נחל יצחק חלק א רסד

אמיד לא מפקינן מן המוחזק דעיקר מילתא דנא הוי כמו ספיקא מה דלא הוי אמיד ולכן דיינינן בזה הממע"ה: והנה מתוך קושייתם נראה שהבינו בכוונת הרא"ש שכתב דלאפוקי ממונא אזלינן בתר אומדנא דהיינו דמוציאין הממון ע"פ אומדנא ולכן הקשו כן ונדחקו לחלק אבל באמת לא כן הוא כוונת הרא"ש אלא כוונתו דלאפוקי ממונא אזלינן בתר אומדנא שלא להוציא מן המוחזק אבל להוציא גם הרא"ש ס"ל דלא סמכינן על אומדנא ולכן שפיר כתב הרא"ש בתשובה דע"פ הוכחות לא מפקינן ממונא מן המזיק ועיין בח"מ סי' צ' ש"ך ס"ק י"ד ולכן תמהני על גדולי הפוסקים הללו בזה: ומש"כ הב"ח לחלק בין אומדנא דמוכח ובין אומדנא דלא מוכח זהו ענין בפ"ע דכן מוכח ומבואר בכ"ד לחלק כן אך מקושייתם בסתירת דברי הרא"ש אהדדי אין הכרח להוכיח כנ"ל ובאמת לפמש"כ לעיל דיש מקום לומר דאומדנא דלא מצינו בש"ס כעין זה אין לנו כח להוכיח מדעתנו להוציא ממון יש לומר דאף בהוכחות מוכיחות ג"כ כתב הרא"ש בתשובה דלא מפקינן ממונא מן המזיק כ"ז שלא יבורר בעדים משום דמיירי בהוכחות שאין להם מקור מן הש"ס ואף שכתבתי לעיל בשם תשובת הרא"ש דהובא בטור ח"מ סי' ס"ה סעי' כ"א דאף באומדנות מוכיחות ע"פ דעתנו ג"כ מוציאין ממונא. עכ"ז י"ל דשא"ה דאתחזק חיובא דהא שם מיירי בספק הנולד בפרעון ע"כ י"ל בזה דאף אומדנות מוכיחות לפי דעתנו לכל הפחות לא גרע מרובא דלא שכיח הפרעון בכה"ג ואף דאין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ הא ברוב וחזקת חיוב ביחד מוציאין ממון כמבואר בבעל המאור ריש פ"ב דכתובות ואף הרמב"ן במלחמות שם י"ל דמודה בזה כמש"כ במק"א אבל הכא בתשובת הרא"ש דהובא בטור סי' שפ"ח דהוי ספק בעיקר החיוב אם הזיקו בכה"ג שפיר יש מקום לומר דאף באומדנות המוכיחות לפי דעתנו ג"כ אין מוציאין ממון כנ"ל ולכן סתם הרא"ש בזה ולא כתב דמיירי באומדנות דאינן מוכיחות לפי דעתנו ותשובת הרא"ש דהובא בסי' צ"ט סעי' כ' וכ"א בטור הא שם הם אומדנות דנאמר כעין זה בגמרא ע"ש: (ד) ענף א בב"י סוף סי' ס"א הביא בשם הרשב"א בתשובה שכתב במה דמצינו דאמרו דכל מילתא דלא צריך לטפויי קאתי דאין כח בידינו לדון בדמיונות אלא מקום שאמרו אמרו במקום שלא אמרו אין כח בידינו לדון בו והביא ראיה לדבר עכ"ל וראיתי בשו"ת הרשב"א תולדות האדם סי' ע"ר שהביא ראיה לזה מהא דב"ב ד' ס"ט ע"ב דא' רב יהודה האי מאן דמזבין ארעא צריך למכתב קני לך דיקלין ותאלין כו' דשופרא דשטרא הוא ע"ש ובתשובת הרדב"ז ח"א סי' פ"ז הביא בשם הר"נ דתירץ לקושיא זו משום דדוקא בא"ל הלוקח בזה אמרינן לשופרא דשטרא קא מכוין ושם בב"ב לישנא הנ"ל הוא לאו דוקא א"נ כו' אבל אם א"ל המוכר לעולם י"ל דאמרינן לטפויי קאתי והרדב"ז בעצמו כתב לתרץ זה די"ל דשם בב"ב ליכא מה לטפויי ומיירי שלא היה בשדה מחיצת הקנים של בית רובע ולא חרוב המורכב וסדן השקמה כו' א"כ לפי דברי הר"נ והרדב"ז הנ"ל אין מקום להוכחת הרשב"א הנ"ל והמהרי"ק בתשובה סי' יו"ד וסי' י"ב כתב בתורת כלל דאף אנן מעצמנו דיינינן דכל מילתא דלא צריך לטפויי קא אתי כמו הא דב"ב דף קל"ח דדייקי לישנא יתירא דכראוי לו ואף דקאמרי שם הא מני ר' עקיבא היא כו' הא פסק האלפס שם שכן הלכה והרשב"ם כתב שם דאף רבנן מודו דכל לישנא יתירא לטפויי קאתי והא דקאמר ה"מ ר"ע לאו דוקא כו' עכ"ל המהרי"ק ולא הביא לדברי הרשב"א הנ"ל והוכחתו מהא דב"ב דף ס"ט הנ"ל וי"ל דיהיה ס"ל בזה כמש"כ הר"נ והרדב"ז כנ"ל ועיין בבית יוסף סי' רי"ד סוף סעיף י"ג מש"כ שם בשם הרשב"א בתשובה על השנות בשטר מלת לעולם: ואפשר לומר בזה דהמהרי"ק דס"ל דדרשינן מעצמנו בכל מקום דמילתא יתירתא לטפויי קאתי משום דס"ל כמש"כ הרשב"ם בב"ב דף קל"ח דהא דקאמרי שם ה"מ ר"ע דלאו דוקא דה"ה לרבנן כו' וכמש"כ המהרי"ק שם אבל באמת הא מוכח בערכין דף י"ט דרק ר"ע ס"ל כן אבל רבנן דר"ע ס"ל דלא דרשינן דלטפויי קאתי דהא אמרו שם דרב יהודה אמר דמלא קומתי עלי נותן שרביט הנכפף ומקשו עליו מהתוספתא דתני מלא קומתי עלי נותן שרביט שאינו נכפף ומתרצי הוא דאמר כר"ע כו' דמשמע דהתוספתא דלא דייק לישנא יתירה ס"ל כרבנן דר"ע ובאמת התוס' בערכין שם ד"ה הוא דאמר כר"ע כו' הקשו בתימא דהברייתא מאן תניא דעד כאן לא פליגי אלא דמ"ס מוכר בעין יפה מוכר כו' ואינו צריך לרבנן היתור לשון אבל היכא דצריך היתור מודו רבנן דמהני א"כ ברייתא כמאן תרמייה עכ"ל התוס': ונלע"ד ליישב קושיא חמורה הנ"ל ע"פ מה שנשאלתי מכבר בנידון הא דקיי"ל בח"מ סי' רי"ד דמוכר בעין יפה מוכר ויש להלוקח דרך אם יכול המוכר ליתן לו אף דרך מן הצד דהוי דרך עקלתון או דמחוייב ליתן לו דרך הקרוב ביותר כמו שהיה מקודם בעת שהיה למוכר ובאמת האחרונים סתמו בזה ועיין בע"ג דף מ"ח ע"ב ד"ה אי דליכא דרכא אחרינא כו' שכתבו פי' קצר כזה דאי בעינן למימר אף ארוך יותר א"כ אין לדבר סוף אך אין זה ענין כ"כ לנ"ד ולכאורה יש לומר דלפי מה דרצו לומר מעיקרא בב"ב דף ס"ד דלכן יש לו דרך לפי דלא יפרח באויר וכמש"כ התוס' שם בד"ה ממאי כו' דלהך טעמא אף בנותן דרך עקלתון ג"כ סגי כיון דעכ"פ אינו פורח באויר א"כ אף למאי דמסקינן דעיקר הטעם הוא משום מוכר בעין יפה מוכר ג"כ י"ל דלא הדר ביה מזה ויכול ליתן דרך עקלתון דלא שייך בזה עין יפה כ"כ כיון דיש לו עכ"פ דרך. וכה"ג מצינו ביבמות דף מ"ב תוס' ד"ה סתם מעוברת כו' שכתבו שם דאינו חוזר אלא מהטעם בלבד וכ"כ התוס' בכתובות דף ס' ע"ב ד"ה והילכתא מת מותר כו' ע"ש אך יש לחלק בין הא דיבמות להא דנ"ד: ואי נימא דיכול ליתן לו אף דרך עקלתון יש מקום ליישב עפ"ז לקושיות התוס' בערכין הנ"ל משום דהיה מוכח להש"ס דרבנן ס"ל דלא דרשינן יתור לשון דהא אמרו שם דמודה ר"ע בזמן שא"ל חוץ מאלו כו' דפשטות הלשון משמע דהיכא דאמר חוץ מאלו דמודה ר"ע לרבנן ולא פליגי כלל בכה"ג ובאמת הא אי נימא דרבנן דרשי ג"כ יתור לשון א"כ יהיה פלוגתא בזה ג"כ בין ר"ע לרבנן דלר"ע דבלא יתור לשון אין לו דרך כלל מהני היתור לשון ליתן לו דרך אך יכול ליתן לו דרך עקלתון ולרבנן דגם בלא יתור לשון יש לו דרך רק דיוצא חובתו ע"פ מה דיתן לו דרך עקלתון א"כ מהני היתור לשון דמחוייב ליתן לו דרך הקרובה ביותר ומדקאמרי ומודה ר"ע דפשטות הלשון משמע דבאמר לו חוץ מאלו לא פליגי כלל ר"ע וחכמים דדוחק לפרש דאינו מודה רק למאי דס"ל לרבנן בלא אמר חוץ מאלו א"כ מוכח מזה דרבנן ס"ל ג"כ דשוה הוא היכא דאמר חוץ מאלו להיכא דלא אמר ויכול ליתן לו דרך עקלתון ג"כ משום דרבנן לא דרשי יתור לישנא ולפ"ז יהיה מוכח מזה הסוגיא דערכין דיכול ליתן לו דרך עקלתון ג"כ ומתורץ קושיא חמורה של התוס' הנ"ל: וכיון דמוכח בסוגיא דערכין הנ"ל דס"ל דרבנן דר"ע לא דרשי יתור לשון ע"כ אף דקיי"ל כר"ע מ"מ י"ל בזה דאפושי פלוגתא לא מפשינן בין ר"ע לרבנן די"ל דהיכא דלא אמרו בפירוש בזה למדרש יתור לשון לר"ע דבזה אין לנו כח מעצמנו לדון כן ולכן שפיר כתב הרשב"א כן וכן משמע מתשובת הרשב"א שם דרק ר"ע דרש יתור לשון ולא לרבנן ובאמת כן משמע פשטות הש"ס בערכין הנ"ל ובנזיר דף ז' ע"ב דאמרו דרב ס"ל כר"ע כו' ולפ"ז א"צ לדחוקי בב"ב דף קל"ח דלאו דוקא קאמרי שם וכמש"כ הרשב"ם והמהרי"ק כנ"ל אלא די"ל דהש"ס ס"ל דרבנן דר"ע פליגי בזה וס"ל דלא דרשי יתור לישנא ולדינא הארכתי במק"א בעיקר הענין אם יכול ליתן לו דרך עקלתון או לא ע"פ הא דב"ב דף צ"ט ע"ב במשנה דמי שיש לו גינה לפנים מגינתו של חבירו כו' נתנו לו דרך מן הצד מדעת שניהם כו' ובמש"כ התוי"ט שם והוכחתי דמחוייב לתת לו דרך הקרובה וגם יש לדון עפ"ז בהא דירושלמי ב"ב פ"ב ה"ג דחד בר נש זבין כל דרתייה שייר בה חד מסטובא כו' וגם יש לחלק בין היכא דיש לו הדרך