נחל יצחק חלק א רכו

התוס' אלמא דס"ל כהמבי"ט דמהני הודאת הלוה על שטר שאינו מקויים לטרוף ממשעבדי: ולפ"ז יש לדון דלשיטת המבי"ט הנ"ל אתי שפיר מה דמבואר בכולי ש"ס דבעינן שני עדים על קיום שטרות משום דע"א לא מהני בזה מצד מחושואיל"מ דהא ה"ל כפירות שעבוד קרקעות דהא אם יהיה מודה הלוה על השטר יהיה טורף ממשעבדי לשיטת המבי"ט וכמש"כ התוס' וב"מ כנ"ל ע"כ מקרי זה שפיר כפירת שעבוד קרקעות משום דהא אם היה מודה על השטר יהיה בו שעבוד קרקעות והוי כמו דתובע קרקע מחבירו והוא כופר דאין נשבעין ע"ז וע"כ בעינן ב' עדים על קיום שטר משום דלא דיינינן מחושואיל"מ על קרקע דהא אין נשבעין על קרקעות אבל הש"ך הא מיירי בממר"ם שחתום עליו הבע"ד לבדו דאין בו דין טריפות משעבדי כלל כ"ז שאין לו שטר חתום בשני עדים ע"כ לא מקרי זה כפירת שעבוד קרקעות ושפיר דנו בזה למחושואיל"מ. והא דמבואר בירושלמי לכתובות פ"ב ה' ד' דר' מנא בעא ע"א בכתב מהו לזוקקו לשבועה כו' לכן צריכא כשהיו שנים מצאו לקיים כת"י של ראשון ולא מצאו לקיים כת"י של שני אלמא דאף אם יש ת"י המלוה שטר בחת"י שני עדים ואם מקיימין חת"י א' מהם י"ל דחייב שבועה להכחיש העד ולא אמרינן דה"ל כפירות שעבוד קרקעות כנ"ל י"ל דמיירי הירושלמי באופן דלית לי' קרקע כלל וכעין מש"כ התוס' בב"מ ד' ד' ע"ב ד"ה אין נשבעין כו' והובא בסי' פ"ח בטור ובש"ך שם ס"ק נו"ן א"כ א"ש כ"ז אך כ"ז הוא לשיטת המבי"ט אבל לפמש"כ הש"ך בסי' ק"ו להשיג על המבי"ט והעלה בשם כמה פוסקים דס"ל דאף במודה הלוה שכתב עכ"ז אין אנו גובין מלקוחות כ"ז שלא נתקיים כדין לפ"ז עדיין תקשה לפמש"כ הש"ך גבי ממר"ם דדיינין בי' מתוך כו' דא"כ אמאי אמרו בכולי ש"ס והפוסקים דבעינן שני עדים על קיום שטרות יהיה סגי ע"א על קיום מצד דיהיה מחושואיל"מ: ואפשר לומר בזה דאף דנימא דע"י הודאת הלוה אינו טורף ממשעבדי מ"מ יש לדון מילתא חדתא בזה דדוקא לענין דיהיה טורף ע"י השטר מן זמן הנכתב בשטר בזה שפיר אמרו דאין הלוה נאמן ע"י הודאתו להיות חב לאחריני כדקיי"ל דבמקום דחב לאחרים לא מהני הודאת בע"ד אבל לענין דיהיה טורף ע"פ השטר מן עת הודאתו בב"ד יש לדון דנאמן על מעכשיו דהא בידו ליתן שטר כדין על טריפת משעבדי מהיום ולהבא ומצינו כה"ג בב"ב ד' קל"ד דאם אמר גרשתי את אשתי דאינו נאמן למפרע אבל מכאן ולהבא נאמן וכמש"כ הב"ש בסי' קנ"ב ס"ק א' דפסקו כמ"ד שם דפלגינן דברו ולפ"ז ה"ה גבי הודאת הלוה על שטר דת"י המלוה שלא נתקיים כדין דאף דאינו נאמן ליפרע על זמן דנכתב השטר משום דאינו בידו על למפרע אבל על מכאן ולהבא מן עת ההודאה בב"ד וודאי דנאמן מכאן ולהבא משום דהוי בידו ליתן שטר כדין שיטרוף ממשעבדי מהיום וכעין זה מצינו בב"מ ד' י"ז ע"א דהמוצא שט"ח בשוק וכתב זמנו בו ביום דאם חייב מודה מחזירין והטעם הוא משום דמאותו יום ולהבא הוי בידו ומהימן ועיין בתוס' שם ד"ה רב כהנא אמר כשחייב מודה כו' ובסי' ס"ה סעי' ז' ועיין בח"מ סי' ע"א ש"ך ס"ק מ"ב מה שהביא בשם כמה ראשונים דס"ל דהיכא דקדם הנאמנות בשטר ללקוחות מהני והחולקים שם טעמם דלענין שבועה החמירו משום חשש קנוניא אבל לעכב הפרעון לא מצינו בכה"ג. ובוודאי מהימן על מכאן ולהבא וכעין זה מצינו בסי' ס"א סעי' ז': וכיון דמהימן על מכאן ולהבא על שטרו דיהיה טורף מן עת ההודאה בב"ד ממשעבדי דבכה"ג לא חיישינן לקנוניא וכמו הא דב"מ ד' י"ז הנ"ל לכן י"ל דאם המלוה תובע בשטר דחתומים עליו שני עדים רק דלא נתקיימו דיש לדון בכה"ג הוי זה בשם כפירת שעבוד קרקעות והוא דהא שיטת התוס' והרא"ש בכל מודה במקצת דאם יש לו קרקע מקרי זה שעבוד קרקעות אך אנן קיי"ל כהרמב"ן דס"ל דכיון דאין טורפין במלוה בע"פ מן משעבדי ע"כ אין זה מקרי שעבוד קרקעות א"כ זה אינו שייך אלא במלוה בע"פ דאף אם יודה מ"מ לא יטרוף ממשעבדי אף מכאן ולהבא ואף דהודאה בב"ד חשוב כמלוה בשטר עכ"ז הא מבואר בסי' ל"ט סעי' ט' ובש"ך שם ס"ק כ"ד ובסי' ע"ט ובש"ך שם דלא הוי כמלוה בשטר רק בשלחו אחריו וכה"ג ע"ש א"כ היכא דלא הוי ההודאה באופן זה דאז אין ההודאה בב"ד חשוב כמלוה בשטר לטרוף ממשעבדי ע"כ אין זה מקרי שעבוד קרקעות ונשבעין ע"ז: אכן באם יש להתובע שטר בשני עדים דאם יודה הלוה אז יהיה מצי טריף ממשעבדי מן עת ההודאה דהא מכאן ולהבא מהימן משום דאין זה מקרי חב לאחרים כנ"ל ע"כ שפיר מקרי זה כפירת שעבוד קרקעות דהא אם יהיה מודה יהיה מהימן על טריפת משעבדי מכאן ולהבא א"כ הוי זה כמו אם טענו קרקע וכפר דאין נשבעין ע"ז ועיין בש"ך סי' פ"ז ס"ק ו' דשטר דהתם מיירי בענין שאין טורף ממשעבדי ע"ש: אבל בנ"ד דיהיה מצי לטרוף ממשעבדי ע"י השטר מן עת ההודאה שפיר י"ל דזה מקרי שעבוד קרקעות ואין דנין דין שבועה כלל בזה וע"כ א"ש מה דבעינן שני עדים על קיום שטרות משום דע"י קיום ע"א לא מהני משום דלא שייך בזה מחושואיל"מ כלל לפי דאין דנין שבועה כלל בזה דה"ל כפירות שעבוד קרקעות וא"ש כ"ז בפשיטות אף לפי שיטת הש"ך בסי' ק"ו דחולק על המבי"ט כן יש לדון בזה לכאורה: ענף ג' אבל באמת זה אינו דהא מבואר בסי' פ"ח סעי' כ"ח גבי הודאה בשטר דמקרי שעבוד קרקעות דבמה דברים אמורים בשטר שיכול לקיימו אבל אם אינו יכול לקיימו ה"ה כהודאה ע"פ ונשבע כו' וכ"כ הטור שם בשם הרמב"ן ע"ש הרי להדיא דלא כמש"כ דאי נימא כמו דנתבאר דכיון דההודאה בב"ד מהני לטרוף ממשעבדי ע"פ השטר שאינו מקויים מן עת ההודאה א"כ קשה דאמאי אמרו שם דשטר שאינו מקויים דלא מקרי שעבוד קרקעות וע"כ מוכח דלא כמש"כ והטעם הוא דאף דמהימן מכאן ולהבא. מ"מ יש לומר דהדין הוא דכה"ג לא מקרי שעבוד קרקעות דכיון דלא מהימן על טריפת משעבדי למפרע מן עת שנכתב השטר וכמש"כ הש"ך בסי' ק"ו ס"ק ו' בשם הרמב"ן והמחבר והרמב"ם וש"פ דס"ל דע"י הודאת הלוה אין גובין ממשעבדי א"כ יש לדון בזה דמה"ט אף מזמן דהאידנא אינו גובה ממשעבדי משום דשייך בזה גזירה שמא יגבה מזמן ראשון כמו בהא דב"מ ד' ע"ב גבי שט"ח מוקדם דאמרו דלכן לא גבי מזמן ב' משום גזירה שמא יגבה מזמן ראשון ועיין בש"ך סי' נ"ב ס"ק א' ואי דיכתבו עליו שט"ח זה לא ניתן לגבות אלא מזמן ב' הא כיון דנראה פסולו בב"ד אין לו תקנה כמבואר בסי' מ"ג: אך זה יש לדחות דשא"ה בשטר מוקדם שייך שפיר הגזירה שמא יגבה מזמן ראשון משום דיש לחוש דלמא לא יוודע להלקוחות שהוא מוקדם ולכן כיון שהוא שטר מקויים שפיר יש לחוש שמא יגבה מזמן ראשון אבל בשט"ח שאינו יכול להתקיים כיון דליכא בי' חשש תקלה דהא כשיבא לגבות ממשעבדי יאמרו לו קיים שטרך ורק מזמן ב' דמהני הודאת הלוה על מכאן ולהבא מצי גבי אבל על למפרע לא יהיה שום חשש תקלה בעולם וע"כ לא שייך בזה הגזירה הנ"ל ועיין בב"ק ד' למ"ד ע"ב תוס' ד"ה וחכ"א גובה את הקרן כו' וע"כ ליתא למש"כ ולכן עדיין יש להעיר במה דמבואר דסי' פ"ח סעי' כ"ח דשט"ח שאינו יכול לקיימו לא מקרי שעבוד קרקעות: דהא יש לדון כיון דיהיה מועיל הודאתו לטרוף ממשעבדי מכאן ולהבא א"כ יהיה מקרי כפירת שעבוד קרקעות: וע"כ נלפענ"ד לומר טעם אחר דלכן לא מקרי שט"ח שאינו יכול לקיימו בשם שעבוד קרקעות לפי דהא מבואר בכתובות ד' צ"ג היו כולן יוצאות בשעה אחת חולקות בשוה והתוס' שם ד' צ"ד ד"ה שני שטרות כו' כתבו הטעם משום דאין השעבוד חל אלא מאותה שעה שמוכיח מתוך השטר שהתחיל