נחל יצחק חלק א רכז

השעבוד דהיינו ממחרת יום שנכתב כו' וכ"כ הר"נ שם. ואמרו שם בכתובות אטו בירושלים יתבינן דכתבינן שעות. וכן מבואר בח"מ סי' ק"ד ועיין בתוס' כתובות ד' צ"ד ד"ה לימא רב דאמר כר"מ כו' מש"כ שם בשם הר"ת ולפ"ז נראה ברור דאם הלוה מודה על השטר דאינו מקויים דאינו יכול לטרוף ממשעבדי רק מיום המחרת של ההודאה דהא לא עדיפא הודאתו על מכאן ולהבא מן אלו יתן שט"ח חדש בעת ההודאה: דהא לדידן דאין כותבין שעות לא מתחיל השעבוד אלא ממחרת יום שנכתב בו ע"כ לא מקרי בעת ההודאה שעבוד קרקעות דהא לא יהיה מתחיל שעבוד רק מן יום מחר וכיון דבעת ההודאה לא הוי אז שעבוד קרקעות ע"כ נשבעין ע"ז דהא בתר שעת הודאתו אזלינן כידוע ואי דנימא דשאני בשט"ח שאינו מקויים שנכתב מקודם דלפי הודאתו שהשט"ח הוא שטר כשר א"כ ממילא טורף מיד מן עת הודאתו ויש לו מיד זכות שעבוד קרקעות על הקרקעות של הלוה לטרוף ממשעבדי דהא לדברי הלוה היה חל השעבוד כבר מן עת שנכתב השטר ועל מכאן ולהבא נאמן משום דהוי בידו לכתוב שט"ח חדש מיד בעת ההודאה ולכתוב שעות גם ז"א דהא כיון דעיקר נאמנותו דהלוה במכאן ולהבא הוא משום דבידו ליתן לו שט"ח חדש בו ביום א"כ הא על עת ההודאה מיד לא שייך לומר בידו הנ"ל דהא ישהה זמן מה בכתיבת השטר ובתוך כך מקודם זמן הראוי לשהות בכתיבת השטר לא שייך מיגו ובידו הנ"ל ע"כ כיון דאינו נאמן רק משום מיגו וכיון דבתוך זמן שצריך לשהות ולכתוב שטר לא יהי' טורף ממשעבדי דהא צריך לשהות זמן בכדי שיעשה שט"ח אחר א"כ בעת שיצתה ההודאה מן פיו לא הי' אז בשם שעבוד קרקעות ע"כ שפיר נשבעין ע"ז ואין לומר דיש לו מיגו דהיה מכין ת"י שט"ח כתוב וחתום דז"א דזה הוי כעין מיגו דלמפרע דלא אמרינן ועיקר נאמנותו משום מיגו הוא על מכאן ולהבא א"כ הא צריך לשהות זמן קצת עכ"פ לזה ואי דימסור אותו שטר שאנו דנין עליו בפני עדי מסירה הא זה לא מהני אי נימא דהוא בחשש מזוייף משום דהא הוי מזוייף מתוכו ועיין באה"ע סי' ק"ל ב"ש ס"ק כ"ח . ענף ד ולפי מה דנתבאר לכן אף בהודה בב"ד על המקצת ] ע"י מה דשלחו אחריו וכה"ג דמבואר בסי' ל"ט ובסי' ע"ט דבזה הוי ההודאה כמלוה בשטר לטרוף ממשעבדי דכתבתי לעיל דיש לומר בזה דאף לשיטת הרמב"ן דס"ל דכיון דאינו טורף ממשעבדי לא הוי שעבוד קרקעות כמבואר ברא"ש פ"ה דשבועות ובסי' פ"ח כנ"ל דכיון דבכה"ג טריף ממשעבדי א"כ הוי זה הודאת שעבוד קרקעות ובכה"ג אפשר דמודה הרמב"ן לשיטת התוס' והרא"ש דאם יש לו קרקע אין נשבעין אבל באמת זהו דוחק דהא סתמו בסי' פ"ח ולא חילקו בזה וע"כ נראה לי לומר דלשיטת הרמב"ן החולק על הרא"ש דגם בכה"ג לא מקרי הודאות שעבוד קרקעות דהא שיטת הרמב"ן וש"פ כפי שהובא בסי' ע"ט בס"ך ס"ק כ"ט דכתב דהא דמעשה ב"ד כמאן דכתיב דמי היינו כמאן דא' כתובו דמי ועיקר הטעם דמעשה ב"ד טורף ממשעבדי הוא דוקא אם כתבו הפסק דין אך לפי דהוא מעשה ב"ד ע"כ כותבין אף בלא צווייו של המתחייב אבל אם לא כתבו ב"ד את השטר אז אינו טורף ממשעבדי ע"ש בש"ך שהאריך בזה א"כ לפ"ז הדין נותן דהודאה בב"ד לא יהיה נקרא שעבוד קרקעות משום דהא תיכף ומיד בעת הודאתו לא מצי טריף ממשעבדי רק לאחר שיכתבו השטר בכתיבת שעות דמ"ש א"כ בתוך זמן בכדי שיכתבו הפס"ד לא מצי טריף ממשעבדי ע"כ בעת שיצתה ההודאה מן פיו לא היה אז בשם שעבוד קרקעות כנ"ל וע"כ חייב אף בכה"ג שד"א לדידן דקיי"ל כשיטת הרמב"ן וכמש"כ הש"ך בסי' פ"ח ס"ק נו"ן ולא מחלקי כלל בזה ועיין בב"ב ד' קע"ה תוס' ד"ה לא מן היורשים כו' במש"כ שם הטעם דעמד בדין גבי ממשעבדי ואף לשיטת הרמב"ם והמחבר בסי' ע"ט סעיף י"ב וכמש"כ הש"ך שם ס"ק כ"ט דס"ל דהא דמעשה ב"ד ככתובה בשטר דמי דזהו אף דלא נכתב הפסק דין מ"מ י"ל דז"א רק לאחר דחייבוהו ב"ד ואמרו לו צא תן לו דאז נפק קלא אבל בעת הודאתו מקודם דאמרו לו חייב אתה ליתן לו אין לו אז זכות לטרוף ממשעבדי ולא הוי אז ככתובה בשטר ע"כ בעת הודאתו לא הוי אז הודאת שעבוד קרקעות וכנ"ל ושאני מעשה ב"ד הכתובה מכבר דזהו מקרי שעבוד קרקעות ועיין בקצה"ח סי' קי"ט ס"ק א': ולכן לפי מה דנתבאר דלדידן דקיי"ל כהרמב"ן דהיכא דאינו טורף ממשעבדי לא מקרי שעבוד קרקעות ומה"ט באם תובע בשטר דאינו מקויים דאף דלדברי המלוה דהשטר הוא כשר א"כ יש בו זכות טריפת משעבדי לדבריו ועכ"ז כיון דהב"ד לא יטרופו ע"י השטר ממשעבדי מחמת דהב"ד אינם מאמינים לו ע"כ לא הוי שעבוד קרקעות וכמבואר בסי' פ"ח סעי' כ"ח ע"כ הדין נותן לפ"ז דיהיה סגי ע"א על קיום שטרות דהא זה לא הוי שעבוד קרקעות כיון דאינו טורף ע"י ע"א על הקיום א"כ הא הוי הלוה מחושואיל"מ ואין לומר דשאני תביעה בע"פ דבזה שפיר קיי"ל כהרמב"ן דהא אף יהיה האמת עם המלוה מ"מ הא לאחר דתקנו חז"ל דמלוה בע"פ אינו גובה ממשעבדי ע"כ אינו בכלל שעבוד קרקעות אבל גבי שט"ח דאינו מקויים הא אם יהיו האמת כפי עדות הע"א שהוא שטר מקויים א"כ לפ"ז יש לומר דזה מקרי שעבוד קרקעות דז"א דהא חזינן בהך דסי' פ"ח סעי' כ"ח דבשט"ח דאינו מקויים ה"ה כהודאה בע"פ ונשבע כו' וכמש"כ שם הטור בשם הרמב"ן כן אלמא דאף דהתם הא דאינו גובה ממשעבדי הוי משום דאין אנו מאמינים להמלוה עכ"ז אמרו דזה אינו בכלל שעבוד קרקעות כיון דעכ"פ לא מצי טריף ממשעבדי מחמת דאין אנו מאמינים לו וכ"כ הטור בסי' פ"ח שם במודה הלוה שהיה קנין לפני עדים אך דאין העדים לפנינו דהוי כתביעה בע"פ ואף דלדברי הלוה מצי טריף ממשעבדי אך מחמת דאין אנו מאמינים לו לא מקרי שעבוד קרקעות א"כ ה"ה גבי הא דיש לו רק ע"א על הקיום לא מקרי שעבוד קרקעות מה"ט כנ"ל ולכן יש לנו לומר דע"א על הקיום יהיה מהני לגבות מן הלוה בעצמו אלא לגבות מיורשים לא מהני ע"א על הקיום משום דהא כתיב שבועת ד' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים ומה"ט אף דכתוב בשטר מטלטלין אג"ק דלא הוי שעבוד קרקעות אם רוצה לגבות מן המטלטלין שקנו הלקוחות דג"כ אינו גובה מהם משום מה"ט דשבועות ד' בין שניהם ולא בין הלקוחות אבל מן הלוה בעצמו שפיר י"ל לכאורה דיהיה מהני קיום שטר ע"י ע"א ובאמת הא מצינו בכמה דוכתי דלא מהני כלל ע"א על הקיום אף לגבות מהמלוה עצמו א"כ תקשה עדיין דנימא בזה מחושואיל"מ בשלמא לשיטת התוס' והרא"ש דס"ל דאם יש לו קרקע מקרי שעבוד קרקעות אף בתביעה בע"פ כנ"ל שפיר י"ל דבאמת היכא דלית לי' קרקע אז גובין ממנו עצמו ע"י קיום ע"א משום דה"ל מחושואיל"מ והא דבעינן ב' עדים מיירי ביש לו קרקע ע"כ לא שייך בזה מחואואיל"מ אבל לשיטת הרמב"ן הנ"ל כדקיי"ל וכמש"כ הש"ך בסי' פ"ח ס"ק נו"ן ובתשובת מהר"ם מלובלין סי' ג' א"כ שפיר שייך בזה לומר דה"ל מחושואיל"מ ועוד י"ל דאף לשיטת הרא"ש הנ"ל תקשה לפמש"כ הרא"ש רפ"ב דכתובות סי' א' דהאידנא דתקנו הגאונים דמטלטלי משתעבדי שפיר נשבעין אף דהוי שעבוד קרקע א"כ עדיין תקשה דבזה"ז יש לנו לדון דיהיה סגי קיום בע"א על השטר משום דהוי מחושואיל"מ אף היכא דיש לו קרקע ועיין ברמב"ם ה' אישות פ' טז ה' כ"ה ובראב"ד שם ובמ"מ ובלח"מ שם ובירושלמי רפ"ב דכתובות ובמראה הפנים שם ד"ה כל עמא מודי שהוא חייב לה מנה כו' ואחר כותבי כל זה מצאתי בקצה"ח סי' ל"ט ס"ק ו' שנסתפק בעמד בדין דגבי ממשעבדי אי גבי ממחרתו או מיד: והנתיבות סי' ל"ט ס"ק יו"ד הכריע דלא גבי רק מיום המחרת והדברים ארוכין: