נחל יצחק חלק א רסא

שתגבה בין בחיים ובשלום ובין במותו דזהו אומדנא דמוכח דלא נתכוין שתגבה מיד דאל"כ איזה הוכחה הוא מן הא דמתנת שכ"מ דלא מחלקינן בין אם היה בקנין או לא הא יש לחלק דשאני מתנת שכ"מ דהוי אומדנא דמוכחא משא"כ הכא דלא הוי אומדנא דמוכחא רק מצד כוונת הענין אתו עלה וע"כ מוכח דעיקר כוונת ר' ירוחם שם דס"ל דלכן אע"ג דכתב לה שתגבה המתנה בין בחייו כו' דמ"מ אינו גובה כ"ז דלא נתגרשה משום דזהו ג"כ הוי אומדא דמוכחא וכן מה שכתב שם כלל גדול הוא בידינו בכל תנאי שאין להלך אלא אחר הכוונה. דכוונתו ג"כ היכא דהוי אומדנא דמוכח וכן בהא דקידושין דף ס' ע"ב בע"מ שאראך כו' דלא נתכוונה כו' דזה ג"כ מקרי אומדנא דמוכח: ולפ"ז אתי שפיר בפשיטות מש"כ המחבר הכא דאין לילך אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונה דקאי ג"כ היכא דהוי אומדנא דמוכח דזה מהני אע"ג דהוי בממונות שבינו ובין חבירו וכמש"כ ביו"ד סי' רי"ח דבאומדנא דמוכח שאני אך עדיין תקשה דלמה כתב המחבר בלשון יש מי שאומר וכמש"כ לעיל ומש"כ לעיל בזה הוא דוחק: ולכן נראה לי להעיר בזה מילתא חדתא והוא דיש להבין במה שכתב ר' ירוחם בשם תשובה לגאון דכתב דאם כתוב בשטר מתנה שתגבה בין מחיים דנגבית מחיים אף מקודם שנתגרשה דכיון דזה הוי אומדנא דמוכח דלא נתכוין שתגבה מיד א"כ הא באומדנא דמוכח במתנה כ"ע מודו דמהני כמבואר בח"מ סי' ר"ז סעיף ד' ע"ש בביאור הגר"א זצ"ל ס"ק י"ד ולחד דעה דבמתנה דברים שבלב הוי דברים אע"ג דס"ל דלא מהני אומדנא במכירה עכ"ז מתנה שאני כדמוכח זה מכמה דוכתי דבמתנה ודאי מהני אומדנא דמוכחא וידעתי מה די"ל דס"ל להך תשובה לגאון דזה לא מקרי אומדנא דמוכח ובזה גופא פליגי הרשב"א עם תשובה לגאון הנ"ל אם זה הוי אומדנא דמוכח דלא נתכוין שתגבה מיד או לא אבל אין דעתי נוחה מזה:. ולכן נראה לענ"ד לומר דעיקר פלוגתת הרשב"א עם תשובה לגאון הנ"ל הוא בזה דהא מצינו בח"מ סי' ט"ו סעיף ה' דהאידנא אין דנין הדינים דדנו בזמן הש"ס ע"פ אומד דעת הדיין וע"פ אומד המת וכ"כ המחבר בסי' רצ"ז וכ"כ הטור וזהו מן דברי הרי"ף בכתובות ד' פ"ה בשם גאון וכ"כ הרמב"ם והרא"ש שם אלמא דחזינן להגאונים הראשונים דנעלו את הדלת לנו שלא נידון ע"פ אומד דעתנו כלל ולפ"ז יש לדון כה"ג במה דקיי"ל דאומדנא דמוכח מהני ואזלינן בתריה דאפשר לומר דזה אינו אלא באומדנא דמצינו בש"ס בפירוש כמו הא דמתנת שכ"מ בכולה ובהא דר"ש בן מנסיא דאם היה בנו קיים כו' ובזבין למיסק לארעא דישראל ושטר מברחת וכה"ג דכיון דאמדו חז"ל להך אומדנא ע"כ יש לנו לדון ג"כ כן אבל באומדנא דלא מצינו בש"ס בפירוש וכמו הך נידון של ר' ירוחם והרשב"א דנתן מתנה לאשתו דכתבו לדון בזה אומדנא שלא נתן לה שתגבה מיד זה האומדנא לא מצינו בש"ס בפירוש דהא מה דאמרו לא ניתנה כתובה לגבות מחיים זהו מצד מדרש כתובה וכמש"כ הבית יוסף בשם המישרים והובא באה"ע סי' צ"ג דמספר כתובה נלמוד שכוללין נדוניא ותוספת יחד ע"ש וכיון דלא מצינו זה האומדנא בפירוש ע"כ יש לנו לדון דאין אנו דנין לאומדנא דלא נזכר בש"ס בפירוש והא דשודא דדייני דב"ב דף ל"ה ובח"מ סי' ר"מ הא נזכר זה בש"ס וגם הא לא הוי הוצאת ממון ממוחזק וכעין זה כתב הרשב"א והובא בבית יוסף בח"מ סי' ס"א דהך מילתא דאמרו דמה דלא צריך לטפויי מילתא אתא דאין לנו כח לדון מעצמנו אלא במה שאמרו חז"ל בפירוש וכה"ג מבואר בכללי מיגו גבי מיגו בש"ך ס"ק ל"ב ע"ש וכן במיגו במקום חזקה דאין לדמות מדעתנו החזקות זו לזו וע"כ במקום שאינו מפורש אזלינן בתר המוחזק וה"ה באומדנות דהא מצינו כמה חילוקי דינים ביניהם כמש"כ התוס' בכתובות דף צ"ז ד"ה זבין ולא איצטריך ליה זוזי כו' וכ"כ הרא"ש שם ובקדושין דף מ"ט ובח"מ סי' ר"ז ע"כ אין לנו לדון אומדנות מעצמנו וכעין זה כתבו בדין ספק ספיקא דאין לנו כח לדון מעצמנו כי אם במקום המפורש והדומה להן כמבואר בכללי ס"ס של הש"ך ס"ק ל"ו ועיין בכו"פ ובחי"ד שם:. ענף ד ולפ"ז יש לדון דזהו שיטת תשובה לגאון דס"ל דמתנה שנתן לאשתו נגבית מחיים כיון דלא מצינו אומדנא זו בש"ס בפירוש וע"כ אין אנו דנין מעצמנו לאומדנא זו ואף דהתם בסי' ט"ו ובסי' רצ"ז מיירי בבאין להוציא מן המוחזק ע"י אומד דעתו של הדיין ואומד המת וכן בקים ליה בגויה כו' והכא הא מיירי בבעל שהוא מוחזק ואפ"ה כתבו דגובין המתנה בחייו ומוציאין מהמוחזק עכ"ז יש לחלק בזה לפמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' יו"ד ענף ד' וענף ה' וענף ו' ובסי' י"א שם דאם נולד לנו ספק באומדנא איך היה כוונתו דזה מקרי דברים שבלב כיון דלא הוי מוכחא מחמת הספק שנולד לנו וע"כ הוי זה כמו אומדנא דלא מוכחא דלא מהני משום דמקרי דברים שבלב ע"ש ולכן יש לומר בטעמו של הגאון דס"ל דמתנה שנתן לאשתו נגבית מחיים משום דאין לנו לדון אומדנא זו כיון דלא נזכר זה האומדנא בש"ס וממילא כיון דאין אנו דנין לאומדנא זו ע"כ הוי זה אומדנא שאינה ברורה ומוכחת לכל והוי זה כמו כל ספק אומדנא דהוי כמו דברים שבלב דלא מהני וע"כ ממילא מוציאין ממנו אף דהוי מוחזק וזה אינו רק במה שאנו מסופקים בכוונתו ובמחשבתו איך היה ע"כ אין אנו מבטלינן משום דברים שבלב למה שאמר בפיו בפירוש כמו שכתבתי שם בספרי: אבל בהא דסי' ט"ו דהוי הספק לנו איך הי' המעשה וע"י אומד דעת הדיין ואומד דעת המת אנו מוכיחין איך היה המעשה וע"כ שפיר דנין האומדנא להחזיק ממונא משום דהממע"ה רק להוציא אין לנו כח משום דאין אנו יכולין לעמוד על דעתינו כ"כ בזה כן הוא כוונת תשובה לגאון דס"ל דבעל שנתן מתנה לאשתו נגבית אף כ"ז שלא נתגרשה ושיטת הרשב"א דס"ל דאינה נגבית זהו משום דס"ל דאף אומדנא דלא נזכרה בש"ס ג"כ יש לנו לדון מעצמנו ושאני הא דסי' ט"ו דאין אנו דנין משום דהא התם הוי זה האומד בפרט אותו האיש איך היה דעתו ע"פ אומד דעת הדיין ע"כ זה אין אנו יכולין אבל הכא במתנה שנתן הבעל לאשתו דהוי זה אומדנא בכל העולם דודאי אין דרך הבעל ליתן מתנה לאשתו שתוכל לגבות ממנו מיד והוי זה אומדנא בהכלל ולכל ע"כ ס"ל להרשב"א ור' ירוחם דאנו דנין לאומדנא זו ואינה גובית מהבעל וזהו כוונת ר' ירוחם שם במש"כ דכלל גדול הוא בידינו בכל תנאי שאדם מתנה עם שאין להלך אחר לשון הכתוב אלא אחר הכוונה דזה קאי הכל להיכא דהי' אומדנא דמוכחא משום דס"ל דאין לחלק בין אומדנא דמצינו בש"ס ובין אומדנא דאנו אומדין מדעתנו על הכולל בני אדם שכן דעתן והכל חדא היא: וכן מוכרע זה בלא"ה דהא אין לפרש דרבינו ירוחם שם קאי להיכא דניכר כוונתו מתוך הענין וכמש"כ המראות הצובאות בשם הסמ"ע לדמות זה להא דנדרים ביו"ד סי' רי"ח דזה אינו דהא שם ביו"ד מיירי בהיה טעון משא כו' והיה ריחו קשה או שנצטער בלבישתו כו' וכן בעובדא דהריב"ש שהובא שם בט"ז ס"ק ב' דע"י בקשת המבקש קבלו לסופר זקן אחד עם הנער כו', וכן בהא דנדרים ד' ס"ג ע"ב דהיה מסרב מחבירו שיאכל אצלו ואמר קונם לביתך כו' טיפת צונן כו' ושם היה הענין ניכר מתוך מעשיו שבגללן נשבע ונדר איך היתה כוונתו אבל בהעובדא דר' ירוחם דמיירי בבעל שנתן מתנה לאשתו וכתב בין בחייו כו' ושם לא היה הענין ניכר מתוך מעשיו שעשה בגללן ולתלות לכוונתו משום זה אלא הא שם היה מתנה ממנו לאשתו בלא שום ענין מתחלה א"כ ליכא לפרושי ולדמות זה להא דיו"ד הנ"ל וע"כ לא הביא ר' ירוחם שם להא דנדרים: ולכן מוכח דעיקר טעמו דר' ירוחם שם משום דס"ל דזה הוי ג"כ אומדנא דמוכח וככל אומדנות דמוכחי דמצינו בש"ס והא דח"מ סי' רכ"ה סעיף ג' שכתב שם דה"ה לכל תנאי ממון שאומדין דעת המתנה כו' אלא דברים הידועין שבגללן היה התנאי כו' והוא מהרמב"ם שא"ה דמיירי במה שאינו מצוי דיש