נחל יצחק חלק א רמה

לו א' ולא פרע שאני זה דהא יש לו מיגו דפרעתי אליבא דרבא [ובמק"א כתבתי דהיכא דחזקת מ"ק מסייע לכ"ע אמרי' מיגו להוציא] ולפ"ז א"ש שיטת הרי"ף על נכון: ולפמש"כ יש לתרץ קושית הרשב"א דהקשה על הך דינא שכתב דהמלוה נקרא מוחזק בהמשכון דאמאי אמרו בב"ב שם נתן טליתו לאומן דרק משום מיגו אתו עלה. ומזה הוכיח דבאומן לא שייך קני משכון ובאמת לפי המבואר באה"ע סי' כ"ח דגם באומן אמרו קונה משכון תקשה קושית הרשב"א הנ"ל כמו שתמה התומים בסי' ע"ב ס"ק מ' אבל לפמש"כ ניחא בפשיטות לחלק דשאני התם בב"ב דרבא הוא המותיב לסייעו לרבה ולשיטת רבא דס"ל דנאמן לומר פרעתי בתוך זמנו יש לחלק בפשיטות בין הך דאומן להא דמשכון שכתב הרשב"א וכנ"ל ואינו קשה על כל מה שכתבתי לפרש הברייתא דלכן הממע"ה בנתן טליתו לאומן משום דהוי כאלו יש עדים דמשכון בידו ואינם יודעים על כמה דהא מבואר בש"ך בסי' ע"ב בשם הראשונים דבזה צריך שבועת המשנה בנק"ח והאיך קתני בברייתא הממע"ה דבזה י"ל כפי שכתבתי לעיל לתרץ קושית הראשונים על הגאונים דהצריכו שבועה בנק"ח במשכון. משום די"ל דהממע"ה היינו דאין אנו מוציאים ממנו החפץ משום דבשבועה דרבנן לא נחתינן לנכסיו ומוקמי אד"ת דמהימן במיגו: ה"ה די"ל כן במה שכתבתי דנאמן האומן משום סברת הרשב"א במשכון דגם בזה מוקמי אד"ת ואין מוציאין כנ"ל וא"ש כ"ז. ועיין בקצה"ח סי' ע"ב ס"ק כ"ה שכתב לדון ג"כ התם דמשום דררא דממונא אתו עלה אבל לא נחית כלל לכל מה שכתבתי בעז"ה ע"ש והעיקר כמש"כ: ענף ג והנה הנתיבות סי' פ"ט ס"ק י"א כתב לתרץ קושיות הראשונים והש"ך שם על הגאונים דמצרכי לשבע בנק"ח על משכון מהברייתא דנותן טליתו לאומן דהממע"ה ותירץ דלפי מה דמסיק התומים בסי' ע"ב דלא כהש"ך שם ס"ק ס"ז דס"ל דאף בטוען שמא צריך המלוה לשבע והתומים חולק על הש"ך וס"ל דבטוען שמא א"צ לשבע ע"כ באומן דס"ל להברייתא כר' יהודה דאף בקציצה טרוד בפועליו והוי הבע"ב טוען שמא וכיון דעיקר טעם הגאונים הנ"ל דצריך לשבע משום דמקרי מגו לאפוקי ממונא וכיון דבברי ושמא אמרי' מיגו להוציא כמבואר בכללי מגו ע"כ א"צ שבועה בזה עכ"ל ולענ"ד דבריו תמוהים דהא מבואר ברא"ש פ"ז דשבועות והרשב"א בחידושיו לשבועות והר"נ שם דהביאו הגאונים ראיה מהא דב"ק דף קי"ד המכיר כליו וספריו ביד אחר ישבע כמה הוציא ויטול ולא מהימן במיגו דממך לקחתי לאפטורי משבועה. רק הרשב"א הביא שם בשם יש מי שכתבו לדחות ראיה זו ע"פ ירושלמי בב"ק שם דתק"ח הוא כדי שלא יהיה בע"ב מטפלים עם גנבים אלמא דאף דהתם טוען הבע"ב שמא אפ"ה צריך הלוקח לשבע כמה הוציא ויטול וכן הביאו הגאונים שם להנהו עזי דאכלו חושלא דצריך לשבע בנק"ח אף דהתם הבעלים טוענים שמא ואינם יודעים כמה הזיקו וזהו מקור יסודם דצריך לשבע בנק"ח על כל משכון רק שיטת הראב"ד המובא בש"ך סי' ע"ב ס"ק ע' שכתב לחלק דשאני בעזי דאכלי חושלא דהתם לכן מחוייב לשבע בנק"ח משום דהוי כעין מיגו דהעזה אבל הגאונים הוכיחו מכל הנ"ל דמשום שבועת המשכון אתו עלה אלמא דס"ל בעיקרא דהך מלתא דאף בתובע טוען שמא אמרו לשבע בנק"ח. משום דכיון דמקרי אפוקי ממונא ע"כ דינו כמו כל הנשבעין ונוטלין דאינו זוכה רק בשבועה ואלו מצד מיגו להוציא אמרינן בכתובות ד' י"ב דאף היכא דשמא דהמוחזק לא הוי שמא גרוע דלא ה"ל למידע כמו התם בטוענת משארסתני נאנסתי דהבעל לא ה"ל למידע אפ"ה נאמנת במיגו להוציא כמש"כ הש"ך בריש כ"מ אלמא דאף היכא דאמרינן מיגו להוציא אפ"ה אינו פוטר מן שבועת המשכון כדהוכחתי דאף בברי ושמא חייב שבועת המשכון: ובאמת התומים סי' ע"ב ס"ק ל' דחלק שם על הש"ך כתב בזה"ל דלכן בתובע טוען שמא ס"ל דא"צ לשבע משום דה"ל ללוה לידע כמה לוה וכיון דלא ידע גרע טענתו ושאני בהנהו עזי דאכלי חושלא דלא ה"ל למידע ע"ש בתומים אלמא דהתומים הרגיש בזה רק ס"ל לחלק דהיכא דה"ל למידע ולא ידע שאני דריע טענתו אבל היכא דלא ה"ל למידע גם התומים מודה דצריך לשבע כנ"ל א"כ התם באומן המחולק עם בע"ב דהבע"ב צווח וטוען ברי על הקציצה ורק אנן מסופקים משום דטרוד בפועליו ע"כ בוודאי אף דנימא דמקרי טענתו טוען שמא עכ"ז בוודאי לא מקרי טענה גרוע דה"ל למידע. דהא הוא טוען באמת ברי לי ודקדקתי בחשבוני רק אנן לא מהימנינן ליה א"כ כה"ג לא שייך לומר דריע טענתו דמה היה יכול לעשות יותר ולא פשע כלל א"כ צריך שבועה כמו בכל שבועת המשכון בטוען שמא להגאונים הנ"ל היכא דלא ריע טענתו דהלוה ובע"כ מוכח דאף דברי ושמא אמרי' מיגו להוציא עכ"ז שאני שבועת המשכון דתקנו חז"ל דכיון דמקרי אפוקי ממונא קצת ע"כ צריך שבועה בנק"ח ועוד ראיה לזה דהא חזינן כמה שיטות ראשונים דס"ל דאמרינן מיגו להוציא כמו שהביא הרמ"א שיטתם בסי' פ"ב סע' י"ב והש"ך בסי' פ"ג ס"ק ט' הביא שיטת הרשב"א והרמב"ן דס"ל דאמרינן מיגו להוציא וסיים שם דהוי ספיקא דדינא ואין בידו להכריע בין אבות העולם ואי תפס לא מפקינן ע"ש ועיין בש"ך בכללי מיגו ס"ק י"ד בסופו ואפ"ה הכריע הש"ך להלכה בסי' ע"ב ובסי' פ"ט ובסי' קמ"ט דבעל המשכון צריך לשבע בנק"ח אף דיש לו מיגו משום דהוי מיגו לאפוקי ממונא דהא בעל המשכון הוי מוחזק ועכ"ז לא נסתפקו דיהיה יכול לומר קים לי דאמרינן מיגו לאפוקי ממונא א"כ לא יצטרך לשבע אלמא דלא אמרינן כן וגם הרמב"ן והרשב"א אף דס"ל דאמרינן מיגו להוציא ואפ"ה כתב הרשב"א דהרמב"ן במלחמות בשבועות כהגאונים דצריך בעל המשכון לשבע בנק"ח והובא בש"ך סי' ע"ב ס"ק ע' אלמא דשבועות הגאונים הנ"ל לא תלוי כלל בהא דלא אמרינן מיגו להוציא דאף דנימא דאמרינן מיגו להוציא ג"כ צריך לשבע דכן תקנו חז"ל משום דהוי מיגו לאפוקי ממונא קצת א"כ ה"ה אף בברי ושמא דאף דאמרינן בזה מיגו להוציא אפ"ה צריך לשבע כמו שהוכחתי ושפיר הקשו הראשונים והש"ך על הגאונים מהברייתא דאומן ואין מספיק תירוץ הנתיבות בזה וכעת מצאתי בהרדב"ז ח"א סי' נ"ב שכתב בחד תירוץ כעין תירוץ הנתיבות הנ"ל ע"ש אכן לדינא העיקר כמש"כ בשם הראשונים הנ"ל: ולפמש"כ לעיל יש לתרץ למש"כ בעל המאור בב"מ ד' ו' בהא דחיישינן שמא מלוה ישנה כו' דשיטת בעל המאור שם שאין יכול להחזיק בפקדון של חבירו במיגו והקשה שם ע"ז מהא דהנהו עזי דאכלי חושלא כו' וכן הקשה מהא דתניא אומן אומר שנים קצצת לי כו' דכל זמן שהטלית ביד אומן על בעה"ב להביא ראיה אלמא דמהימן להחזיק תחת ידו במיגו ותי' שם אכן לפמש"כ י"ל דהא עיקר סברתו דלכן אינו נאמן במיגו להחזיק משום דהוי כמו מיגו להוציא דהא גוף החפץ הוא של חבירו א"כ י"ל דדוקא בטוענים שניהם ברי לא נאמן במיגו אבל בעזי דאכלי חושלא דהמזיק טוען שמא וכן בהא דאומן הא מוקמינן התם כר"י דאף בקציצה טרוד בפועלים דהוי ברי ושמא דאמרינן בזה מיגו להוציא ע"כ מהימן להחזיק החפץ ת"י במיגו וא"ש קושית בעל המאור ועיין במלחמות שם ובעיקר קושיית הבעל המאור שם דהא יכול לטעון דהחפץ של חבירו רק מגיע לי חוב עליו ויש לתרץ ע"פ מש"כ התוס' בריש ב"מ דף ב' דלכן לא מהימן באומר חצי שלי במיגו דכולה שלי משום דמקרי מיגו להוציא דבחצי השני מוחזק זה כמו זה ע"ש. וקצרתי בכ"ז: וע"פ מש"כ לעיל הוכחתי כבר בפלוגתת האחרונים באיני יודע אם פרעתי דחייב דהיכא דלא ה"ל למידע ס"ל לכמה פוסקים דפטור ובאמת מוכח מהתוס' שבועות ד' מ"ה ד"ה וניתב ליה בל"ש דכתבו דהו"ל איני יודע אם החזרתי ע"כ ניתיב ליה בל"ש והא התם דצווח הבעה"ב ברי לי דפרעתי רק לפי דאנן מסופקין שמא טרוד בפועליו מקרי איני יודע אם החזרתי וחייב א"כ מוכח מזה דאף בלא הו"ל למידע חייב באיני יודע אם פרעתי וכדמוכח בח"מ סי' ע"ב סעי' י"ד דכתבו דהו"ל הלוה כהלותני ואיני יודע אם החזרתי וכמבואר ב"מ ד' פ"א