נחל יצחק חלק א רז

וה"ה בשני כתי עדים המכחישין בפרעון דהממע"ה עכ"ל האו"ת ולענ"ד יש לחלק והוא כי עיקר סברת הפר"ח הוא דכמו דקיי"ל בשני כתי עדים המכחישין זא"ז דמוקמינן על חזקתו הראשונה וה"ה בהך חזקה דשטרא בידי מאי בעי דישנו לפנינו וע"כ שפיר כתב הפר"ח דמוקמינן השטר בחזקתו וגובין בו אבל בשובר שת"י הלוה דהא אי נימא דעדי השובר הם כשרים א"כ ליתא כלל לחזקה דשטרא בידי מאי בעי דמה הי' יכול הלוה לעשות דהא קיי"ל כותבין שובר ומחוייב הלוה לפרוע חובו אם אומר המלוה אבד שטרי ויכתוב לו שובר כמבואר בסי' נ"ד ולדברי הלוה דהם עדים כשרים וסמך עליהם דהא לא הי' יודע דיבואו עדים להכחישם ע"כ לא שייך בזה החזקה דשטרא בידי מאי בעי ולכן הממע"ה משא"כ בעדים בע"פ המכחישים זא"ז בפרעון דהא אף לדברי העדים דמעידים על פרעון השטר מ"מ לא נתבטלה החזקה דשטרא בידי מאי בעי דהא אף לדברי הלוה דפרעו לפני העדים מ"מ הא לא הי' לו להניח השטר ת"י המלוה וה"ל לחוש דלמא מייתי סהדי וילכו למדינת הים וכמש"כ במק"א דאף בטוען הלוה פרעתיך לפני עדים והלכו למדינת הים או מתו דפשוט דאינו נאמן הלוה אם יש שטר ת"י המלוה משום דה"ל ליקח שובר ולא לסמוך על עדי בע"פ דאל"כ אבטילא לי' החזקה דשטרא בידי מאי בעי דלעולם יהי' נאמן הלוה כן ועיין בסי' ע' ש"ך ס"ק י"ד גבי א"ל אל תפרעני אלא בפני פו"פ כו' וע"כ שפיר אמרו דבשני כתי עדים המכחישין בפרעון השטר אמרינן אוקי סהדי כמאן דליתנהו וסמכינן על החזקה דשטרא בידי מאי בעי ואינו ראי' מן הרשב"א שהובא בתוס' לכתובות ובהגהות אשרי שם דפליגי על שיטת הפר"ח והסמ"ע בזה: ולשיטת הש"ך דס"ל דבשני כתי עדים המכחישין זא"ז בפרעון השטר דלא מגבינן ס"ל לחלק דשאני בכל אוקי אחזקה מן חזקה דשטרא בידי מאי בעי דהוי חזקה המבררת מצד הוכחה ואנן סהדי וע"כ לא עדיפא מן אלו באו עוד עדים לסייען דהא תרי כמאה וכמש"כ תוס' סברא זו בב"ב ד' ל"א ובב"ק ד' ע"ב גבי מיגו בשני עדים ע"ש: ושאני בכל אוקי אחזקה ואינו מדרך בירור רק דכן גזרה התורה דכל ספק נניח הדבר כמקדם ע"כ גם בתרי ותרי אמרינן אוקמי על חזקה הראשונה וכן כתב ר"ע איגר בתשובה בפסקים סי' קל"ו וסי' קל"ז לבאר זה ומה"ט ה"ה בחזקה תו"ז דלא מהני בשני כתי עדים המכחישים ע"ש ולקמן בחידושיי לסי' פ"ז סעי' ו' ש"ך ס"ק ט"ו הארכתי בכל זה הרבה והנה לפמש"כ לעיל בחידושיי לסי' ל"ח לבאר דלכן תרי כמאה משום דהוי כמו קבוע כמחצה על מחצה כמש"כ שם בארוכה. ע"כ יש לחלק גבי כל הנך כמו חזקה תו"ז וחזקה דשטרא בידי כו' וכן להמיגו שכתבו התוס' בב"ב וב"ק כנ"ל דבזה לא שייך כ"כ לדון קבוע כמע"מ. די"ל דאמרינן אוקי סהדי להדי סהדי וסמכינן על כל הנך המבררות לנו ואפשר דמטעם זה כתבו התוס' שם תירוצים אחרים: ומש"כ הש"ך הכא דכן משמע ברשב"א שהביא ב"י סוף סי' כ"ט וס"ס מ"ו באמת אין זה משמעות כלל לנ"ד דשם מיירי בנולד הספק אם הי' תנאי בהמכירה או לא דלא שייך התם לדון לחזקה המבררת דיהי' מועיל להוציא ממון מהמוחזק אבל בספק פרעון השטר דיש חזקה דשטרא בידי כו' עדיין י"ל דאמרינן הנך סהדי כמו דליתנהו וסמכינן על החזקה המבררת דלא פרע משום שטרא בידי מאי בעי דמוציאין ע"י זה ממון מהמוחזק: ולשיטת הסוברין בסי' פ"ב סעי' ח' גבי שבועת השבע לי על השטר דהוציא חשוד דכיון דאינו יכול לישבע דמעכבת הפרעון יש לדון מטעם אחר בנ"ד דיהיה פטור הלוה והוא דלקמן סי' פ"ז בש"ך ס"ק ט"ו בשני כתי עדים המכחישין זא"ז אמרינן סלק עדותן כמו דליתנהו והיכא דהיה חייב שבועה בלא עדותן השתא נמי משתבע הך שבועה ולענ"ד יש לדון בזה דאין הב"ד מניחין לו לישבע אף אם ירצה לישבע דהא כיון דיש לפנינו תרי ותרי המכחישין אהדדי ולפי דברי כת אחת המעידין דחייב החוב לחבירו כת א"כ לפי דבריהם ישבע לשקר ויעבור על איסור מה"ת ואף דאומר ברי לי דהנני נשבע באמת מ"מ כיון דנולד ספק להב"ד ע"י הכחשת כתי עדות אין להב"ד להניחו לישבע וזה דומה להא דכתובות ד' כ"ב שנים אומרים מת או נתגרשה ושנים אומרים לא מת ונתגרשה דלא תינשא ואם נשאת לא תצא אלמא דלכתחלה אסורה להנשא אף למי שאומר ברי לי שמת והא דאמרו שם בסוגיא משום דרב אסי כו' כתב הריטב"א שם דדוקא בע"א אומר מת כו' בעינן לדרב אסי אבל לעיל מיניה בשני כתי עדים מכחישין לא הקשו א"ה אפי' לכתחלה נמי משום דהתם ע"פ דין אסורה להנשא: ובוודאי אין הטעם התם משום דיש לחושדן דהעידו כן בשביל שישאנה דהא אם לא היה תרי ותרי המכחישין היה מותר לישאנה אף לכתחלה משום דתרי לא חשידי כמש"כ התוס' והריטב"א שם ועיין שם בתוס' ד"ה הבא עליה. אלמא דהיכא דנולד ספק להב"ד אין מניחין לו לעשות במקום דהוי חשש ספק איסור תורה רק בדיעבד אם ניסת לא תצא ע"כ י"ל דה"ה במקום ספק שבועת שקר דהב"ד מוחין בידו ואין רשאים להשביעו בנ"ד ויהיה באמת פטור מן השבועה אף בשד"א וגם התובע לא יהיה יכול לישבע וליטול כמו בחשוד ועיין סי' צ"ב סעיף ז' דהא גם בדידיה שייך טעם הנ"ל כיון דשני כתי עדים מכחישין זא"ז ונולד הספק לנו כן ואין לחלק בין ספק איסור א"א ובין ספק שבועת שקר דהא מאוד החמירו בשבועת שקר ביותר מכל עבירות שבתורה כמבואר בשבועות ד' ל"ט ע"כ יש לדון בזה דלא ישבע כלל כן י"ל לולי דברי הש"ך דשם ענף ב ולפ"ז י"ל היכא דעדים מכחישין לעדים אחרים בפרעון השטר דאם טען הלוה השבע לי דאין גובין בו כלל דהא המלוה לא ישבע שאינו פרוע כיון דהוי ספק איסור דאורייתא ואין הב"ד משביעין לו כיון דשני כתי עדים המכחישין זא"ז בזה ואף דהוא רוצה לישבע רק דאין הב"ד נותנין לו שבועה מ"מ הא גם גבי חשוד כיון דאין הב"ד משביעין אותו ס"ל להך שיטה דזה מעכב הפרעון ואף דלדינא קיי"ל דלא כוותייהו כמבואר בסי' פ"ב סעי' ח' עכ"ז הא בחוב כתובה הכריע הש"ך שם דבחשוד השבועה דאשתבע לי מעכב הפרעון וכ"כ הט"ז באה"ע סי' צ"ו והובא שם בב"ש ס"ק כ"ה א"כ בחוב כתובה דמכחישין שני כתי עדים בפרעון שפיר יש לדון דאין גובין מטעם זה ואף בלא טען השבע לי יש לדון כן דהא מצינו בסי' נ"ט סעי' א' גבי טען המלוה על שטרו דא"י אם פרעו דאינו גובה משום דכיון דאינו נשבע כמש"כ הבעה"ת והובא בבאר הגולה שם ועיין באו"ת בסי' נ"ט מזה ולא כתבו דמיירי בטען השבע לי וזהו משום די"ל דאף דלא אמרינן מיגו לחיובי שבועה כמש"כ הב"ש בסי' צ"ו ס"ק ח' מ"מ גבי חשוד דהשבועה מעכב הפרעון א"כ שפיר יש לומר דיהא מהימן במיגו דטען השבע לי והיה פטור מן החוב וזה מקרי מיגו לאפטורי מממון כן י"ל בכ"ז אך לא כן משמע בסי' פ"ב סעי' ח' באחרונים שם דמשמע דדוקא בטען השבע לי אמרו דחשוד אינו גובה בשטרו להך שיטה וכן מבואר ברמב"ם פ"ב ה' טוען ה' ה' ועיין במל"מ שם. אכן בטען השבע לי שפיר י"ל כן בחוב כתובה כנ"ל והא דקיי"ל דלא כבן ננס כמבואר בסי' צ"א אין זה ענין לנ"ד דהא כ"א בפ"ע נשבע ע"ש וכ"ז הוא לולי דברי הש"ך בסי' פ"ז ס"ק ט"ו אבל באמת לפי מש"כ הש"ך שם דבתרי ותרי המכחישין זא"ז דחייב לישבע וכן כתבו האחרונים שם לדינא א"כ מוכח דס"ל לחלק בין הא דשנים אומרים מת ונתגרשה כו' לנ"ד ובאמת מוכח דאין לחלק דשא"ה דאתחזק איסורא דא"א דהא כן מבואר התם בכתובות ד' כ"ב ובאה"ע סי' מ"ז דגם גבי שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה אמרו דלא תנשא ואם נשאת לא' מעדי' לא תצא אלמא דאף היכא דלא אתחזק איסורא ואדרבה יש חזקת היתר אפ"ה כיון דאמרו דתרי ותרי ספיקא דרבנן ע"כ לא תנשא לכתחלה וגם בתרי ותרי אי נתגרשה או מת הא כתבו התוס' שם דלא הוי חזקה איסורא דדייקא ומינסבא מרעא לחזקת א"א וידעתי שיטת הרשב"א בזה והובא בפני