז וס"ל דאיכא דג טמא דאית ליה שדרה דהא זה הוי פלוגתא במציאות וידעתי מה דמצינו פלוגתא דתנאי בב"מ דף כ"ח ויבמות דף ק"כ בשומא כו' אבל אין זה ענין לנ"ד] לכן נראה לי דרב הונא ס"ל דראש או שדרה לא הוי ס"מ אלא ס"א וכמו דאמרינן בכל סי' אמצעי דלמא אתרמי כמותו וכמו דאיתא בחולין בסוגיא דפרידות דמוכח מהתם דאף באיסורין לא סמכינן על סימנין אלא אי סימנין דאורייתא כדמוכח מן פי' רש"י שם דפי' דהש"ס מוכיח התם מהא דסמכינן על סי' בפרידות דמוכח מזה דסימנים דאורייתא במה דאיבעיא להו בב"מ דף כ"ז והא די"ל דלמא התם דוקא הוא משום דיש שני סימנים כבר העירו מזה האחרונים ותירצו היטב ומה דיש להקשות לפ"ז דאיך כתבו הטור ושו"ע לסמוך להקל על סי' בפרידות כבר תירצתי זה היטב בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף י"ב ע"ש וכ"ז הוא דלא כמש"כ בספרי שם ענף א' דבאיסורין סמכינן על סימנין אף אם סימנין לאו דאורייתא וכמש"כ האבן עוזר מתחלה ושארי אחרונים משום דמצאתי בהריטב"א לב"מ פ"ב בהשמטות דס"ל דגם באיסורין לא סמכינן על סימנין אי סימנין לאו דאורייתא אלא בעינן סי' מובהק כמו בגט ועיגונא ודברי הריטב"א הנ"ל הובא בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף ח' ע"ש: ולפ"ז אתי שפיר הא דס"ל לרב הונא דבעינן ראש ושדרה משום דחדא מינייהו לא הוי ס"מ רק ס"א וזה לא מהני באיסורין ג"כ אי נימא דסימנין לאו דאורייתא אבל ע"י סי' ראש ושדרה ביחד הוי ס"מ ור"נ ס"ל דשדרה לחוד סגי טעמו משום דראש או שדרה הוי ס"מ א"כ לפ"ז יהיה מוכח למאי דקיי"ל התם כרב הונא דבעי ראש ושדרה ואף דסתמא דגמ' שם לעיל דף ל"ט ע"א אמרו בפשיטות דדג טמא לית ליה חוט השדרה כנ"ל ועכ"ז הצריכו לשני הסימנים הנ"ל א"כ מוכח מזה כשיטת הנו"ב בשם הרא"מ דשני ס"א הוי ס"מ כל זה כתבתי מכבר. אכן ראיתי בהר"ן שם שכתב בטעמיה דרב הונא דבעי ראש