נחל יצחק חלק א רט

דעביד לגלויי נאמן ע"א ע"ש ולכן שפיר כתבו התוס' דכיון דמה"ת כשר להעיד ע"כ סמכינן בזה ע"פ ע"א כיון דהוי דבר העשוי להגלות משא"כ בקיום שטרות דלא הוי בגדר עביד לגלויי ולא שייך ביה לומר מילתא דעביד לגלויי לא משקרי ביה אינשי ע"כ בעינן ב' עדים על כל חתי' וחתימה וכעין זה כתב בחדושי הרשב"א לגיטין ד' יו"ד שם לומר דלכן סמכינן על חד סהדא שם משום דזהו כעין גילוי מילתא דיבמות ד' ל"ט דאף אשה וקרוב מהימני אך שכתב כן הרשב"א שם אליבא דר"א דלא הכשיר אלא בדאחזוק כו' ולהתוס' י"ל דס"ל כן אף בדלא אחזוק וע"כ אין אנו צריכים לדחוק ולחלק בין תק"ח אלא פשוט דכוונת התוס' הוא משום מדעל"ג כו' והרמ"א בתשובה דמדמה קיום שטרות להא דגיטין עיקר כוונתו דכמו דבהא דגיטין סמכינן על עדותו דאף דאינו מעיד בפירוש דהיה חבר מ"מ משום הך סברא דאי לאו דהיה חבר לא מחתים ליה מקמי' סמכינן ע"ז ומהני זה כמו סהדותא דע"א דהא להעדאת ע"א אנו צריכים עכ"פ אף דנימא דהוי מדעל"ג א"כ ה"ה גבי קיום שטרות דמהני זה הסברא דאי לאו דהיה עד כשר ונכון לא היה מחתים לי' מקמיה דהוי זה כמו העדאת ע"א ועיין לקמן סי' ס"ו ש"ך ס"ק ע"א: סימן מז (א) (שם סעי' א') מלוה שאמר על שטרו שהוא אמנה או פרוע אם חייב לאחרים כו' והוחזק השטר בב"ד אינו נאמן ש"ך ס"ק ו' והרמב"ן והמ"מ חולקין ע"ז וס"ל דאפי' ת"י אינו נאמן במיגו דאין אומרים מיגו במקום חזקה זו כו' ולענין הלכה אע"ג דקיי"ל דמה שהוא ת"י הוא בחזקת שלו כמו שהעליתי בסי' צ"ט מ"מ היינו דוקא בממון או במטלטלין כו' משא"כ הכא נהי דהשטר ת"י מ"מ המעות אינן ת"י כו' ולכן נראה דהוי ספיקא דדינא עכ"ל הש"ך וכ"כ הש"ך בסי' צ"ט ס"ק ו' ע"ש ענף א ולענ"ד נראה להסביר שיטת הסוברים דגם בשטר דהוי ת"י דיינינן להך חזקה ולא מהימן במיגו נגד חזקה דת"י שלו לפי דהא לעיל בחידושיי סי' י"ב כתבתי דיש לדון דשט"ח ברור דלא נולד בו ריעותא אמרינן בו לכ"ע שט"ח העומד לגבות כגבוי דמי ע"פ מש"כ התוס' בסוטה ד' כ"ה ע"ב ד"ה בית הלל סברי שטר כו' ע"כ הכא בשטר דהוא ת"י המלוה דכיון דקודם דאמר על שטרו דהוא אמנה או פרוע ולא היה עליו שום ריעותא כלל א"כ הוחזק השטר לנו בחזקת שטר מעליא והוי אז המלוה כמו דתופס הממון בידו דהא הוי כגבוי כ"ז דלא נולד עליו ריעותא ואף גבי מה שאומר אמנה שייך כן דמה שכתבו התוס' בסוטה ד' כ"ה ד"ה בש"א כו' דהיכא דהוי ספק אם עמד השטר לגבות אז לב"ש יחלוקו ע"ש זה אינו רק אם נולד ריעותא על השטר אבל כ"ז דלא נולד בו ריעותא לא שייך כן וע"כ שפיר כתבו דגם הכא יש לדון דלא מהימן במיגו נגד החזקה דת"י הוא שלו דהא כ"ז דלא אמר כן היה שייך לדון בזה להחזקה דת"י הוא שלו וע"י אמירתו והמיגו שלו רוצה לעקור להחזקה הנ"ל וכיון דא מהני מיגו במקום חזקה זו כמו בסי' צ"ט ה"ה הכא לא מהימן במיגו לעקור ולהוציא מהחזקה זו וכש"כ למה שהעליתי לקמן בסי' ס"ב וסי' צ"ט דההסבר שיטת הפוסקים דלא אמרינן מיגו במקום חזקה דת"י כו' הוא משום דלא אמרינן מיגו להוציא ממון מהתופסו כמש"פ שם בארוכה א"כ ה"ה ה"ט שייך כן בשטר שתופסו המלוה דאינו נאמן במיגו משום דהוי כמו מיגו להוציא מחזקת השעבוד של בע"ח שלו: ובעיקר מילתא אי שייך גם בשטרות החזקה דמה דת"י הוא שלו ולא מהימן במיגו יש לומר דזה תלוי בפלוגתת הראשונים דהובא לקמן סי' ק"ח סעי' ח' אם השטר יוצא מת"י א' מן האחין ואומר פרוע דנאמן במיגו דאי רוצה היה שורפו ויש מי שאומר דאינו נאמן אלא על חלקו וזהו שיטת הרא"ש דלא מהימנינן ליה במינו לבטל השטר אלא גבי שליש דהימניה ולכאורה צריך ביאור דמפני מה לא יהא מהימן במיגו וכמו כל מיגו דבש"ס וראיתי להאו"ת שם ס"ק ט' דהקשה כן ותירץ דטעמו הוא דחזקה דשטרא בידי מאי בעי הוי חזקה אלימתא דלא מהני מיגו נגדו ושאני הא דמודה בשטר שכתבו דצריך לקיימו כו' אבל באמת לא נהירא לי זה לומר כן דהא חזינן דחזקה תו"ז עדיפא משטר דהא חזקה תו"ז פוטר משבועה ואלו שטר אינו פוטר משבועה וכמש"כ התוס' כעין זה בב"ב ד' ה' ד"ה מי אמרינן במקום חזקה מה לי לשקר כו' יע"ש ולכן כיון דמיגו במקום חזקה תוך זמנו איבעיא דלא איפשיטא בב"ב ד' ה' ומספיקא אין מוציאין ממון כמבואר בח"מ סי' ע"ח ה"ה דמהני מיגו במקום חזקה דשטרא בידי מאי בעי ועיין בסי' ק"ח ש"ך ס"ק ז' ובתוס' כתובות ד' י"ט ד"ה מודה בשטר שכתבו כו' ויש להאריך בכ"ז: והנראה לי דכוונת הרא"ש הוא דלכן אינו נאמן אחד מן האחין לומר פרוע על חלק שותפיו לפי דס"ל דגם בשטר שייך לדון חזקה מה דת"י הוא שלו וכמו שכתבתי לבאר זה דכיון דלא נולד באמת ריעותא על עצם השטר ע"כ הוי כגבוי ומה דתופס א' מן השותפין הוי כמו דתופסין בו כל שותפיו כדאמרינן בב"מ ד' קט"ז דשותפין לא קפדי אהדדי ומה"ט כתב הנתיבות בסי' קע"ט ס"ק ב' דיש לומר דשותף אינו נאמן על חלק חבירו במיגו משום דהוי כמו מיגו להוציא ע"פ פירש רש"י בב"מ שם ע"ש וי"ל דמה"ט אינו נאמן א' מן האחין לומר פרוע על חלק חבירו ואין לחלק בין שותפין שנשתתפו מדעתן ובין אחין שנעשו שותפין ממילא וגם לא מחלקינן דשא"ה דאומר א' מהאחין דאמר לו אביו דפרוע הוא א"כ לא נשתתפו מעולם דיש לי ראיות דלא לחלק בזה וכן ראיתי בנתיבות סי' ק"ח ס"ק ג' שכתב בכוונתו דלכן אין נאמן א' מהאחין לומר פרוע במיגו משום דהוי מיגו במקום חזקה רק שכתב כן בקצרה: ענף ב ויש להעיר לפ"ז ממה שכתב הרא"ש בפסקיו לכתובות פ"ב סי' ט' על מה דאמרו דאומר אמנה אינו נאמן דלכן לא מהימן במיגו דאי בעי קלתיה משום דמיירי דאיתחזק בב"ד אלמא דס"ל להרא"ש ג"כ כשיטת המחבר והפוסקים בסי' מ"ז דבשטרות לא שייך החזקה דמה דת"י שלו דאל"כ הא לא שייך מיגו בזה ותקשה מן הרא"ש בתשובה דסי' ק"ח הנ"ל שכתב דאין נאמן א' מן האחין משום חזקה הנ"ל דשייך כן אף בשטרות ויש לחלק דס"ל להרא"ש דדוקא באחין שהן שותפין דכיון דקודם שאמר פרוע הוחזק לנו השטר שיוצא מת"י א' מהם בחזקת שותפות ושייך בזה לומר שותפין לא קפדי כו' ויד שותפו כידי כל שותפיו ולכן אי אמירתו פרוע רוצה לעקור מהחזקה דת"י שלו ולכן הוי זה כמו מיגו להוציא דלא מהימן משא"כ גבי בע"ח אף דמוכח דס"ל להרא"ש גם בשטרות להך חזקה דת"י שלו כנ"ל מ"מ י"ל דס"ל להרא"ש דאף במטלטלין נאמן הלוה לאמר של אחרים הוא במיגו כמבואר בסי' צ"ט סעי' א' ברמ"א דיש חולקין וס"ל דנאמן הלוה במיגו ונרשם שם כן בשם תשובת הרא"ש ואף שהש"ך שם חולק וס"ל דאין ראיה מתשובת הרא"ש בזה. עכ"ז לפמש"כ מוכח דהרא"ש ס"ל דבבע"ח לא מהני חזקה זו לדחות להמיגו ובקל יש לחלק בין שותף לבע"ח וקצרתי: ובש"ך תקפו כהן סי' ק"ל העלה דהיכא דיש לחבירו שטר דאין בעצם השטר שום ספק וריעותא רק הספק הוא מצד אחר דלא מהני בזה תפיסה משום דכיון דלא הוי בעצם השטר שום ספק הוי כגבוי יע"ש ודוקא בנולד ריעותא על עצם השטר לא הוי כגבוי ועיין בש"ך סי' קכ"ו ס"ק מ"ג. וי"ל דמה"ט ס"ל להש"ך בסי' פ"ח ס"ק מ"ח דלא מהני מיגו לאורועי שטרא וטעמו דכיון דבעצם השטר לא נולד בו ריעותא ע"כ הוי כגבוי וממילא הוי המיגו נגדו כמו מיגו להוציא דלא אמרינן ולכן שפיר יש לדון דבשטר שאומר אמנה או פרוע דאף דיש לו מיגו דמ"מ הוי זה ספיקא דדינא כמו דהעלה הש"ך הכא בסי' מ"ז משום דיש לומר דנכונים הם שיטת הסוברים דגם בשטר שייך חזקה דמה דת"י הוא שלו' והאו"ת בס"ק ו' כתב להכריע מסברא דבשטרות לא שייך לדון החזקה דמה דת"י הוא שלו וע"כ ס"ל דנאמן המלוה במיגו וחולק על הש"ך דכתב