נחל יצחק חלק א ריא

המלוה דטוענים ג"כ תמיד בטענת שמא על עצם השטר אין זה מגרע חזקת השטר משום דהשמא שלהם הוא לא ה"ל למידע וכמש"כ מזה בסי' נ"ט בחידושיי ובש"ך סי' קכ"ב ס"ק י"ז בשם המבי"ט או משום דיש לומר בזה ג"כ דטוענין להו אך כ"ז אינו שייך אלא אם המלוה הראשון אומר ברי על השטר שלו אבל אם אומר שמא א"כ כמו דאם אומר המלוה על שטרו בברי דהוא פרוע דאם היה נאמן אין גובין ע"י השטר ה"ה דאם אומר שמא כיון דאם תאמינו במה דאומר דאינו יודע אם הוא פרוע ג"כ הדין נותן דאין מגבין להבע"ח משטר זה דהא כיון דאיהו ה"ל למידע לכן טענת שמא שלו מגרע זכות השטר ואפשר לומר בזה דהא בסי' מ"ז הנ"ל מיירי באומר אמנה דוקא לפמש"כ האו"ת להסתפק דאם שייך זה הדין באומר פרוע ועיין באו"ת סי' מ"ז ס"ק ד' ולקמן יבואר זה היטב ע"כ באמנה אפשר דאף אם יאמר המלוה איני יודע אם הוא אמנה גובה ודוקא בפרעון דהשטר עומד לכך אז אם אומר המלוה איני יודע אינו גובה בו כמש"כ כעין זה הש"ך בסי' קכ"ב ס"ק י"ז ע"ש והעיקר מה דיש לחלק דשא"ה באומר איני יודע אם הוא אחיו דזהו לא הוי שמא גרוע דהא לא ה"ל למידע וכמש"כ התוס' בב"ב דף קל"ה ע"כ שפיר יש לומר לסברת הנתיבות דכתב דהא היה יכול לומר איני יודע' משא"כ בהא דסי' מ"ז דה"ל להמלוה למידע אם הוא פרוע או אמנה או לא ע"כ לא שייך לומר דהיה יכול לומר איני יודע משום דזהו טענה גרוע וכעין זה מצינו בתוס' ב"מ דף צ"ז ע"ב ד"ה רב הונא כו' בסה"ד שכתבו דאין אדם טוען ברצון איני יודע והתם ג"כ מיירי היכא דה"ל למידע ולפ"ז א"ש דברי הנתיבות בתירוצו בפשיטות אכן באמת הא מצינו להר"נ פ"ז דשבועות והובא בש"ך ח"מ סי' ע"ה ס"ק נ"ו דכתב דמיגו דאי בעי אמרי יורשים אין אנו יודעים לאו מיגו הוי אלמא דאף דביורשים הוי אינו יודע שלהם באופן דלא ה"ל למידע אפ"ה כתב דזה לא הוי מיגו אלמא דגם היכא דלא ה"ל למידע ג"כ אמרינן דאינו טוען ברצון א"י ועיין באו"ת בכללי מיגו ס"ק ק"ל לכן עדיין יש לפקפק על תירוץ הנתיבות במש"כ דה"ל לומר אינו יודע אם הוא אחיו ובאמת הא הנתיבות כתב זה בלשון ואפשר לומר כו' אלמא דלא היה ברירא ליה הסברא הנ"ל אכן אפשר לחלק דשאני בענין מיגו דמצינו דע"י איזה סיבה ובסברא מועטת מדחינן להמיגו כמש"כ הש"ך בכללי מיגו ס"ק ל"ב ע"ש: ובסוגיא דב"ב דף קל"ה דקאמרי אימא סיפא כו' הא אמרי לאו אחונא הוא ומשני ל"צ דקא אמרי אין אנו יודעין אמר רבא זאת אומרת מנה לי בידך והלה אומר א"י פטור אביי אמר כו' דמשמע מזה דמעיקרא כשהקשו הא אמרי לאו אחונא הוא היה ס"ל להש"ס דאם אמרי אין אנו יודעין לא היה יכול לדחותו מירושתו משום דהא איכא טענת ברי של אחיו רק לבסוף מסקינן זאת אומרת כו' ואביי אמר כו' א"כ לפ"ז תקשה עדיין לקושיא זו דהא היה יכול לומר דלא הודה כן רק כדי לדחות לאחיו מירושתו ולכן אף תירוץ הנתיבות אינו מספיק לתרץ קושיא זו ולענ"ד אפשר לחלק בקצרה דשאני בבע"ח דמהימן לומר דעשה כן כדי לדחותו דהא כעין זה מצינו בש"ס בכמה דוכתי דאמרו דאשתמוטי קא משתמיט עד דה"ל זוזי ופרענא ליה ואף בראו המעות בידו אמרינן אשתמוטי כמש"כ הש"ך בסי' ע"ה ס"ק י"ד. ע"כ שפיר מהימן דנתכוין לדחות לבע"ח וקא משתמיט ממנו כעת אבל בהא דאומר דנתכוין לדחות ללוי מירושת יעקב וליטול לעצמו הא בזה כיון דלא שייך לומר אשתמוטי ע"כ לא מהני אמתלא זו ובהא דב"ב דף מ"ג כבר כתבתי לעיל לתרץ דאינו קשה לקושיות הט"ז וידעתי מה דיש להעיר בזה דהא בעת דהקשו כיון דמסהיד דלוי כו' לא הוי ידע מהסברא דהיה יכול להעיד דהאי ארעא לאו דיהודה כו' ומ"מ זה יש לדחות דאינו קשה כ"כ וקצרתי: ענף ב ועוד נלע"ד לדון בכ"ז וממילא יתורץ לקושיות הט"ז והנתיבות הנ"ל והוא דהא יש להעיר במה דאמרו הכא דאם אומר המלוה שנתכוין לדחות לבע"ח ובאמת אינו אמנה דמהימן לסתור להודאתו שהודה מתחלה דהוא אמנה ומוציא מן הלוה המוחזק אף דצועק ואומר דהאמת הוא דהוי שטר אמנה או פרוע והא מצינו בב"ק דף ל"ה גבי שני שוורים תם ומועד קטן וגדול וכן בטענו חטים והודה בשעורים דפטור ומ"מ אם תפס מהני וכמבואר בח"מ סי' פ"ח סעיף י"ב גבי טענו חטים והודה בשעורים דס"ל להרבה פוסקים דפטור משום דחשוב כאלו הודה התובע שאינו חייב לו שעורים ומה"ט אף אם יש עדים על השעורים פטור וכן אף ביודע הנתבע שחייב לו שעורים פטור לשלם לו כמבואר כ"ז שם וזהו כעין הא דסי' ע"ה סעיף י"א ומ"מ אם תפס מהני ולהרבה פוסקים אף בתפס לאחר הודאתו מהני תפיסתו ואף בתבעו חטים הלויתיך בשעה פלוני והלה אומר שעורים היה דה"ל הודאה גמורה וכמו בהא דב"ק בשני שוורים דמ"מ מהני תפיסה והטעם הוא משום דיתן אמתלא דכוונתו היה כדי להרויח וכמש"כ הש"ך שם ס"ק כ"ב והנתיבות שם ס"ק ה' דכתב דהוי כמו שנולד לנו ספק בהודאתו אם היה הודאה גמורה או דנתכוין להרויח ולכן מהני תפיסה בזה כמו בכל ספק הנולד להב"ד אבל כ"ז דלא תפס לא מהני האמתלא שלו דיתן דנתכוין להרויח אף דאיכא עדים והודאת הנתבע המסייעין לו שחייב שעורים להתובע: והנה במה דאמרו הכא בסי' מ"ז דמצי לומר דלא עשה כן רק כדי לדחות לבע"ח שלו דזהו ג"כ כעין מה דאמרו התם דנתכוין להרויח וליטול לעצמו ומהימנינן ליה אף להוציא מן הלוה ע"י אמתלא זו אף דבאמת הא לא הועיל כלום במה שאמר דהשטר הוא אמנה ופרוע כדי לדחות לבע"ח שלו דהא לא מהימנינן ליה בזה ע"פ דין ומ"מ מהני אמתלא זו משום דטעה וסבר דיגיע לו איזה תועלת ממה שאומר אמנה לדחות להבע"ח. א"כ מה"ט יש לומר דה"ה בהך דטענו חטים והודה בשעורים דפטור דהא יהיה יכול ליתן אמתלא זו דטעה וסבר דיהיה לו איזה ריוח ממה שיתבע חטים וכן בהא דשני שוורים כיון דאיכא עדים דא' מהם נגח לשורו א"כ יש להעיר דאמאי כאן מהני האמתלא זו שיאמר דנתכוין להרויח ולדחות להבע"ח שלו ולהוציא מהלוה ואמאי לא מהני התם אמתלא זו ואי דנימא דשאני כאן דהשטר מסייעו וכמש"כ הט"ז בסי' ל"ז הא התם ג"כ הוי סיוע גדולה מן השטר דנ"ד דהא שם יש עדים והודאת הנתבע שחייב לו שעורים ועדים הא עדיפי מן שטר כמש"כ התוס' כעין זה בב"ב דף ה' ד"ה מי אמרינן במקום חזקה כו' דעדים עדיפי מחזקה תוך זמנו א"כ הסברא נוטה דגם התם יהיה מהימן לומר דלכן לא תבע השעורים דסמך על סיוע מן העדים והודאת הנתבע אם הודה מקודם דתבעו להחטים דמגיע ממנו השעורים ואפ"ה הא חזינן דלא מהימן בזה כל זמן דלא הוי תפוס ומוחזק ועיין בש"ך סי' פ"ח ס"ק ט"ז:. ועוד דהא התם בסי' פ"ח הנ"ל לא היה הודאה בפירוש שאינו חייב לו השעורים רק דהוי הודאה מתוך השתיקה וכמש"כ הנתיבות שם סי' פ"ח ס"ק ד' וס"ק ה' לחלק דשאני הודאה הבאה מכח שתיקה ע"ש ואפ"ה כ"ז דלא תפס אין מוציאין אף דיתן אמתלא הזאת א"כ כש"כ הכא דאומר אמנה ופרוע בפירוש ג"כ הדין נותן לכאורה דלא יהיה יכול להוציא מהלוה אף דהשטר מסייעו ובאמת במש"כ הנתיבות שם דדוקא בהודאה הבא מכח שתיקה דיינינן להודאה זו דעשה כן כדי להרויח אבל בהודאה גמורה לא דנינן כן דיש להעיר בזה ממה דמצינו הכא בסי' מ"ז דאף דאמר בפירוש דהשטר הוא אמנה ופרוע דמ"מ מהימנינן ליה דאמר כן כדי לדחות להבע"ח שלו ונתכוין להרויח כנ"ל א"כ צריך ביאור דמפני מה ישונה הך דין דסי' מ"ז מן הא דסי' פ"ח הנ"ל ולפמש"כ לעיל לדון להסברא דשייך הכא דאשתמוטי קא משתמיט לדחות להבע"ח שלו כעת ע"כ יש לומר דמה"ט עדיפא הך אמתלא הכא שאומר דאמר כן כדי לדחות לבע"ח שלו ולכן מהימנינן ליה בזה אף להוציא משא"כ התם בסי' פ"ח דלא שייך בזה אשתמוטי ע"כ כ"ז דלא הוי מוחזק לא מהימנינן ליה בזה להוציא מהמוחזק כן יש לחלק בזה אך לפי הנראה מהנתיבות דסי' ר"פ דלא ניחא ליה בחילוק הנ"ל לכן עדיין יש לעיין בזה וידעתי מה דיש מקום