נחל יצחק חלק א כד

וראיתי בלח"מ פ' ט"ו ה' טוען ה' י"א שכתב להשיג על הכ"מ דכתב דאף בהחזיק בע"כ מהני חזקתו להדרך והעלה דדוקא בשתקו הבעלים מהני חזקתו אף דלא החזיק ג' שנים משום דשתיקה כהודאה אבל בע"כ לא מהני אף בהי' איש אחד ע"ש: אכן לפמש"כ הנכון עם הכ"מ: אכן עיקר הכלל שכתבו הפוסקים דבדררא דממונא מהני תפיסה בטוען ברי אף דהבעל חזקת בעלים הראשונים טוענים ג"כ ברי ומכחישים אהדדי די"ל דזה תלוי בפלוגתא דב"מ ד' ק' דרבה בר ר"ה ס"ל דאף בברי וברי הדין לסומכוס דחולקין משום דגם זה מקרי דררא דממונא א"כ ממילא ה"ה לרבנן דפליגי על סומכוס וס"ל הממע"ה אף בדררא דממונא עכ"ז אם תפס התובע וטוען ברי מהני תפיסתו אף דהתנבע ג"כ טוען ברי כיון דהוי בשם דררא דממונא לשי' רבה בר ר"ה אבל לשיטת רבא דס"ל בב"מ ד' ק' דכי אמר סומכוס שמא ושמא אבל ברי וברי לא אמר משום דס"ל דכיון דהנתבע טוען ברי והוי מוחזק מעיקרא ע"כ אין זה מקרי בשם דררא דממונא לסומכוס וה"ה יש לומר כן אליבא דרבנן דס"ל בכל דררא דממונא דמהני תפיסה דלא אמרו כן אלא בטוען הנתבע שמא אבל אם טוען ברי כיון דהוי ג"כ מוחזק מעיקרא אין זה בשם דררא דממונא לומר ולהסתפק בזה כלל כיון דצווח וטוען ברי לי כי הדין עמי ע"כ אין זה בשם לידת הספק כלל ועיקר פי' דררא דממונא שהוא מקום לידת הספק כמש"כ הפוסקים ע"כ הדין נותן בזה דלא יהא מהני תפיסה בזה: והא דכתבו הפוסקים דלדינא מהני תפיסה אף בטוענים ברי אם הוא דררא דממונא י"ל דזהו משום דלדינא קיי"ל כרבה בר ר"ה דאף בברי וברי אמר סומכוס כמבואר בסוגיא דב"ק ד' ל"ה דכולי אמוראי ס"ל שם כן ע"ש ולפ"ז י"ל דבעיקר מילתא דאמרו דיפה כח הרבים דאם בררו דרך באבדה להן דרך דמה שבררו בררו דזה תלוי במה שנתבאר והוא כי למ"ד דס"ל דאף בברי וברי ה"ל בשם דררא דממונא ולפ"ז מהני תפיסה אף ביחיד שאבדה לו דרך בשדה חבירו דאם החזיק אין מסלקין אותו דזהו מטעם דמהני תפיסה בדררא דממונא כנ"ל ע"כ ממילא יפה זכות הרבים בזה דלא יהא מהני שוב תפיסת היחיד מהם כיון דכבר זכו בה כדין וכמש"כ השמ"ק דכגון זה יש להם כח להפקיר גם י"ל דמן דין יאוש נגעו בה וכעין מש"כ הר"ש באהלות פ' י"ח מ"ד על מיצר שהחזיקו בו רבים דמן דין יאוש נגעו בי' וזהו כהסוברים דמהני יאוש לקרקע ובאמת לכאורה הי' מקום לומר ד"ר אליעזר דקאמר מה שבררו בררו דאזיל לטעמי' דס"ל בב"ק קרקע נגזלת וכמש"כ התוס' בסוכה ד' ל"א דגרסי ר' אליעזר ע"ש ע"כ מהני יאוש בקרקע אבל באמת זה אינו כדמוכח בסוגיא דב"ב ובעירובין וקצרתי] אבל למ"ד דס"ל דבברי וברי לא ה"ל בשם דררא דממונא ע"כ יש לומר דביחיד לא מהני תפיסתו להדרך שאבדה לו וכמש"כ הלח"מ וס"ל להש"ס דלא נחלק בין הא דאבדה לו דרך דידעינן דאית לי' אורחא בוודאי ובין כל דררא דממונא: ואי נימא דביחיד לא מהני חזקתו להדרך שאבדה לו ע"כ ממילא אף ברבים לא מהני חזקתם דאטו רבים גזלנים הן כיון דע"פ דין לא זכו בו מעולם כן י"ל בכ"ז ולכן בעירובין ד' צ"ד דאמרו על מקום מחיצה מחלוקת ופירשו התוס' שם ד"ה חייב דברי ר"א דקאי באבדה להם דרך באותו מקום וס"ל לרבנן דאין להם כח לברור משום דטעמם דכיון דבעל החצר טוען ברי וה"ל חזקת בעלים הראשונים ע"כ לא מקרי זה בשם דררא דממונא דיהא מועיל תפיסה ור"א ס"ל דגם בזה אמרינן כח הרבים יפה והסוגיא דעירובין באוקימתא קמייתא אזיל בשיטת רבא דב"מ ד' ק' וע"כ הדין כמש"כ הלח"מ פ' ט"ו ה' טוען ה' י"א לחלוק על הכ"מ דלא מועיל חזקת היחיד בע"כ של בעל השדה כנ"ל: אבל בב"ב ד' ק' דמקשה הגמ' אי הכי אמאי אמר רבה בר ר"ה אין הלכה כר"א שפיר הקשו בפשיטות משום דרבה בר ר"ה לטעמי' דס"ל דאף בברי וברי מקרי בשם דררא דממונא כנ"ל א"כ גם ביחיד מהני תפיסתו להדרך ע"כ הי' פסיקא להו דלפ"ז הוא דין ברור דברבים יהי' מועיל חזקתם לעולם שלא תועיל שוב תפיסת הבעל השדה כיון שכבר זכו בי' הרבים כדין ע"כ ממילא נתייאשו הבעלים שלא הי' עולה ע"ד שיהי' יכולת בידם לחזור ולהוציא מיד הרבים או כפי סברת השמ"ק דכגון זה יכולת בידם להפקיר כו' וכיון דהסוגיא דב"ב אזיל בשיטת רבה בר ר"ה שפיר הקשו כן בפשיטות וא"ש שני הסוגיות דעירובין וב"ב הכל על מכונו: ולכן לדינא לפי מה דקיי"ל לדינא דיחיד שהחזיק בע"כ של בעל השדה ג"כ אין מסלקין אותו וכמש"כ הכ"מ והמחבר בסי' קמ"ח משום דקיי"ל לדינא דאף בברי וברי ה"ל בשם דררא דממונא ע"כ וודאי קיי"ל לדינא כסוגיא דב"ב דס"ל בפשיטות דיפה כח הרבים דמה שבררו בררו ואין מועיל שוב תפיסת הבעל השדה אך לפמש"כ השמ"ק דמן דין הפקר אתו עלה או לפי מה שכתבתי דמן דין יאוש אתו עלה א"כ צריכים הרבים לעשות קנין בהדרך וכמש"כ השמ"ק בפי' וכדין כל זוכה מהפקר ועיקר דברי השמ"ק שכתב בכל הפקר כו' דאין יכולת בידם רק להפקיר אבל לא שיזכה בדיבורם בלבד הנה זה תלוי במה שכתבתי בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' יו"ד ענף א' בשם היש"ש דיבמות דזה תלוי בפלוגתת ר' יצחק ור"א ביבמות וגיטין ד' ל''ו דזה נפקא מן כל אשר לא יבוא כו' או מן אלה הנחלות כו' ובמק"א הארכתי בכ"ז: ויש לדון ולהוכיח מזה דה"ה בכל דררא דממונא דנפל בין הרבים לבין היחיד דאם תפסו הרבים דלא יהי' מועיל שוב תפיסת היחיד שנית משום דבזה יפה כח הרבים כמו בהא דאבדה להן דרך כנ"ל ואפשר לחלק בין הא דאבדה להן דרך ובין כל דררא דממונא וגם יש לומר בזה כסברת השמ"ק שכתב בב"ב שם לחלק דשאני דרך שהוא תיקון לעיר ע"ש בד"ה א"ה אמאי אמר רבה בר ר"ה כו' עכ"פ זה ברור דבאבדה להן דרך דיכולת ביד הרבים להחזיק בה שלא יועיל בה שוב תפיסת הבעל השדה כי יפה כח הרבים בזה והדעת נוטה דה"ה בכל הספיקות שנופל ביניהם ואף שלא בעניני מסים כי בעניני מסים א"צ להיות תפוסים כלל דבלא"ה דין מוחזקים הם וכ"ז הוא מילתא חדתא וכעת ראיתי בביאור הגר"א זצ"ל הכא ס"ק ט"ז שציין לדברי הרשב"ם בב"ב ד' ק' הנ"ל בקצרה ועיין בב"ב ד' כ"ד ע"ב ספק זה קדם כו' מ"ש מבור כו' ובב"מ ד' ק"י ע"ב אבל אין זה ענין לנ"ד וקצרתי: סימן ה (שם סעי' ב') אין דנין בלילה כו' וי"א דאם עברו ודנו בלילה דיניהם דין וזהו שיטת הרשב"ם בב"ב ד' קי"ד והנה הסמ"ע והש"ך כתבו בשם הרמב"ן והרא"ש ביבמות פ' י"ב סי' יו"ד והטור בסי' רנ"ג דאין דיניהם דין וראיתי בקרבן נתנאל ביבמות שם ס"ק ל"ד שהביא בשם מהרש"ל שכתב דהטור לא ס"ל כדעת הרא"ש ודחהו דהא מבואר בטור סי' רנ"ג להיפך [ אבל באמת י"ל דאין ראי' מהטור סי' רנ"ג דס"ל דאין דיניהם דין והוא דהא ז"ל הטור שם חולה שצוה לפני ג' כו' נעשו כדיינים כו' ולא יוכל לומר לב"ד הגדול אזלינן כו' בד"א ביום אבל אם צוה בלילה כיון שאין השעה ראוי לדון נעשו עדים ואינם יכולים לדון אפי' אם דנו בדיעבד אין דינם דין וי"ל דשא"ה דכיון דע"פ דין יכול לומר לב"ד הגדול או לב"ד חשוב בעירי אזלינן כמש"כ התוס' והרא"ש שם אלא משום דקבלינהו עליו לדיינים כו' ולכן אם הי' בלילה ודאי לא עשאן אז לדיינים כיון דאסור לכתחלה להיות דיין בלילה ע"כ לא נתכוין למילתא דאיסורא ולא נעשו רק לעדים וממילא יכול לומר לב"ד הגדול אזלינן וגם י"ל דהוי מה"ט כאלו נכנסו להעיד דאין עד נעשה דיין וע"כ אין ראי' מהטור כלל ואחר כותבי זה הגיע לידי יש"ש על יבמות וראיתי בפי"ב סי' כ' ביש"ש שכתב ג"כ דאין ראי' מהטור כנ"ל וגם כתב היש"ש שם ליישב קושיות הרמב"ן מהא דחלצה בלילה דפסולה דשא"ה בחליצה דכתיב ככה וכן בקידוש החודש דכתיב חק