נחל יצחק חלק א כא

דהנך משלמי כולא כו' ויחיד מומחה או שנים מומחין כו' וכ"כ הטור בסי' כ"ה ע"ש וגם כתב שם בסעי' א' וכן הדין ביחיד מומחה או שנים מומחין ולא קבלו עליהם וטעו בשיקול הדעת מה שעשה עשוי כו' אלמא דס"ל דאף בשני מומחין דהוי ב"ד השקול דמ"מ לא הדר דינא וזהו דלא כמש"כ לעיל אך ממה דכתבו דאם הי' ארבע או חמשה כו' י"ל דבאמת גם עצם הדין הוא בטל משום דהוי ב"ד שקול ומיירי באי אפשר לחזור ולכן משלמים לפי שיטתם אך ממש"כ הטור דבשני מומחין קם דינא א"כ מוכח דלא כמש"כ וכן כתב הרי"ף פ"ק דסנהדרין על מה דקאמרי שם ד' ה' ע"ב תניא רשב"ג אומר יפה כח הפשרה מכח הדין כו' ששנים שדנו יכולין לחזור כו' דה"מ באינן מומחין ולא קבלינהו אבל אי הוו מומחין או קבלינהו דיניהם דין אלמא דס"ל דאף שני מומחין אף דהוי ב"ד שקול מ"מ דיניהם דין. ותקשה באמת על הרי"ף והטור דהא מוכח בסנהדרין ד' ג' דאף דיעבד בטל הדין אם הי' ב"ד שקול דהא עיקר טעמא לר' יונתן דבעינן שלשה זהו משום דאין ב"ד שקול והא קיי"ל דשנים שדנו אין דיניהם דין אלמא דזהו לעיכובא וכמבואר בפי' רש"י שם ד"ה ור' יאשי' כו' וקשה על מש"כ הרי"ף והטור דבדיעבד קם דינא אף בב"ד שקול: והנלע"ד לומר בכוונתם דס"ל דכיון דתקנו חז"ל דיחיד מומחה יחידי אלמא דלא בעינן ב"ד נוטה בדיני ממונות מדרבנן דאף די"ל דביחיד מומחה דאין לו עם מי לחלוק עמו דלא שייך בי' ב"ד השקול כ"כ מ"מ זה אינו לפי מש"כ רש"י בסנהדרין ד' ג' ע"ב ד"ה ואין ב"ד שקול כו' דאין עושין ב"ד זוגות דצריך לקיים בו אחרי רבים להטות ואם יתחלקו אין כאן רבים וכ"כ רש"י שם ד"ה ור' יאשי' כו' שצריך שלא יהא ב"ד שקול כדי שתתקיים בו הטיי' אחרי רבים כו' אלמא דעיקר הטעם דבעינן ב"ד נוטה כדי שתוכל לקיים אחרי רבים. א"כ ה"ה ביחיד מומחה דמה"ד הא לא תוכל לקיים בו אחרי רבים וע"כ מה"ת יש פסול ביחיד מומחה זולת הפסול דבעי שלשה מומחין דהא לא הוי ב"ד נוטה דב"ד נוטה הוא מצוה בפ"ע והא דקאמרי לעיל ד' ב' דאי אין ע"פ שלשה ל"ל וכן מה דס"ל לשמואל שנים שדנו דיניהם דין אף דלא הוי ב"ד נוטה זהו מטעם שכתב המהר"ם שי"ף שם דכיון דלא בעינן דין ב"ד ומן הדין חד כשר ע"כ גם שנים שדנו דיניהם דין אבל למאי דקיי"ל דמה"ת בעינן דין ב"ד ע"כ גם ביחיד מומחה שייך לפסול משום אין ב"ד שקול ג"כ אלא חז"ל תקנו דיחיד מומחה דן יחידי ולא איכפת לן מה דלא הוי ב"ד נוטה ע"כ ממילא אף בשני מומחין ג"כ כשר מדרבנן כיון דכבר עקרו חז"ל להך דין דב"ד נוטה ולכן שפיר הכשירו בשני מומחין וא"ש דברי הרי"ף והטור: ולפ"ז י"ל דה"ה בארבעה או ששה הדיוטות ג"כ כשר לאחר דתקנו חז"ל לעקור להך ב"ד נוטה בדיני ממונות ע"כ גם זה כשר והא שכתב רש"י בסנהדרין ד' ג' ע"ב דאם הי' ארבעה או ששה כשרין לר' יאשי' אבל לר' יונתן פסולין י"ל דזהו מה"ת אבל לאחר דתקנו חז"ל דיחיד מומחה דן יחידי ע"כ אף ארבעה או ששה ג"כ כשרין אך בארבעה הדיוטות יש להוכיח דפסולין אף לאחר דתקנו חז"ל דיחיד מומחה דן יחידי דהא חזינן דגבי התרת נדרים אף דיליף מקראי דיחיד מומחה מתיר נדרים ואפ"ה ס"ל דגבי הדיוטות בעינן שלשה משום אין ב"ד שקול כמבואר בב"ב ד' ק"כ בתוס' וברא"ש נדרים ד' ע"ח כנ"ל אלמא דאין להוכיח מן יחיד מומחה על שלשה הדיוטות די"ל דדוקא ביחיד מומחה לא חיישינן מה דלא הוי ב"ד נוטה אבל בהדיוטות שפיר י"ל דבעי ב"ד נוטה ואין ב"ד שקול א"כ ה"ה י"ל דאף לאחר דתקנו חז"ל דיחיד מומחה דן יחידי דמ"מ בשלשה הדיוטות הדין הוא דבעינן ב"ד נוטה והא עיקר הדין דבעינן שלשה ולא סגי בשנים זהו משום דאין ב"ד שקול כדס"ל לר' יונתן וע"כ ה"ה בארבעה או ששה הדיוטות ג"כ מיפסל אבל שני מומחין או ארבע וששה כשרין כיון דחז"ל תקנו דבמומחה לא איכפת לן בב"ד נוטה ולכן אף ב"ד שקול ממומחין ג"כ כשרין ואתי שפיר דברי הטור והרי"ף דמיירי במומחין: והנה אחר כותבי כל זה ראיתי בשער המשפט סי' י"ח ס"ק א' דנשאר בצ"ע על דברי הרי"ף והטור הנ"ל ע"ש. מחולקים כו' אבל העיקר כמו שכתבתי בעז"ה ועיין בשער המשפט סי' כ"ב ס"ק ג' מזה. אך לפמש"כ יש לדון בדבריו הרבה והוא דהעלה שם דבקיבל עליו חד כשלשה לא הוי תרתי לריעותא משום דבחד לא שייך למפסל משום ב"ד שקול כו' אבל לפמש"כ דגם ביחיד שייך למפסל משום דלא תוכל לקיים בי' אחרי רבים להטות. והא בב"ד שקול מארבעה או ששה דהא יכול להיות בי' רוב לחד צד ומיעוט לצד השני אפ"ה פסלו משום דלמא יהי' זוגות א"כ ביחיד דלא תוכל לקיים בי' אחרי רבים בשום אופן ודאי דיש למיפסל משום זה ג"כ א"כ הוי בקיבל ע"ע יחיד כשלשה תרתי לריעותא וכמש"כ הש"ך בסי' כ"ב: ענף ג ועוד נ"ל לומר דלכן כשר בשנים מומחין אף דהוי ב"ד שקול משום דהא חזינן דלשמואל שנים שדנו דיניהם דין אף דהוי ב"ד שקול משום כיון דמה"ת חד כשר א"כ לא בעינן שם ב"ד כלל ע"כ לא בעי ב"ד נוטה וכמש"כ המהר"ם שיף בריש סנהדרין א"כ ה"ה מה"ט כשר בשנים מומחין כיון דמן הדין כשר אף יחיד מומחה מדרבנן א"כ חזינן דלא בעינן בי' דין ב"ד אף דהוי יחיד מומחה מ"מ הא אין בזה שם ב"ד כמו דמצינו כעין זה בנדרים ד' ע"ז ע"א דסבר רב יוסף למימר נשאלין נדרים בשבת ביחיד מומחה אין בשלשה הדיוטות לא משום דמתחזי כדינא כו' אלמא דיחיד מומחה אין עליו שם ב"ד ע"כ י"ל ה"ה בהא דיחיד מומחה דן יחידי דכיון דאין עליו שם ב"ד ואפ"ה דן יחידי א"כ מה"ט אף שני מומחין כשרין כיון דלא בעינן גבי מומחה דין שם ב"ד מדרבנן ע"כ אף שני מומחין ג"כ כשרין כן הוא סברת הרי"ף והטור: וי"ל דהוכיחו כן ממה דתנן באבות פ"ג מ"ו דגירסת הרע"ב שם עשרה שהיו יושבין בדין וכמש"כ התוי"ט שם וכמש"כ לעיל וכן ממה דתנן באבות פ"ד מ"ח אל תהי דן יחידי ופי' הרע"ב שם דמיירי ביחיד מומחה בלא קבלוהו דאלו בקבלוהו אף מומחה דן יחידי ומה שהקשה התוי"ט שם על הרע"ב דבריו תמוהין דהא כן מבואר בירושלמי סנהדרין פ"א ה"א דבד"א דלא קבלו עליהן אבל בקבלו עליהן דן אפי' יחידי וכ"כ הש"ך בסי' ג' ס"ק יו"ד וכ"כ בתוס' ראשון לציון שם אלמא דאף דמיירי בלא קבלוהו מ"מ אם אינו יחידי מותר לדון ומשמע דאף דלא הוי שלשה מומחין רק שנים כיון דלא הוי יחידי יכול לדון וכן ממה דאמרו עשרה שיושבין בדין דמשמע דאף דהוי ב"ד שקול מ"מ יכולין לדון והטעם הוא דכיון דהוי מומחין ע"כ כשרים אף דהוי ב"ד שקול ומזה הוכיחו הראשונים הנ"ל דשני מומחין כשרים לדון אבל בהדיוטות י"ל דמיפסלי אם הם ב"ד שקול כמש"כ לעיל להוכיח כן מהתרת נדרים משום די"ל דדוקא במומחה הקילו בזה אבל בהדיוטות בעינן שם ב"ד ולכן דיינינן בהו הך דאין ב"ד שקול כו': [ והנה ביו"ד סי' רכ"ח בט"ז ס"ק ג' ובש"ך שם ס"ק ד' כתבו דהאידנא דאין מומחה אף שני מומחין אין התרתם התרה אף בדיעבד ומשמע דאם הי' דין מומחה הי' מהני התרת שני מומחין אף דהוי ב"ד שקול וכן הוא בטור שם כמש"כ הט"ז בכוונתו' א"כ מזה הי' סיוע למש"כ רע"א זצ"ל דיכולים ארבעה דיינים להתיר הנדר וכמש"כ לעיל בשמו משום דבהתרת נדרים לא בעינן דין ב"ד כלל וכמבואר בנדרים ד' ע"ז דאמר אביי כיון דאפי' מעומד ובקרובים ובלילה לא מתחזו כדינא אבל באמת אינו כן דהא הוכחתי לעיל דגם בהתרת נדרים לא מהני ב"ד שקול והא דשני מומחין שאני כיון דיחיד מומחה מתיר הנדר כנ"ל אבל בבבל דליכא מומחין לא מהני ב"ד שקול של הדיוטות ודלא כמש"כ רע"א זצ"ל וכ"ז בנדר דלא מהני אף דיעבד בבבל דין יחיד מומחה אבל בדין אם דנו שני מומחין מהני דיניהם דיעבד דהא אף בבבל אם דנו שייך דין יחיד מומחה כמש"כ הש"ך בסי' כ"ה ס"ק י"ג וסי' ג' ס"ק ז' אבל בהדיוטות לא מהני אף בדיעבד שום ב"ד שקול כלל וכן בשומת ב"ד לא מהני ב"ד שקול לפמש"כ התוס' במגילה ד' כ"ג ובטורי אבן שם ובערכין ד' י"ט כנ"ל אך לפי שי' הרשב"א בחי' שם י"ל דבשומת ב"ד מהני ב"ד שקול והוי ספיקא דדינא בזה ואחר כותבי כל זה ראיתי בב"ח על הטור ס"ק יו"ד שכתב על מש"כ הטור דמוטב