נחל יצחק חלק א רלה

שהיו חייבים לו ולכן צריכים שבועה וממילא אינם בני עדות כלל וע"כ מוכח דהא דכתבו כל הפוסקים והטור ושו"ע דאם נקיטי אגר ביתא נאמנים להעיד אף דהאידנא תקנו כבר שבועת היסת משום דמיירי היכא דאין המערער טוען ברי להשוכרים שיודעים בעצמם שלא דרו שם שלש שנים שלימות ואף שטוען ברי כי לא מכרתי מעולם הבית להלוקח מ"מ כ"ז שאינו טוען אתם ידעתם שחוב השכירות שייך לי אינם חייבים שבועה כיון דזה לא ה"ל למידע כידוע כלל זה בכמה דוכתי וע"כ לא מקרי בשם עד הצריך שבועה ולכן נאמנים להעיד על חזקתו ועיין בב"ב דף כ"ט תוס' ד"ה אמר מר זוטרא אי טעין ואמר כו' ובפי' הרשב"ם שם ומש"כ הרא"ש בב"ב פ"ג סי' ב' והטור בסי' ק"מ סעיף ח' דאם יוסיף לטעון ראיתיו שיצא בלילות אחר שישנו השכנים לא הוי חזקה אא"כ יביא עדים שיאמרו שכרנו ממנו הבית ודרנו בו ביום ובלילה כו' י"ל דמיירי דאינו טוען ברי על השוכרים רק על המחזיק בעצמו וע"כ מהני עדות השוכרים שיעידו ששכרו ודרו בו ג"ש דעי"ז מועיל חזקה שלו אבל באמת אם היה טוען על השוכרים ג"כ טענת ברי שלא דרו שלש שנים שלימות ג"כ אינם כשרים לעדות אף היכא דשכירות הבית בידם: ענף ד ונלע"ד לומר דזהו כוונת הרמב"ם פ' י"ב ה' טוען ה"ב טען בעל החצר ואמר שמא לא שכן בה ביום ובלילה כו' ה"ז טענה כו' אפילו באו עדים ואמרו לנו שכר ואנו דרנו ביום ובלילה וטען בעל השדה ואמר יביאו עדים שדרו ביום ובלילה צריכין אלו השוכרים להביא ראיה שדרו בה תמיד שזה הדבר תלוי בהן כו' ופי' הרב המ"מ דאף אם עדיין השכירות בידם חשובין נוגעין וע"ז השיג הראב"ד וכתב דדוקא בנתנו לו השכר אינם נאמנים אבל בנקיטי אגר ביתא בידם נאמנים ובאמת כן כתב הרמב"ם פ' ט"ו ה' עדות ה' ה' לחלק דאם אגר ביתם בידם מעידין לו וכמבואר בגמ' להדיא וע"כ דברי הרמב"ם תמוהים מאוד ועיין בלח"מ והש"ך סי' ק"מ ס"ק ז' הביא ג"כ דברי הרמב"ם הנ"ל ונדחק במה דסתם הרמב"ם: אבל לפמש"כ אתי שפיר דברי הרמב"ם והוא די"ל דזהו כוונת הרמב"ם במש"כ טען בעל השדה יביאו עדים שדרו ביום ובלילה היינו שטוען ברי על השוכרים שלא דרו בלילה או ביום וע"כ אומר שיביאו השוכרים עדות לזה כי הם בע"ד שלו ותובעם השכירות ומקרי עד הצריך שבועה וע"כ צריכין השוכרין להביא ראיה שדרו בה תמיד לפי שזה הדבר תלוי בהן כו' היינו דהם הוי בע"ד שלו וע"כ אף דנקיטי אגר ביתא בידם דהא לא כתב לפרש הכא דמיירי בנתנו השכירות ליד המחזיק משום דאף בלא נתנו ג"כ אינם בני עדות משום דהוו עד הצריך שבועה והוי בע"ד שלו ותובע את השוכרים וע"כ נקט הרמב"ם בלשון רבים דכתב יביאו עדים כו' וכן בלשון דצריכים השוכרים להביא ראיה שדרו בה תמיד כו' משום דהם בע"ד שלו וכמש"כ שזה הדבר תלוי בהן כו' וגם י"ל דאף בטען המערער על השוכרים שהיה כמה פעמים שם ולא מצאם אף דיכול להיות דבאותן פעמים יצאו לעסקיהם וכמש"כ הש"ך כה"ג בסי' ק"מ בס"ק ז' עכ"ז גם זה י"ל דהוי כמו טענת ברי לחייב להשוכרים שבועה כעין הא דסי' ע"ה סעיף י"ז דאף ברגלים לדבר משביעין היסת על טענת שמא אבל לקמן פ' ט"ו ה"ע דמיירי באינו טוען כן על השוכרים ע"כ כיון דא"צ שבועה הוי עליהם שם עד היכא דנקיטי אגר ביתא בידם וכמבואר בגמ' ועיין בב"ב דף כ"ט תוס' ד"ה הני נוגעין כו' ובשבועות דף מ"ה תוס' ד"ה בעדים כו' ובש"ך סי' רכ"ב ס"ק ב' מזה ואתי שפיר דברי הרמב"ם על נכון ב"ה ועיין לקמן סי' רכ"ב ש"ך ס"ק ב': ועפ"ז יש לדון במה שראיתי בחוקי משפט אות סמ"ך שכתב מצאתי כתוב בשם פנקס ארצות דהמתחיל והגומר יחלוקו בשוה כו' והבעלים יניחו השדכנות בב"ד ואח"כ נאמנים הם לומר מי המתחיל ומי הגומר ומי האמצעי ויגידו בחרם כו' ואם שני הצדדים הם פסולים להעיד אין נאמנים כ"א בשבועה כו' עכ"ל. ולכאורה יש לומר דהם כשרים לעדות מן הדין כ"ז שדמי השדכנות ביד המחותנים וכמו הא דב"ב דף כ"ט גבי עדות השוכרים אם נקיטי אגר ביתא בידם אבל לפמש"כ דגם בעדות השוכרים אם המערער טוען ברי עליהם שיודעים כי השכירות חייבים לו והוי עד הצריך שבועה דאינם נאמנים כה"ג וכמו שכתב הש"ך הכא גבי שליש דאם הבעלים מכחישין לו אינו נאמן בתורת עדות אף דמוכן בידו השטר לפני הב"ד וכמש"כ הנתיבות בס"ק ד' כנ"ל אך שקיצר בזה מאוד ע"כ ה"ה הכא גבי שכר שדכנות דהשדכנים תובעים מהמחותנים ואומרים דהם בע"ד שלהם כי לא פרעו להם חוב השדכנות ואומרים כי המחותנים יודעים מזה בעצמם מי היה המתחיל ומי היה הגומר והוי כמו כל התביעות דתובע לבע"ד דאתה יודע שאתה חייב לי' ובמה דמשיבים ליד הב"ד אינם מקיימין עי"ז השבת החוב כיון דלא היו יכולים הבעלים ליטלן ע"י פשיעת הבע"ד המחותנים שאומרים בשקר ולכן צריכים המחותנים לישבע והוי עד הצריך שבועה ואין עליהם שם עד כלל רק כמו כל בע"ד ואינם נאמנים בתורת עדות כלל מן הדין ויש לומר דמה שכתבו דיניחו השדכנות ביד הב"ד כו' דזהו בתורת תקנה דתקנו כן בשדכנות דאם לא כן לא יכולים לברר מי הוא השדכן האמיתי וכעין הא דח"מ סי' ל"ה סעי' י"ד בהג"ה שם בשם תקנת קדמונים ע"ש ומה"ט כתבו הכא דיגידו בחרם אף דאין עושין כן בכל עדות רק במקום צורך אם נראה לב"ד להשביע להעדים יכולין להשביען כמבואר בסי' כ"ח סעיף ב' וכן כתבו הכא דאם המחוחנים הם פסולים להעיד אינם נאמנים כ"א בשבועה וזה אינו רק משום תקנה כמו כן י"ל במה דכתבו דישלישו ויגידו בחרם כו' ולכן זה אינו רק בחוב שדכנות דמצינו דתיקנו כן התם אבל בשארי ענינים כאלו כיון דלא מצינו דתקנו כן מוקמינן על דין תורה דאין הבעלים נאמנין לומר למי הם חייבין אם הבע"ד תובעין ממנו בטענת ברי כי אתה יודע שאתה חייב לי וחייבין הבעלים שבועה והוי עד הצריך שבועה ולא הוי עד וע"כ אף אם משלישין המעות ת"י הב"ד ג"כ אינן נאמנין בתורת עדות והפוסקים בסי' ק"מ גבי עדות השוכרים קיצרו בזה ודברי הנתיבות הכא בס"ק ד' במש"כ לחלק מפני מה השוכרים נאמנין אם נקיטי אגר ביתא בידם ומפני מה הכא בהשטר הוא מוכן ת"י השליש אינו נאמן אין דבריו ברורין דהא אדרבה חוב שכירות דאינו בעיניה לא שייך ביה לומר הש"ל ביותר מן פקדון וכמש"כ הנתיבות בעצמו בסי' ע"ו ובהקדמתו שם ואפשר דנתכוין למש"כ דשא"ה בשוכרים דאין תובעם המערער בטענת ברי כי אתם יודעים מן החוב שאתם חייבין לי וכמש"כ לעיל בארוכה ויהיה איך שיהיה בכוונת דבריו דהעיקר הוא כמו שכתבתי לבאר כ"ז היטב ב"ה וגם נתבאר דלולי דברי הש"ך הייתי אומר דהשליש שאומר שהמלוה מחל לחובו אף דאינו נאמן להחזיר השטר להלוה כיון דהמלוה מכחישו והלוה אינו יודע כלל דמ"מ י"ל דמחייב שבועה להמלוה להכחיש את העד היינו השליש וכש"כ באומר שפרוע השטר כנ"ל כן היה מקום לדון לולי דברי הש"ך: ענף ה שוב ראיתי דיש לומר דהנכון עם הש"ך דכתב דאין השליש נאמן לחייב שבועה להמלוה משום דהוי עד הצריך שבועה ואף דעכשיו דהוא ע"א דאינו נאמן להחזיר השטר להלוה אלא דמחוייב להחזיר השטר להמלוה אחר שישבע המלוה והוי השבה מעליא במה שמשלישו ת"י הב"ד כנ"ל עכ"ז י"ל דאינו יכול לחייבו שבועה משום דהא אם יבא עוד ע"א להצטרף עם השליש ויעיד שהוא יודע ג"כ דמחלו דבזה נתבאר לעיל דודאי אינו מצטרף השליש עם עד האחר להיות כשנים משום דאז יהיה דינו כבע"ד דהוי עד הצריך שבועה כיון דלא קיים השבת הפקדון לפי דלא היה יכול המלוה ליטלו מעולם כנ"ל וע"כ מה"ט יש לדון דגם תורת דין ע"א אין עליו ואינו יכול לחייבו שבועה כשהוא יחידי כמו שיבואר והוא ונקדים לדברי הש"ך בסי' ל"ג ס"ק ט"ז דהעלה דאף דדיני ממונות א"צ דו"ח מ"מ אם חקרו ואמר א' מהן איני יודע דעדותן בטלה משום דלא הוי עדות שאתה יכול להזימה והנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' ע"ב הקשה ע"ז מהא דע"א מחייב שבועה והא בזה הוי עדות שאאי"ל לפי דיכול לומר לחייבו שבועה באתי והאריך בזה וכ"כ הטורי אבן בר"ה ד'