נחל יצחק חלק א רו

דוקא לקיים השטר משום שעבודא דאית בי' למטרף ממשעבדי אבל למגבי מבני חרי מצטרפין אבל באמת משמע מכל הפוסקים דאף לענין מלוה בע"פ לא מצרפינן להו וכמש"כ האו"ת בס"ק י"ח וע"כ מוכח דאינו דומה להודאה אחר הלואה דהתם תרווייהו אמנה קא מסהדי אבל הכא גבי קיום שטר הנה העד המעיד על כת"י מעיד על מנה שבשטר והדיין מעיד על קיום העדים אף דממילא חייב המנה לפי דברי הדיין מ"מ עיקר עדותו אינו רק על חת"י העדים ולפ"ז אפשר לדון היכא דע"א מעיד על הלואת מנה והדיין מעיד שנתקבל עדות מפי שנים לפננו ולפני עוד שני דיינים שנצטרפו עמו בקב"ע דהוא חייב מנה להתובע דכה"ג כיון דעדותו של הדיין הוא ג"כ על גוף המנה שנתקבל עדות לפניהם דבזה י"ל דמצרפינן העד והדיין ועיקר הך מימרא דעד ודיין אין מצטרפין נאמרה בכתובות רק גבי קיום שטרות כן י"ל לכאורה בזה: אבל באמת זה אינו דהא לעיל סי' למ"ד סעי' י"ב בטור ושו"ע שם כתבו זה הדין דעד ודיין אינן מצטרפין גם גבי כל מילי דעדות ולאו דוקא גבי קיום שטרות לבד וכן מבואר ברמב"ם ה' עדות פ"ד ה' ו' כתב זה לכלל בכל עדות דעד עם הדיין אינן מצטרפין ועיין לעיל סי' למ"ד בסמ"ע ס"ק ל"ז ובבאר הגולה שם ס"ק ו' דאם ע"א מעיד על הלואה זו ודיין א' מעיד שבמושב ב"ד של ג' כו' העידו שני עדים על הלואה זו אינן מצטרפין כו' ע"ש אלמא דלאו דוקא גבי קיום שטרות אמרו כן דה"ה בכל עניני עדות ומוכח מדבריהם דלא כהמהרי"ט הנ"ל אך מ"מ טעמא בעי דמ"ש מן הודאה אחר הלואה ובעז"ה האיר ה' את עיני ומצאתי בשיטה מקובצת לכתובות ד' כ"א ע"א עלה דעד ודיין כו' שכתב בשם הרשב"א וז"ל ורבינו אלפסי ז"ל בב"ב פ' יו"ד פירש על הא דעד ודיין מצטרפין דהוא עד שהעיד שראה ההלואה ודיין העיד שנתחייב בב"ד ע"פ עדים אינן מצטרפין לפי דסהדא מסהיד על ההלואה ודיינא לא מסהיד אלא שנתחייב בב"ד אבל אינו יודע אם נתחייב באמת או בשקר ולא דמי להודאה אחר הלואה דהתם תרוייהו בקושטא קא מסהדי הא דחזא שהלוה לו מנה והאי דחזא דאודי לי' קמי' בההיא מנה אבל הכא דלמא הני דאסהידו עליו בב"ד שקרא קא מסהדי ודיינא מאי דשמע קא מסהיד ע"כ אין מצטרפין וכן קיי"ל עכ"ל השמ"ק א"כ מצינו ת"ל שהשמ"ק בשם הרשב"א הקשה כן על הרי"ף בב"ב משום דעל הסוגיא דכתובות ד' כ"א לא היה קשה כ"כ משום דיש לחלק דשאני קיום שטרות כמש"כ לעיל אבל הרי"ף דהביא כן אף על שארי מילי דעדות לכן הקשה כן ומחלק כנ"ל: והדבר צריך ביאור עדיין דמפני מה לא יצטרפו הא גם הדיין מעיד על דבר ברור דאין לנו דבר ברור יותר מן שני עדים דע"פ שנים עדים יקום דבר והנ"ל הסבר הענין כך הוא דהא אמרינן בכתובות ד' כ"א וב"ב ד' נ"ז דהיכא דקא נפיק נכי רבעא דממונא אפום דחד לא מהני עדותו משום דבעינן ע"פ שני עדים יקום דבר ויהי' חצי דבר ע"פ של זה וחצי דבר ע"פ של זה כמש"כ רש"י והרשב"ם שם וע"כ מה"ט פסלו עדות היכא דמאי דקא מסהיד סהדא לא מסהיד דיינא. משום דהא העד מעיד שראה בעצמו כל הענין ע"פ מה שלוה בפניו או מה שהודה הבע"ד עצמו בפניו אבל עדות הדיין אינו רק מה שיודע ע"פ בירור מן העדים א"כ הא מצינו בב"מ ד' ג' ע"ב דאמרו דיש מעלה בהודאת פיו יותר מן עדים דפיו אינו בהכחשה והזמה אבל עדים שישנן בהכחשה והזמה אינן חשובים כ"כ כמו מעלת פיו לגבי מה דאמרו התם. ע"כ י"ל דה"ה לגבי צירוף העד ודיין כיון דהעד מעיד מה שיודע ע"פ הודאת פיו א"כ הוי זה בירור יותר מן עדותו של הדיין דהא הבירור שיודע להדיין הוא ע"פ עדות דישנן בהכחשה והזמה משא"כ בירור שמעיד העד ע"פ הודאת פיו דאינו בהכחשה והזמה הוא בירור ביותר וכש"כ אם מעיד שראה עצם ההלואה ואין זה מקרי חצי דבר ע"פ עדות של זה כו' רק עדותו של העד המעיד על כת"י דהוא על מנה בשטר הוי זה בשם יותר מחצי דבר לגבי עדותו של הדיין ובאמת בעינן דיהיו שווים בעדותן כל אחד לעדותו של חבירו בלא שום הוספה וגרעון כי כן גזרה התורה ע"פ שנים יקום דבר כו'. וע"כ פסלו היכא דמאי דמסהיד סהדא לא מסהיד דיינא ומה"ט אינן מצטרפין כן יש להסביר הענין הלז וכן הוא כוונת הרשב"א והשמ"ק הנ"ל: והנה ראיתי בספר בית יעקב על כתובות מהגאון מליסא שכתב להקשות כן על הא דכתובות ד' כ"א דמפני מה אמרו עד ודיין אינן מצטרפין דמ"ש מן הודאה אחר הלואה והביא למש"כ השמ"ק כנ"ל בכתובות שם וסיים ולפ"ז גם בהלואה עד ראיות ההלואה עם עד שראה חקירת העדים בב"ד אינן מצטרפין וצ"ע עכ"ל אבל באמת אין זה צ"ע כלל דהא כן מבואר להדיא בסי' למ"ד בטושו"ע וברמב"ם וברי"ף לב"ב פ' יו"ד על כל מילי דעדות א"כ ה"ה אחר המעיד על קבלת עדות בב"ד דמ"ש דיין המעיד על קב"ע בב"ד דלא מצטרף מה"ט וה"ה אחר ולכן אין בזה שום ספק כלל ובוודאי לא מצטרף העד שראה הקב"ע בב"ד להעד שראה ההלואה או להודאת פיו כנ"ל וכן יש לדון מה"ט היכא דע"א מעיד על איזה חוב שאחד חייב לחבירו ויודעים שלא פרע לו לפי שלא זזה ידו מתוך ידו כו' והעד השני מעיד על חוב הלוואה שלוה מחבירו לזמ"פ ועכשיו הוא בתוך זמנו ולפי עדותו א"כ ממילא חייב הנתבע לשלם להתובע משום חזקה אין אדם פורע בתו"ז. ועיין בסי' ע"ה סעי' י"ג אבל במכחיש להע"א על ההלואה ועל התו"ז בוודאי לא שייך בזה מחושואיל"מ ואם יצרפו הנך שני עדים להדדי יהא חייב לשלם אכן לפמש"כ טעם הדבר ע"פ סברת הרשב"א דכיון דאין הדיין יודע עצם הענין רק ע"פ עדותן של העדים ע"כ אין בכחו להצטרף לעוד ע"א לפי דאפשר דתרווייהו שקרא קא מסהדי וכתבתי לבאר דמטעם זה לא קרינן בהו ע"פ שני עדים יקום דבר דיהי' חצי דבר ע"פ של זה כו' כיון דאין הבירור של שניהם שקולין זה כמו זה וכיון דאמרו דמה דהדיין יודע ע"פ עדותן של שני עדים דאף דאין לנו בירור יותר מן שני עדים ואפ"ה כיון דלא ראו ושמעו מפי הבע"ד לא מצטרף להעד דראה בעצמו כנ"ל כש"כ למה דאינו יודע העד השני רק ע"פ בירור החזקה דתו''ז וכה"ג דוודאי לא מצרפין אותו להעד שראה ושמע מן הבע"ד דהא כתבו התוס' בב"ב ד' ה' ע"ב ד"ה מי אמרינן במקום חזקה כו' דעדים עדיפי מן חזקה כו' וכן הוא פשוט בלא ראי'. א"כ וודאי דאמרינן בזה ג"כ מאי דמסהיד סהדא לא מסהיד יד דיינא והכל הוא מה"ט וכן י"ל לשיטת הרמב"ם דהובא בסי' נ"א סעי' ב' דע"א בשטר וטען פרעתי ה"ל טענה גרועה משום דגם בי' שייך חזקה דשטרא בידי כו'. א"כ אם מכחיש לעיקר עדותו של ע"א מה שחתם על השטר דאם לא הי' רק ע"א הי' נשבע להכחיש העד ולכן יש לדון אם עד אחד מעיד על חוב הלואה ויודע שלא פרע לו החוב מפאת ידיעתו שלא זזה ידו כו' ועד הב' הוא ע"פ עדות השטר כנ"ל די"ל דלא מצרפינן להו מה"ט לחייב את הלוה כשטוען פרעתי ועיין בב"ב ד' קס"ה גבי ע"א בכתב וע"א בע"פ כו' ובירושלמי פ"ב דכתובות וקצרתי. כללו ש"ד דעדות מיוחדת דאף דקיי"ל דמצרפינן מ"מ בעינן דלא יהי' עדות של ע"א אלימא ביותר מן עדות השני כלל: (ט) (שם סעי' ל"ז) שנים החתומים כו' בש"ך ס"ק ק"א וה"ה בשטר ששנים אומרים פרוע ושנים אומרים אינו פרוע לא מגבינן בי' ולא קרעינן לי' עכ"ל והסמ"ע לקמן סי' ע"א ס"ק ד' ס"ל דבשנים אומרים פרוע כו' דמוקמינן עדים כמאן דליתנהו ומוקמינן השטר על חזקתו וגובין בו והש"ך שם ס"ק ב' כתב דאין סברא לומר כן כלל ומה דיש להעיר ע"ז מן הא דסי' ע"א סעיף ה' ובאו"ת שם ס"ק ו' ע' בקצה"ח ס"ק ה' ובנתיבות שם ס"ק ט': ענף א והאו"ת בסי' נ"ח ס"ק ה' כתב בשם הפר"ח בשנים מכחישים בפרעון השטר דהשטר בחזקתו וגובין בו והשיג עליו האו"ת מן מש"כ התוס' בכתובות ד' כ' ד"ה ואוקי ממונא כו' בשם הרשב"א דכתב לפרש דקאי על שובר דחתומים בו שני עדים ושנים אומרים פסולים היו דה"ל תרי נגד תרי ופטור הלוה ולא אמרינן דהשטר בחזקתו אלא הממע"ה