נחל יצחק חלק א רנו

מיחה בפירוש וכיון דאין כח באומדנא לבטל דיבורו הראשון ע"כ לא מהני בזה מה שנהגו כולם לכתוב ולבטל עי"ז מה שדיבר מקודם דבאמת אינו מסכים להמתנה שלו שיתן לאח"ז ועושה זה מחמת איזה סיבה ואף דבעת המתנה היה דיבור ממנו שנותן לו המתנה מ"מ הא דיבר מקודם דאינו מסכים לזה ומה"ט בלא ביטול מודעא לא מהני מתנתו שאחר המודעא וכש"כ לשיטת הרשב"ם דב"ב דעושה כ"ז מחמת האונס כנ"ל ובפרט היכא דעשה המודעא בכתב והוא מונח ת"י כנ"ל די"ל בזה לא אתי אומדנא לבטל מעשה כנ"ל: והא דב"ב ד' מ' דאמרו גבי מתנתא טמירתא דאף סתמא חיישינן רק מצד שנהגו לכתוב כתבו בשוקא מהני המתנה כמש"כ התוס' והרא"ש וש"פ שם וכ"כ השו"ע הכא. שא"ה דהא באמת לא ראינו ממנו שום הוכחה שאינו רוצה ליתן לו המתנה בל"ש רק מדלא אמרו בפירוש כתבו בשוקא מזה גופא אנו מוכיחין שאינו נותן לו המתנה בלב שלם אבל משום מה שנהגו לכתוב כתבו בשוקא א"כ ממילא ליכא שום הוכחה שאינו מתנה בל"ש אבל במודעא דראינו בפירוש שאומר שאינו נותן לו המתנה בל"ש ע"כ יש לדון דלא מהני בזה לסמוך על מה שנהגו לכתוב בטול מודעות כן יש לדון ולהסתפק בזה לולי דבריהם. ענף ב ועתה נבאר בענין נאמנות שכתבו כולם דסמכינן על מה שנהגו לכתוב נאמנות והוא דהא כתב השו"ע בסי' ע' סעי' ב' דלא מהני נאמנות אלא בשעת הלואה אבל לאחר הלואה ולא קנו מיניה לא משתעבד ואף בנאמנות סתם ס"ל להשו"ע כן והש"ך הכריע שם ס"ק ז' דלא כהשו"ע אלא נאמנות סתם לא בעי קנין אף לאחר הלואה אבל התומים הכריע דאף נאמנות סתם יכול הלוה לחזור בו מקודם שאמר המלוה בב"ד אכן בכתב נאמנות בשטר אף שלא בשעת הלואה ובלא קנין מ"מ מהני וכמש"כ האו"ת בסי' ע"א ס"ק ט' ובאמת יש לדון בזה לפמש"כ הש"ך בסי' מ' ס"ק ד' דבחיוב בשטר ע"פ תנאי לא מהני א"כ לפ"ז י"ל דה"ה בכתב נאמנות דזהו ג"כ כעין תנאי שאם יאמר המלוה שלא נפרע יהיה נאמן ע"כ לפ"ז לא מהני נאמנות בשטר אך עיקר כלל הש"ך הנ"ל אינו ברור כ"כ לכ"ע דהא לפי שיטת הר"נ דהובא בש"ך שם מוכח דס"ל דאף חיוב בשטר בתנאי ג"כ מהני לפ"ד הסוברין דמהני חיוב ע"י שטר וכ"כ הסמ"ע בסי' י"ב ס"ק י"ח דמהני חיוב בתנאי אף בשטר וכן נראה מן דברי הש"ך בסי' סמ"ך ס"ק כ"ו ועיין באו"ת שם וכן מוכח לפי שיטת הסוברים דערב שלא בשעת הלואה ג"כ משתעבד אם כתב חיוב הערבות בשטר כמבואר שיטתם בסי' קכ"ט סעי' ד' אף דזה גרע מכל חיוב בתנאי דהוי כמו אסמכתא ואפ"ה משתעבד בשטר וכן י"ל דאף החולקים שם מודו לזה ובמק"א הארכתי בזה: וכיון דנתבאר בשם האו"ת דנאמנות בכתב מהני ג"כ א"כ לפ"ז יש לדון דה"ה אף בלא כתב נאמנות בשטר מ"מ כיון שנהגו לכתוב דאף שלא נכתב כנכתב דמי דמה"ט מהני זה אף שלא בשעת הלואה אבל באמת י"ל דכה"ג לא מהני הנאמנות דנהי דאמרו דכל דבר שנהגו לכתוב הוי כנכתב ומה"ט היה דורש לשון הדיוט היינו דמשום דנהגו כן והוא צוה לכתוב שטר סתמא מסתמא נתרצה לכל מה שנהגו לכתוב והוי אומדנא דמוכחי כמו דאומר בפירוש בפיו להתחייב א"ע בזה ולכן היכא דהיה בשעת הלואה או בעת מכירה ונישואין וכה"ג דאז מצי להתחייב ומהני חיובו אם היה אומר כן בפירוש ה"ה מה"ט במה שנהגו כולם לכתוב כן דהוי משום זה אומדנא כמו דאמר כן בפירוש לכן מהני זה לחייבו משום זה אבל היכא דלא היה בשעת הלואה וגם בלא קנין אלא דצוה לכתוב שטר לאחר ההלואה דעיקר החיוב הוא רק ע"י השטר בזה יש לדון דאף דנהגו לכתוב נאמנות מ"מ כיון דלא כתב בפירוש בשטר שמתחייב על זה רק דאנו דנין לחייבו משום שנהגו לכתוב ע"כ הדעת נוטה דכל זמן שלא כתב כן בפירוש אין לו דין שטר והוי כמו דהתנה כמה ענינים בע"פ ולא כתבן כולן דוודאי מה שלא כתב כן בפי' בשטר אין לזה דין שטר שיועיל לחייבו דאומדנא אינו מועיל רק דהוי כאלו דיבר כן בפירוש אבל דיהיה מועיל כן בתורת שטר כיון דלא כתוב כן בפירוש ע"כ הוי דברים שבע"פ ומצי לחזור בו וכן יש לומר בשארי ענינים דאף דנהגו לכתוב מ"מ כל זמן דלא כתב כן בפירוש בשטר אין לו דין שטר וע"כ אם לא היה השטר בשעת ההלואה אינו מועיל לחייבו משום זה. וגם הא כתבו התוס' בכתובות ד' ק"ב ד"ה אליבא דבן ננס כו' דעיקר הטעם דמהני שטר זהו משום דהואיל וטרח לכתוב בשטרא גמר ומשעבד נפשו ע"ש. ע"כ היכא דלא כתב כן בפירוש בהשטר דלא טרח לכתוב ע"כ לא חל שעבודו אף דנהגו לכתוב וכעין זה ראיתי בשער המשפט סי' ל"ט ס"ק א' גבי אחריות במתנה דכ"ז דלא כתבו בפי' אין לו דין אחריות אף שהתנו: ולפ"ז יש לומר דזהו כוונת הרמ"א הכא שכתב דנאמנות בהלואה או בטול מודעא במתנה לא חשבינן עד דמפרשי. וכ"כ רבינו ירוחם נ"ד ח"א וכ"כ הב"י בסי' ע"א בשם רבינו האי דהש"ך כתב לפרש דמיירי בלא ידע הלוה מן המנהג כו' אכן לפמש"כ "כ יש לפרש דשפיר כתבו להך דביטול מודעא במתנה דלא דיינינן ביה דהוי כאלו נכתב וכמש"כ לעיל דבטול מודעא לא הוי כאלו נכתב משום דלא אתי אומדנא ומבטל לדיבורו הראשון ומש"כ כן על נאמנות י"ל דמיירי על שטר הנכתב שלא בשעת הלואה דכוונתם דמשום דנהגו לכתוב לא הוי כמפורש בהשטר דיהיה לו דין שטר המועיל לחייבו בתורת שטר וכמש"כ ואף דקיצרו מ"מ יש לומר כן כדי שלא יהיו תמוהים דבריהם כ"כ ואף דלא הוי מטעם א' הך דבטול מודעא במתנה והך דנאמנות לפמש"כ מ"מ שפיר יש לומר כן ואף דנימא דלא נתכוונו לזה מ"מ לדינא יש לדון לענין בפ"ע כמש"כ: ועיין בנימוקי לב"ב פ"ה ד' קצ"ג גבי הא דלצור ולצור והמחבר דמיירי בקנין כמש"כ כל מי שמקנה בסודר כו' ע"כ ס"ל דמהני הך דנהגו לכתוב כו' אף שלא בשעת הלואה וסתם שפיר בזה. גם יש מקום לומר דדוקא בעשו קנין סודר בזה אמרו דכל שנהגו לכתוב כו' משום דהא אמרו בכ"ד דקנין הוא הוכחה דבעין יפה כו' אבל באמת מסוגיא דב"מ ד' ק"ד מוכח דאף בלא הוכחה דקנין סודר אמרו כן וקצרתי ולכן העיקר כמש"כ לעיל: ענף ג והאו"ת ס"ק ג' הקשה על הא דאמרו בב"מ ד' י"ג דר' מאיר ס"ל דלא אמרינן אחריות ט"ס דהא ר"מ ס"ל דדורשין לשון הדיוט והא רוב וממש כל שטרות כותבין בו אחריות א"כ אף שלא כתב בפירוש יהיה כנכתב ומזה הוכיח דדוקא כשידעינן שקיבל קנין סתם בזה אמרו דה"ל כנכתב דמסתמא היה דעתו אף על נאמנות אבל בלא ידעינן אם קיבל קנין סתם בזה אמרינן כיון דלא כתוב בפירוש נאמנות בשטר דודאי נתפרש שלא יהיה בו נאמנות כיון דהוי ריעותא בשטר וכן הכריע הנתיבות לדינא ועדיין יש להקשות על דברי האו"ת במש"כ לתרץ קושייתו הנ"ל דהא אמרו שם בב"מ בסוגיא הנ"ל דאמר שמואל שבח שפר ושעבוד צריך לימלך והא לפמש"כ האו"ת דהיה מנהגם לכתוב אחריות בכל השטרות א"כ למה ליה לאמלוכי ביה דהא ממילא כ"ז דלא התנו בפירוש שלא יהיה מחוייב באחריות יהיה יכול הסופר לכתוב אחריות משום מה שנהגו לכתוב וכן תקשה במה דאמרו שם דאבוה בר איהי זבין עליתא מאחתיה כו' א"ל כתבה לך אחריות א"ל לא הא אף דלא כתבה אחריות בפי' מ"מ כ"ז דלא התנו להיפך יהיה לו חיוב אחריות כנ"ל ואפשר לומר לפי מה דמסקי בש"ס שם לחלק דשאני מקח וממכר דעביד דזבין ארעא ליומא ע"כ אפשר דמטעם זה לא היה דרכם לכתוב אחריות בכל שטרי מו"מ רק בהלואות היו כותבין בפי' משום דשייך בזה יותר לא שדי זוזי בכדי וא"ש דברי האו"ת: אכן לפמש"כ לעיל דאף דאמרינן דמה דנהגו לכתוב הוי כנכתב מ"מ אין לו תורת דין שטר רק דין בע"פ יש לו ולכן כיון דמלוה בע"פ לא טריף ממשעבדי רק שטר טורף מן משעבדי וכיון דס"ל לר"מ אחריות לאו ט"ס ע"כ דינו כמו בע"פ וכמש"כ רש"י בב"מ ד' י"ג ד"ה אינו גובה כו' דשטרא דלא שעבד ליה נכסים לאו שטרא הוא וה"ל כמלוה בע"פ כו' וגם