נחל יצחק חלק א רעא

אף אם יש סי' מקום משום דודאי אינו יודע סי' המקום מדלא בא מיד ליטלו ממקומו: ולפ"ז אינו קשה על המ"ד דמקום לא הוי סי' מהא דתנינן מחזירין פירות סמוך להכלי די"ל דבאמת סי' מקום הוי ס"א לכ"ע משום דלא שכיח דיתרמי שיאבד אחר חפצו סמוך לכלי של חבירו או מצד קורבא כנ"ל והתם לא שייך האי סברא דלמה לא בא ליטול החפץ מיד שנזכר מן אבידת החפץ דהא מקום האבידה אינו ידוע לו גם היום רק שיודע שחפצו מונח בכלי פ' או סמוך להכלי ע"כ זה הוי ס"א לכ"ע משא"כ סי' מקום של הנחת אבידה דבזה שייך לומר דהיה לו לחזור וליטול את החפץ ממקומו ומדלא בא מיד מוכח דאינו יודע מקומו ונתייאש מיד ע"כ ס"ל דמקום לא הוי סי' ומתורץ קושייתי הנ"ל: ענף ג אך לכאורה יש לסתור לכל מש"כ מן גמ' מפורשת בב"מ דף כ"ג ע"ב דאמר רב מרי מ"ט אמרו רבנן מקום לא הוי סי' דא"ל כי היכי דאיתרמי לדידך האי מקום איתרמי לחברך האי מקום אלמא דמפורש טעם אחר על מ"ד דמקום לא הוי סי': וי"ל דאין מזה סתירה כלל לדבריו ע"פ מש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף ג' במש"כ הט"ז באה"ע סי' י"ז דמקום מצומצם הוי סימן מובהק ודוקא במקום שאינו מצומצם פליגי אמוראי אי הוי ס"א או לא והקשיתי עליו מהא דב"מ דף כ"ג הנ"ל בא"ד אמר רב מרי מ"ט אמרו רבנן מקום לא הוי ס"מ כו'. ופי' רש"י נפ"מ אף בכיון מקום מושבה מסויים לא הוי סי' אלמא דאף בצמצם מקומה ס"ל לחד מ"ד דלא הוי סי' ותרצתי שם ע"פ מש"כ השמ"ק שם בשיטת רש"י בכוונתו משום דקשה איך אמר רב מרי בפשיטות דמ"ט אמרו רבנן מקום לא הוי סי' הא באמת פליגי אמוראי בזה וגם הא קיי"ל דמקום הוי סי' וע"כ מוכח דרב מרי קאי על מה דאמרו שם מקודם דברקתא דנהרא לכ"ע לא הוי סי' מקום ובל"ק מפרש רב מרי מ"ט אמרו רבנן דרקתא דנהרא לא הוי סי' כו' וע"ז אמרו א"ד אמר רב מרי מ"ט אמרו רבנן מקום לא הוי סי' כו' וקאי ג"כ על רקתא דנהרא רק דנפ"מ אי כיון מקום מושבה מסויים דל"ק ס"ל דכה"ג הוי סי' אף ברקתא דנהרא ול"ב ס"ל דאף כה"ג לא הוי סי' ברקתא דנהרא ולפ"ז א"ש מה שלא כתב רש"י דנפ"מ בסי' מקום באינו רקתא דנהרא אבל לפמש"כ א"ש והארכתי בכ"ז בספרי שם והטעם דשאני רקתא דנהרא לפי דהכל מניחים שם חביותיהם ע"כ אף מקום מצומצם לא הוי סי' להך א"ד: וי"ל דרב מרי ס"ל באמת כדקיי"ל מקום הוי סי' משום דאמרינן דמה דלא בא מיד דנזכר מן אבידתו ליטול החפץ ממקומו משום דאיזה סיבה קרה לו שלא היה יכול לילך ליטול מיד וסמך על הסי' מקום דיש לו ולא נתייאש כנ"ל למ"ד דמקום הוי סי' ולפ"ז מיבעי לן לומר דאם כיון מושבה מסויים יהיה סי' אף ברקתא דנהרא ע"ז הוכרח רב מרי לומר הטעם דלא הוי סי' משום דכי היכי דאיתרמי כו' דברקתא דנהרא שייך ה"ט אף בצמצם המקום ולעולם ס"ל לרב מרי אף בא"ד כמו דס"ל לרב מרי בל"ק דמקום הוי סי' רק ברקתא דנהרא שאני אבל מאן דס"ל מקום לא הוי סי' טעמו משום דכיון דלא בא מיד דנזכר ליטול החפץ ממקומו דמסתמא שכח מקומו ונתייאש ואין זה סתירה כלל לכל מש"כ בטעם מ"ד דמקום לא הוי סי': וע"פ מש"כ בטעמו דמ"ד דמקום לא הוי סי' יש לתרץ עפ"ז מה דיש להקשות לפי דברי הט"ז הנ"ל דבמקום מצומצם לכ"ע הוי מקום סי' דא"כ קשה בהא דב"מ דף כ"ה ע"א עלה דצבורי פירות ומעות חייב להכריז דמוכיח הש"ס ש"מ מקום הוי סי'. הא י"ל דאין זה הוכחה דאפשר דלכן חייב להכריז דלמא יתן האובד סי' מקום בצמצום דזה הוי סי' לכ"ע ומנלן להש"ס להוכיח כמ"ד דמקום הוי סי' דהא פלוגתייהו הוא בלא צמצם מקומו אכן לפמש"כ א"ש דהא באמת זה מוכח לכ"ע דסי' מקום באמת אף בלא צמצום מקומו הוי סי' כנ"ל להוכיח מהא דמצא פירות סמוך לכלי אך דעיקר הטעם דמ"ד מקום לא הוי סי' משום דכיון דלא בא ליטול החפץ מיד שנזכר מאבידתו מזה מוכח דנשכח ממנו מקומו ונתייאש אז כיון דאין לו סי' בחפץ ובמקום א"כ ה"ט שייך אף בצמצום מקום באבידה ולא מהני לפ"ז אף צמצום המקום באבידה רק בעגונא בהכרת בעלה וכה"ג שפיר י"ל כמש"כ הט"ז דצמצום המקום הוי ס"מ ולכן שפיר מוכיח הש"ס מהא דציבור פירות דש"מ מקום הוי ס"מ: ענף ד ועדיין יש להקשות בהא דב"מ דף כ"ג ע"ב בל"ק דרב מרי דאמר מ"ט אמרו רבנן רקתא דנהרא לא הוי סי' כו' דלפי' רש"י שם מוכח דבצמצום מקום הוי סי' לל"ק דרב מרי אף ברקתא דנהרא כנ"ל בארוכה א"כ קשה דאמאי אמרו שם דלכן מצא חביות יין ושמן הרי אלו שלו ברקתא דנהרא דלא הוי מקום סי' והא מ"מ יהיה חייב להכריז דלמא יתן האובד סי' מקום בצמצום מקומו דזהו חשוב לסי' אף ברקתא דנהרא ואמאי הוי שלו בשלמא בהא דאמרו שם מקודם להוכיח מהא דמצא חביות כו' דאי ס"ד מקום הוי סי' לכרוז מקום כו' אינו קשה דהא עדיין יש להקשות דאף אי נימא דמקום לא הוי סי' מ"מ יהיה חייב להכריז שמא יתן האובד סי' בצמצום המקום דזהו סי' לכ"ע כמש"כ הט"ז כנ"ל די"ל כמש"כ מקודם לתרץ עפמש"כ בסוגיא דדף כ"ה דמוכיח הש"ס שם מצבורי פירות דמקום הוי סי' וכמש"כ לעיל בארוכה לתרץ זה כן י"ל בזה אבל עדיין תקשה בהא דרקתא דנהרא דבצמצום מקום הוי סי' לל"ק דרב מרי כפי' רש"י א"כ תקשה דאמאי הרי אלו שלו דהא יש לו להכריז דלמא יבא א' ויתן סי' בצמצום מקום דהוי סי': ואפשר לומר דהא עיקר החשש הוא בהינוח שמא עמד לפוש ושכחום שם כפי' התוס' והרא"ש ר"פ א"מ כנ"ל דאלו בנפילה בלא"ה לא הוי מקום סי' כנ"ל ע"כ לא שכיח ביה דיצמצם מקומו ממש דהא בעת שהניחו לפוש לא היה מעלה אז על דעתו דיהיה צריך לאח"ז להסימן. ע"כ לא דקדק אז בעת הנחתו על צמצום המקום ע"כ לא חשו להכריז משום זה הסי' רק אם אירע דיודע הסי' בצמצום המקום מהני אף ברקתא דנהרא ויש להאריך בכ"ז: ולפ"ז מתורץ מה שהקשיתי לעיל דף כ"ה דמוכיח הש"ס מצבורי פירות דש"מ מנין כו' תני צבור פירות. ש"מ מקום הוי סי'. הא י"ל דשניהם ביחד סי' מנין וסי' מקום מהני ביחד. אבל כ"א בפ"ע לא מהני ומאי מוכיח הש"ס: אבל לפמש"כ א"ש דשפיר מוכיח הש"ס ש"מ מנין הוי סי' דאי נימא דשא"ה דהוי מנין בצירוף סי' מקום א"כ תקשה דל"ל למתני צבורי פירות דהא אף צבור פירות דליכא סי' מנין ג"כ חייב להכריז משום סי' מקום כיון דסי' מקום בעצם מהני אף שהוא לבדו ג"כ הוי סי' מעליא דלא גרע מן פירות סמוך לכלי כנ"ל. רק עיקר הסברא דמ"ד דמקום לא הוי סי' טעמו משום דכיון דלא בא מיד ליטול החפץ ממקומו מוכח דשכח מקומו בעת שנזכר מאבידתו מקודם שבא ליד המוצא א"כ הוי יאוש ואם נימא דידע המקום אך לא חזר ליטול ממקומו א"כ הוי כמו כל אבידה מדעת כיון דלא הוי מקום המשתמר ועיין בסי' רס"א סעיף ד' ובש"ך שם ס"ק ג' ובסי' ר"ס סעיף יו"ד בהגהת רמ"א שם ובש"ך שם: ולפ"ז ממילא לא מהני אף ע"י צירוף סי' מנין וסי' מקום ביחד כיון דאי נימא דמנין בלבד לא הוי סי' רק ע"י צירוף לסי' מקום ביחד א"כ ממילא לא יהיה מועיל שניהם ביחד דהא גם בזה שייך ה"ט דכיון דלא חזר ליטלו ממקומו בעת שנזכר מאבידתו מוכח דנתייאש דנשכח ממנו סי' מקום איה הוא ועל סי' מנין לא שייך לומר דסמך עליו כיון דמנין לחוד לא מהני אלא בצירוף סי' מקום וכיון דשכח לסי' מקום א"כ לא יחזירו לו ע"י סי' מנין לחוד ונתייאש בודאי [ועיין בתוס' סנהדרין ד' נ"ג ע"א ד"ה הא כו'. וב"מ ד' ט"ו ע"ב ד"ה ונתן לו כו' ובערכין ד' ל' ד"ה דלמא אינה מכורה כו' ובש"ך ח"מ סי' מ"ב ס"ק כ"ב ובספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ט"ז סוף ענף א' ובח"מ סי' ר"ס סעיף זיי"ן וקצרתי בכ"ז]. ואמאי חייב להכריז דהא לפ"ז לא מהני אף צבורי פירות אף דיש סי' מנין