נחל יצחק חלק א רלא

התחייב מעכשיו דיהא לו דין שטר אף לגבות כולו ממשעבדי וזהו כדי דלא יפסול השטר משום גזירה דלמא יגבה כולו: וזהו כוונת רש"י בכתובות שם שכתב בד"ה באומרת אמנה כו' ששטר נכתב ונחתם כהוגן כו' והאמין בי שלא אתבענו אלא מנה עכ"ל דבעצם השטר אין בו שום פסול כלל אף מחמת הגזירה דקנסו היתירא אטו איסורא שמא יבא לגבות כולו משום דאם ירצה לגבות כולו אז יגבה כדין רק עכשיו שהודה בב"ד דאינו אלא ע"ס מחצה מהשטר אז באמת אינו חייב רק כפי סך שהודה המלוה ועכשיו שהודה כן בב"ד אז יכולין ב"ד לכתוב על השטר דאינו באמת רק על סך ה' מאות זוז ולכן לא מקרי זה דנראה פסולו בב"ד דהא באמת אם היה רוצה לגבות כולו ממשעבדי היה גובהו כדין מקודם דהודה כן ואחר שהודה הא אז הוי זה כמו אם פרעו בב"ד מחצה מהחוב דלכ"ע יש למחצה השנייה דין שטר אף לפמש"כ הרא"ש בנדרים ד' כ"ז לגזור אף אם פרעו מחצה וכמש"כ הש"ך לקמן סי' נ"ה בשמו דמ"מ אם פרעו בב"ד יכולין לכתוב כן ע"ג השטר או בשובר ויש להמחצה השנייה דין שטר וכמבואר בסי' נ"ד: והא דאיבעי להו בכתובות ד' פ"ז גבי פוחתת אם צריכה שבועה היינו כיון דעכשיו דהודית האמת שאין לה רק מחצה בהשטר ע"כ שפיר חיישינן דלמא היה כולו על אמנה דמבואר בש"ס דלא ניתן לו לראי' רק אם יאמר האמת וכש"כ לפמש"כ המהרש"א בתוס' ד"ה א"ד פוגמת כו' דעיקר הספק הוא בפוחתת דלמא היא פוגמת ואיערומי קמערמא לומר פוחתת ע"ש והא דירושלמי בכתובות פ"ט שם דשקלו וטרו אם פוחתת בע"א צ"ש. י"ל דהא הירושלמי לא הביא שם כלל למאי דאמרינן בש"ס דילן להקשות והא האי שטרא חספא בעלמא כו' וכמש"כ בחידושיי לח"מ לקמן סי' פ"ד מזה וגם י"ל דהא כ"ז הוא אם לא יבורר כן ע"י עדים כנ"ל בשליש. ע"כ בע"א י"ל דכיון דנאמן לשבועה וכ"ז דלא נשבע נגדו דינו כשנים ע"כ שפיר איבעיא להו כן. או די"ל דבאמת הירושלמי לא קאי על פוחתת דברייתא דשם וקצרתי: ולפ"ז מתורץ בפשיטות קושיות השער משפט הנ"ל וי"ל דהריטב"א והשמ"ק נתכוונו ג"כ לתרץ לקושיא הנ"ל וע"כ כתבו כן ולכן לדינא שפיר יש לומר דגזרינן שלא יגבה אף סך שחייב באמת משום גזירה דיגבה כולו ממשעבדי וכמש"כ התוס' והרא"ש וכמש"כ הרא"ש בנדרים ד' כ"ז והובא בש"ך סי' נ"ה ס"ק ה': (ב) (שם ש"ך ס"ק א') דעדים לא נפסלו בחתמו על שטר של ריבית משום דלא תשימון לא משמע לאינשי אלא במלוה ולוה והנה הט"ז ליו"ד סי' קס"א ס"ק זיי"ן כתב דהעדים פסולים והש"ך הכא השיג עליו וכמש"כ בנקה"כ שם אבל באמת א"ש דברי הט"ז דכוונתו באם כללו הקרן והריבית ביחד וידעו מזה דאז נפסלים לעדות משום דהוי כמו מוקדם דנפסלים כמש"כ התוס' בב"ב ד' צ"ד ע"ב ד"ה הכי השתא כו' וה"ה בזה וכ"כ התוס' להדיא לחלק כן בב"ק ד' למ"ד ובב"מ ד' ע"ב ד"ה שטר שיש בו ריבית כו' דיש מקום לומר דהיכא דכללו ביחד כיון דיוכל לבא לידי גוביינא יהיו פסולים ביותר מן אם היה מפורש הריבית ע"ש. וכעת מצאתי בחוות דעת סי' קס"א ס"ק י"א דפירש כן לכוונת הט"ז הנ"ל וראיתי בספר תפארת למשה ליו"ד סי' קס"א שתמה ג"כ על הט"ז כנ"ל אבל באמת אין זה קשה כנ"ל וכמש"כ החוו"ד שהט"ז בדף האחרון כתב בקצרה כן ולפ"ז לדינא ברור הוא אם כללו ביחד הקרן והריבית וידעו מזה דאז פסולים העדים לעדות: סימן נג (א) (סעי' א) מי שיש לו שטר במנה ואמר עשו לי שנים מחמשים אין שומעין לו אלא מרצון הלוה: בש"ך ס"ק ב' וי"ל דאף מדעת שניהם ניחוש לקנוניא כו' א"נ כיון דמסתמא אין המלוה יודע כו' ולא חיישינן לקנוניא אלא היכא דאיתרע בנפילה כו' וכן הקשה הצ"צ בסי' ט"ו ע"ש והאו"ת בסי' ק"ד ס"ק יו"ד הביא לדברי הש"ך והצ"צ הנ"ל ולמש"כ הב"א בתשובה ע"ש ועיקר תירוץ של הש"ך הנ"ל אינו מספיק לתרץ זה דהא שיטת הש"ך בסי' ע"ט ס"ק למ"ד דהיכא דיכול לומר פרעתי חיישינן לקנוניא אף אם לא איתרע וכ"כ הש"ך בסי' ל"ט ס"ק כ"ד ובסי' ק"ו ס"ק ו' וכש"כ במה דכותבין לכתחלה וודאי דחיישינן לקנוניא כמבואר בב"מ י"ב דמקשה הגמרא על הא דכותבין שטר ללוה כו' דניחוש שמא כתב ללות בניסן כו' אף דהתם הא לא איתרע בנפילה וכוותיה ועיין בש"ך סי' ס"ט ס"ק ו' ובנתיבות שם: ולענ"ד יש ליישב זה דבאמת לא חיישינן לקנוניא ולגביה שלא כדין רק היכא דאף בדיעבד יהיה הגביה שלא כדין ע"כ בזה יש לחוש אבל בחשש שני מלווין הנכתבו ביום אחד בבאו לגבות מקרקעות או אף בנכתבו בשני זמנים הבאים לגבות ממטלטלין דכיון דאם עבר וגבה א' מהם כולו מה שגבה גבה כמבואר בסי' ק"ד סעי' ח' ע"כ כיון דבדיעבד אף אם יגבה שני חלקים אף אם היה בשטר אחד יהיה שייך ע"פ דין לו ועיקר החשש הוא על לכתחלה ע"כ בכה"ג לא מצינו דחשו חז"ל בזה לקנוניא ולטירפא שלא כדין וכיוצא בזה כתב הבית יוסף ביו"ד סי' ב' ועיין בט"ז יו"ד סי' צ"א ס"ק א' מזה: והעיקר מה שנלע"ד בזה דהא מבואר בתוס' ב"מ דף כ' ע"א ד"ה ש"מ איתא לדשמואל כו' דעיקר החשש הוא להיכא דשמא יפסיד לגמרי אבל היכא דלא יפסיד לגמרי כגון דאותו החוב שהיה להם על הבעל יהיה להם על האשה כו' בזה לא חיישינן דהוי זה כעין שני ספיקות יעו"ש ולפ"ז ה"ה הכא ג"כ דהא מיירי באינו ידוע אם יש עליו עוד בע"ח א"כ הוי שני חששות חשש א' דלמא אין כאן בע"ח אחר ואת"ל דיש עוד בע"ח אחר אכתי הא לא יפסיד לגמרי דהא שמא ישלם לו הלוה וע"כ בכה"ג לא חיישינן והנה הסמ"ע והש"ך לקמן סי' ס"ה סעי' ז' הקשו שם דניחוש שמא יש עליו עוד בע"ח ונדחקו ליישב ובאמת לפי דברי התוס' הנ"ל אתי שפיר שם. וכן יש לתרץ קושיות הש"ך הנ"ל ע"פ מש"כ הנתיבות בסי' ס"ה ס"ק י"ד בשם השמ"ק דכתב דלמניעת טורפא לא חיישינן וה"ה הכא הא לא הוי רק מניעת טירפא וע"כ שפיר כותבין שני שטרות אם נתרצה הלוה וכן הוא נכון לדינא: סימן נד (א) (סעי' ג' בש"ך ס"ק ח') כתב בתשובת מהר"א בן ששון שובר מוקדם כשר כו' וכתב הש"ך דהוא מילתא דפשיטא והאו"ת ס"ק ב' תמה בזה דהא אמרו בב"מ ד' כ במצא שובר דלמא כתוב ליתן בניסן כו' ומשני ש"מ איתא לשמואל כו' והקשו התוס' דלמא מכרה במעמ"ג ותירצו דכתובה ליתא במעמ"ג. א"כ שט"ח דאיתא במעמ"ג ניחיש שמא מכר השט"ח במעמ"ג וע"י השובר מוקדם מפקיע כח הלוקח שלא כדין א"כ מבעי להיות פסול שובר המוקדם ונשאר בתמיה רבתי ולענ"ד נראה דאינו קשה דהא מבואר לקמן סי' ס"ה סעי' י"ח דמצא שובר בשוק בזמן שהמלוה מודה יחזיר ללוה א"כ תקשה ניחוש שמא מכר השט"ח במעמ"ג דליתא במחילה וע"כ מוכח מזה דלדינא קיי"ל כמו דכתבו התוס' בב"מ ד' כ' ד"ה ש"מ איתא לשמואל כו' דלכן לא חיישינן שמא מכרה במעמ"ג לפי דהא אם ליכא עדים על המכירה יכפרו המכירה ואי דאיכא עדים נשיילינהו היכי הוה אם אומרים שנתרצה או שתק א"כ מודה שהשובר שקר ואם מוחה א"כ השובר נעשה קודם המכירה ואינהו דאפסידו אנפשייהו עכ"ל התוס' בתי' א' וכ"כ הר"נ והנ"י בב"מ שם וכ"כ הרא"ש בכתובות פ"ט סי' יו"ד. וכ"כ התוס' בגיטין ד' י"ג ע"ב ד"ה תנהו לפלוני כו' ולפ"ז כמו דבמצא שובר בשוק יחזירו ולא חיישינן שמא הוא מוקדם דזהו משום ה"ט דכתבו א"כ מה"ט כשר גם שובר מוקדם ולא חיישינן שמא יטרוף מלקוחות שקנו השטר דהא כיון דאיכא עדים על המכירה א"כ אמרינן דנישיילינהו אם נתרצה בהמכירה א"ב