נחל יצחק חלק א רל

כתבו בלשונם דאפי' אם נאמר ששטר מתנה שחתמו בו כשר לקנות בלא ע"מ כו' הרי דמסתפקין בזה ולא היה ברור להו דיהיה סגי ע"ח לבד אליבא דר"א ויש להאריך בכ"ז: ומ"מ לדינא כיון דהמחבר באה"ע סי' קל"ג הביא דעה ראשונה בסתם דע"ח סגי אף בלא ע"מ אף אליבא דר"א ודעה שנייה הובא שם בשם יש אומרים ע"כ וודאי לדינא העיקר כהסוברים דע"ח סגי אף בגיטין וכש"כ בשטרות אליבא דר"א די"ל כעין סברת התוס' דגיטין דבממון דמהני הודאת בע"ד מהני ע"ח לבד לכ"ע ולכן לא אישתמיט שום פוסק לומר דצריכים ע"מ ג"כ ולעשות מזה ספיקא דדינא ולכן ברור ופשוט דבע"ח א"צ ע"מ כלל ועיין בש"ך סי' מ"ב ס"ק ב' שהביא דברי התוס' דגיטין ד' ד' ודף י' הנ"ל: (ג) (בש"ך ס"ק ט') העלה דהוי ספיקא דדינא שמא הלכה כר"מ דבעי ע"ח דוקא ולא מהני ע"מ וגם הביא שם מש"כ התוס' בגיטין ד' ג' ע"ב ד"ה וגובה ממשועבדים כו' בשם הר"ח דכתב דלא מגבינן בע"מ אלא מב"ח כו' דמוכח מזה דבשטרות לא מהני ע"מ וסותר שיטתו למש"כ בש"ך סי' מ"ב ס"ק א' דיותר מסתבר להכריע דהלכה כריו"ח דמכשר אף בשטרות שנכתב על דבר שיכול להזדייף אם הע"מ הם לפנינו וזהו שיטת ר"ח כמבואר שם וע"כ מוכח מזה דבאמת שיטת הר"ח הוא דע"מ כרתי ולכן פסק שם כר' יוחנן דגם בשטרות כשר ע"ג יכול להזדייף ומה דפסק דאין גובה ממשעבדי בע"מ זהו לפי דס"ל דכל ע"מ אפי' לר"א אין גובה ממשעבדי דל"ל קלא אם אינם חתומים בתוכו ואפשר דהש"ך דכתב כן לדינא לעיל בסי' מ"ב זהו לפי מה דמספקא לן דלמא הלכה דע"מ כרתי ומהני תפיסה בזה ואף דהוי ספק ספיקא דדינא ספק א' שמא הלכה דע"מ לא מהני ואת"ל דמהני אכתי ספק שמא הלכה כמאן דפוסל בשטרות הנכתב ע"ד המזדייף כמבואר בגיטין ד' כ"ב משום דבעי למען יעמדו ימים רבים אף לר"א דע"מ כרתי. עכ"ז הא מהני תפיסה אף דהוי נגד ס"ס כמבואר ברא"ש ב"ק פ"ב סי' ב' וא"ש דברי הש"ך אך במש"כ כן בשם הר"ח יש להקשות כנ"ל ואחר כותבי זה ראיתי בספר משכנות יעקב ח' ח"מ סי' י"ט שהעיר ג"כ כנ"ל על הש"ך בזה: וכעת ראיתי בגט פשוט לאה"ע סי' כ"ד ס"ק ו' שתמה כן על הרי"ף דפסק דבשטרות אין הלכה כר"א דא"כ אמאי הוצרך הרי"ף לומר כפרק ב' דגיטין דבשטרות לא מהני בנכתב ע"ד המזדייף הא בלא"ה לא שייך כן בשטרות ותי' שם ע"ש ולפ"ז א"ש בפשיטות דברי הש"ך הנ"ל ובאמת הא הש"ך בסי' מ"ב ס"ק ב' הביא שם דשיטת הרבה פוסקים דאין הלכה כר"א בשטרות וכמו שכתבתי לקמן ס"ס נ"א עכ"ל הש"ך הרי דהש"ך עצמו העיר מזה שם בסי' מ"ב ולכן לפמש"כ בשם הג"פ א"ש: סימן נב (א) (סעי' א') שטר שיש בו ריבית כו' אבל אם כלל הקרן עם הרבית פסול מפני שיבא לגבות הריבית והרמב"ן חולק בזה לפי דבהקרן לא קעביד איסורא כו' והקשה בשער משפט ע"ז מהא דכתובות ד' פ"ז פוחתת לא תפרע אלא בשבועה היתה כתובתה אלף זוז כו' והיא אומרת אינה אלא מנה כו' באומרת אמנה היתה בינו לבינה וקשה דניחוש שמא יבא לגבות בו כולו והשטר פסול וחספא בעלמא ולא מהני מיגו בזה כמבואר שם ומוכח מזה כשיטת הרמב"ן דלא גזרו היתירא אטו איסורא ונדחק ליישב ובאמת לשיטת המחבר דס"ל בסימן מ"ג סעי' ז' דשט"ח מוקדם גבי מבני חורין דטעמם דמ"מ דינו כשטר לענין דאינו נאמן לומר פרעתי אינו קשה דהא אף דהשטר פסול בכלל הקרן והרבית מ"מ מב"ח גבי אבל לשיטת הר"י דס"ל בתוס' ב"ק ד' למ"ד ע"ב ד"ה וחכ"א כו' דבלא כלל מיירי התם. וס"ל דשט"ח מוקדם אינו גובה מב"ח כמש"כ התוס' בב"ק ד' קנ"ז ע"ב ד"ה המוקדמים כו' וכן הוא שיטת הרמ"א בסי' מ"ג שם ואפ"ה סתם הכא כהמחבר תקשה כנ"ל: ונלע"ד לחלק ע"פ מש"כ הש"ך לקמן סי' נ"ה ס"ק ה' דהיכא דיצטרך שבועה אם יפרע ממשעבדי דבזה לא גזרו היתירא אטו איסורא ע"ש ולפ"ז יש לחלק דשאני התם בכתובות דמיירי באמנה והא מבואר לקמן סי' קי"ד סעי' ד' דאם טורף מלקוחות צריך לישבע שלא נפרע וכולל בשבועתו שאין זה שטר אמנה כו' ומשמע מזה דעל חשש מוקדם וריבית א"צ לישבע בכולל. והטעם הוא פשוט דהא אין מגלגלין טענת ספק אלא א"כ ברגלים לדבר כמבואר בסי' צ"ד א"כ לפ"ז א"ש מה דלא הזכירו התם שיכלול שלא היה שטר של ריבית או מוקדם לפי דזהו חשש רחוק דהא במוקדם וריבית העדים נפסלים ואף לשיטת הסוברים דבריבית לא נפסלו העדים מ"מ אם ידעו העדים שיש בו ריבית וכללו הקרן והריבית ביחד בזה נפסלים העדים לכ"ע כמש"כ הט"ז ליו"ד סי' קס"א ס"ק זיי"ן וכמש"כ שם החוות דעת ס"ק י"א לפרש לכוונת הט"ז ע"כ הוי חשש ריבית ומוקדם חשש רחוק דאוקי להעדים על חזקת כשרות דלא נפסלו ואי דנימא לחוש שמא לא ידעו העדים מן המוקדם והריבית זהו ג"כ חשש רחוק וע"כ לא הצריכו שבועה אף בתורת ג"ש והתם לא שייך לומר דטוענין להו בזה דהא אף הנתבע עצמו אינו יכול להשביעו על חשש מוקדם וריבית משא"כ בחשש אמנה דהעדים לא נפסלו לעדות אם חתמו על שטר אמנה כמש"כ הקצה"ח בסי' ל"ה ס"ק ד' ודלא כהאו"ת בסי' מ"ו ע"ש: וכיון דאם חתמו העדים על שטר אמנה אינם נפסלים לעדות וע"כ אף דאסורים לחתום על שטר אמנה מ"מ הא המה עדיין בחזקת כשרות לכן הוי חשש אמנה אינו חשש רחוק ומגלגלין ואף דעכ"פ רגלים לדבר לא הוי מ"מ י"ל דלהוציא שאני כמש"כ לחלק כעין זה הש"ך בסי' קמ"ו ס"ק ה' ע"ש ואכמ"ל: ועיין בש"ך סי' נ"ה ס"ק ה' שכתב בזה"ל ואפילו את"ל דמצד גלגול יכול להשביע על מוקדם וריבית כו' ובאמת הא מוכח מן הטור והמחבר בסי' קי"ד הנ"ל דא"צ שבועה אף מצד ג"ש רק על אמנה ולא במוקדם וריבית כנ"ל ולכן אתי שפיר מה דלא גזרו באמנה במקצת הך גזירה משום דכיון דצריך שבועה לכן לא חששו משא"כ בריבית דא"צ שבועה ע"כ חששו שמא יגבה כולו ממשעבדי והעיקר מה שנלע"ד בזה דאין זה קשה כלל דהריטב"א לכתובות ד' פ"ז ע"ב והשמ"ק שם כתבו בזה"ל על מה דאמרו שם באומרת אמנה היתה בינו לבינה פי' כי בפני העדים נתחייב כראוי בכל הכתוב בשטר אלא שהיה הסכמה בינה לבינו שלא תגבה אלא כך וכך ושטר כזה כשר הוא אפילו לנכסים משועבדים לגמרי שהרי נשתעבד כראוי בכל הכתוב בו עכ"ל הריטב"א והשמ"ק הרי דכתבו להדיא דהשטר כשר לגבות בו לכל הסך הכתוב בו ממשעבדי ואף דהיה אמנה במקצתו ע"כ מוכח דשאני אמנה זה מכל אמנה דמבואר בש"ס דבכל אמנה הוא שהאמינו שלא יתבענו אא"כ מלוהו כפי' רש"י בכתובות ד' י"ט רק אם לא ילוהו לא יהיו לו דין שטר רק דהימני' בזה שיגיד האמת אבל הכא מיירי דהתחייב בפירוש אלף זוז באם שירצה לגבות כולו אף ממשעבדי ויגיד שמגיע לו אלף זוז שאז יהיה מחוייב באמת מעכשיו לכל סך הכתוב בשטר וכמש"כ הטור באה"ע סי' צ"ו גבי פוחתת שנתחייב בקנין אלף זוז רק דהאמינה שלא תתבע אלא ה' מאות זוז משום דכיון דהיה התחייבות בתנאי באם שיגיד שהלוהו אז יהיה מחוייב מעכשיו ע"כ בעינן קנין לזה וכמש"כ הש"ך בח"מ סי' מ' ס"ק ד' דלא מהני שטר בזה וזהו דומה להא דאמרו בגיטין ד' ס"ד גבי שליש דהימני אף אם יגיד בשקר שהיה לגירושין אז אמרינן דסתמא נתרצה מעכשיו שיהיה לגירושין כ"ז שלא יבואו עדים להכחישו רק גבי סתם אמנה דבש"ס לא אמרינן דהאמינו לגמרי אף אם יאמר בשקר כמו בשליש משום דהא לא אמרינן כן רק בשליש שאינו נוגע כמבואר בסי' נ"ו אבל בבע"ד עצמו לא אמרינן כן דאין לך נוגע גדול מזה ועיין בנתיבות סי' נ"ז ס"ק ב' ובסי' מ"ו אבל היכא דהתנה בפירוש כן שאני דהא באמת התחייב מעכשיו על כל האופנים רק דהאמינו דסתמא יגיד האמת אבל אם יאמר השקר אז