נחל יצחק חלק א רכט

הסוברים הכא בסי' נ"א דלא מהני שטר בעד אחד דיש די"ל בזה ג"כ להאי טעמא שכתבתי אך יש לחלק בזה דשאני היכא דנקבע כבר להלכה בש"ס דהאידנא לאחר חתימת הש"ס לא שייך לומר כן היכא דלא מצינו בפירוש דאמרו לזה הכלל וגם יש להוכיח דלא כמש"כ דהא מצינו בכמה דוכתי היכא דהוי פלוגתא דרבותא אם השטר כשר או לא דדנין דמהני תפיסה בזה כמבואר בסי' מ"ב דהא לפמש"כ י"ל דיהיה נאמן לומר פרעתי בכה"ג משום די"ל בזה להך סברא דמי יימר דמחייבי לי' רבנן דטעה בזה וע"כ לא חשש להניח שטרו ומדלא אמרינן כן מוכח דלא כמש"כ: ולשיטת הר"י דב"ב הנ"ל דכתב דלא מהימן במיגו דלא חטפי משום דאינו יכול להעיז פניו נגד העד כנ"ל י"ל דס"ל כמש"כ התוס' בב"מ ד' ד' דלא משכחת מודה במקצת רק היכא דאין לו קרקע משום דס"ל דהיכא דיש לו קרקע אז מקרי שעבוד קרקעות. ע"כ ה"ה בהא דאמרו בגמ' דבעינן שני עדים על קיום שטרות ואף מן הלוה עצמו לא גבינן ע"י קיום ע"א די"ל דמיירי היכא דאית לי' קרקע דמקרי שעבוד קרקעות וע"כ לא שייך בזה לדון מחושואיל"מ ולשיטת הרמב"ן כדקיי"ל דאם לא מצי גבי ממשעבדי לא מקרי שעבוד קרקעות י"ל דלכן לא מהני ע"א כפי הטעם שנתבאר על פי שיטת הרשב"ם והנ"י דבכה"ג לא שייך חזקה דשטרא בידי כו' דסמך על מה דיהי' מהימן בשבועה כנ"ל ועיין בחידושי הרמב"ן לב"ב ד' ל"ד מש"כ שם בהא נסכא דר' אבא: ענף ו ועוד יש לומר בטעם הדבר דלכן בעינן שני עדים לקיים השטר דהא מבואר בסי' ס"ט סעי' ב' שיטת הרמב"ם והמחבר וש"פ דס"ל דיכול לומר פרעתי בכת"י. והטעם הוא לפי דאינו גובה ממשעבדי לכן לא שייך בזה לומר שטרא בידו כו' וכמש"כ התוס' בכתובות ד' כ"א ד"ה הוציא עליו כת"י כו' [והתוס' שם כתבו דהר"י ס"ל דאינו נאמן לומר פרעתי על כת"י אבל הרא"ש בכתובות פ"ב סי' י"ז כתב בשם הר"י דס"ל דיכול לומר פרעתי על כתב יד וזהו שייך לענינינו וקצרתי] וכ"כ הש"ך בסי' ס"ט ס"ק י"ד בשם הרמב"ן וש"פ שכתבו ג"כ ה"ט והא דשטר פקדון דאינו נאמן לומר החזרתי בלא מיגו דנאנסו אף דאינו גובה ממשעבדי הטעם הוא דלכן לא גבי ממשעבדי משום ה"ט דיכול לטעון החזרתי במיגו דנאנסו ועוד טעם אחר עי"ש בש"ך ובאמת יש לדון דמש"כ הש"ך דהיה יכול לגבות ממשעבדי בשטר פקדון זולת לפי דנאמן החזרתי כו' די"ל דזה אינו שייך רק לשיטת התוס' בב"ב ד' ע' דס"ל דאין טוענים ליתמי נאנסו וה"ה ללקוחות ע"כ שפיר היה מצי גבי מלקוחות. אבל לשיטת הרי"ף והרמב"ן וכפי שהכריע הש"ך בסי' ק"ח ס"ק ח' דטוענים ליתמי נאנסו א"כ וודאי לא היה מצי גבי מלקוחות בשטר פקדון אף בלא טענת החזרתי במיגו דנאנסו ולפ"ז שפיר הקשה הרשב"א על טעם שכתב הרמב"ן כמבואר בש"ך סי' ס"ט ס"ק י"ד עי"ש אך באמת י"ל בזה כפי טעם האחר שכתב הש"ך שם לחלק בין שטר פקדון ובין כת"י וכ"כ הש"ך בסי' ס"ח ס"ק ג' הטעם דכיון דלא גבי ממשעבדי יכול לומר פרעתי עי"ש: ולפ"ז י"ל דלכן לא מהני ע"א על קיום דאף דבמיגו דמזוייף אין להאמינו דה"ל מחושואיל"מ עכ"ז י"ל דבזה הוי טענת פרעתי טענת עצמו לפי די"ל דלכן לא חשש והניח השטר בידו לפי דאינו יכול לטרוף בשטר כזה ממשעבדי דהא במקום שעבוד קרקעות לא אמרינן מחושואיל"מ וגם אף מן יורשים אין גובין בכזה משום דשבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים וכיון דאין גובין בשטר כזה ממשעבדי ע"כ י"ל דלכן הניח השט"ח בידו לפי דידע דאין לו עדי קיום רק קיום ע"י ע"א וכעין סברת הסמ"ע בסי' מ"ו ס"ק ב' וכיון דכה"ג אינו טורף ממשעבדי ע"כ לא חשש לזה: ואף לפי שיטת הסוברים דאין נאמן לומר פרעתי על כת"י י"ל דשאני זה דהא ניתן בתחלה לראיה בידו א"כ הא סמכו ע"ז הראיה מן הכת"י. ע"כ אף דאינו טורף ממשעבדי מ"מ ס"ל דשייך בזה שטרא בידי מאי בעי משא"כ בנ"ד דהא בתחלה כשניתן לו השטר להיות לראיה בידו לא היו יודעים אז שלא ימצא לאח"ז רק ע"א על הקיום ע"כ בזה י"ל דכ"ע מודו לזה הסברא וגם יש לחלק עוד דשאני כת"י דיגבה עכ"פ מן היורשים ע"כ שייך בזה לומר שטרא בידי כו' משא"כ בנ"ד דלא יגבה בכזה מהיורשים משום שבועת ד' בין שניהם ולא בין היורשים ע"כ י"ל דזה לא חשוב כלל לשטרא לומר דלא היה לו להניח השטר הלז בידו וי"ל דסמך בזה על הא דאמרו בכ"ד דלא יעיז פניו נגד הלוה] ומה"ט י"ל דאף לשי' הרמב"ם והמחבר דס"ל בשטר בע"א דאינו נאמן לומר פרעתי ושייך בזה להחזקה דשטרא בידי כו' דשא"ה דניתן לכתחלה לראיה בידו וכנ"ל אבל בנ"ד דלא שייך כן י"ל דכ"ע מודו בזה ואפושי פלוגתא לא מפשינן וע"כ הוי פרעתי בכה"ג טענת עצמה כנ"ל לכן שפיר כתב הש"ך דה"ל מחושואיל"מ: וראיתי בפני יהושע לכתובות ד' י"ט ע"א ד"ה א"ל ר"נ כו' שכתב לדון אם מהני קיום ע"י ע"א וכן ההפלאה שם ד"ה אלא טעמא דר"מ כו' כתב ג"כ להעיר בזה והעלה הטעם דלכן לא מהני ע"א על הקיום משום דה"ל שעבוד קרקעות עי"ש. אכן לפמש"כ לעיל לא שייך בזה לדון דזהו שעבוד קרקעות לכן העיקר כהטעמים שכתבתי לעיל לדון דלא שייך בזה לדון מחו"ש ואיל"מ כלל וע"כ העיקר כמש"כ דאף היכא דאין להלוה רק מטלטלי ג"כ לא מהני קיום ע"י ע"א כלל לגבות אף מיניה. וכן נתבאר דהא דמבואר בסי' פ"ח סעי' כ"ח ובש"ך ס"ק נו"ן דהודאה במקצת מחייבו שד"א אף דאית ליה קרקע דזהו אף דהיה ההודאה ע"י קבעו דוכתא ושלחו אחריו כמבואר בסי' ע"ט וסי' ל"ט דגובה ממשעבדי והוי כמלוה בשטר דעכ"ז חייב שד"א משום דזה לא מקרי שעבוד קרקע ושאני מעשה ב"ד דיש לו מכבר זה הוי שעבוד קרקע. וגם נתבאר דמוכח מהך דסי' נ"א הנ"ל דהך כללא דאמרו בכ"ד דהיכא דאין שנים מחייבין ממון רק ע"י שבועה דבזה לא אמרי' מחושואיל"מ דזהו דוקא היכא דמה"ת אינו נוטל אף בשבועה אבל היכא דמה"ת נוטל בלא שבועה רק דרבנן חייבוהו שבועה דבכה"ג אמרי' בזה דאף ע"י ע"א חייב משום מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם וגם נתבאר לדון בהכלל שכתבו דבמקום שבועה דרבנן לא אמרינן מחוייב שבועה ואינו יכול לישבע משלם דהיכא דעיקר השבועה הוא מה"ת רק מצד אחר הוא דרבנן דיש לדון ולחלק בזה. (ב) (שם סעי' ו') שטר שנמסר בפני עדים גובין ממשועבדי כו' סמ"ע ס"ק י"ד דאם חתומים בו עדים א"צ עדי מסירה ובאה"ע סי' קל"ג מבואר פלוגתת האלפסי עם הרא"ש וש"פ דלר"א דס"ל ע"מ כרתי אם סגי בע"ח לבד או לא ושיטת האלפסי שם וכפי מש"כ הר"נ בכוונתו דגם ע"ח מהני מצד דהוי ג"כ כמו ע"מ כיון דיוצא מת"י ע"ש א"כ לפ"ז בוודאי בשטרות אף לשיטת המחבר דפסק הלכה כר"א בשטרות דמ"מ מהני ע"ח ג"כ אך לשיטת הרא"ש וש"פ שם דס"ל דלר"א לא מהני ע"ח אם לא היה ע"מ רק מטעם דאמרינן דמסתמא נמסר בע"מ אבל בידוע שלא היה ע"מ לא מהני ע"א א"כ י"ל דה"ה בשטרות לא מהני ע"ח בלא ע"מ והנה הרא"ש בגיטין פ"ט סי' ז' כתב בזה"ל וכן הילכתא בין בשטרי מכר ומתנה ובין בשטרי הלוואות בעינן עדי מסירה והקרבן נתנאל שם ס"ק מ"ג כתב להוכיח דבשטרות לא בעינן ע"מ אם היה ע"ח וכמש"כ התוס' לעיל ד' ד' ד"ה דקיי"ל הלכה כר"א בגיטין כו' בסה"ד דלענין ממון דמהני הודאת בע"ד סגי בע"ח כו' וגם לא הזכיר בשום פוסק בשם הרא"ש דבעינן ע"מ וטעות סופר הוא ברא"ש וצ"ל ובין בשטרי הלואות מהני ע"מ דלא כת"ש עכ"ל וכ"כ התפארת שמואל שם ס"ק ח' לדינא דבשטרות סגי בע"ח לבד. אך בהרא"ש ב"ב פ' יו"ד סי' ז' כתב שם דלר"א שטר הבא לפנינו ועדים חתומים בו אע"פ שאין אנו יודעין שנמסר בפניהם אלא שאנו תולין כיון ששניהם חתומין עליו גם נמסר בפניהם עכ"ל הרא"ש הרי דחזינן דס"ל להרא"ש דלר"א גם בשטרות אם לא היה רק ע"ח דלא מהני אם ידוע דלא היה ע"מ שם הרי הוא דלא כהק"נ והת"ש בשיטת הרא"ש ובאמת גם התוס' בגיטין ד' ד' מסתפקין בזה דהא כתבו דרגיל ר"ת לומר דאף שטר לא מהני לר"א אם לא נמסר בפני עדים רק לבסוף כתבו בלשון מיהו יש לחלק כו' וכן התוס' בגיטין ד' יו"ד ד"ה חספא בעלמא כו'