נחל יצחק חלק א רמט

הוכרח הש"ס לומר דפרע דייק דמיפרע לא דייק ואז אינו גובה בו עד דרמו עליה שבועה כי היכי דלידוק משום דאף היכא דקיבל פרעון במקצת מ"מ לא איתרע חזקת השטר דשטרא בידי מאי בעי כמבואר במל"מ פ' י"ד ה' מלוה ה' א' והובא בקצה"ח סי' פ"ד ס"ק א' וע"כ בשניהם טוענים שמא היה גובה בו משום דגם בזה שייך חזקת שטרא בידי מאי בעי אך אם הלוה טוען ברי פרוע והמלוה טוען שמא אז אינו גובה בו א"כ שפיר מוכיח מסוגיא דפוגמת דברי של הלוה עם חזקת ממונא עדיפא מחזקה דשטרא בידי מאי בעי א"כ ה"ה היכא דהמלוה מסופק אם היה כלל פרעון דג"כ הדין כן ושפיר הוכיח הקצה"ח וכן מוכח מן מש"כ התוס' בכתובות שם בד"ה דמיפרע לא דייק כו' דבלא פוגם לא אמרינן דלא דייק. משמע דאם היה שייך לא דייק לא היה נוטל אף בספק אם קיבל כלום: וכעת ראיתי בביאור הגר"א זצ"ל סי' פ"ב סעיף ב' ס"ק י"ג שכתב שם על מש"כ המחבר דאף אם המלוה אומר שמא גובה בו אם הלוה טוען שמא וע"ז כתב בביאור הגר"א שם דזהו כמש"כ בכתובות דפרע דייק עכ"ל אלמא דביאור הגר"א זצ"ל נתכוין למש"כ להוכיח מדנקטו בש"ס דפרע דייק דל"ל זה דהא אף אם דפרע לא דייק מ"מ אם דמיפרע לא דייק אינו גובה בו וע"כ מוכח דדוקא משום דפרע דייק נתבטל השטר אם המלוה לא דייק אלמא דגם הגר"א זצ"ל ס"ל דאף דמסופקים שניהם כמה היה הפירעון דמ"מ גובה המותר מה שלא היה פירעון וודאי וכנ"ל וכן מוכח בתשובת הרשב"א סי' תתקע"ז וסי' אלף מ"א דכתב דהיכא דמלוה א"י כמה היה הפירעון והלוה טוען ברי פרעתי כולו דפטור דמשמע דאם היה הלוה טוען שמא היה חייב אלמא דלא כהנתיבות בזה: וכן [ בחזקה תו"ז מבואר בסי' ע"ח סמ"ע ס"ק ב' דבתובע טוען שמא לא מהני חזקה דתו"ז והש"ך שם ס"ק א' כתב דביורשים הטוענים שמא מהני החזקה דתו"ז והתומים שם ס"ק א' כתב לחלק דשאני יורשים דלא ה"ל למידע ע"כ גבינן. משא"כ במלוה טוען שמא דה"ל למידע ע"כ איתרע טענתו ואינו גובה בו ע"ש ובאמת כן מוכח לומר גבי שטר דהא קיי"ל דיורשים גובין מהלוה אף דטוענים שמא וכמבואר בטור סי' פ"ב סעיף ז' ודלא כרב שר שלום המובא שם ע"ש והא קיי"ל דלהוציא לא טענינן כמש"כ הש"ך סי' ע"ב ס"ק קמ"ב וע"כ מוכח דהטעם הוא דכיון דלא ה"ל למידע שאני וכן מוכח בהא דכתובות דף י"ט באומר אמנה או פרוע אינו נאמן במקום דחב לאחרים וגובה המלוה מדר"נ כמבואר בסי' מ"ז וסי' פ"ו ואף דהמלוה השני הוא טוען שמא והלוה טוען ברי פרוע מ"מ לא אמרינן דהברי ומוחזק מבטל לחזקה דשטרא בידי וע"כ הטעם משום דכיון דלא ה"ל למידע שאני וכן כתב הש"ך בסי' קכ"ב ס"ק ט"ז בשם המבי"ט סי' רי"ג דהיכא דלא ה"ל למידע אז אף בהמלוה טוען שמא מ"מ גבינן ובאמת כן כתב הטור בסי' נ"ט שכתב בהך דינא בזה"ל מלוה שהוציא שט"ח ואומר א"י והלוה אומר פרוע אינו גובה בו שהיה ליה לידע בשטרו אם הוא פרוע או לא וכיון שאינו יודע אין לו עליו כלום עכ"ל הרי להדיא דהטעם הוא משום דה"ל למידע ע"כ אינו גובה בטוען המלוה ספק אבל היכא דלא ה"ל למידע גובה אף בטוען שמא וב"ה שמצאתי כעת במבי"ט סי' רי"ג הנ"ל שהוכיח ג"כ מן הטור הנ"ל דהיכא דלא ה"ל למידע לא אמרינן הך דסי' נ"ט ולפ"ז לא הוצרך הש"ך בסי' ע"ח ס"ק א' להוכיח בראיות דאף בטוענים היורשים שמא שייך חזקה דתו"ז דהא כיון דתו"ז עדיפא משטר לגבי שבועה וכה"ג וכיון דבשטר אף בטוענים שמא מ"מ כיון דלא ה"ל למידע גובין כש"כ בחזקה דתו"ז: ענף ב בסי' נ"ט כתב מעשה בא ידו בלוה שטען יש לי בידך כנגדו והמלוה אמר א"י ופסק כיון דטענת יש לי בידך הוי טענה גרוע ואינו נאמן אלא במיגו והכא לא שייך מיגו כו' וכיון דזה גובה וזה גובה לא נתבטל השטר ודוקא בספק בפרעון דלפרעון עומד ע"כ באומר שמא אינו גובה בו אבל בספק בחוב דיש לי בידך גובה בשטרו וכן העלה הנתיבות: ולענ"ד יש לדון בזה הרבה והוא דאף דהסברא שכתבו דשאני פרעון דלפרעון עומד באמת כלשון זה כתב הש"ך סי' קכ"ב ס"ק ט"ז בהא דסי' נ"ט הנ"ל דשאני התם דלפרעון עומד ע"ש אבל באמת י"ל דה"ה בטענת יש לי בידך ג"כ הדין כן והוא דהא חזינן דבטענת יש לי בידך דאף דהוי טענה גרוע מ"מ מהימן במיגו כמבואר בסי' ע"ה וסי' ע"ב ובכמה סוגיות ועיין ב"מ דף ו' בבעה"מ ומלחמות שם ואף אם תפס המלוה מן הלוה ע"י תפיסה בעדים ודאי מוציאין מהמלוה משום דאין שום ספק כלל ובוודאי נאמן הלוה לומר יש לי בידך ע"י מיגו ובחזקה תוך זמנו אף דהוי חזקה אלימתא יותר משטר מ"מ אם טוען המלוה שמא אינו גובה וכהכרעת הפוסקים בסי' ע"ח כנ"ל ובוודאי חזקה תו"ז היא בתוקפה ביותר מן טענת יש לי בידך דקיי"ל דהוי טענה גרוע דהא בחזקה תו"ז איבעיא להש"ס בב"ב ד' ה' אי מהימן במיגו נגד חזקה ולא איפשיטא ומה"ט קיי"ל בסי' ע"ח דבמיגו נגד חזקה מהני תפיסת המלוה לומר קים לי דלא מהימן הלוה במיגו נגד חזקה כמש"כ הש"ך סי' ע"ח ס"ק י"ט ואלו בטענת יש לי בידך מהימן הלוה במיגו בבירור ולא מהני תפיסת המלוה כנ"ל אלמא דטענת פרעתי בתוך זמנו הוא גרוע ביותר מן טענת יש לי בידך ומ"מ חזינן דבחזקה תו"ז אם טוען המלוה שמא אינו גובה וכמש"כ הסמ"ע והאו"ת והנתיבות בסי' ע"ח. ואף דבחזקה תו"ז זכות המלוה חזק ביותר והוי חשש פרעון בחשש רחוק ומ"מ אם טוען שמא איתרע טענת המלוה ולא מהני בי' החזקה דתו"ז כש"כ בטענת יש לי בידך של הלוה דזכות המלוה מחמת דהוי טענה גרוע אין זה אלים כ"כ משום דהא חזינן דלא הוי חשש רחוק כ"כ דהא מהימן הלוה במיגו בוודאי כנ"ל וודאי דהדין נותן דאף דטענת יש לי בידך לא מהימן רק במיגו מ"מ אם המלוה טוען שמא איתרע זכות המלוה ע"פ טענות ברי של הלוה עם מוחזקות שלו דגם בזה שייך הטעם של הסמ"ע שכתב גבי מלוה אומר ספק בשטר שמא פרוע: ומה שכתב הנתיבות בזה דכיון דזה גובה וזה גובה ע"כ בתר הכי הוי המלוה כאומר איני יודע אם נתחייבתי דפטור: תמיהני עליו איך סותר שיטתו למש"כ בעצמו בסי' ע"ה ס"ק ה' על מש"כ הש"ך שם בספק פרעון קודם להלואה דאם המלוה מסופק אינו גובה והקשה ע"ז הקצ"ח שם דכיון דזה גובה כו' הוי המלוה כא"י א"נ וע"ז כתב הנתיבות דכיון דטוען יש לי בידך עושה הלוה זאת לפרעון ואינו בכלל זה גובה כו' עכ"ל וכן נלע"ד כדבריו דהא לפי הכרעת הש"ך בסי' ק"א ס"ק ג' כגדולי המורים דשטרות בני גוביינא נינהו א"כ יכול להגבותו בגוף החוב שטוען שמגיע ממנו כמש"כ הר"ן בפ"ב דכתובות על סוגיא דשנים שהוציאו שט"ח זה על זה דסוף כתובות והובא בש"ך שם ואף דבע"ח דינו בזוזי אם אית לי' מ"מ הא כתבו התוס' בכתובות ד' צ"ב ע"א ד"ה אי פוקח הוא כו' דבמקום דאית להלוה פסידא יכול להגבותו אף קרקע כו' וה"ה בנ"ד דאין לך פסידא גדולה מזה להלוה אם לא יהיה יכול להגבותו בהחוב שלו שתובע מהמלוה וע"כ ודאי יכול להגבותו בהחוב לעשות זה לפרעון ושפיר כתב הנתיבות שם אך עדיין יש קצת לדון בזה לפמש"כ הש"ך שם לתרץ קושיות הר"נ בשנים שהוציאו שט"ח זע"ז דאמאי אינו יכול להגבותו בהחוב שלו ותי' הש"ך משום דאם מגבהו בפרעון מחוייב לשלם המותר משום דאינו יכול לסלקו רק בשומא כפי שיווי למכור החוב לאחר ע"ש: ועיין סי' ס"ה סעי' ט"ו ברמ"א שם. א"כ ה"ה הכא כיון דעיקר הפטור של הלוה דעושה את החוב שלו לפרעון א"כ אינו יכול לסלקו רק כפי השומא של החוב למכור לאחר והמותר עדיין מחוייב לשלם להמלוה ואינו נפטר רק כפי שיווי החוב ע"פ שומא למוכרו לאחר. א"כ לפ"ז ה"ה בהך נידון דסי' נ"ט ג"כ כיון דיכול הלוה לעשות לפרעון את החוב שתובע מהמלוה א"כ הוי הלוה כאומר פרעתי והמלוה אומר שמא דהדין הוא דאינו גובה בו רק