נחל יצחק חלק א רע

ד' נ"ג וי"ל דטעם הרמב"ם הוא משום דס"ל דשני סי' גרועים מצטרפי להיות ס"א וע"כ מהני זה לשמו ושם עירו דהא ס"א עדיף מן שם אביו וכמש"כ הנו"ב במ"ת ס"ס נ"ה וממש"כ בשם הרמב"ם הוא ראיה ברורה לדברי הנו"ב וכן י"ל דזהו כוונת הרמב"ם והמחבר באה"ע סי' י"ז סעי' י"ז דכתבו דמהני סי' מנין וסי' מקום יציאה והליכה והם נושאים כך וכך ואף דהוי כ"ז סי' גרועים אפ"ה מצרפין כ"ז לסי' מנין משום דמקום יציאה והליכה חשוב לחד סי' גרוע וסי' דנושאים כך וכך לסי' גרוע ב' והוי ב' סי' גרועים לס"א וע"י סי' מנין הוי שני ס"א דמהני זה לכמה פוסקים והוא מהא דיבמות ד' קכ"ב ובמק"א כתבתי לדון בזה ע"פ שיטת המבי"ט דנמצא על הדרך שהלך ואכמ"ל ועיין במ"ר קרח פ' י"ח ובמדרש תנחומא וילקוט שם שכתבו בזה"ל מי גנב כליך א"ל אותו בן טובים בעל קומה ושיניו נאות ושערו שחור וחוטמו נאה משנתן סימניו ידעו מי הוא אף כאן אע"פ שסתמן כו' וזהו סי' גרועים וע"י צירוף חשובין לסי' ואף דאין למדין מן הדרוש ובפרט במה שהוא משל עכ"ז סמך קצת הוי והנה גוף הספר פמ"א וב"כ אינן ת"י רק ראיתי לתשובת אחרונים שהביאו כן בשמם וכ"ז הוא יסוד גדול ב"ה לתק"ע: אמנם יש להקשות על כ"ז מהא דב"מ ד' כ"ה צבורי פירות חייב דמוכיח הש"ס מזה ש"מ מנין הוי סי' הא י"ל דלכן צבורי פירות מכריז משום דסי' מנין וסי' מקום ביחד מצרפין להיות ס"א אבל כ"א בפ"ע לא הוי ס"א א"כ מוכח מסוגיא זו דמה דאינו מועיל נפרד אינו מועיל מחובר וכמש"כ הח"מ באה"ע סי' י"ז ס"ק נ"ה: ענף ב ומחומר הקושיא הנ"ל נלע"ד בהקדם מה שהקשה הקצה"ח סי' רס"ב ס"ק ב' בהא דתני בב"מ ד' כ"ה מצא דבר שאין בו סי' בצד דבר שיש בו סי' דבא בעל הסי' ונטל שלו זכה בדבר שאין בו סי' וכן פסקו בשו"ע שם דמצא פירות סמוך לכלי דהיכא דאיכא למיתלי שנפל מן הכלי מחזירין למי שנותן סי' בהכלי משום דנמצא הפירות קרוב להכלי. הא קיי"ל דרוב וקרוב הלך אחר הרוב אף בקורבא דמוכחא א"כ אמאי לא אזלינן בתר רובא דאינו של בעל הכלי רק פריש מן רובא דעלמא עכ"ל הקצה"ח: ולענ"ד נראה לתרץ דהא לא גרע הך נמצא סמוך להכלי מן סי' מקום דק"ל דהוי סי' כמו בנמצא אחר הגפה או הגדר דהוי מקום סי' משום דאמרינן דאיך אתרמי דאבד אחר באותו מקום וידוע מש"כ הט"ז באה"ע סי' י"ז דסי' מקום אף באין מצמצם המקום ג"כ הוי ס"א ובמצמצם המקום הוי ס"מ: א"כ ה"ה בנמצא סמוך להכלי שלו דהוי בזה ג"כ סי' מקום דאיך אתרמי דיאבד האחר אלו הפירות סמוך להכלי של אחר ע"כ מחזירין הפירות לבעל הכלי דהוי הכא סי' מקום ולא מצד קורבא לבד אלא מצד סי' מקום: ועוד נלע"ד לתרץ קושיות הקצה"ח הנ"ל ע"פ מש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ו' ענף ד' דלפי מה שכתבו התוס' בב"מ ד' כ"ב ע"ב ד"ה אי דליכא סי' כו' דלמשקר לא חיישי' ובוודאי נאבד חפץ כזה ממנו רק דחיישינן דכי היכי דהוא אבד חפץ כזה דכן יכול להיות דאדם אחר איבד חפץ כזה כו' וכיון דנפילה לא שכיח מצד דרובא דאינשי מזהר זהירי א"כ יש נגד רובא דעלמא הרוב דלא שכיח בהו נפילה רק אותו האיש העומד לפנינו ואומר שאבד חפץ כזה ע"כ ביותר יש לתלות דאותו החפץ שנמצא הוא שנאבד לפי דיש רוב נגד רוב ולכן סמכינן על קרוב כיון דאוקי רוב נגד רוב והוי כמו דליתנהו להנך רובא דמהני קרוב היכא דליכא רוב לסותרו ומתורץ קושיות הקצה"ח ומה שהקשה הקצה"ח מהא דר"פ ר' ישמעאל עיין לעיל בחי' לסי' מ"ו סעי' ד'. ולפ"ז כיון דמוכח מן הא דב"מ ד' כ"ה מברייתא דמצא פירות סמוך לכלי מחזירין הפירות לבעל הכלי יהיה מאיזה טעם שיהיה או מצד סי' מקום או מצד סי' קורבא כנ"ל א"כ תקשה מברייתא זו על רבה דס"ל בב"מ ד' כ"ב דמקום לא הוי סימן. דהא סי' מקום לא גרע מן מצא פירות סמוך לכלי דשני הטעמים הנ"ל שייך ג"כ בכל סי' מקום. לא מבעי אי נימא דלכן מחזירין לבעל הכלי מצד סי' מקום דוודאי שייך כן בעיקר סי' מקום ואף להטעם הב' הנ"ל דזהו משום סי' קורבא ג"כ שייך כן בזה דנותן סי' מקום דכיון דלמשקר לא חיישינן ובוודאי נאבד ממנו פירות במקום פלוני רק דחיישינן שמא נאבד מן אחר ג"כ פירות כזה במקום זה א"כ אי אזלינן בתר קורבא אין לך קרוב יותר מזה ואדרבה קרוב כזה עדיף לפמש"כ הסמ"ע בח"מ סי' רנ"ט ס"ק ו' וזהו שיטת הרמב"ן פ' לא יחפור ועיין באה"ע סי' י"ז ב"ש ס"ק נ"ו בשם הרמב"ן והובא ביו"ד סי' קכ"ט וביו"ד סי' א' בכרו"פ ות"ש שם ובסי' ס"ג ואכמ"ל ע"כ היכא די"ל דזהו אותו הפירות שנאבדו וזהו שנמצא דוודאי דיינינן בזה קורבא לתלות דזהו שנאבד במקום הזה ולא לתלות דפריש מרוב דעלמא [ובמק"א הארכתי עפ"ז בענין קבר שאבד הוא שנמצא ואכמ"ל] א"כ תקשה מזה הברייתא דתני דמחזירין הפירות שנמצאו סמוך לכלי לבעל הכלי על מאן דס"ל מקום לא הוי סי' לכן נלע"ד לומר בטעמו דמ"ד דמקום לא הוי סי' ע"פ מה שמבואר בב"מ ד' כ"ב למאי דקיי"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש דכל מה דאמרו דה"ה של המוצאו דמיירי דידע והרגיש בנפילתן מקודם שבאו ליד המוצא כגון אותן דאגב דיקירי או אגב דחשיבי מידע ידעי בהו וכמבואר כ"ז בסי' ר"ס בטור שם: ובש"ך שם ס"ק ל"א דלכן כריכות קטנות בר"ה דאין בהם סי' מקום לפי שמתגלגלים ברגלי אדם דהוי שלו ולא הוי יאוש שלא מדעת משום דמסתמא הניחום בעליהם שם להקל ממשאם ושכחום ונתייאשו מיד כיון שאין להם סי' בחפץ ולא במקום כו' וכמש"כ הטור והרא"ש שם ע"ש והא דקיי"ל מקום הוי סימן מיירי במצא דרך הינוח ובמקום המשתמר קצת דאלו בדרך נפילה לא הוי מקום סי' כיון דאינו יודע באיזה מקום נפלו וכמבואר כ"ז בב"מ ד' כ"ג אלא בדרך הינוח אמרי' שעמד לפוש והניחן שם ושכחום שם כמש"כ התוס' ד' כ"א ד"ה אלו מציאות כו'. והרא"ש שם וכיון דהוי דרך הינוח רק מצד שכחה גרמה לו שנשארו במקום שאינו משתמר לגמרי וכמש"כ הרא"ש פ"ב דב"מ סי' ח' דבמקום שאינו משתמר כלל כגון כריכות בר"ה דאין בהם סי' מקום דמנשתפי אף ודאי הינוח נוטלן כיון ששכחן שמה וכ"כ התוס' בב"מ ד' כ"ה ד"ה ואם נטל כו' וכבר נתבאר דכ"ז מיירי בנזכר מקודם שבאו ליד המוצא דאל"כ בלא"ה הא הוי יאוש שלא מדעת וכיון דנזכר מיד מקודם שבאו ליד המוציא ע"פ הסברא דאמרו דמסתמא שכחום ונתייאשו מיד א"כ אי נימא דבעת דנזכר מן החפץ ידע אז מקומם א"כ ה"ל לילך וליטול את החפץ מאותו המקום כיון דהוי מקום שאינו משתמר לגמרי וע"כ מוכח דבעת דנזכר מן אבידת החפץ דהניחו באיזה מקום נשכח ממנו ג"כ המקום שהונחו שם ע"כ י"ל דלכן ס"ל לחד מ"ד דמקום לא הוי סי' דכיון דמיד דנזכר מאבידת החפץ נשכח אז מקומן ג"כ: א"כ מסתמא נתייאשו מיד כיון שאין לו סי' בהחפץ ולא בהמקום כיון דשכחו מקומו אז ע"כ נתייאשו מיד כן הוא טעם המ"ד דמקום לא הוי סי': ומאן דס"ל מקום הוי סי' כדקיי"ל טעמו די"ל דבעת שנזכר מהחפץ עולה על רעיונו אז לזכור לאט לאט מקום החפץ. כמו שמצינו בח"מ סי' כ"ט בעדים שאמרו אינם זוכרים עתה דיכולים אח"כ לומר נזכרנו וכמו בח"מ סי' ע"ה וסי' ע"ט בבע"ד שיכול לומר נזכרתי וכמו דמבואר בסי' נ"ט דזהו מצוי קצת דמתחלה שכח ואח"ז נזכר או די"ל הטעם דלכן הוי מקום סי' די"ל דאף דלא שכח מקומו מ"מ אולי איזה סיבה קרה לו שלא יוכל אז תיכף לילך ליטלו וסמך על סי' מקומו שיש לו ולא הוי אבידה מדעת וכעין זה מבואר ברא"ש ב"מ פ"ב סי' ח' בזה"ל די"ל שהבעלים הניחום שם לפי שעה לשוב לקחתו ובמקרה לא יכלו לקחתו מיד כו' עכ"ל אך מאן דס"ל מקום לא הוי סי' ס"ל דכיון דהוי מקום דאינו משתמר לגמרי שפיר י"ל דה"ל לחזור וליטול מיד דנזכר ולא לסמוך על הסי' מקום. וגם הסברא נותנת דכיון דשכח אז המקום נתייאש אז דלא יכול לסמוך על מה שיזכור המקום לאט לאט דזהו אינו מצוי כ"כ. ולא עלה על רעיונו שיזכור א"ע וע"כ מתייאש אז מיד שנזכר ואין לו סי' בחפץ ולא במקום וע"כ אינו מחוייב המוצא להכריז