נחל יצחק חלק א רסג

שייך כ"ז כלל ובפרט דהא הוכחתי במק"א מן פלוגתת רש"י והר"ת בנדוניות חתנים דכתובות ד' מ"ז ובאה"ע סי' נ"ג דדוקא באיבעיא דנשאר בש"ס לתיקו בזה י"ל כשיטת הרא"ש דזה מקרי ספק אומדנא ולא מהני כלל משא"כ בספיקא דפלוגתא דרבוותא דאחר חתימת הש"ס י"ל דזה הוי ספק מעליא ואמרינן בזה הממע"ה א"כ הא נ"ד הוי פלוגתא דרבוותא זהו הרשב"א עם תשובה לגאון הנ"ל אם מהני אומדנא בזה"ז או לא א"כ לפ"ז הדין נותן דאי נימא דלא הוי הכרעת הדין בזה כשיטת התשובה לגאון הנ"ל א"כ הא היה הדין נותן לומר גם בזה כדין כל פלוגתא דרבוותא דהממע"ה ומדלא כתב הרמ"א באה"ע כן א"כ מוכח מזה דס"ל לעיקר דהדין הוא כשיטת תשובה לגאון החולק על הרשב"א וכמו שנרשם שם דזהו במישרים בשם גאון ודלא כהרשב"א ע"ש. ע"כ נסתר לכל מש"כ והעיקר כמש"כ לעיל בזה הסתירה ועיין בתה"ד סי' שכ"א דכתב לדמות הך פלוגתת דנדוניות חתנים להך ספק אומדנא דהקדיש נכסיו שכתב הרא"ש כן אכן העיקר כמש"כ בחידושיי לעיל בקונטרס תפיסה ע"י שליח בסי' ב' מזה בענף ב' ואכ"מ: ועוד יש לתרץ בסתירת דברי המחבר דהכא והרמ"א באה"ע ע"פ מש"כ המל"מ פ' ט"ו ה' טוען והובא בקצה"ח סי' מ"ב ס"ק ב' בשם המהראנ"ח דס"ל דאם נולד הספק בזמ"פ דדיינינן בזה כיון דלחזרה קאי בסוף ע"כ מקרי המלוה מוחזק והביא כן שם בשם התוס' דב"ב ד' ס"א ד"ה ארעתא תרתי כו' בשואל חפץ הואיל וסופו לחזור לבעליו הוי המשאיל מוחזק אך הקצה"ח והנתיבות שם מחלקים בין חפץ דהדרא בעיניה ובין מעות דלא הדרא בעיניה אכן המהראנ"ח אינו מחלק בזה ולפ"ז י"ל דלכן כתב הרמ"א דמתנות נגבים בחיי הבעל משום דס"ל ג"כ דעיקר פלוגתת הרשב"א ותשובה לגאון הנ"ל הוא אם אזלינן בתר אומדנא שלנו או לא כמש"כ לעיל ואפ"ה מוציאין מהבעל אף דהוי מוחזק משום דשאני זה הספק דלא הוי רק הספק בזמ"פ אימת ישלם אבל הא עומד לפרעון ולחזרה דהא אף אם מוציאין מיד מהבעל עכ"ז אין לה רשות למכור זה החפץ וכן הפירות אינה אוכלת רק ימכרו וילקח בהם קרקע והוא אוכל הפירות וכמבואר באה"ע סי' פ"ה סעי' ז' גבי מתנה שנתן הבעל לאשתו א"כ לא הוי עיקר הנפ"מ בזה רק כשתתאלמן ותתגרש ואם תמות בחייו יעמוד בוודאי ברשות הבעל ויהיה שייך לו ע"כ אין זה מקרי הוצאת ממון מהבעל אם תמות בחייו דהא אז יוחזר לו ע"פ דין רק אם תתאלמן ותתגרש אז הוי נפ"מ ממה שגובין בחיי הבעל מיד ולכן שפיר שייך לדון בזה לסברת מהראנ"ח דכיון דעומד לפרעון ולחזרה כשתתאלמן ותתגרש רק דאנו דנין אם נגבית מיד או בסוף בעת שהתאלמן ותתגרש ע"כ הוי האשה בשם מוחזקת והדין נותן שיפרע לה מיד אף דלא הוי זה בוודאי אלא ספיקא דדינא וכמש"כ התוס' בב"ב ד' ס"א דלכן א' ר"נ קרקע בחזקת בעלי' בהא דשנים עשר זהב דינר זהב לחודש דהטעם הוא כיון דסופו לחזור להבעלים כו' וה"ה בנ"ד ולכן פסק הרמ"א באה"ע סי' צ"ג דמתנות נגבים מיד ואף שנרשם שם דזהו מהמישרים בשם גאון ודלא כהרשב"א מ"מ י"ל כמו שכתבתי וקצרתי ומזה יהיה סייעתא לשיטת המהראנ"ח דאינו מחלק בין חפץ דהדרא בעיניה להלואת מעות דלא הדרא בעיניה אבל היכא דלא שייך לדון כן עדיין י"ל כמש"כ לעיל דס"ל להמחבר דזהו ספיקא דדינא אם הלכה כהרשב"א או כשיטת תשובה לגאון הנ"ל וע"כ שפיר כתב המחבר הכא בלשון יש מי שאומר דהולכין אחר הכוונה משום דזה הוי ספיקא דפלוגתא אם מהני אומדנא שלנו ותלוי זה במוחזקות וכמו כל ספק דפלוגתא ומתורץ שפיר דברי השו"ע על נכון: אכן לפי מה דהכריעו האחרונים בסי' מ"ב דלא כהמהראנ"ח ע"כ העיקר כפי מש"כ לעיל דמוכח דס"ל להרמ"א באה"ע דאין שום ספק כלל לדידן דהעיקר לדינא כשיטת המישרים בשם גאון ודלא כהרשב"א וכפי שנרשם שם וע"כ מוציאין ממון אף בחייו והא דסתם הרמ"א הכא בח"מ כהמחבר דאין הולכין אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונה בע"כ מוכח דס"ל להרמ"א דבאומדנא מעליא אף שלא מצינו הדומה לו מקור מן הש"ס דגם זה מהני ושא"ה באה"ע דלא הוי זה חשוב לאומדנא דמוכח דיכול להיות שהיה רצונו במתנה שלו שתוכל לגבות מיד וכמש"כ לעיל משום דאי נימא דהוי זה ספיקא דפלוגתא בלא הכרעה א"כ היה הדין נותן דלא תגבה מהבעל מיד דהא אין מוציאין מהמוחזק בספק בדין: ולפ"ז הא לא מצינו שום ספק פלוגתא בזה וכיון דחזינן דהרשב"א ס"ל דיכולים אנו לדון אומדנא מדעתנו ולא אשכחן פלוגתא בזה כלל ע"כ הדין נותן דגם אומדנא מעליא הנראה לפי דעתנו ג"כ מהני וכמש"כ המחבר הכא ומש"כ בלשון יש מי שאומר אין זה הכרח כלל לומר דפליגי בזה כידוע וכמש"כ לעיל אך צריכים לעיין היטב בזה ולמצא ראיה לזה האומדנא מן הש"ס הדומה לזה או מן הראשונים וכ"ז אם הוי אומדנא דמוכחא אבל אם ליכא אומדנא דמוכח רק שנראה כן מתוך כוונת הענין שבגללן נעשה עיקר הענין שבינו ובין חבירו זה לא מהני וכמבואר ביו"ד סי' רי"ח ואף ספיקא דדינא לא הוי בזה דהא נתבאר דדברי המחבר דהכא לא מיירי רק באומדנא דמוכחא: וכ"ז הוא באם שנולד לנו ספק בעיקר התנאי וכוותיה דהוי סתירה למה שאמר בפיו בפירוש אבל אם היה תנאי בוודאי בזה יש לומר דמהני מה שמוכח לנו מתוך כוונת הענין לברר כוונת התנאי כמו שנתבאר לעיל אך זהו דוקא באם שאינו סותר כ"כ למה שאמר בלשונו בפירוש רק שאינו כן לפי משמעות פשטות הלשון אבל אם סותר ממש למה שאמר בלשונו בזה אין הולכין אחר כוונת הענין וכמש"כ הט"ז ביו"ד סי' רי"ח ס"ק ג' דבסותר לגמרי אף בנדרים לא אזלינן אחר הכוונה אם סותר לגמרי ללשונו וע"ש בנקודות הכסף: ענף ח הנה בטור ח"מ סי' שפ"ח סעי' ו' הביא בשם תשובת הרא"ש רחל שטוענת את ראובן כו' והפסידה הרבה וקצת ביררה בעדים וקצת בהוכחות כו' תשובה מה שתוכל לברר בעדים שהפסידה יפרע לה כו' ובהוכחות אין נראה לחייבו ולאפוקי ממונא עכ"ל ודברי הטור ותשובת אביו הרא"ש הנ"ל הובא בשלטי גבורים ס"פ הכונס והקשה ע"ז דהא ברא"ש פ' הכונס סי' ט"ז כתב דלענין אפוקי ממונא מן המזיק אזלינן בתר אומדנא א"כ ה"ה בהוכחה טובא וצ"ע עכ"ל וכן הקשה הב"ח בסי' שפ"ח הנ"ל על תשובת הרא"ש הנ"ל במש"כ דלא מפקינן ממונא בהוכחות דהא איהו בעצמו כתב ס"פ הכונס כנ"ל. והעלה לחלק כדי דלא תקשה דידיה אדידיה דהכא מיירי באומדנא דלא מוכחא ובס"פ הכונס מיירי באומדנא דמוכחי ובמחנה אפרים בחידושיו סביבות הרי"ף ומפרשיו לב"ק פ' הכונס הביא לדברי השלטי הגבורים מה שהקשה על תשובת הרא"ש הנ"ל ועיין שם מש"כ לחלק בזה: ולדעתי אין זה קשה כלל דהא הרא"ש ס"פ הכונס קאי התם על מה דקא אמרו בסוגיא טען כסא דכספא בבירה מאי א"ל חזינא אי אינש אמיד הוא דאית ליה כו' משתבע ושקיל כו' והקשה הרא"ש ע"ז מעובדא דאריסא דבר זירא דמסיק ר' חייא שיחזירו לבני דאריסיה דבר זירא אע"ג דלא היה אמיד ומחלק דשא"ה דאריסיה דבר זירא הפקיד הפקדון וכדי לאחזוקי ממונא בחזקת המפקיד אמרו אדם עשוי שלא להשביע' אבל לענין אפוקי ממונא מן המזיק אזלינן בתר אומדנא עכ"ל הרא"ש וכוונתו דדוקא גבי כסא דכספא בבירה דאף דתקנו לתקנת נגזל גבי אש עכ"ז היכא דלא הוי אמיד דאית ליה כו' בזה לא תקנו לתקנתם להוציא ממון משום דסמכינן על האומדנא כדי להחזיק הממון ברשות המוחזק אבל גבי אריסיה דבר זירא דכיון דהפקיד הפקדון הוי כמו דבני אריסיה הם מוחזקים משום דרשות הנפקד כרשות המפקיד נחשב לכמה מילי כמו דכתב הרא"ש בפסחים פ"א סי' ד' בשם ה"ר יונה ז"ל כו' וקרינא ביה ביתו כו' ועיין באו"ח סי' ת"מ סעי' ד' ובט"ז שם ובב"ק ד' ע' בתוס' ד"ה לא כתבינן אורכתא כו' ובח"מ סי' קפ"ט בט"ז מש"כ בשם הרשב"ם בב"ב ד' פ"ה וקצרתי כללו של דבר דהיכא דהוי מוחזק בזה אף דלא הוי אמיד ג"כ אין מוציאין מחזקתו אבל היכא דבאנו להוציא בזה אזלינן בתר אומדנא דכיוון דלא הוי