נחל יצחק חלק א רסו

יוסף בח"מ סי' רמ"ח סעיף ב' הביא בשם הר"נ דמחלק דדוקא בהא דחוץ מאלו דרשינן יתור לשון משום בחזקת בעלים הראשונים כו' ולפ"ז יש להעיר עליו מהא דב"ב דף קל"ח דאמרו דכראוי לו נוטלן ונוטל חובו משום דר"ע דריש יתור לשון כו' וכעין זה הוא בערכין דף י"ט ודברי הר"נ הנ"ל הם כמש"כ הרדב"ז בח"א סי' פ"ז בשם הר"נ כנ"ל ולפ"ז ג"כ אין לנו לדרוש יתור לשון בכל גווני היכא דאינו דומה להך דחוץ מאלו כו' לפי חילוק של הר"נ והנ"י הנ"ל: סימן סב (א) ש''ך (ס"ק ו') העלה שם דאינה נאמנת לומר דנתנו לי במתנה על מנת שלא יהא לבעלי רשות במיגו דאי בעיא אמרה אתה נתתו לי במתנה משום דה"ל מיגו במקום חזקה כו' והב"ש באה"ע סי' פ"ה ס"ק למ"ד וס"ק כ"ט הביא לדברי הש"ך הנ"ל והשיג עליו דהא מיגו במקום חזקה איבעיא דלא איפשיטא הוא בב"ב דף ה' א"כ מספיקא אין מוציאין מידה כשיש לה מיגו ע"ש ובאמת הש"ך לשיטתו דכה"ג פסק הש"ך לקמן סי' צ"ט ס"ק ו' דמה"ט אין הלוה נאמן לומר דשל אחרים הוא במיגו משום דה"ל מיגו במקום חזקה דמה דת"י הוא שלו ע"ש משום דס"ל דזה הוי חזקה אלימתא ואין מדמין החזקות זו לזו וכמש"כ הש"ך בכללי מיגו ס"ק יו"ד דלכן לא אמרינן מיגו במקום חזקה דת"י הם שלו בהא דסי' צ"ט משום דאין מדמין החזקות להדדי ע"ש: ענף א והנה בעיקר דברי הש"ך דסי' צ"ט והרמ"א דשם סעיף א' שכתב ג"כ דלכן אינו נאמן במיגו משום דה"ל מיגו במקום חזקה דמה שת"י הם בחזקת שהוא שלו יש להקשות ע"ז מהא דב"ב דף ל"ד ובשבועות דף מ"ז גבי נסכא דר' אבא דאמר אין חטפי ודידי חטפי דחייב משום משואול"מ כמש"כ התוס' שם אבל אם לא היה דין מחושואיל"מ היה נאמן לומר אין חטפי ודידי חטפי במיגו דלא חטפתי כמש"כ הרשב"ם שם וש"פ וכ"כ הר"נ בפ"ז דשבועות דהא דלא מהימן לומר דידי חטפי במיגו דהחזרתי משום דגזלן אינו נאמן לומר החזרתי או דמיירי בדאיכא עדי ראה והובא בש"ך סי' ע"ה ס"ק מ"ג ובסמ"ע שם וכ"כ הרמב"ן והרשב"א והמ"מ והרמ"ה ור' ירוחם והש"ך שם אלמא דנאמן לומר דידי הוא במיגו אף דהוי זה נגד חזקה דמה דת"י הוא שלו דהא דכיון דהודה דחטף מרשות חבירו א"כ הא יש בזה חזקה דמה דהיה ת"י רשות חבירו הנגזל הוא שלו ולא של החוטפו ומ"מ מהימן במיגו ותקשה מכל זה על שיטת הרמ"א והש"ך בסי' צ"ט וכן תקשה על מש"כ שם בסי' צ"ט כן בשם הרב המגיד בפ"א דמלוה דין ד' שכתב דאין הלוה נאמן לומר במיגו דשל אחרים הוא משום דה"ל מיגו במקום חזקה דת"י הם שלו וכ"כ הרמב"ן והרשב"א כמש"כ הש"ך בסי' צ"ט בשמם. והא שיטת הרמב"ן והרשב"א והרב המ"מ פ"ד ה' טוען ה"ח דמהימן לומר דידי חטפי במיגו דהחזרתי: וע"כ מוכח מכל זה דעיקר ההסבר במה דאמרו להחזקה דת"י הוא שלו דלא מהני מיגו נגדו דזהו כעין הא דלא אמרינן מיגו להוציא משום דהא כל נכסי הלוה משועבדים להבע"ח וטוענין להבע"ח כמו דטוענין ללוקח ומה"ט צריך הסרסור שבועה אף דטוענים הבע"ח שמא וכמש"כ הש"ך בסי' צ"ט ס"ק י"ג והאו"ת שם ס"ק ד' וזהו משום דהמוחזקות של הלוה הוי כמו דהבע"ח הם עצמם מוחזקים דכל הזכות שיש להלוה שייך הכל להבע"ח ולכן אינו נאמן הלוה להוציא מחזקת שעבוד הבע"ח אף ע"י מיגו משום דה"ל כעין מיגו להוציא דלא אמרינן כיון דטוענין להבע"ח וה"ל כמו ברי וברי דלא אמרינן מיגו להוציא וכמש"כ הרא"ש ברפ"ב דכתובות דמה דטוענים ליורש ה"ל כמו טענת ברי ואף דהש"ך כתב כן בסי' צ"ט בשם הרמב"ן והרשב"א והא הש"ך בסי' פ"ג ס"ק ז' הביא בשם הרמב"ן והרשב"א דס"ל דאמרינן מיגו להוציא וכמש"כ המ"מ בשמם פ' י"ד ה' מלוה ה' ו' עכ"ז הא מבואר באו"ת בכללי מיגו סוף ס"ק ג' דהרמב"ן גופא מסתפק אי אמרינן מיגו להוציא וכמש"כ השמ"ק בב"מ דף ב' דלא החליט את הדין נגד התוס' וסייעתם וכן כתב הרשב"א בתשובה ח"ג סי' שנ"ג דהסברא נוטה דלא אמרינן מיגו לאפוקי ממון כו' ולא הכריע הדבר ע"כ שפיר י"ל דמה"ט הרמב"ן מסתפק בדבר לומר דלא נאמן הלוה לומר של אחרים הוא במיגו משום דה"ל מיגו במקום חזקה כו' וכמש"כ המ"מ פ"א ה' מלוה ה"ד דהרמב"ן מסתפק בזה ע"ש וכן הרשב"א דגריר בתר שיטת הרמב"ן ע"כ מספיקא אין מוציאין מחזקת הבע"ח ולכן היכא דהוי מוחזק ותופסו לעצמו כמו בהא דאומר דידי חטפי דנאמן במיגו משום דמקרי מיגו להחזיק משא"כ בהא דסי' צ"ט דאין הלוה תופסו לעצמו ובתורת שליחות הא לא מהני תפיסה עבור אחר דה"ל כמו תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים כמבואר בכללי תפיסה וע"כ לא ה"ל זה כמו מיגו להחזיק ועיין בסמ"ע סי' רצ"ו ס"ק א' מזה והא דב"ב דף נ"א בתוס' ד"ה קבל מן האשה כו' דנאמנת במיגו דאי בעיא שקלא ויהבה ליה אין זה ענין לנ"ד וקצרתי ועיין בנתיבות סי' נ"ו ס"ק י"ח וס"ק כ' ובסי' ס"ב ס"ק ט' ובסי' ק"ח ס"ק ג': ועפ"ז תרצתי במק"א לקושיות הנו"ב באה"ע סי' ל"ז וסי' מ"ג דאמאי חיישינן לשאלה גבי איסור דא"א ולא אמרינן להך חזקה דמה שהיה לבוש בהן בחייו היה שלו כו' ע"ש אבל למש"כ א"ש קושייתו דכיון דחזקה דכל מה שיש ת"י האדם הוא שלו הוא מטעם חזקת ממון ואינה חזקה המבררת כידוע וא"כ ל"מ במקום איסור א"א כידוע וקצרתי ולפ"ז י"ל דז"א שייך רק בהא דסי' צ"ט דהלוה אינו תופסם לעצמו רק עבור אחרים ע"כ לא מהימן במיגו דה"ל כעין מיגו להוציא מחזקת הבע"ח כנ"ל: אבל באשה דתופסת החפץ לעצמה שפיר יש לומר דנאמנת במיגו אף דהוי נגד חזקה דהא זהו דומה להא דנסכא דר' אבא דמהימן לומר דידי חטפי במיגו דהחזרתי כנ"ל משום דעכשיו דהוא מוחזק וחזקת ממונא מסייעו מהימן במיגו א"כ ה"ה באשה דתופסת ברשותה עכשיו נאמנת במיגו ובודאי מה דתופסת בידה לא הוי זה כמו יד הבעל וכמש"כ הב"ש שם וכן מצינו בגיטין דף ע"ז ע"ב דאמרו ידה גופיה מי קניא ליה ובתוס' שם ד"ה ידה גופיה כו' ולכן העיקר בזה כהב"ש ואף דמן דברי הש"ך בכללי מיגו ס"ק יו"ד לא משמע כמו שכתבתי דהא כתב לחלק דלכן לא אמרינן מיגו במקום חזקה דת"י הוא שלו בהא דסי' צ"ט משום שאין החזקות דומות זו לזו ושאני בהך מיגו במקום חזקה דב"ב דף ה' עכ"ז העיקר בזה כמש"כ דהטעם הוא דה"ל כעין גדר מיגו לאפוקי ממונא כנ"ל דאל"כ תקשה מהא דנסכא דר' אבא: ענף ב ועוד י"ל בזה דלא תקשה מהא דנסכא דר' אבא על מש"כ הראשונים דלא אמרינן מיגו במקום חזקה דת"י הוא שלו והוא דבעיקר קושיות הש"ך בכללי מיגו ס"ק יו"ד דהקשה כנ"ל דהא זהו לא נפשוט בב"ב אי אמרינן מיגו במקום חזקה והוא דיש לחלק בקצרה והוא דהא בעיקר מה דאיבעיא להו בב"ב אי אמרינן מיגו במקום חזקה ע"כ מוכח דעיקר הטעם מה דיש מקום לומר דאמרינן מיגו במקום חזקה דתו"ז זהו משום מעלת מוחזקות של הלוה בצירוף המיגו ביחד דאל"כ ודאי אין סברא לומר דמיגו יהיה אלימא מחזקה דתו"ז הא כיון דמיגו להוציא לא אמרינן אלמא דמעלת מוחזק עדיפא ממעלת מיגו א"כ כיון דחזינן דמעלת חזקה תו"ז עדיפא ממעלת מוחזקות של הלוה דהא ע"י מעלת חזקה תו"ז מוציאין מן המוחזק ואינו נאמן הלוה לומר דפרע תו"ז א"כ כש"כ דתהא מעלת חזקה תו"ז עדיפא ממעלת המיגו וע"כ מוכח דעיקר מקום הספק דיהא מיגו עדיפא ממעלת חזקה דתו"ז זהו משום דיש להלוה שני מעלות היינו מעלת המיגו ובצירוף מעלת מוחזקות שלו ובשניהם ביחד יש מקום להסתפק דלמא עדיפא כחייהו מן חזקה דתו"ז וזהו פשוט. ולפ"ז מתורץ בפשיטות קושיות הש"ך הנ"ל דלכן לא מהימן הלוה של אחרים הוא במיגו נגד חזקה דת"י הוא שלו משום דשאני בהא דב"ב דף ה' דהוי להלוה שני מעלות ביחד מעלת מוחזקות שלו ובצירוף מיגו בזה שפיר יש לומר דזה עדיפא מחזקה תו"ז אבל בהא דסי' צ"ט דלא שייך בזה מעלת מוחזקות דהא אין הלוה תופסם לעצמו רק דתופסם בשביל אחרים ע"י טענתו וכבר נתבאר דלא מהני מוחזקות שלו עבור אחר דאינו