נחל יצחק חלק א רמז

לומר פרעתי כולו לפני עדים ומתו או הלכו למדה"י ובאמת אף בזה המלוה נשבע ונוטל דהא לא מצינו חילוק בזה ושפיר הוכיח המל"מ דחזקה שטרך בידי מאי בעי לא אבטל אף דפרע מקצת בסהדי משום די"ל דנטרפה השעה ולא כתב שובר. אבל באמת אמרינן דלא היה פורע בפני עדים בע"פ משום חשש דלמא מייתי ועיין בש"ך סוף סי' פ"ב במה שמשיג שם על הבעה"ת: ולפמש"כ לעיל הסברא מכרעת כסברת המל"מ הנ"ל. דאף דפרע מקצת לא אבטל חזקה דשטרא בידי מאי בעי דאל"כ תקשה בסוגיא דכתובות ד' פ"ז דשקיל וטרי הגמרא בטעמא דפוגמת למה צריכה לשבע והוצרך רבא למימר משום דפרע דייק דמפרע לא דייקי הא בפשיטות הוי מצינו למימר דלכן צריך לשבע בפוגם שטרא דהא כיון דמודה המלוה דנפרע מקצתו א"כ איבטל לו חזקה דשטרא בידי מאי בעי כמש"כ המ"מ הנ"ל דהא חזינן דהלוה אינו חושש להשטר המונח ביד המלוה ומהימן להמלוה א"כ מן הדין לא היה המלוה מהימן על המותר כמש"כ המל"מ בתחלה רק דעיקר נאמנות המלוה הוא משום מיגו דאי בעי היה כופר המחצה פרעון ואף דמיגו להוציא לא אמרינן מ"מ היכא דשטרא מסייע ליה אמרי' מיגו להוציא וכבר נתבאר בסטראי דנאמן המלוה במיגו צריך לשבע כעין שבועת המשכון ושבועת המשכון מקרי שבועת המשנה כמו דהקשו הראשונים מהברייתא דנתן טליתו לאומן כנ"ל וכמש"כ הש"ך סימן קמ"ט ס"ק כ"ד ע"ש א"כ מה"ט חייב לשבע בפוגם שטרו: ואף דבפוגם בעדים לא שייך ה"ט דהא התם לא איתרעי כ"כ לחזקה דשטרא בידי מאי בעי כנ"ל עכ"ז הא התם בגמ' לאחר דמסיק רבא לטעמו דמפרע לא דייק איבעיא להו פוגם בעדים מהו ומבואר ברא"ש כתובות דבעיא דלא איפשיטא הוא ונפ"מ דאי תפס ואינו רוצה לשבע אין דינו כגזל דרבנן משום דספק בשבועה יכול לומר קים לי ועיין בתומים סי' פד ס"ק ב' ואי נימא דפוגם בעדים אין דינו כפוגם להתחייב שבועה רק מיירי הכל בפוגם מעצמו א"כ למה הוצרך רבא לומר טעמא דמפרע לא דייק דהא לא הוצרך לומר זה הטעם רק בפוגם בעדים דאי בפוגם ומודה בעצמו תיפוק ליה דחייב שבועה כעין שבועת המשכון ובאמת משמע דאף דידע הש"ס ממימרא דרבא עכ"ז איבעיא להו בפוגם בעדים דהא אחר מימרא דרבא הוקבע בעיא זו א"כ קשה כיון דמתחלה מוכח דס"ל לרבא דאף פוגם בעדים צ"ש ואיך תיכף אח"ז נסתפקו בזה ודוחק לומר דרבא גופא מספקא ליה ולכן קאמר טעמו וכן קשה במאי דאיבעיא להו בפוגמת פחות מש"פ דכיון דדק כולי האי קושטא קאמר דהא אף דנימא דדק מ"מ יהיה צ"ש משום כעין שבועת המשכון כיון דאינו נאמן אלא ע"י מיגו ודוחק לומר דכוונת האיבעיא זו בפוגמת בעדים פחות מש"פ. דהא בפוגמת בעדים לא שייך כ"כ לומר כיון דדק כולי האי כו' ומכל הלין מוכח כסברת המל"מ דבשטר לא איתרע ליה חזקה דשטרא בידי מאי בעי דיכול לומר דנטרפה השעה ולא כתב שובר וע"כ מהימן על מחצה שטרו ע"י טענת עצמו משום דגם בזה שייך חזקה דשטרא בידי מאי בעי וע"כ א"צ שבועה אף פוגם מעצמו בלא עדים כ"א משום דמפרע לא דייק וגם י"ל דלכן פרע ליה בלא שובר כדי לשוויה ריעותא לחזקה דשטרא בידי מאי בעי ואיערומי קא מערים הלוה בזה: ועפ"ז יש ליישב דברי האלפס פ' הכותב דכתב במסקנת הש"ס דאף פוגמת בעדים צ"ש והנו"ב במ"ת חלק ח"מ סי' כ' כתב לתמוה דאיך כתב דפוגמת בעדים צ"ש בוודאי והא לא איפשיטא הך איבעיא בגמ' והא דקאמרי לא מבעי היינו דליכא למיפשט וגם הרא"ש כתב שם דלא איפשטא אכן לפמש"כ י"ל דכוונת הרי"ף זהו למאי דקאמר רבא בטעמא דהך פוגמת משום דמיפרע לא דייק ותיפוק ליה דבלא"ה צ"ש משום כיון דעיקר נאמנותו הוא משום מיגו אי נימא דלא כהמל"מ משום דאיבטל חזקה דשטרא בידי מאי בעי אם פרע מקצת בלא עדים. א"כ ל"ל לרבא למימר דמפרע לא דייק דהא בלא"ה צ"ש כנ"ל דהא מבואר בר"פ כל הנשבעין דרבא דפריך לרמי ב"ח שם ס"ל בכל ש"ש דחייב אף דלא אפקיד בשטרא משום דס"ל מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן. א"כ בודאי חייב שבועה בזה כעין שבועת המשכון דעקרו הוא משום מיגו לאפטורי משבועה דלא אמרינן כמבואר בראשונים ובסי' ע"ב ומדקאמר רבא טעמא דמפרע לא דייק מוכח דס"ל לרבא דאף פוגמת בעדים צ"ש ובעדים אלים מחצה השניה של השטר משום חזקה דשטרא בידי מאי בעי כנ"ל וא"ש דברי האלפסי: ועכ"ז זהו דוחק להעמיס כן בלשון הרי"ף דעדיין לא אתי שפיר מש"כ הרי"ף דמסקנת הגמ' כו' ויש לפלפל בזה הרבה אך העיקר מה שנראה לי בכוונת הרי"ף במש"כ דמסקנת הגמ' דאף פוגמת בעדים צ"ש. דנראה הטעם של הרי"ף משום דהא איבעיא שם להש"ס בפוגמת בעדים אם אמרינן דאם איתא דפרע בעדים הוי פרע או דלמא אתרמויי אתרמי די"ל דזה תלוי במה דמבואר בשבועות דף מ"א דחד מ"ד ס"ל המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים ואנן קיי"ל דא"צ לפורעו בעדים והטעם דמ"ד דס"ל צריך לפורעו בעדים משום דס"ל דכיון דחזינן דלא הימניה המלוה כ"א בסהדי לכן לא היה להלוה להאמין להמלוה ג"כ ועיין בב"ב דף ה' תוס' ד"ה אלימא דאמר פרעתיך בזמנו כו' ומצינו בב"מ דף ל"ה דלוה מהימן למלוה ומלוה לא מהימן ללוה משום דבמלוה שייך לומר תומת ישרים תנחם א"כ למ"ד דצריך לפורעו בעדים משום דלא תלינן דאתרמויי אתרמי אז עדים באותו העת מהלואה כי אם דאמרינן דהזמינם במכוון להעדים. ע"כ שפיר יש להסתפק דזהו אפשר דוקא במלוה דלא מהימן להלוה בדידיה שפיר י"ל כיון דראה הלוה דהמלוה השתדל כבר שיהיו עדים דוקא ולא הימניה להלוה בלא עדים ע"כ לא היה להלוה שוב להאמין להמלוה לפרוע בלא עדים משא"כ הלוה דדרכו להאמין להמלוה ביותר ע"כ אפשר לתלות דהא דפרע באפי סהדי דאתרמויי אתרמי ע"כ שפיר איבעי להו בכתובות פוגמת בעדים מהו וי"ל דהא מצינו בשבועות דף מ"א דרב פפי משמיה דרבא אמר הלכתא המלוה לחבירו בעדים צריך לפורעו בעדים ע"כ הכא בכתובות בתר דאמר רבא דמפרע לא דייק שפיר מבעי להו אליבא דמאן דס"ל בשיטת רבא דצריך לפורעו בעדים אבל לפי מה דקיי"ל בשבועות התם דהלכה דא"צ לפורעו בעדים ע"כ נילף מכש"כ כיון דחזינן דמלוה אין דרכו להאמין להלוה אפ"ה תלינן באתרמויי אתרמי כש"כ בהלוה דדרכו להאמין ביותר להמלוה ודאי יש לתלות דאתרמויי אתרמי ע"כ שפיר כתב הרי"ף דלמסקנא אף בפוגמת בעדים צ"ש וכוונתו לפי מסקנת הגמ' בשבועות דא"צ לפורעו בעדים וא"ש דברי הרי"ף: ענף ו ובעיקר דברי המל"מ ה' מלוה פ' י"ד ה' א' שנסתפק בחזקה תו"ז היכא דפרע מקצת אם איתרע ליה על המותר החזקה דתו"ז וכ"כ המל"מ פ' ט"ו ה' מלוה ה"א דאם א"ל אל תפרעני אלא בעדים ופרע מקצתו בינו לבינו והמלוה מודה דאיתרע ליה חזקה דאנן סהדי דלא פרעיה אלא בעדים וכן כתבו רבוותא בתו"ז ונתברר שפרע קצתו בגו זמנו דאיבטל ליה חזקה דתו"ז שהרי פרע קצתו בגו זמנו כו' עכ"ל המל"מ וטעמו דאף דמיירי במודה ג"כ ואפ"ה לא מהימן במיגו משום דהוי מיגו להוציא דהא קאי במלוה ע"פ דליכא חזקה דשטרא מסייע ליה בזה ועיין בש"ך בכללי מיגו ס"ק ט"ו. ונלע"ד להוכיח כדבריו בזה מן התוס' דב"ב ד' מ"ה ד"ה נתנה ליה כו' שהקשו אמאי לאח"ז הממע"ה ה"ל למימר נשבע ונוטל כדמפרש בפ' כל הנשבעין דחזקה דאין שכיר משהה שכרו ואין בעה"ב עובר בבל תלין והכא הרי שהה שכר ובעה"ב עבר דמודה שקצץ לו אחת ועדיין חייב ליה כו' ואין לתרץ כגון שאומר ברשותך השהיתי דלא עבר בבל תלין דמ"מ חזקה דאין שכיר משהה שכרו ליכא דהרי שיהה אחת ודוחק לומר דמאי דחזינן דשיהה שיהה ומאי דלא חזינן דלא שיהה לא שיהה עכ"ל התוס' וכ"כ התוס' בשבועות דף מ"ו ד"ה לא קצצתי לך אלא אחת כו' וקשה דאמאי בעבר זמנו הממע"ה דהכא הרי השהה והרי עבר עכ"ל אלמא דס"ל להתוס' להקשות בפשיטות דכיון דאיתרע במקצת החזקה ממילא איתרע המותר ג"כ ולא אמרינן