נחל יצחק חלק א ריג

מ"מ הא לפמש"כ בשם הקצה"ח כנ"ל נראה דהנכון הוא עם הט"ז ועיין בחידושיי לקמן סי' פ"ו: וכיון דמחמת שעבודא דר' נתן היה שייך עצם החוב להמלוה השני לכן כיון דלא מהימן המלוה לומר על שטרו דהוא פרוע ולהיות חב לאחרים וע"כ הוי זכות השטר שיש לו בהחוב כדין שט"ח ברור דאין בו שום ריעותא כלל על השט"ח וכבר נתבאר דשט"ח דאין בו שום ריעותא הוי דינו כגבוי כמש"כ לעיל בארוכה ועיין בקצה"ח סי' י"ב מש"כ בשם הכנה"ג מזה: א"כ זכות השטר דהיה שייך להמלוה השני משום דר"ל דהוי כאלו הוא שלו ע"כ הוי כגבוי דהא לגביה אין שום ריעותא על השטר והוי כמאן דגבייה כבר ע"פ הכלל הנ"ל ע"כ גם אם פרע מעצמו להמלוה הב' דהדין נותן דאותו הזכות דהיה שייך להמלוה השני דהוי גבי' כמאן דגביי' כבר דזה הזכות שייך ג"כ להמלוה הראשון דהשט"ח כתוב על שמו והוי גם זכותו בהשטר כמו דגביי' כבר: וכעין זה מצינו בח"מ סי' ק"ל סעי' ג' גבי ערב שפרע להמלוה דאם יש עדים על הפרעון לא בעינן שיכתוב לו התקבלתי וכמש"כ שם הסמ"ע ס"ק י"ד והש"ך ס"ק ט' דכיון דיש לו עדים דפרע להמלוה והשט"ח דהמלוה בידו העמידוהו במקום המלוה ע"ש ע"כ ה"ה הכא כיון דהשט"ח כתוב על שמו לכן אף הט"ז דחולק שם על הסמ"ע דמודה בזה דאף שלא כתב לו התקבלתי מ"מ האומדנא הוא דכיון דפרע מעצמו להבע"ח שלו ועשה עמו טובה ע"כ הוי כמו דהקנה כל הזכות שהיה שייך לו דהקנו להמלוה הראשון וכמו התם גבי ערב דמצד אומדנא נגעו שם ולכן כיון דלגבי המלוה השני הוי השטר כמו דגבוי משום דהא לדידי' לא עשה ופעל אמירת המלוה על שטרו דהוא אמנה שום ריעותא על שטרו דהא לא מהימן לגרע זכותו ששייך לו מצד דר"נ ובשטר דלא נולד ריעותא הא כגבוי דמי א"כ אתחזק לנו אז אף בשעת אמירתו על שטרו דהוא אמנה דה"ה בחזקת שטר מעליא וכגבוי לפנינו ע"כ ממילא שייך אותו הזכות להמלוה הראשון דהוי גבי' ג"כ כגבוי ואף באומר אמנה שייך לומר דהוי כגבוי דמה שכתבו התוס' בסוטה ד' כ"ה ד"ה בש"א כו' לחלק אליבא דב"ש דהיכא דהוי ספק אם עמד כלל לגבות מן הנכסים דבזה לא הוי כגבוי רק לדון דחולקין אין זה רק בשטר שנולד בו ריעותא אבל בשטר שלא נולד בו ריעותא כמו בנ"ד דלא מהימן כלל להפסיד לחבירו ע"כ הוי גם בזה כגבוי דהא אתחזק לנו בשטרא מעליא: ולכן לפ"ז אתי שפיר מש"כ דגובהו משום דאמרינן דנתכוין לדחות להבע"ח ונתכוין להרויח וכמו בתבעו חטים והודה בשעורים דפטור לשיטת הרבה פוסקים משום דהוי כהודה כו' ומ"מ אם הוא מוחזק מהני אמתלא שלו דנתכוין להרויח אף דבאמת לא הרויח כלל ה"ה בנ"ד דמחמת דאלים לי' זכותו בהשטר דהוי כמו מוחזק וגבוי ע"כ מאמינים לו על האמתלא שנותן דעשה כן כדי להרויח ולדחות להבע"ח שלו וכבר נתבאר דאף החולקים שם בתבעו חטים כו' דלא מהני תפיסת שעורים די"ל דמודו בנ"ד ואפושי פלוגתא לא מפשינן וראי' לזה מן הטור דסי' פ"ח והר"ש שם וקצרתי וכן לפמש"כ הרמ"א בסי' פ"ח סעי' י"ב בשם יש אומרים דדוקא תפס קודם שתבעו לדין כו' י"ל דמודה בזה ע"פ מש"כ האורים שם ס"ק כ"ז דזהו משום דבעי תפיסה קודם שנולד הספק וה"ה הכא דהוי תפס מקודם לידת הספק מחמת דהוי כגבוי וכן להטעם שכתב הטור שם בשם יש מחלקים דלכן בעינן דוקא תפס מקודם שתבעו לדין דיכול לומר לכן לא תבעתי לפי שהייתי מוחזק בהם וכ"כ הסמ"ע שם ס"ק כ"ז הא זה הטעם אפשר לדון כן בנ"ד דהא חזינן התם דכתבו דהוי כאלו הודה שאינו חייב שעורים ומה"ט אף אם יש עדים שחייב שעורים הוי כאלו הודה ובאמת הש"ך סי' פ"ח סוף ס"ק ט"ז הקשה דנימא ג"כ בזה דיכול לומר לכן לא תבעתי שעורים לפי שסמכתי על העדים ע"ש אך הא חזינן מהראשונים שם דלא ס"ל כן אלא דוקא אם הוי מוחזק יכול לומר כן א"כ ה"ה בנ"ד אפשר דיכול לומר דסמכתי על המוחזקות שלי שיש לי זכות ע"י השטר דהוי כגבוי ע"כ אמרתי דהוא שטר אמנה: ועדיין יש לפקפק בזה דהא לא שייך לומר דלכן אמרתי דהשטר הוא אמנה ופרוע לפי דסמכתי על המוחזקת דיש לי ע"י זכות השטר דהא נתבאר דעיקר מה דאמרינן הכא דהוי כגבו זהו לפי דאינו נאמן להפסיד לאחרים וכיון דנתכוין לדחות להבע"ח ולכן אמר אמנה א"כ לא שייך לומר דסמך על המוחזקות שלו דהא לפי מה דטעי וסבר דיבריחו מהבע"ח שלו א"כ הא לא הוי כגבוי גבי' ובלא"ה לא שייך לומר בזה דסמך על המוחזקות בזה דהא לאו כ"ע דינא גמירי וכן לא שייך לומר בזה דסמך על שטרו דיוצא מת"י דהא גם התם בסי' פ"ח דמיירי אף ביש עדים אפ"ה פסק המחבר דהוי כהודה שאינו חייב לו שעורים ולא ס"ל סברת הש"ך שם ולכן העיקר כמש"כ לעיל דאתו עלה מטעם מוחזקות דכיון דהוי כגבוי ע"כ נאמן לומר דעשה כן כדי להרויח ולדחות לבע"ח אבל אם לא היה דינו כמו מוחזק אין סברא לומר דיהי' נאמן על אמתלא זו ולהוציא מהמוחזק וכדמצינו גבי תבעו חטים והודה בשעורים וכן בשני שוורים דב"ק דאם לא הי' תפוס לא מהני תפיסתו אך בתפס אף בתר הודאתו דהטעם בזה דמהני תפיסה לשיטת הרבה פוסקים משום דהוי ספיקא אם עשה כדי להרויח או לא ה"ה בנ"ד דכיון דנתבאר דדינו כמוחזק ע"כ נאמן בזה על האמתלא זו וכבר נתבאר דאף לשיטת הרא"ש דספ"ג דב"ק וכן לשיטת הסוברים שם דעיקר הטעם דמהני תפיסה בשעורים משום דיכול לומר דסמכתי על המוחזקות שלי כנ"ל עכ"ז י"ל דמודו בנ"ד וכשיטת הסוברים כן בהא דטענו חיטים כו' ואפושי פלוגתא ביניהם לא מפשינן כנ"ל וקצרתי: ענף ד ונתבאר על נכון כוונת הראב"ד במש"כ דלא גרע מאחרים וס"ל דמה"ט אף באמר כן בלא תביעת בע"ח ג"כ מהני אמתלא זו ור' יונה ס"ל דלא מהני אמתלא זו רק אם אמר כן בעת שתבעו בע"ח אבל באמר כן בלא תביעת בע"ח אינו נאמן משום דבזה לא הוי שום לידת ספק כלל לפנינו דמוכח מזה דאמר כן לאמתת הענין אבל בעיקר מה דמהימן על האמתלא הנ"ל אם אמר כן בעת שתבעו בע"ח גם לה"ר יונה יש לומר דגם איהו אמר כן משום סברת הראב"ד הנ"ל דהם דברי טעם כפי מה דנתבאר בעז"ה גם באמת יש מקום לומר לולי דברי הבית יוסף בפשטות דגם הראב"ד מיירי דאמר כן בעת שתבעו בע"ח וה"ר יונה מפרש לדבריו אך אין זה צורך לענינינו כ"כ וקצרתי ועדיין יש לדון בדברי הטור והמחבר הכא שכתבו בלשונם דרואין אם כשבא בע"ח לגבות מזה השטר אמר שהוא שטר אמנה אז ודאי לא הי' כוונתו אלא לדחות בע"ח כו' דמשמע מזה דס"ל דמהימן על אמתלא זו בתורת ודאי ולא בתורת ספיקא אך לדברי הרא"ש והראב"ד ור' יונה הנ"ל שפיר יש לפרש דאתו עלה מטעם דהוי כמוחזק מחמת זכות השטר דהוי כגבוי לגבי המלוה הב' כנ"ל אבל מדברי הטור והמחבר משמע דלא כמש"כ שוב ראיתי דגם מלשון הטור והמחבר אף שכתבו בלשון ודאי דמ"מ אין לסתור לדברינו דהא מצינו בח"מ סי' פ"ח סעי' י"ב במחבר שם שכתב בזה הלשון דדוקא כשא"ל חטים הלויתיך ביום פלוני ובשעה פ' והלוה אומר שעורים היו דאם איתא כו' אלא ודאי הודה שלא הלוה לו שעורים כו' ואם תפס אין מוציאין מידו השעורים הג"ה וי"א דוקא אם תפס קודם שתבעו לדין כו' הרי להדי' דהמחבר אף דס"ל דמהני תפיסת השעורים אף בתר שעמד בדין דאף דלא שייך בזה הטעם שכתב הטור והסמ"ע דיכול לומר דלכן לא תבעתי השעורים מפני שהייתי מוחזק בהם דמ"מ מהני תפיסתו משום דיכול לומר דלא נתכוונתי רק כדי להרויח משום דזה הוי כמו ספק הודאה כמבואר שם בש"ך ובנתיבות ועכ"ז כתב המחבר בלשונו דודאי הודה שלא הלוהו שעורים אלמא דהך לישנא דודאי הוא לאו דוקא אלא כיון דהנתבע הוא מוחזק אמרינן אז דהוי כמו ודאי הודה שלא הלוהו שעורים משום דהחזקת ממונא מבררת לנו בזה אף דכתבתי לעיל בשם הנתיבות סי' ל"ד דחזקת ממונא לא הוי חזקה המברת לנו מ"מ אין זה הכרח כ"כ לנ"ד. עכ"פ מצינו דאף במה דלא מהני אלא משום דהוי מוחזק עכ"ז