נחל יצחק חלק א רכ

בטוש"ע סוף סי' מ"ט נקטו בלשונם גבי ב' יוב"ש כו' שהיו שותפים בשדה כו' ואדרבה משמע מלשונם קצת דקאי על היו שותפים מכבר דהא זה לשונם שני יוב"ש כו' ונמצא לא' מהם שדה שקנה מיוב"ש הב' או שהיו שותפים בו כו' דמתחלה נקטו בלשון שקנה ואח"ז נקטו בלשון שהיה כו' ואף דזה אין הכרח כ"כ להוכיח מלשונם כן מ"מ מדסתמו בזה משמע קצת דלא מחלקי בזה ועכ"ז לפי מה דנתבאר דעתי נוטה דהך דינא דס"ס מ"ט לא שייך רק בקנו שדה בשותפות כמבואר בלשון הש"ס בכורות דאמרו בזה"ל שני יוב"ש כו' ולקחו שדה בשותפות. דמשמע מזה דקאי בקנו שדה לאחר ההלואה דבעת דבא לו זכות שעבוד נכסי אין לו אז זכות שעבוד הגוף להוציא ממנו בדיינין דומיא דמיירי התם בשני זכרים דלא נתברר מעולם שעבוד הגוף כנ"ל אבל אם היה להם שדה בשותפות בעת ההלואה י"ל דגובה מהם מצד ממנ"פ וי"ל דהטושו"ע קיצרו בלשונם בזה ואף אם לא נתכוונו לזה מ"מ לשיטת הר"נ הנ"ל שפיר יש לחלק כן: וע"פ כל זה יש לדון הרבה במש"כ שם הטושו"ע בהא דס"ס מ"ט דנמצא שהערב לב' יוב"ש כו' כשם שא"י לתבוע מהן כך א"י לתבוע מהערב וע"פ מש"כ הבאר הגולה שם ס"ק למ"ד דפי' דמיירי בלא הוכרו בעת ההלואה כו' ויש לחלק לפ"ז דשאני היכא דמת הלוה דגובין מן הערב וכן יש לדון הרבה לפי מה דנתבאר במש"כ הש"ך בס"ס מ"ט ס"ק כ' דיוב"ש שערב בעד יוב"ש דאינו יכול לתבוע ממנו ויש להאריך בכ"ז אך אף דנימא דאין זה במשמעות הטושו"ע לחלק בין קנו שדה שותפות לבין היה להם שדה שותפות בעת הלואה ועכ"ז לפי שיטת הר"נ כתובות הנ"ל שפיר יש לדון דאם היה הלואה בעדים ואח"ז מתו העדים וכה"ג ונולד אח"ז ספק מי מהם הוא הלוה דבזה י"ל דגובה משדה שותפות שלהם שהיה להם בעת ההלואה. כיון דבעת הלואה היה שעבוד הגוף ידוע באופן שהיה יכול להוציא ממנו בדין דכה"ג כיון שזכה כבר לשעבוד נכסי דלא פקע שוב: ענף ג ויש להוכיח עוד כהר"נ בזה מהא דכתובות דף מ"ח דמי שנשתטה ב"ד יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין אשתו וב"ב וד"א ושיטת הרמב"ם ה"א פ' י"ב ה' י"ז דעד שש שנים זנין אותם משום דיותר משש אינו מחוייב לזונן והא שוטה כיון דפטור מכל המצות ודאי ליכא עליו שום שעבוד הגוף כלל ואפ"ה יורדין לנכסיו בתורת שעבוד נכסי וע"כ מוכח דכיון דנשא אשתו בעת שהיה שפוי דנשתעבד אז במזונות אשתו וכן במזונות בניו דכתב הר"נ ספ"ה דכתובות דמן דין מזונות אמם נגעו בה דכחד גופא נינהו והובא בח"מ לאה"ע סי' ע"א ס"ק א' ע"כ כיון דנשתעבד גופו וזכה הבע"ח בשעבוד נכסים. ממילא לא פקע שוב וא"ש אבל לפי סברת האו"ת דס"ל דלכן במת הלוה גובה מהיורש משום דנשתעבד גוף ביורש אבל אם לא היה נשתעבד גוף היורש לא היה יכול לגבות מן היורש. א"כ תקשה דאיך מצי לגבות למזונות אשתו עכשיו דנשתטה. וע"כ מוכח מזה כשיטת הר"נ דכתב דלאחר שנשתעבד גופו כבר לא בעינן שוב לשעבוד גופו אלא כשמחלו דנפטר הגוף מחמת המלוה בזה נפקע שעבוד נכסי ועיין בש"ך ח"מ סי' ע"ב ס"ק קס"ב שכתב בשם הרשב"א בתשובה שכתב דחיוב מזונות הבת שבכל יום ויום הבא הוא מחוייב ועומד למפרע מעת שקיבל ההתחייבות על עצמו ויש להאריך בזה טובא ולחלק בין חיוב דפוסק ע"ע ובין חיוב מזונות דתנאי ב"ד וכמבואר באה"ע סי' צ"ג סעיף כ"ב ב"ש ס"ק מ"א: ומ"מ יש לדחות זה ההוכחה דאף אי נימא דבתורת שעבוד נכסי לא מצינן לגבות בנשתטה עכ"ז א"ש הא דאמרו התם בנשתטה דיורדין לנכסיו וזנין אשתו וב"ב וד"א. דזהו בתורת אומדנא דאנן סהדי דמסתמא ניחא ליה וכמש"כ הטור באה"ע סי' ע"א והובא בח"מ שם ס"ק ו' ומה"ט אף ביותר מבני שש זנין אותם כדס"ל להטוש"ע שם ואף דקיי"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש עכ"ז שא"ה דהוי מתנה שלא מדעת דעדיפא מן יאוש שלא מדעת וכמש"כ הש"ך בח"מ סי' שנ"ח ס"ק א' ועיין מזה בספרי באר יצחק ח' או"ח סי' א' ענף ה' וע"כ אין הכרח מזה לדחות סברת האו"ת הנ"ל ועיין ביבמות דף מ"ד תוס' ד"ה כל שאינו כו' ובשיבת ציון סי' ד' בשם הפרמ"ג וקצרתי: וראיתי בנתיבות סי' ל"ט ס"ק ב' שכתב במי שנשתטה לאחר ההלואה דאי ש"ד יורדין לנכסיו בתורת שעבוד נכסי ובאמת יש לדון בדבריו לפמש"כ האו"ת דאין גובין מיורש אלא משום דנשתעבד גוף היורש אלמא דבשביל מה דנשתעבד גוף הלוה בעת שהיה חי לא מהני זה לגבות מיורשיו אלא משום דיש לו שעבוד הגוף על היורש א"כ מה"ט לא יהיה יכול לגבות כעת דנשתטה ופקע שעבוד גופו כעת דממילא יפקע שעבוד נכסי אכן לפי דבאמת העיקר לדינא כמש"כ הר"נ וכמש"כ הקצה"ח בסי' ס"ו דלכן במת הלוה גובין מן הנכסים לפי דהא הנכסים נתערבו אז וכמש"כ לעיל להסביר זה דכיון דזכה להשעבוד נכסי בעת ההלואה דהיה אז שעבוד גופו אלימא להוציא ממנו בדיינין א"כ ה"ה בנשתטה לאחר ההלואה דכיון דזכה כבר להשעבוד נכסי הוא בחזקתו ויפה כתב הנתיבות והא דיבמות דף קי"ג דההוא חרש דרב מלכי' אנסבא איתתא וכתב לה ארבע מאה זוזי מנכסיו ואמר רבא אלו רצה שפחה לשמשו כו' אין זה ענין לנ"ד דזהו מצד אומדנא כדאמרו התם אלו רצה שפחה כו' וגם מצד תק"ח כיון דתקנו נישואין לחרש ועיין באה"ע סי' ס"ז סעיף יו"ד: וע"פ כל מש"כ י"ל דמזה הוכיח הרמב"ם דלא הביא להא דבכורות דף מ"ח די"ל דס"ל דכיון דחזינן בקידושין דף י"ג ובסוף ב"ב דאי ש"ד גובין מיורשין מה"ת דתקשה דהא פקע שעבוד הגוף כיון שמת הלוה וכקושיות הר"נ והאו"ת הנ"ל: ומזה הוכיח דבאמת לא בעינן לשעבוד הגוף כלל ודלא כהסוגיא דבכורות הנ"ל ולא ס"ל לחלק למש"כ לעיל לחלק לשיטת הר"נ מהא דבכורות כנ"ל וע"כ השמיט הרמב"ם זה ועיין בגיטין דף נ' תוס' ד"ה כיון ופסחים דף ס"א ויש לי עוד לדון בשיטת הרמב"ם ע"פ הא דכתובות דף מ"ח דמי שנשתטה כו' שהבאתי לעיל ורבא דבכורות דף מ"ח הנ"ל אזיל לטעמיה דס"ל יאוש שלא מדעת הוי יאוש ע"כ לדידיה א"ש הא דכתובות הנ"ל דמשום מתנה שלא מדעת דהוי מתנה נגעו בה ולא פליג על הא דכתובות דאמרו מי שנשתטה כו' וכשיטת התוס' דב"מ דף כ"ב דמדמין זה ליאוש שלא מדעת וי"ל דאזיל לשיטתו אך אין רצוני להאריך יותר בכ"ז: נחזור לענינינו דנתבאר דלשיטת הר"נ דכתובות דלכן במת הלוה גובין מן היורשים משום דכיון דהיה לו שעבוד הגוף על הלוה נתערבו הנכסים אז ולא מיפקע ביותר ע"כ נראה לפ"ז לדון בהא דשני יוב"ש דס"ס מ"ט הנ"ל דדוקא כשנולד הספק מי הוא החייב ומשועבד גופו בעת שחל זכות השעבוד נכסי אז אמרו דנכסי דבר אינש ערבין לו כו' וכמו הא דבכורות דף מ"ח בשני זכרים שלא נודע מי מהם הוא הבכור. וכמו כן בשני יוב"ש שלקחו שדה שותפות דמדלא נקטו שם בגמ' בלשון שהיה להם שדה שותפות א"כ משמע דדוקא בלקחו שדה שותפות היינו אחר ההלואה בזה אמרו להך דנכסי דבר אינש ערבין ליה דהא בעת שחל זכות שעבוד נכסי נולד אז הספק מי הוא החייב אבל אם בעת שחל זכות שעבוד נכסי אז לא נולד שום ספק מי היא החייב כמו בשני יוב"ש אם היה מבורר בעת ההלואה מי הוא החייב ואח"ז מתו העדים ונאבד השטר וכה"ג והיה להם בעת ההלואה לשדה שותפות. ע"כ בזה י"ל כיון דזכה זכות שעבוד הגוף בעת שהלווה לו והיה מבורר זכותו אז באופן שהיה יכול להוציא בדין מן גוף הלוה ע"כ אז ממילא זכה אז בהשעבוד נכסי על הנכסים בשדה שותפות שלהם. ואף דאח"ז נולד ספק מי הוא החייב עכ"ז הא זה דומה למת הלוה דגובין מיורשים דאף דפקע עכשיו שעבוד הגוף מ"מ כיון דכבר נתערבו הנכסים זכה ולא פקע זכותו ה"ה בזה ובודאי אין סברא לחלק דשאני ביורש דידוע לכל על מי היה לו שעבוד הגוף בחיי הלוה משא"כ בנ"ד דנולד הספק דעל מי היה לו שעבוד הגוף מכבר דז"א סברא לחלק דהא פכ"פ עכשיו אין לו שעבוד הגוף כשמת הלוה וע"כ מוכח דלא איכפת לן במה דעכשיו אין לו שעבוד הגוף רק העיקר תלוי באם היה לו מתחלה