נחל יצחק חלק א רלט

בנ"ד ה"ל ספק השקול בלא שום חזקת איסור כיון דה"ל ספיקא דדינא: והנה מה דאמרו להאומדנא בהא דשליש נאמן משום דהימני' וה"ל כמו דאמר לו בפירוש שיהיה גט מעכשיו באם שירצה השליש לומר אף בשקר שניתן לו הגט עבורה עיקר הטעם הוא דלכן אמרו כן אף במקום איסור דא"א משום דאנן סהדי דהיתה כוונתו כן כדי שלא תצא תקלה מן ת"י במה שמסר הגט ביד השליש שהיה יכול למסור להאשה וע"כ מחמת חשש תקלה שהי' יכול לצאת על ידו מסתמא עשה כן כדי שלא תצא תקלה ממנו וכעין מה דמצינו בעירובין ד' ל"ב ובתוס' שבת ד' ד' ע"א ד"ה וכי אומרים לאדם חטא כו' ולכן אף היכא דלא יתוקן כל החשש תקלה מ"מ כל מה דיכול לעשות ולתקן עושה וע"כ אף דנימא דלמא קיי"ל אין ברירה ולא מהני תנאו הלז להתירה מן איסור דא"א לגמרי מ"מ אהני מעשיו שלא תהיה א"א וודאי רק ספק א"א ואמדינן לי' מחמת חזקת כשרותו דכל מה דהיה יכול לעשות ולתקן מסתמא עשה ואמרינן גם בזה להך אומדנא דתנאי הנ"ל כדי דלא תהיה באיסור א"א ודאית: ועוד והוא העיקר דהא מצינו בב"ב ד' ה' גבי הא דסמך לו כותל אחר אע"פ שלא נתן עליו את התקרה מגלגלין עליו את הכל והטעם הוא דלא עביד דפרע משום מי יימר דמחייבי לי רבנן ומוציאין ממון ואינו נאמן לומר כי ידעתי את הדין הנשנה במשנה בלא שום חולק דסמך לו כותל אחר מגלגלין את הכל וע"כ פרעתי ומוכח מזה דזהו כלל גמור דמה דאינו פשוט ע"פ שכל האנושי דאינו נאמן לומר ידעתי וזהו ככל חזקות והוכחות גמורות דמוציאין על ידיהם מן חזקת ממונא אף דאין הולכין בממון אחר הרוב אך די"ל דשא"ה דהוי עליו חזקת חיוב ג"כ וע"כ בצירוף הסברא דמי יימר דמחייבי לי רבנן דזהו בגדר רובא וה"ל רוב וחזקת חיוב דמוציאין ע"י מן המוחזק אבל עכ"פ מוכח דהך סברא דמי יימר דמחייבי לי רבנן ה"ל לכה"פ כמו כל רובא: וכן מצינו בהה"מ להרמב"ם הל' גזילה פ' יו"ד ה' י"א שכתב אם טען בעל השדה ואמר נתתי והיורד אמר לא נטלתי דהיורד נאמן ומוציאין ממון וכתב הה"מ טעמו דזהו דומה להא דב"ב ד' ה' בחזקת שלא נתן משום מי יימר דמחייבי לי רבנן וכ"כ בח"מ סי' שע"ה סעי' ט' ובבאר הגולה שם ס"ק סמ"ך וכעין זה הוא בח"מ סי' פ"ב סעי' י"ח בהג"ה דראה בידו וטען אז כו' שאינן ראויין להחזיר לפי אותו הטענה כו' דאנן סהדי שלא החזירם כו' והטעם הוא ג"כ משום מי יימר דמחייבי לי רבנן כמש"כ הנתיבות שם ס"ק ל"ג ודוקא במה דהוי חיוב שלו פשוט לכל מסברא בזה נאמן לומר ידעתי החיוב ופרעתי כמש"כ הנימוקי יוסף בב"ב בהך סוגיא דסמך לו כותל כו' דאם קבע לו בנין קבוע אז חיובו פשוט ולא שייך ביה מי יימר כו' וכמבואר בח"מ סי' קנ"ז סעי' י"א ועיין בקצה"ח שם ס"ק י"ב ולכן יש לדון להך כלל במה דאמרו בהא דשליש נאמן משום דהימני' והוי אומדנא כמו דא"ל בפירוש שיחול הענין מעכשיו ע"מ שיאמר כן לאח"ז דגם בגט אשה אף דיש לדון בזה אין ברירה וה"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא: מ"מ הא הך מילתא דאמרו אין ברירה אין דבר זה פשוט לכל ע"פ שכל האנושי ובפרט דמצינו פלוגתא דתנאי אי יש ברירה או לא וגם האידנא לאחר חתימת הש"ס דאמרו בדאורייתא אין ברירה מ"מ הא מצינו בזה פלוגתא דרבוותא אם אמרינן יש ברירה בע"מ שירצה אבא או לא כנ"ל וידוע מש"כ התוס' בסנהדרין ד' נ"ג ד"ה הא לית לי' כו' דהא דאמרו אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו ונתן לשם מתנה דזהו דוקא במה דאין שום תנא חולק בזה ולולי זה היינו מוציאין ממון וכעין מש"כ הש"ך בח"מ סי' מ"ב ס"ק כ' וס"ק כ"ב דבמה דיש דעה חולקת אף דלא קיי"ל בפשיטות כהך שיטה מ"מ י"ל דהנותן טעה בזה וכעין זה אמרו בגיטין ד' נ"ה דטעי בדר' ירמי' וביבמות ד' כ"ט ע"א רש"י ד"ה דמיגמר גמירי לה אינשי כו' אבל ערוה דנעשו צרות דר"ש לאו כ"ע גמירי והדברים ארוכים: ולכן הך מילתא דאמרו דע"מ שירצה כו' דדיינינן גם בזה אין ברירה לחד שיטה דזהו כש"כ מן הא דסמך לו כותל אחר אף דהתם לא הוי שום פלוגתא דתנאי בזה כלל ומ"מ אמרינן לכלל ברור דכיון דאין חיובו פשוט כ"כ לכל אינו נאמן לומר ידעתי הדין ופרעתי כש"כ בהך מילתא דהוי כמו ע"מ שירצה כו' דמצינו באמת גם פלוגתא דרבוותא לאחר חתימת הש"ס דס"ל דזה מהני משום דיש ברירה בהך גוונא בוודאי אמרינן בזה הך כללא דכיון דאין זה דבר פשוט כ"כ לכל דמסתמא לא ידע אף להסתפק בזה כלל ובוודאי היה אומדנא שלו אף בזה דנותן לו הגט ע"מ שיתרצה כו' ואף לפמש"כ לעיל דיש מקום לומר בכעין זה להא דלא מחית נפשי' לספיקא מ"מ י"ל דזה אינו שייך במה דמצינו פלוגתא דרבוותא לאחר חתימת הש"ס גבי ע"מ שירצה אבא דכיון דעומד להתברר בוודאי כו' ע"כ לא שייך בע"מ וכל דיני תנאים כזה לדון הך דלא מחית נפשי' לספיקא משום די"ל דלא היה לו שום לידת הספק כלל בזה דטעה וסבר לי' בפשיטות דבזה לא שייך כלל לדין אין ברירה בפרט דהסברא פשוטה כן הוא ע"כ ודאי זהו בכלל מי יימר דבב"ב ד' ה' הנ"ל ואף דנימא דזהו סותר למש"כ לעיל מ"מ הנני כותב כאן למה שצריך לעניננו כעת. ועוד יש לחלק בין הא דלעיל ובין הך נ"ד דעסיקנא בי' רק הוכרחתי לקצר: ] ונתבאר דזהו אומדנא ברורה בהך מילתא דשליש אומר לגירושין דנתן לו הגט שיחול מעכשיו ע"מ שיאמר כן השליש לאח"ז אף שיהיה בשקר וכיון דאתינן להכי א"כ ממילא ה"ל הך איתתא בספק איסור א"א דלא אתחזק איסורא משום דלפי האמת דה"ל ספיקא דדינא אי דיינינן בזה אין ברירה או יש ברירה משום הך פלוגתא דרבוותא כנ"ל וגם בעיקר מילתא דאורייתא אין ברירה ה"ל ספיקא דדינא ולפ"ז יש לתרץ לקושית רע"א הנ"ל במה שהקשה על הא דשליש נאמן דהא בדאורייתא אין ברירה והוא דעיקר הטעם שהוצרכו התוס' והר"נ וש"פ לומר דלכן שליש נאמן משום דהוי כמו שהתנה שאף אם יהיה משקר יהיה הגט חל מעכשיו הוא משום דבלא טעם זה אין הדין נותן להאמין להשליש היכא דאין לו מיגו עכשיו משום דבאתחזק איסורא דא"א אין ע"א נאמן משום דאין דבר ערוה פחות משנים וידוע מש"כ בתשובת מוהרי"ק סי' ע"ב דדוקא באתחזק איסורא דא"א בזה אמרו דאין דבר ערוה פחות משנים אבל היכא דאין לפנינו חזקת איסורא בזה אף ע"א מהימן והובא דברי המהרי"ק הנ"ל בשב שמעתתא שמעתא ו' פ"ג בארוכה ובספר שער המשפט סי' ל"ג ס"ק א' שהאריך בכ"ז ובפתח הבית סי' יו"ד ענף ג' וגם בממון שאין א' מהם מוחזק בו יש לדון ג"כ דע"א יהיה מהימן ע"ש: וכן כתב בתשובת רע"א זצ"ל בפסקים סי' קכ"ג בשם הר"נ קדושין ד' רל"ד שכתב דוקא להוציא מחזקתו אין ע"א נאמן ומה שהקשה שם בסתירת דברי הר"נ בזה כתבתי במק"א לתרץ זה: וכיון דנתבאר דבספיקא דדינא אין מעמידין על חזקה משום דלא ישתנה הדין בשביל החזקה כנ"ל בארוכה ע"כ בהך מילתא דשליש נאמן כיון דה"ל הך איתתא בספק איסור א"א בלא חזקת איסור המבררת לנו בהך ספק דדינא הנולד לנו על האשה שאנו דנין עליה וה"ל כמו כל ספק השקול דבזה אף ע"א מהימן בדבר שבערוה ג"כ ולכן אתי שפיר מה שהאמינו להשליש משום הסברא שכתבו דה"ל כמו דהתנה שיחול הגט מעכשיו אף אם יאמר בשקר ומתורץ על נכון קושית הגאון רע"א הנ"ל ושיטת הסוברים דאף היכא דלא אתחזק איסור ג"כ אין ע"א נאמן בדבר ערוה י"ל דס"ל כשיטת הסוברין בע"מ שירצה אבא דאמרינן בזה יש ברירה כיון דהוי עומד להתברר בוודאי כו' ובשליש בענין ממונא י"ל ג"כ כנ"ל, דהא היכא דאין אחד מהם מוחזק יש ג"כ מקום לומר דעד אחד נאמן כנ"ל בדבר ערוה כמש"כ הפוסקים הנ"ל וגם י"ל הטעם בממונא דלכן שליש נאמן משום דאף דקיי"ל אין ברירה כקושית הגאון רע"א זצ"ל הנ"ל מ"מ הא מהני תפיסה בזה כמו כל ספיקא דדינא ובפלוגתא דרבוותא וע"כ דיינינן אף כ"ז שהו