נחל יצחק חלק א רסה

מחמת יתור הלשון ובין היכא דהדרך הוא מחמת מוכר בעין יפה מוכר אך אכמ"ל בזה ולכן קצרתי כעת בכ"ז ענף ב ונראה לי להוכיח כהרשב"א דלאו בכ"מ דרשינן יתורא דלישנא אלא היכא דמצינו בפירוש דדרשו בש"ס ל"י דבירושלמי נזיר פ"א ה"ג אי' מתניתא פליגא על רב לא נחלקו ר"י ור"ע על האומר הריני נזיר שלשים יום ויום א' שאינו נזיר אלא אחת ועל מה נחלקו על האומר הריני נזיר שלשים יום ועוד יום א' שר"י אומר נזיר שתים ור' עקיבא אומר נזיר אחת ובש"ס דילן בנזיר ד' ז' ע"ב אמרו דאמר רב באמר שלשים יום ויום א' נזיר שתים משום דרב ס"ל כר"ע דדריש לישנא יתירה כו' ולפ"ז תקשה על הירושלמי הנ"ל דאמרו דר"ע אמר נזיר אחת הא כיון דס"ל לר"ע דדרשינן יתור לשון א"כ אמאי ס"ל דה"ל נזיר אחת ותקשה מן ר"ע דמשנה ב"ב הנ"ל על הך מתניתא דהובא בירושלמי נזיר הנ"ל אכן לפי המבואר ברשב"א דלאו בכל מקום דרשינן יתור לשון אלא היכא דמצינו דאמר בפירוש כן בגמ' מפני שהיה נראה שם לחז"ל למדרש יתור לשון כמו בהא דב"ב דף ס"ג ודף ס"ד ודף ע' ודף קל"ח ובנזיר דף ז' וערכין דף י"ט הנ"ל ע"כ י"ל דמה"ט ס"ל להברייתא דירושלמי הנ"ל דלא דרש ליה ר"ע שם יתור לשון דכיון דלאו כללא הוא למדרש כן בכל דוכתי ע"כ י"ל שם ג"כ כנ"ל וש"ס דילן דנזיר ס"ל דגם הכא בנזיר ג"כ היה נראה לו למדרש שם יתור לשון ויהיה ראיה מירושלמי הנ"ל להך כללא של הרשב"א ועיין בנזיר דף ה' ע"ב תוס' ד"ה תנן הריני נזיר שלשים יום כו' ובח"מ סי' שט"ז סעיף ג' ראובן שמשכן ביתו לזמן והתנה שאחר הזמן יהיה רשות לדור הוא וסייעתו כו' יש מי שאומר שאפי' בלא התנאי רשאי להשכיר או למשכן ומפני התנאי רשאי להשכיר ולהשכין אף למי שיש לו סיעה גדולה מסיעתו עכ"ל המחבר ובביאור הגר"א זצ"ל שם ס"ק יו"ד כתב כמש"כ בב"ב קל''ח ע"ב אלמא כיון דלא צריך וקאמר לטפויי קאתי כו' עכ"ל וזהו כשיטת המהרי"ק והרדב"ז הנ"ל דאף במקום שלא מצינו בפירוש בש"ס כן ג"כ דרשינן יתור לשון ואפשר דלכן כתבו בלשון יש מי שאומר דמשמע דלאו כ"ע מודו בזה דזהו ע"פ פלוגתת הרשב"א והמהרי"ק והר"נ והרדב"ז הנ"ל אכן עדיין תקשה לפי המבואר בבית יוסף לח"מ סי' שט"ו בשם הרשב"א דכתב כן ועיקר המקור דהא דסי' שט"ז הנ"ל הוא מן הרשב"א דהובא בב"י וכ"כ הב"י בשם הרשב"א לעיל בח"מ סוף סי' ע"ב א"כ תקשה דברי הרשב"א הנ"ל להדדי דהא הרשב"א עצמו ס"ל דלא דרשינן מעצמנו כן להך יתור לשון ומצאתי בתשובת מהרי"ט סי' קי"ט שהקשה כן בסתירת הרשב"א אהדדי וכתב לחלק ביניהם וכן הובא דברי המהרי"ט הנ"ל בקצרה בספר קהלת יעקב מענה לשון ח"ג לשון בני אדם אות ל' סי' רס"א שהביא בקצרה לדברי המהרי"ט הנ"ל ועיין בח"מ סי' רי"ב סעיף א' ברמ"א ובביאור הגר"א זצ"ל ס"ק ד' דזהו מן הא דב"ב דף קל"ו ע"ש והמהרשד"ם ח"מ סי' ר"מ העלה דלא דרשינן יתור לשון היכא דסותר למה שלמעלה ע"ש ועיין במל"מ ה' מכירה פ' כ"ד ה' ט"ו מזה ובמהרי"ט סי' ק"כ וסי' פ"א ויש להאריך בכ"ז: וראיתי בתשובת ר' עקיבא איגר זצ"ל סוף סי' קנ"ב שכתב בשם הרשב"א דהובא בב"י סי' ס"א דלא דרשינן מעצמנו יתור לשון אלא במקום שאמרו בפירוש וציין לעיין במהריב"ל ח"א וח"ב סי' י"ד ע"ש ותמהני איך לא הזכיר לדברי המהרי"ק והרדב"ז והרשד"ם הנ"ל דמשמע דס"ל למדרש אף מעצמנו להך יתור לשון דלטפויי קאתי כנ"ל והנו"ב במ"ק ח' ח"מ סי' ג' העלה בהך מילתא אי דרשינן מעצמנו יתור לשון הוי ספיקא דדינא וע"כ אין אנו יכולין להוציא ממון בזה אבל להחזיק ממונא מספיקא יכולין אנו למדרש יתור לשון לפי דהרשב"א עצמו לא הכריע בזה רק אומר שאין אנו יכולין לדמות כו' ע"ש וכן ראיתי בשו"ת כנסת יחזקאל סי' ק"א שהעלה דדוקא להוציא ס"ל להרשב"א דאין לנו כח למדרש לישנא יתירא לאטפויי כי אם המבוארים בגמ' אבל למוחזק דרשינן לאטפויי ע"ש וכן העיקר לענ"ד וספר מהריב"ל ומוהרש"ך והכנה"ג אינו ת"י כעת. ועיין בחי' הר"נ לב"מ ד' ק"ד ובנ"י שם מש"כ בשם הרמב"ן לפרש הא דהיה דורש לשון הדיוט דשם דזהו לאטפויי מילתא באם אינו ענין ועיין בב"ב ד' ס"ג ובנמוקי יוסף בסוגיא דשם שוב ראיתי די"ל דעיקר הך מילתא אי דרשינן לישנא יתירא דזהו פלוגתא דתנאי בב"מ ד' פ"ו עלה דמעשה בר' יוחנן בן מתיא כו' דה"ק ואם פסק להן מזונות ריבה להן ומעשה נמי כו' ופי' רש"י דכיון דלא צריך לאתנויי ואתני מזוני יתירי קאמר ומבואר שם במשנה דרשב"ג ס"ל הכל כמנהג המדינה ופי' הטור בסי' של"א סעי' ב' דת"ק ס"ל דאהני לישנא יתירא ורשב"ג ס"ל דלא אהני לישנא יתירה לאטפויי א"כ מצינו פלוגתא דתנאי בזה אי דרשינן לאטפויי או לא ולפ"ז א"ש לתרץ לקושיות התוס' ערכין ד' י"ט ד"ה הוא דא' כר"ע כו' דהקשו דברייתא כמאן די"ל דהברייתא ס"ל כרשב"ג דלא דרש לישנא יתירה והא דנקטו שם דא' כר"ע ולא נקטו להך דב"מ דת"ק דרשב"ג אין זה קשה דהא היה צריך להאריך ולומר דה"ק ואם פסק כו' כמו דאמרו בב"מ וע"כ נקט בקצרה כר"ע ולפ"ז מוכח מהא דפסקו בח"מ סי' של"א סעי ב' דהלכה כרשב"ג וכמש"כ הסמ"ע שם ס"ק ד' דלא דרשינן לישנא יתירה משום דכתב הטור והב"י שם דהלכה כרשב"ג א"כ מוכח מזה דלא דרשינן לישנא יתירא. ותמהני על הפוסקים דלא העירו מזה כלל במה שדנו אי דרשינן לישנא יתירה וכעת שיצא לאור דברי הט"ז החדשים ראיתי בט"ז סי' של"א ס"ב דהקשה דמפני מה קיי"ל כרשב"ג דלא דרשינן לישנא יתירה וזהו סותר למש"כ הרשב"א והובא לעיל סי' שט"ז ותירץ דטעמא דרשב"ג דע"כ לא נתכוין לאטפויי דאל"כ הא אין לדבר סוף מה תהיה ההוספה והיה לו לפרש אלא ודאי לא נתכוין להוסיף עכ"ל א"כ מוכח מזה כלל חדש למאי דקיי"ל כרשב"ג משום דהלכה כרשב"ג במשנתנו דהיכא די"ל אין לדבר סוף וכמש"כ הט"ז דבכה"ג לא דרשינן לישנא יתירה לאטפויי ולקמן סי' ע"א סעיף ה' סמ"ע ס"ק י"ב כתב גבי נאמנות דאף דלא כתב לעולם ג"כ פטור משבועה אחר הפרעון דהא ל"ל לכתוב שיהא נאמן בלא שבועה כו' והש"ך ס"ק ט"ו כתב דבלא כתב לעולם י"ל דלשופרא דשטרא כתב לו כן וע"כ חייב שבועה לאחר הפרעון והט"ז שם כתב ג"כ דבלא כתב לעולם חייב שבועה לאחר הפרעון משום דלא סמכינן על יתור לשון והביא ראיה מהא דב"ב דף ס"ט דכתבינן דקלים כו' וכ"כ בתשובת הרשב"א דלא מהני יתיר לשון בשטר שאפשר שכתבו משום יפוי השטר כו' עכ"ל הט"ז ולפמש"כ לעיל יש לומר דבאמת זה תלוי בפלוגתת הפוסקים הנ"ל אי דרשינן לישנא יתירא לאטפויי מעצמנו או לא וכיון דנתבאר דלהחזיק דרשינן לישנא יתירא ע"כ י"ל דבזה דהוי ספק שבועה לאחר הפרעון דהוי המלוה מוחזק כיון דמקודם הפרעון אינו יכול להשביעו בודאי ע"כ ממילא הוי המלוה מוחזק ואין לחייבו שבועה מספק וכמש"כ הב"ש בסי' צ"ו ס"ק ח' ג"כ דבמקום ספק פלוגתא בשבועה אחר הפרעון אוקמינן אדינא ופטור משבועה וזהו כמש"כ הש"ך בסי' פ"ז ס"ק יו"ד ע"ש ויכול המלוה לומר קים לי כהסמ"ע דאף דלא כתב לעולם ג"כ מיפטר המלוה משבועה אחר הפרעון: ובב"ב דף ע"ח ע"א המוכר החמור לא מכר כליו כו' מחלוקת בשק ודסקיא כו' והא קמ"ל אע"ג דא"ל חמור וכליו שק ודסקיא וכומני לא קני עכ"ל הגמ' ופי' הרשב"ם דלא אהני האי יתור לשון לטפויי שק ודסקיא והנימוקי יוסף בסוגיא הנ"ל הקשה דאמאי לא דרשינן הך יתור לשון כמו דאמר ר"ע בזמן שאמר חוץ מאלו שא"צ ליקח לו דרך וכתב לחלק ביניהם וע"פ דבריו יש לדון לקמן בב"ב דף קל"ח אכן לשיטת הרשב"א דס"ל דלא דרשינן יתור לשון מעצמנו כי אם היכא דאמרו בפירוש ע"כ אתי שפיר בפשיטות הכא בב"ב דאף דא"ל חמור וכליו לא אהני יתור לשון למקני שק ודסקיא משום דלאו בכ"מ אמרינן זה הכלל ויהיה מזה הסוגיא סייעתא לשיטת הרשב"א הנ"ל וגם לפמש"כ הנ"י הדבר בענין לחלק בין הא דא"ל חוץ מאלו כו' חזינן דהיכא דיש איזה חילוק קצת דלא לדרוש מעצמנו הכלל דיתור לשון לטפויי אתא וכן מצאתי בספר כתונת פסים על הנ"י שם שהעיר בזה והנה הנימוקי יוסף בב"ב פ"ח דף כ"ו ע"ב כתב גבי מעכשיו כיון דהוי יתור לשון דרשינן מעצמנו כו'. וחלק בין הא דב"ב דף ס"ט דאם כתב דקלין ותאלין כו' והבית