נחל יצחק חלק א רסב

לזה מקור מהש"ס כמבואר בגיטין ד' ע"ג ע"כ אין זה ענין לנ"ד: ענף ה ולפי מה שנתבאר דהמישרים שם מיירי באומדנא דמוכח ע"כ אתי שפיר על נכון למש"כ המחבר הכא בלשון יש מי שאומר דאין הולכין אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונה דזהו ג"כ היכא דהיה אומדנא דמוכח על כוונתו איך היה ואשמעינן דאף היכא דלא הוי אומדנות דאמרו בש"ס בפירוש רק דאנו מוכיחין כן מדעתנו לאומדנא זו דזה ג"כ מהני ומדוקדק לפ"ז שפיר לשון יש מי שאומר משום דהא לאו כ"ע ס"ל כן דהא שיטת תשובה לגאון דהובא במישרים שם חולק ע"ז וס"ל דמתנה שנתן לאשתו נגבית מחיים וטעמו דס"ל דאין לנו כח לדון אומדנא מדעתנו אך המחבר הכריע כשיטת הרשב"א דחולק ע"ז ולכן לא הביא בבית יוסף רק שיטת הרשב"א הנ"ל ע"כ שפיר נקט ליה בלשון יש מי שאומר כו' ולכן לא הוי שום סתירה על זה מהא דיו"ד סי' רי"ח דהא שם לא היה אומדנא דמוכח כמבואר שם: אך עדיין צריך ביאור והוא דבאה"ע סי' צ"ג סעי' א' דכתובה ונדוניא אין נגבים אלא כשתתאלמן ותתגרש וכתב ע"ז הרמ"א דאם כתב לה מתנות הם נגבים מחיים כו' במישרים בשם גאון ודלא כהרשב"א עכ"ל הרי להדיא דהכרעת הרמ"א בפלוגתת הרשב"א עם הגאון שהובא במישרים שם כשיטת הגאון והובא בדרכי משה שם ולכאורה קשה דהא במישרים שם כתב בשם תשובה לגאון בזה"ל מתנה לחוד אם יש בה תנאי שתגבה מחיים נגבית מחיים הרי להדיא דדוקא בכתב בפירוש שתגבה מחיים אמרו כן וגם ע"ז חולק הרשב"א כמבואר שם ומשמע דאם לא כתב כן בפי' דגם תשובה לגאון הנ"ל ס"ל דלא נגבית מחיים ואלו הרמ"א הכא כתב סתמא דמתנות הם נגבית מחיים. ומשמע דאף דלא כתב בפירוש דתגבה מחיים גם כן הם נגבים מחיים וזה צ"ע דמנלן להרמ"א זה ואף די"ל דס"ל להרמ"א מסברא דלשיטת הגאון הנ"ל ה"ה אף דלא כתב כן בפירוש ג"כ הם נגבים מחיים עכ"ז קשה מנלן לו זה ובפרט דהא משמעות הלשון בתשובה לגאון הנ"ל משמע דדוקא בכתב בפי' שתגבה מחיים ס"ל כן וע"כ זה צריך ביאור ויבואר זה במק"א כי אכ"מ: עכ"פ חזינן דהרמ"א הכריע בפלוגתת הרשב"א עם הגאון כשיטת תשובה לגאון וכבר כתבתי לעיל דעיקר פלוגתתם הוא אם אזלינן בתר אומדנא שאומדין אנחנו מדעתנו וכוונת המחבר בח"מ דהכריע כשיטת הרשב"א דאין הולכין אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונה זהו משום דס"ל דאף אומדנא שמדעתנו ג"כ מהני א"כ תקשה סתירת השו"ע אהדדי דהא הכא בח"מ לא הביא הרמ"א כלל לשיטה החולקת על הרשב"א אף בשם י"א כלל ומשמע דס"ל כהמחבר דפסק כהרשב"א ואלו באה"ע פסק כשיטת תשובה לגאון ודלא כהרשב"א וע"כ לכאורה נדחה לכל מש"כ אך אפשר לומר דגם שיטת תשובה לגאון ס"ל דאזלינן גם אחר אומדנא שלנו ג"כ אך דס"ל דבמתנה שנתן לאשתו ליכא אומדנא דמוכח כ"כ ולכן הכריע כשיטת תשובה לגאון אבל היכא דאיכא אומדנא ברורה אף שלא נזכר בש"ס ג"כ מהני ולכן שפיר כתב המחבר וכן סתם הרמ"א הכא דאין הולכין אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונה היינו אף במה דהוי האומדנא שאומדין אנחנו מדעתנו ואפ"ה אתי שפיר מש"כ המחבר הכא בלשון יש מי שאומר לפי הכלל הידוע דמה שאינו כתוב בפירוש שייך ע"ז לשון יש מי שאומר כמש"כ הסמ"ע בכ"ד וע"כ כיון דיש מקום לומר ולחלק דלא תהא מועיל אומדנא שלנו כמו דמצינו בהא דסי' ט"ו וכנ"ל ע"כ שייך שפיר ע"ז לשון יש מי שאומר וע"כ לדינא שפיר י"ל דבפלוגתת הרשב"א עם התשובה לגאון הנ"ל הלכתא כהתשובה לגאון הנ"ל וכמש"כ הרמ"א באה"ע משום דזה לא הוי אומדנא ברורה ומוכחת אבל היכא דהוי אומדנא מעליא אף שאינו מפורש בש"ס כדומה לזה מ"מ מהני וכמש"כ המחבר הכא וא"ש הכל על נכון וכן מצינו בתשובת הרא"ש והובא בטור ח"מ סי' ס"ה סעי' כ"א ובקצרה במחבר שם סעיף י"ז דדיינינן אומדנות המוכיחות לפי דעתינו ע"ש: ענף ו ועוד י"ל דאף לפמש"כ לעיל דפלוגתת הרשב"א עם התשובה לגאון דפליגי אם מהני האומדנא שלנו או לא מהני כנ"ל בארוכה עכ"ז א"ש מש"כ המחבר הכא וכן סתם הרמ"א דיש מי שאומר דאין הולכין רק אחר הכוונה. ולמש"כ הרמ"א לדינא באה"ע סי' צ"ג סעי' א' דמתנה שנתן הבעל לאשתו נגבית מחיים ודלא כהרשב"א והוא דהא בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' יו"ד ענף ד' וענף ה' וענף ו' ובסי' י"א שם דספק אומדנא הוי דברים שבלב ולא מהני כלל וכמש"כ הרא"ש בב"ב פ"ט סי' כ"ג גבי איבעיא דהקדיש נכסיו דכיון דסלקא בתיקו אין מבטלין למה שהקדיש בפיו בפירוש וכמו שהארכתי שם בזה ע"ש א"כ לפ"ז יש לדון דה"ה בהך פלוגתא דהרשב"א עם תשובה לגאון הנ"ל דפליגי אם מהני אומדנא שלנו או לא דכיון דהוי ספיקא דדינא אם מהני אומדנא שלנו או לא ע"כ דומה זה להא דהקדיש נכסיו דכיון דהוי איבעיא דלא איפשטא דלא מצי לחזור משום דתנאי הוי עקירה למה שאמר בפיו וכמש"כ שם בארוכה וה"ה במה דפליגי הרשב"א עם התשובה לגאון בכתב מתנה לאשתו אם נגבית מחיים או לא דהא בפיו היה מתנה בפירוש רק דנולד לנו ספק אם היה רק על תנאי כשתתאלמן ותתגרש או כדין כל חוב שהברירה ביד בעהש"ט לתבוע כ"ז שירצה א"כ הוי זה ספיקא דדינא באומדנא במחשבתו ע"כ הוי זה כעין כל ספק אומדנא דלא מהני לבטל למה שאמר בפיו בפירוש דהא תנאי הוי ג"כ עקירה כמש"כ שם בספרי ולפ"ז אתי שפיר מה דפסק הרמ"א באה"ע דמתנות הם נגבים מחיים משום דכיון דהוי ספיקא דפלוגתא ע"כ הדין כן אבל הא דח"מ דכתב המחבר בלשונו דכל תנאי שמתנה עם חבירו אין לילך אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונה וכבר כתבתי לעיל דיש לדקדק דלמה כתבו בזה"ל ולא כתבו בקיצור והעליתי לעיל ע"פ מש"כ בספרי שם דאם היה תנאי בוודאי רק דנסתפקנו בפירוש התנאי דזה לא הוי כעין ספק אומדנא משום דכה"ג לא מקרי דברים שבלב הסותר למה שאמר בפיו וכמו שהארכתי שם וע"כ י"ל דמה"ט אם נולד ספק דפלוגתא הנ"ל בהתנאי שאמר לפנינו היינו דיש לנו אומדנא שאומדין אנחנו מדעתנו בכוונת התנאי דזה תלוי בהך פלוגתא של הרשב"א עם התשובה לגאון אם מהני אומדנא שלנו או לא וגם י"ל דאף להך שיטה דס"ל דלא מהני אומדנא שלנו דזהו רק בספק לנו בעיקר התנאי אבל אם היה תנאי בוודאי רק דנולד אומדנא בפירוש התנאי דעכ"פ הוי ככל הספיקות דתלוי מי הוא המוחזק דהממע"ה ולכן כתב המחבר הכא דבתנאי כו' אין הולכין אחר לשון הכתוב כו', וכתב זה בלשון יש מי שאומר משום דזה הוי ספיקא דפלוגתא של הרשב"א עם התשובה לגאון אם מהני אומדנא שלנו או לא וכיון דנקט ליה בלשון יש מי שאומר ה"ל ככל ספק דפלוגתא דהממע"ה ותלוי מי הוא המוחזק ולכן אינו סותר הא דאה"ע להך דהכא ואף דבלשון המישרים בעצמו במש"כ שם ג"כ בזה"ל דכל תנאי שאדם מתנה כו' אין לפרש כוונתו דקאי דוקא אם נולד הספק באומדנא בפי' של התנאי דהא שם מיירי בנולד ספק בעיקר חלות התנאי אם היה רק המתנה כשתתאלמן ותתגרש כו' או דלא היה תנאי הנ"ל עכ"ז לשון המחבר שפיר יש לפרש דנתכוין לכל מש"כ. וא"ש דלא סתרי דברי המחבר והרמ"א אהדדי: ענף ז שוב ראיתי דכל מש"כ אינו שייך רק לשיטת הרא"ש בב"ב פ"ט סי' כ"ג אבל לשיטת המחבר והרמ"א בח"מ סי' ר"נ סעי' ג' שפסקו כשיטת הרמב"ם דס"ל בהך איבעיא דהקדיש נכסיו דאין מוציאין ממנו ובספרי שם בארתי שיטתם דס"ל דספק בדין מה שנולד בהאומדנא דינו ככל ספיקות וע"ש ע"כ ליכא לפרושי לכוונת הרמ"א דאה"ע סי' צ"ג דהא דפסק דמתנות הם נגבים מחייו דזהו משום דספק אומדנא אינו מבטל כו' דהא זה הוי ספיקא דדינא א"כ לא