נחל יצחק חלק א רסז

תופסן ואין בזה רק מעלת מיגו לחודיה ע"כ שפיר אמרו דלא מהני מיגו של הלוה במקום חזקה דת"י הוא שלו משום דהיכא דליכא מעלת מוחזקות רק מעלת מיגו לבד בזה ודאי חזקה עדיפא מן מעלת המיגו כנ"ל וא"צ אנו לדחוקי בזה כמש"כ הש"ך דאין כל החזקות דומות אלא א"ש בפשיטות הא דסי' צ"ט: ולפ"ז מתורץ בפשיטות מה שהקשיתי מהא דמהימן לומר דידי חטפי במיגו כו' משום דשא"ה דהא יש לו מעלת מוחזקת ג"כ בעת דיש לו מעלת המיגו ביחד וע"כ אלו שני המעלות ביחד י"ל דזהו עדיפא מן חזקה דת"י הוא שלו ושיטת הפוסקים דס"ל בהא דסי' מ"ז וש"ך ס"ק ו' דבשטר אמנה נאמן במיגו משום דלא שייך בזה מעלת מוחזק דהא שטרות דתופסו אין גופו ממון וכ"כ הש"ך בסי' צ"ט ס"ק ו' ביאור שיטת הראשונים בזה ודאי דא"ש לפמש"כ לעיל ובאמת שיטת הראשונים דהובאו בש"ך שם דסבירא ליה דאף בשטר אמנה אינו נאמן אף דיש לו מיגו דקלתיה משום דגם זה ה"ל מיגו במקום חזקה דת"י הם שלו אלמא דאף היכא דלא שייך מעלת מוחזק מ"מ דיינינן להחזקה דת"י הוי שלו' זה צריך ביאור דמאיזה טעם אמרו בזה להך חזקה דת"י הוא שלו דהא אינו תופס גוף הממון ת"י וכמש"כ הש"ך: והנראה לי בכוונת הנך ראשונים דטעמם הוא דס"ל לסברת הב"ח דכתב בסי' י"ב והובא בש"ך ס"ק י"ז דלכן בנקט שטרא לא מהני מחילה משום דשטר העומד לגבות כגבוי דמי והש"ך השיג שם ע"ז ולעיל סי' י"ב כתבתי בחידושיי לדון בזה ע"פ מש"כ התוס' בסוטה דף כ"ה ע"ב דאם לא נולד ריעותא בהשט"ח אז הוי כגבוי אף לבית הלל ומה"ט א"ש מה שכתבו הפוסקים בכללי תפיסה והובא בקצרה בנתיבות ס"ק י"ד דאם יש לחבירו שטר לא מקרי זה שבידו המעות למוחזק לתופסו בשביל ספיקא דדינא ממק"א וכמש"כ הש"ך בתקפו כהן סי' ק"ל ע"ש דזהו ג"כ ע"פ סברת התוס' דסוטה דכיון דלא נולד ריעותא על השט"ח ה"ל כגבוי ועיין בסי' קכ"ו ש"ך ס"ק מ"ג מה שהביא בשם מהר"א בן ששון דכתב דכיון דיש לחבירו שט"ח עליו ה"ל כגבוי ולא מצי האי למימר קים לי כו' והש"ך השיג שם עליו דשא"ה דכיון דנולד עכשיו ספק אם השטר פרוע כו' ע"כ לאו כגבוי דמי ע"ש וה"ה י"ל הכא בטעם שיטת הסוברים דבשטר אמנה שייך ג"כ ה"ט דחזקה דת"י הוא שלו משום דס"ל דכיון דבלא אמירתו שהשטר הוא פרוע לא נולד לנו שום ספק על השטר והוחזק לנו השט"ח דתופס המלוה דהוי כמו דתופס המלוה להממון משום דבשט"ח כ"ז דלא נולד בו ריעותא הוי כגבוי וע"כ שפיר אמרו דלא מהימן המלוה במיגו משום דכיון דבלא המיגו הוי כמו דתופס להממון משום דהוי כגבוי וע"כ שפיר לא מהימנינן להמלוה במיגו דהוי נגד חזקה דת"י כו' אבל היכא דלא הוי מוחזק גמור כ"ע מודו דלא שייך ביה הך חזקה דת"י הוי שלו כנ"ל וגם הא הכריע הש"ך שם כהסוברים דע"י תפיסת השטר לא הוי כתופס להממון ולא דיינינן ביה להך חזקה הנ"ל כלל והעיקר הוא כמו שכתב משום דהך חזקה עיקרו משום תפיסת הלוה להחפץ אבל היכא דלא ה"ל תפוס גמור בזה מהימן במיגו נגד החזקה הנ"ל: ולפי מה דנתבאר הנכון הוא כמש"כ הב"ש הכא דהאשה נאמנת במיגו אף דהוי נגד החזקה משום דכיון דתופסת החפץ לעצמה א"כ הא הוי בזה מעלת מיגו ומוחזק ביחד דכה"ג מהימנא במיגו כמו בהא דנסכא דר' אבא או כמש"כ לעיל דעיקרו הוא משום דהוי מיגו להוציא ע"כ באשה התופסת לעצמה ודאי דנאמנת במיגו ואין הכרח מן הב"ש דיפלוג על מש"כ הש"ך בסי' צ"ט משום דלדינא י"ל כמש"כ הש"ך בסי' צ"ט להכריע כהפוסקים דלא מהימן הלוה במיגו משום דה"ל מיגו במקום חזקה ושאני הכא בהא דסי' ס"ב ואה"ע סי' פ"ה הנ"ל ולכן העיקר לדינא כמש"כ הב"ש כנ"ל: ענף ג והש"ך הכא בסי' ס"ב ס"ק ו' באה"ד בד"ה וכתב הבעה"ת כו' הביא למה דהקשה באה"ד דהא הוי מיגו דהעזה והשיג עליו הש"ך דהא אמרינן מיגו דהעזה וכבר תי' זה היטב הב"ש באה"ע סי' פ"ה ס"ק למ"ד ע"פ מש"כ המ"מ דנאמנותה הוא משום חזקה דא"י להעיז בפני בעלה וע"כ בכה"ג שפיר לא מהימנינן במיגו דהוי העזה גמורה ע"ש בב"ש ועיין בפני יהושע בק"א כתובות פ"א ד' יו"ד ע"א ד"ה בהא דאר"נ כו' ועפ"ז יש לדון בדברי התוס' יבמות ד' קט"ז ע"ב ד"ה באותה שעה כו' ובמהרש"א שם וראיתי בתשובת רעק"א זצ"ל סי' ק"ל בד"ה ואף ללישנא ב' דכתובות כו' שהביא לדברי הש"ך דסי' ס"ב הנ"ל וכתב לתרץ לדברי הג"ת הנ"ל ע"פ סברת הב"ש הנ"ל ולא הביא לדברי הב"ש הנ"ל שכבר הקדימו בזה: ועוד נלע"ד לתרץ לדברי הג"ת הנ"ל במה שכתב דלכן אינה נאמנת לומר דנתנו לי ע"מ שלא יהא לבעלי רשות בהן ע"י מיגו דאתה נתתי לי משום דה"ל מיגו דהעזה משום די"ל דאף דנימא דהך חזקה דת"י הם שלו לא הוי רק כמו כל חזקות דמהני מיגו נגדו וכמש"כ הב"ש דלא כהש"ך הנ"ל דמ"מ בצירוף דהוי מיגו דהעזה ג"כ וגם הא הוי עכ"פ מיגו נגד חזקה דבשני הריעותות ביחד לא אמרינן מיגו כדמוכח כן מהא דב"ב ד' ה' בתוס' ד"ה ובא בזמנו כו' דכתבו התוס' דלא אמרינן מיגו דפרעתיך היום משום דלא חציף למימר פרעתיך היום אבל רגיל הוא לומר פרעתיך אתמול ושכחת עכ"ל התוס' והובא זה בש"ך סי' ע"ח ס"ק ט"ז שכ"כ הרא"ש והראב"ד והאו"ת בסי' ע"ח ס"ק ח' ביאר זה היטב דאע"ג דאמרינן מיגו דהעזה כמש"כ התוס' בכ"ד עכ"ז שאני הכא דהוי גם מיגו במקום חזקה דאף דאמרינן מיגו במקום חזקה עכ"ז ע"י צירוף מה דהוי מיגו דהעזה ג"כ לכן לא מהני מיגו בזה וכ"כ האו"ת בכללי מיגו ס"ק ע"ז והביא שם לדברי המהרי"ט בזה ע"ש: ולפ"ז י"ל דזהו כוונת הג"ת במש"כ דלכן לא אמרינן מיגו דנתתי לי במתנה משום דהוי מיגו דהעזה דכוונתו דאף דאמרינן מיגו דהעזה מ"מ כיון דזה הוי מיגו נגד חזקה כמש"כ הש"ך דאף דמשום מיגו נגד חזקה לחודיה הא העיקר כמש"כ הב"ש דאמרינן כנ"ל מ"מ ע"י צירוף למה דהוי זה מיגו דהעזה ודאי לא אמרינן וי"ל דאף החולקים על שיטת התוס' בב"ב שם כמו שהובא זה בש"ך סי' ע"ח ס"ק ט"ז דמודו לזה רק דס"ל דשאני התם דלא הוי זה מיגו דהעזה כ"כ דמה לי אם אומר פרעתיך בתו"ז או דאומר פרעתיך היום ולא ס"ל לסברת התוס' בזה אבל היכא דה"ל העזה שפיר י"ל דמודו להכלל של התוס' ואתי שפיר דברי הג"ת וזהו כלל מחודש ועפ"ז יוצא לנו דין חדש במה דהעלה האו"ת בסי' צ"ט ס"ק ד' דלא כהש"ך אלא דנאמן הלוה לומר של אחרים הוא במיגו אף דהוי נגד חזקה מה דת"י הוא שלו ע"ש דמ"מ יש לומר דהיכא דהמלוה ראה את החפצים ת"י הלוה דאף דלא היה עדי ראה דהיה יכול הלוה לטעון להד"ם או החזרתי דמ"מ אין הלוה נאמן לומר של אחרים הוא במיגו דלהד"ם או החזרתי משום דהא הוי עכ"פ מיגו דהעזה ג"כ וגם הא הוי מיגו במקום חזקה ג"כ אף דכ"א לחודיה לא היה מבטל להמיגו מ"מ ע"י צירוף שניהם ביחד נתבטל זכות מיגו שלו ועי"ז יש מקום לתרץ מה שהקשה הש"ך בסי' צ"ט ס"ק ו' בסתירת הפוסקים בזה אי מהימן הלוה לומר של אחרים הוא או לא ע"ש אבל לפי מש"כ א"ש די"ל דהנך פוסקים דכתבו דלא מהימן מיירי בכה"ג דנתבאר ועיין בשער המלך פ"ז ה' אישות ה' יו"ד מש"כ שם לדון דמפני מה לא אמרינן למיגו דגרשתני והעלה משום דהוי העזה יתירה: ואחר כתבי כל זה ראיתי בהפלאה כתובות בק"א סי' פ"ה סעיף ט"ו שכתב לדחות לדברי הב"ש שם ע"פ הא דסי' צ"ט דאינו נאמן לומר של אחרים במיגו משום דה"ל מיגו במקום חזקה דת"י הם שלו אבל לפי מה שכתבתי הנכון עם הב"ש ואינו ראיה מהא דסי' צ"ט ולכן אתי שפיר מה שהביא הב"ש לקמן באה"ע סי' ק' ס"ק ה' לדברי הרשב"א והש"ך דסי' צ"ט דאין נאמן לומר של אחרים הוא במיגו משום דה"ל מיגו במקום חזקה יע"ש ואינם סותרים דברי הב"ש הנ"ל למש"כ הב"ש בסי' פ"ה משום דמוכח כמו שכתבתי דאין זה שייכות להא דסי' צ"ט וכמש"כ לחלק: