נחל יצחק חלק א רנד

תק"ה בזה אכן אם היה כבר ת"י הלוקח אז לא מהני תפיסת המלוה ואלו בתק"ה דסי' שנ"ו י"ל דבכל גווני מועיל תפיסת הבעלים וכפשטות לשון הש"ך וכש"כ לפמש"כ להסביר זה כנ"ל כן נ"ל נכון לדינא (ג) (שם סעי' ו') המחייב עצמו בדשלב"ל חייב כו'. נשאלתי במה דקיי"ל אין מקנה דבר שאין בו ממש כמבואר בסי' רי"ב אם מהני בזה לשון חיוב על גופו וכן במה דכתב הרמ"א בסי' ר"ג סעיף א' דטובת הנאה לאו ממון ואין נקנה בחליפין ואג"ק ועיין בש"ך שם ס"ק א' וזהו משום דטובת הנאה הוי דבר שאין בו ממש כמש"כ הרמ"א בח"מ סי' רע"ו סעיף ו' דאין היורשין יורשין דבר שאין בו ממש וכן טובת הנאה שאינו ממון ע"ש בש"ך אם מהני בזה חייב ע"ע כמו בדשלב"ל או דגרע וראיתי בספר פתח הבית סי' ל"ח ענף א' שנסתפק בזה והביא כן בשם פרח מט"א ח"א סי' ד' שחקר בזה וכן לענין הקדש אם חל על דבר שאין בו ממש ע"ש: ולענ"ד נראה לדון בזה ונקדים למש"כ השאגת אריה סי' ע"ז דהעלה שם דאין מהני ביטול והפקר לטובת הנאה דאינו ממון והוי כמו דבר שאין בו ממש וזהו כעין שיטת הרמ"א הנ"ל ודלא כמש"כ הש"ך בסי' ר"ג ס"ק א' והמקור חיים על ה"פ סי' תל"א כתב להשיג על הש"א בזה מהא דערכין דף כ"ח ודף כ"ט דיכול להקדיש ולהחרים לטובת הנאה שיש לו בקדשים א"כ ה"ה דיכול להפקיר ולבטל דקנין הנתפס בדבור כמו הקדש והפקר וביטול ודאי דמועיל בט"ה ודוקא אג"ק לא מהני בט"ה כו' ע"ש: אבל כבר הקדימו המהרי"ט בתשובה ח"ב סי' ה' והעלה דטובת הנאה לא הוי ממון והוי דבר דלית ביה ממשא ולא נקנה בחליפין ואגב והא דערכין דמחרים את קדשיו כו' אלמא דחל ההקדש על טובת הנאה התם מפיק ליה מקרא כו' ור' ישמעאל דרש כתוב אחד אומר תקדיש כו' אדרבה דוק מינה דאי לאו קרא לא היה ההקדש חל עליהם אע"פ שיש לו בהם טובת הנאה וכ"ת נילף מינה הקדש שאני עכ"ל המהרי"ט א"כ לפמש"כ המהרי"ט נדחה בפשיטות קושיית המק"ח הנ"ל אכן תמהני על המהרי"ט והמק"ח דהא אין התחלה כלל לקושייתם מהא דערכין דהא בתמורה דף ל"ב איתא ומי אמר עולא הכי והאמר עולא המתפיס עולה לב"ה אין לו בה אלא עיכוב גיזברין ומשני מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא ועיקר קרא למעילה אתא כפי' וגירסת רש"י שם. א"כ לפי שיטת רש"י דהא דחל ההקדש על טובת הנאה אין זה רק מדרבנן ע"כ ודאי אין מקום כלל לקושיית המק"ח על הש"א דהא באמת י"ל דמה"ת לכן אינו חל הקדש על טובת הנאה משום דהוי דבר שאין בו ממש וכמש"כ הש"א והא דמחרים קדשיו הא אין זה רק מדרבנן: וי"ל דהך עולא דתמורה אזיל לטעמיה דס"ל בקדושין דף נ"ח דט"ה לא הוי ממון וקצרתי וע"כ שפיר כתב הש"א דלא מצי מפקיר לטובת הנאה משום דהוי דבר שאין בו ממש: והתוס' בתמורה שם ד"ה והאמר עולא כו' הקשו על פי' רש"י הנ"ל והעלו דהא דמצינו דמקדיש לטובת הנאה ע"פ ילפותא מקרא אף בחרמי כהנים דהיה ס"ד דחל על גוף הבהמה דאם לא כן על מה יחול חרם הכהן דלא דמי לבדק הבית שאם אמר הרי עלי מנה לב"ה חייב דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט אבל חרמי כהנים ודאי אם אמר הרי עלי מנה לחרמי כהנים אם ירצה יחזור בו דאמירה להדיוט לאו כלום היא כו' ומשני מדרבנן כלומר מדאורייתא אינו חל כלל על גוף הבהמה כו' ועיקר קרא אתא לומר שחל על ההקדש לכה"פ להתחייב מטעם חוב עכ"ל התוס' [ועיין בתוס' יבמות דף צ"ג ע"א ד"ה קנויה לך מעכשיו כו' שכתבו שם דלכן בפירות ערוגה לא בעי מעכשיו לפי שאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דמי אלמא דס"ל דגם בתרומה שייך אמירה לגבוה כו' ואלו הכא בחרמי כהנים כתבו דלא שייך לומר כן ויש לחלק דשאני תרומה דחל על גוף החפץ כמש"כ התוס' הכא ועיין בערכין דף כ"ט ת"ר חרמי כהנים כ"ז שהם בבית בעלים כו' וקצרתי אלמא דס"ל להתוס' לפרש דלכן חל הקדש או חרמי כהנים על טובת הנאה משום דהוי כמו דאמר זה בלשון התחייב ע"ע דהיה מהני א"כ מה"ט אף אם לא אמר בלשון חיוב בפירוש ג"כ מהני ע"פ ילפותא מקרא דה"ל כאלו אמר ליה בלשון המועיל ע"פ דין ועיין בנדרים דף כ"ט ע"ב בר"ן ד"ה הכא שאני כו': ומה"ט אף בחרמי כהנים ג"כ חל על טובת הנאה אף דדינו כמו אמירה להדיוט וכמש"כ התוס' דכיון דלא נתפס ליה גוף החפץ ע"כ עיקר הטעם הוא דלכן חל על ט"ה לפי שדינו כמו אם אמר וקיבל ע"ע בלשון חיוב והתחייבות דהיה מועיל אף על טובת הנאה אף דנימא דאין לו דין ממון והוי כמו דבר שאין לו ממש מ"מ התחייבות היה מהני ע"כ אמרה התורה דאף היכא דלא קיבל ליה בפירוש בלשון התחייבות ג"כ מהני וגם לתי' הב' שכתבו התוס' בתמורה שם בשם הר"י דמחלק דבחרמי כהנים אינו חל רק מדרבנן ובבדק הבית חל מה"ת ג"כ י"ל כעין חילוק התוס' דעיקר הטעם הוא לפי דבהקדש לב"ה הוי כמו דאמר ליה בלשון חיוב אע"ג דלא אמר ליה כן בפירוש בלשון חיוב ובחרמי כהנים לא גזרה התורה כן דיהיה כמו לשון חיוב או די"ל דאף אם אמר ליה בפירוש בלשון חיוב ע"ע לא מהני כיון דלא היה קנין רק אמירה בעלמא דכ"ז דלא נתפס ליה גוף החפץ ה"ל כמו חיוב להדיוט דלא קנהו אם לא היה ע"פ דרכי הקנין לההתחייבות א"כ לפי ביאור דברי התוס' הנ"ל ודאי דא"ש דברי הש"א שכתב דאינו חל הפקר על ט"ה דהוי כמו דבר שאין בו ממש דשאני הקדש לט"ה דה"ל כמו דא"ל בלשון חיוב ע"ע משא"כ בהפקר דלא שייך ע"ז לומר לשון חיוב ע"כ נכונים הם דברי הש"א ואין שום מקום לקושיות המהרי"ט והמק"ח הנ"ל: וכל השיטות הנ"ל הובאו במל"מ ה' ערכין פ"ו ה' יו"ד דמסיק שם דיש שלש מחלוקת בדבר לרש"י ליכא הקדש עילוי אף מתפיס לב"ה רק מדרבנן ולרבינו והתוס' אף חרמי כהנים הוא מה"ת ולר"י במתפיס לב"ה הוי מה"ת אבל במתפיס לחרמי כהנים אינו רק מדרבנן ע"ש במל"מ ולפ"ז למדנו מן דברי התוס' הנ"ל דמהני התחייבות על טובת הנאה אף דאין בו דין ממון ומה"ט אינו חל מה"ת על גוף הבהמה כמש"כ התוס' משום דלמ"ד דיש לו דין ממון הא הוי כאלו יש לו זכות בגוף החפץ וכמש"כ המקור חיים בסי' תל"א שם ומ"מ חל עליו ההקדש וחרמי כהנים מה"ת לשיטת התוס' והרמב"ם וזהו משום דה"ל כמו דא"ל בלשון התחייבות ע"ע דמשמע מן התוס' דאם א"ל בלשון חיוב בזה לא בעינן ילפותא מקרא רק עיקר הילפותא הוא דאף דלא א"ל בפירוש בלשון חיוב ג"כ מהני דזהו מטעם כמו דא"ל בלשון חוב וגם אף בחרמי כהנים דה"ל כמו אמירה להדיוט כמש"כ התוס' כ"ז דלא נתפס ליה גוף החפץ כנ"ל ואפ"ה מהני ביה לשון חיוב ע"ע כמש"כ התוס' ומצינו בשבועות דף כ"ו ע"ב בתוס' ד"ה משום דהויא תרומה כו' שכתבו דתרומה הוי חול אצל קדשים כו' שכתב המהרש"א שם דתרומה הוי חול וגמרינן שפיר חול ממש מינה כו' א"כ ה"ה דודאי יש למילף הדיוט מן חרמי כהנים דכמו דמהני התם חיוב ע"ע ה"ה דמהני חיוב בהדיוט ודוקא בקדשים אמרו בשבועות דף כ"ו חולין מקדשים לא גמרינן וזהו כעין סברת המהרי"ט הנ"ל וגם הא נתבאר דמהקדש ג"כ שפיר מצינו למילף משום דמשמע מהתוס' דמן הטעם דה"ל כמו חוב ע"ע לזה לא בעינן ילפותא מקרא כנ"ל א"כ נתבאר דמוכח מן התוס' הנ"ל דבלשון חיוב ע"ע מהני אף בטובת הנאה אף דנימא דאין לו דין ממון וה"ל כמו דבר שאין בו ממש כמש"כ המהרי"ט והרמ"א והש"א הנ"ל דמ"מ בלשון חיוב מהני ועיין בב"ק דף ל"ו תוס' ד"ה יד עניים כו' שכתבו בלשונם שמתחייב מטעם נדר והכא כתבו להתחייב מטעם חוב גם יהיה מוכח מן התוס' הנ"ל דהתחייבות על גופו מהני מה"ת ולא כמש"כ הפתח הבית בסי' ל"ח ענף א' דמה"ת לא מהני חיוב ע"ע בדשלב"ל ע"ש דהא חזינן דאף במה דלא הוי דין ממון מ"מ מהני חיוב מה"ת וה"ה בדשלב"ל. רק לענין שיחול השעבוד על הנכסים זהו אינו רק מדרבנן כמש"כ הקצה"ח בסי' ס' ס"ק ה' כמו בשעבוד דאקני אבל על גופו ודאי דמועיל