נחל יצחק חלק א רכב

השתא אחין שחלקו יורשין הן ומלוה בע"פ גובה מן יורשין כו' אלמא דאף דהיה ס"ל לר' ירמיה דמלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר מ"מ ס"ל דגובה מן שדה שותפות ואף דיהיה פסידא ע"י זה לשותפו כמו שהקשה הנתיבות מ"מ לא איכפת לן בזה ולכן ס"ל לר' ירמיה דגובה מן שדה שותפות ואף דס"ל לאו ככתוב בשטר דמי מ"מ ס"ל דגובה משום דלא בעינן בזה לשטר דוקא ע"כ נסתר מה שרציתי לומר דדוקא במה דבעינן למלוה בשטר ע"כ אמרו דאינו גובה מן שדה שותפות דהא מוכח דאף במלוה בע"פ גובין מן שדה שותפות ואפ"ה חזינן דאמרו שם דלא כר' ירמיה ואינו גובה משום דנכסי דאינש ערבין ליה כו' אלמא דאף היכא דלא בעינן לדון שטר מ"מ אמרו דאינו גובה בזה ע"כ שפיר כתבתי להעיר בכ"ז ע"פ דברי הר"נ משום דמוכח דעיקר הטעם הוא דכיון דאינו יכול לכוף לשעבוד גופו בב"ד ע"כ פקע שעבוד נכסי וכפשטות הגמרא והשו"ע כנ"ל: ובאמת תקשה מזה על הנתיבות בסי' נ"ח ס"ק ד' הנ"ל שכתב דלכן רצו לומר בהא דבכורות דגובה מן שדה שותפות משום דהוי מלוה בשטר כו' דהא חזינן לפמש"כ התוס' שם ד"ה והא אשתעבד כו' דהיה ס"ל להש"ס שם מעיקרא ג"כ דמלוה הכתובה בתורה לאו ככתוב בשטר דמי ואפ"ה אמרו דגובה מן שדה שותפות ואפשר לומר בזה דהא עיקר קושיות הנתיבות שם הוא להך שיטה דס"ל בסי' נ"ח דאינו יכול לתפוס ממון השליח אם יצטרך לשלם כו' וי"ל דשיטת התוספות בבכורות הנ"ל דס"ל כדעה שנייה דהובא שם דס"ל דבכל גווני יכול לתפוס מן השליח ובפרט לפמש"כ האו"ת שם ס"ק ב' דהתוס' ס"ל כדיעה ב' הנ"ל ע"ש ולהך שיטה דס"ל דאינו יכול לתפוס אם יהיה פסידא לחבירו י"ל באמת כמש"כ הנתיבות הנ"ל דשא"ה דהוי מלוה בשטר ע"כ אף אם יהיה פסידא לשuתפו ג"כ גובה וי"ל דס"ל כמש"כ התוס' בבכורות שם ד"ה הנ"ל על מה שאמרו שם והא אשתעבדו להו נכסי כו' בתירץ הב' דקסבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי ולכן שפיר כתב הנתיבות בזה: ענף ו ובעיקר הך סוגיא דבכורות ד' מ"ח דאמרו בהך דשני יוב"ש דאינו גובה מן שדה שותפות משום דנכסי דאינש ערבין לו והובא בס"ס מ"ט כנ"ל לולי דברי הראשונים הנ"ל נלע"ד לדון מלתא חדתא והוא דבעיקר הדין אם גובה מן שדה שותפות שלהם מצד ממנ"פ יש להקשות דאיך יכול לתפוס מן השותפות והא יגיע מזה פסידא לשותף הב' דאינו חייב והא לחד דיעה בסי' נ"ח סעי' א' דס"ל גבי סטראי דאחר דחייב השליח לשלם לא יוכל המלוה לעכבן א"כ קשה דהא כי שקיל בע"ח המחצה א"כ המחצה הב' יחלקו השותפים ביניהם והרי יפסיד האחר שאין חייב להבע"ח ואיך יכול הבע"ח להזיק בתפיסתו וכמש"כ הש"ך בסי' קע"ו ס"ק מ"ח וכן הקשה הנתיבות בסי' נ"ח ס"ק ד' ומה דיש לדון במה דתי' שם כבר כתבתי לעיל מזה. ובעיקר הך פלוגתת ראשונים אי יכול לתפוס מן השליח אף דיגיע לו פסידא נלע"ד לומר דזה תלוי במה דפליגי תנאי אי גורם לממון כממון דמי או לא משום דמצד דדיינינן דינא דגרמי לא שייך בזה דהא היכא דאין כוונתו להזיק ס"ל לכ"פ דאינו חייב בדד"ג כמבואר בסי' ס"ו וסי' שפ"ו משום דד"ג הוי מדרבנן ולא תקנו בזה כידוע אך למ"ד דס"ל גורם לממון כממון דמי בזה שפיר י"ל דאינו יכול לתפוס מן השליח כיון דיפסיד ויצטרך לשלם ואף דאין החפץ שלו מ"מ כיון דגורם לו פסידא זה מקרי גורם לממון דכממון דמי [ועיין פסחים ד' ו' במה דאמרו דסד"א הואיל וכי איתיה הדר בעיניה כו' ובקצה"ח סי' שפ"ו ס"ק ז'] והוי כמו דתופס ממון של השליח כיון דיהיה לו פסידא ע"י תפיסתו אבל לפי מה דקיי"ל דגורם לממון לאו כממון דמי כמבואר בסי' שפ"ו בש"ך ס"ק יו"ד שפיר י"ל דיכול לתפוס מן השליח ואף דמטלטלי לאו בני שעבוד הוי עכ"ז מה לו בכך דיפסיד השליח מכיסו ולפ"ז הנכון עם האו"ת בסי' נ"ח סעי' א' דהכריע להלכה דהעיקר כהך דיעה דס"ל שם דיכול לתפוס ולפ"ז יש לדון דה"ה בהך שני יוב"ש דאמרו בגמרא בבכורות דמצי גבי מן שדה שותפות בדין ממנ"פ רק דרבא מקשה לו והא נכסי דבר אינש ערבין לו י"ל דזה תלוי בהך מלתא דאי גורם לממון כממון דמי אינו יכול לגבות שדה שותפות מן השותפים דהא אף דנימא דמצד ממנ"פ אתי עלה עכ"ז כיון דיהיה עי"ז פסידא לשותף הב' וכיון דיד שניהם שולטת כעת קודם החלוקה בשדה שותפות וכפי מש"כ הר"נ בנדרים ר"פ השותפין דחלק חבירו הוא כמו שמושכר לשותף הב' ע"כ כיון דגובה מן השותפות שלהם הוי זה כמו דלוקח חפץ מן בית השומר דאף דאין החפץ שלו מ"מ כיון דגורם לממון כממון דמי הוי זה כמו ממונו ממש א"כ הא תופס ממון של אחרים דלא הוו בע"ח שלו וא"י לתפוס. וע"כ אינו יכול לגבות בהא דשדה שותפות רק מצד שעבוד נכסי יכול לגבות ולומר לחבירו דמה איכפת לי דתפסיד הא אני נוטל שעבודי ומ"מ הא לא הוי כממון ממש לענין דיצטרך דוקא בזה למלוה בשטר דוקא. וכש"כ לפמש"כ התוס' בבכורות שם בד"ה והא אשתעבד להו נכסי כו' בתי' הב' דקסבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי א"כ הא הוי זה מלוה בשטר ושייך ביותר לתרץ כנ"ל וכמש"כ הנתיבות שם לתרץ זה ולחלק דשא"ה בבכורות דהוי מלוה בשטר וטורף מצד שעבוד כנ"ל: והנה בב"ק ד' ע"א אי' דר"מ ס"ל כר"ש דגורם לממון כממון דמי ועיין בתוס' שם ד"ה וס"ל לר"מ כר"ש וסוגיא דבכורות הנ"ל קאי אליבא דר"מ ע"ש ע"כ לר"מ לא מצי תבע להך שדה שותפות אלא מצד שעבוד נכסי כיון דגורם לממון כממון דמי ע"כ אמרו בזה שפיר דנכסי דאינש ערבין ליה כו' דכיון דעיקר שעבוד נכסי הוא מצד ערבות וכמש"כ רש"י בקידושין ד' י"ג. ע"כ לא מצי גבי מן שדה שותפות כיון דס"ל גורם לממון כממון דמי ולפי הך מ"ד הא נתבאר דס"ל דאינו יכול לתפוס מן השליח בהא דסי' נ"ח כיון דיוגרם לו פסידא לכן כיון דנכסי דאינש ערבין לו. והיכא דפקע שעבוד הגוף פקע שעבוד נכסי כיון דעיקר זכות שעבוד נכסי הוא ע"פ דין ערבות כפי' רש"י בקידושין הנ"ל וכיון דאין לו זכות בתורת שעבוד נכסי ע"כ אינו יכול לגבות לשדה שותפות כמו דאינו יכול לתפוס להך מ"ד בהא דס' ' נ"ח משום דמטלטלי לאו בני שעבוד הוי ועיקר זכות תפיסתו אינו רק מצד שעבוד דיש לו על הקרקע ע"כ שפיר אמר רבא דכיון דנכסי דאינשי ערבין לו ופקע שעבוד הגוף ע"כ ממילא פקע שעבוד נכסי ואינו גובה מן שדה שותפות אף דהוי ממנ"פ: וכ"ז הוא לר"מ דס"ל גורם לממון כממון דמי אבל לדידן דס"ל דלאו כממון דמי דנתבאר דהעיקר הוא דיכול לתפוס מן השליח בהא דסי' נ"ח. אף דמיירי התם במטלטלי דלאו בני שעבוד הוי דמה לו בכך דיפסיד השליח מכיסו ולפ"ז ה"ה בהך שדה שותפות בשני יוב"ש דאף דפקע שעבוד נכסי מ"מ יכול לגבות מצד ממנ"פ דהא א' מהם הוא חייב בוודאי וכמש"כ רש"י בכורות שם ואומר להם אתם בין שניכם תתפשרו כפי' רש"י שם דכיון דא' מהם חייב בוודאי לקיים מצוה דפריעת בע"ח ע"כ יכול לכוף למי שהוא החייב שיקיים המצוה וגובה ממנ"פ ואף דמגיע עי"ז פסידא לאחר עכ"ז הא אנן ס"ל דלאו כממון דמי וע"כ מצי תפיס בהא דסי' נ"ח להמטלטלי בתורת פריעת בע"ח מצוה דהא בתורת שעבוד לא שייך על מטלטלי. וה"ה בהך שדה שותפות וכיון דלא אתינן עלה בתורת שעבוד לכן לא שייך בזה הך כללא דנכסי דאינש ערבין ליה כו' וכ"ז הוא להיפך מן מש"כ התומים דהא דאמרו להך נכסי דאינש ערבין ליה כו' זהו לא שייך למאן דס"ל ש"ד אכן לפמש"כ הוא אדרבה להיפך כי למ"ד ש"ד אינו זה רק מתורת ערבות וע"כ היכא דליכא שעבוד הגוף מבורר אז פקע שעבוד נכסי אכן ז"א שייך רק היכא דבעינן דוקא תורת שעבוד נכסי משום דבתורת פריעת בע"ח מצוה לא שייך בזה וכנ"ל ע"כ אמרו כן אבל היכא דיכולין לירד להנכסים אף אם ליכא תורת שעבוד נכסי אלא משום פריעת בע"ח מצוה לבד אז אף אם לא מבורר השעבוד הגוף מ"מ גובין בתורת ממנ"פ והא דב"ב ד' קע"ד והרמב"ם פ' כ"ב ה' מלוה ה' א' אין זה סתירה לכל מש''כ