נחל יצחק חלק א רה

סי' כ"ח סעי' ט"ו בחידושיי ענף ב' מה שהוכחתי שם כשיטת הש"ך דלא מהני עדות בכתב אף בקיום שטרות: (ו) (שם סעי' י"ג) בש''ך (ס"ק ל"ח) אבל אם העיד ראשונה ה חי עצמו הוי אידך יתר שהוא כנטול כו' ולענ"ד יש לדון לפמש"כ האו"ת בסי' למ"ד ס"ק י"א די"ל דהא דמצטרפין עדות מיוחדת הוי זה רק מדרבנן משום נעילת דלת א"כ הכא עדותן של העד החי שמעיד יחידי על כת"י הוי זה עדות מיוחדת ע"כ יכול המלוה לומר אי אפשי בתקנת חכמים דהכשירו עדות מיוחדת והוי כמו דלא העיד כלל מעולם ולכן שפיר מהני מה דלכתוב חת"י אחספא או מה דיעידו שני עדים ביחד על חתימת החי ואז שפיר יהי' יכול החי להעיד עם עוד אחר ביחד על חתימת המת וכבר כתבתי במק"א דיש כמה פוסקים דפליגי וס"ל דאף להוציא אמרינן א"א בתק"ח ולכן יש לדון דמהני תפיסת המלוה בזה ולטעון קים לי כן ואפשר לחלק קצת דשאני הכא דהא המלוה בעצמו הביא מתחלה העד החי לב"ד להעיד על חת"י והי' ניחא לי' בהך תקנתא ע"כ אפשר דלא שייך כן ושאני הא דאיני ניזונית ואיני עושה דעל הימים הבאים לאח"ז לא הי' גלוי דעת ממנה דניחא לה וגם לא קא עבדה מעשה וקצרתי ועיין במשאת בנימן סי' נ"א מש"כ שם בעדות מיוחדת הרבה. וכוונת האו"ת דכתב דהא דעדות מיוחדת הוי רק מדרבנן הוא רק לדידן דקיי"ל הלואה אחר הלואה והודאה אחר הודאה מצרפין אבל לר' יהושע ב"ק בעצמו ודאי דס"ל דגם מה"ת מועלת עדותן כמבואר בסנהדרין ד' ל' ע"א דאמרו בזה אבע"א קרא ואבע"א סברא ומה דהוכיח האו"ת שם כן מהא דגיטין ד' ל"ג" הנה הכסף משנה פ"ד ה' עדות ה"ב הקשה כן בשם הסמ"ג וכן הקשה הרשב"א בחידושיו לגיטין שם והובא בפני יהושע שם שהאריך בזה והא דמכות ד' ו' דאמר רב נחמן עדות מיוחדת כשירה בדיני ממונות דכתיב לא יומת כו' אבל בד"מ כשירה לכאורה משמע מזה דס"ל לר"נ דגם מה"ת כשירה עדות מיוחדת ודלא כהאו"ת אבל באמת אין זה סותר לדברי האו"ת משום די"ל דהא דמכות קאי בעדות מיוחדת שראו מעשה אחת רק לא ראו העדים זה את זה וכמש"כ הריטב"א בחידושיו למכות ד' ו' אבל אם לא ראו המעשה כאחת אכתי י"ל דאף דמהני עדותן לדידן מ"מ ז"א רק מדרבנן ולא מה"ת ובנ"ד דמעיד החי בעצמו על כת"י אף דעל מנה שבשטר הוא מעיד מ"מ הא עדותו ועדות השנים על חת"י עד השני הם שני מעשיות וענינים חלוקים זה מזה והוי כמו כל הודאה אחר הודאה דהוי מדרבנן להאו"ת. וגם מה דקיי"ל שומעין דבריו של זה היום כו' י"ל דלשיטת האו"ת הנ"ל אין זה ג"כ רק מדרבנן ועיין בכ"מ פ''ד ה"א וקצרתי] וע"כ שפיר כתבתי דגם זהו כמו כל עדות מיוחדת לשיטת האו"ת הנ"ל דאין זה רק מדרבנן. ובעין זה מצאתי באו"ת סי' למ"ד באורים ס"ק י"ח שכתב דיכול המלוה לומר א"א בתק"ח שהכשירו עדות מיוחדת לטובת המלוה ע"ש וראיתי בספר בית יהודה סי' למ"ד סעי' ו' שהקשה על האו"ת דס"ל דזהו תק"ח משום נעילת דלת מהא דסעי' ח' דגם בפרעון דהוא לטובת הלוה הכשירו עדות מיוחדת. אבל באמת אין זה קשה כלל דהא כן מצינו בסנהדרין ד' ג' דאמרו דלא בעי דו"ח וכן דנין בבבל אף דליכא סמוכין משום נעילת דלת ואפ"ה הא גם היכא דהוי טובת הלוה דנין כן משום דלא חילקו חז"ל בתקנתם ועיין בתוס' שם ד"ה שלא תנעול כו' וכן מה דמצינו לרמב"ם שהכשיר עדות בשטר משום נעילת דלת ולא חילקו חז"ל בזה ומה"ט א"ש מה דמצינו דעדות מיוחדת מהני אף לפוסלו מעדות כמבואר בסי' ל"ד סעי' כ"ז וסעי' כ"ח. ועיין ב"ב ד' ל"ב וכתובות ד' כ"ו מזה וסנהדרין ד' כ"ז: ובעיקר דברי הרמ"א דכתב וכ"ש אם היו עדים לקיים חתימת החי דמשמע דבעינן שני עדים אחרים המקיימין חת"י החי אבל ע"א בצירוף החי עצמו על חת"י לא מהני אכן הנימוקי יוסף פ' חזקת הבתים בסוגיא דשם ד' נ"ז כתב בזה"ל אמר המחבר כו' מיהו אם בא אחד מן השוק והעיד על חתימת החי ואח"כ בא החי והעיד על עצמו מצטרף הוא אם אחר שבשוק על חתימת המת דהשתא ליכא כו' עכ"ל. אלמא דאף ע"א מן השוק כשהעיד מתחלה מצטרף החי עמו להעיד על חת"י ואח"ז מהני עדותו עם אחר להעיד על חת"י המת משום דלא מקרי זה ניכוי ריבעא דממונא משום דהא א"צ לעדות החי רק על ריבעא כיון דיש עוד עמו ע"א שמעיד על כת"י החי ואפשר דגם הרמ"א מודה לזה משום דהא כתב הרא"ש בפ"א דב"מ סי' ג' דלשון עדים הוא לאו דוקא ע"ש וכש"כ הכא די"ל דהך עד החי הוא בכלל היו עדים דנקט הרמ"א וכן הוא ברור לדינא ואח"ז ראיתי בדרכי משה ס"ק ד' שהביא בשם הנ"י דה"ה אם היו עדים לקיים חתימת החי אלמא דגריס בדברי הנ"י שלא כמו דכתוב בנ"י שלפנינו וכן ראיתי בעין משפט שם שהניח בצ"ע אכן העיקר כמש"כ: ועיין בתשובת הרמ"א דהובא לקמן בש"ך סוף סי' מ"ו: (ז) (שם סעי' י"ג) שנים שחתומים על השטר כו' שא"כ יצאו שלשת רביעי הממון כו' בירושלמי ר"ה פ"ב ה"א ובירושלמי כתובות פ"ב ה"ד איתא בזה"ל הי' אחד מכיר כתב ידו וכת"י של חבירו ואחר אין אדם מכירו וחבירו מכירו חבירו מהו שיצטרף עם אחר מן השוק להעיד עליו כו' אין הוא ואחר מצטרפין על חתימת העד השני כו' אם אתה אומר כן נמצאת כל העדות מתקיימת בע"א א"ר יודן ויאות אלו שנים שיצאו מעיר שרובה עו"ג כגון הדא סוסיתא אחד הכל מכירים אותו ואחד אין אדם מכירו חבירו מכירו מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו אם אומר את כן לא נמצאת כל העדות מתקיימת בע"א וכא נמצאת כל העדות מתקיימת בע"א עכ"ל הירושלמי והשירי קרבן שם הקשה מן הא דכתובות ד' כ"א דאמר רב שלשה שישבו לקיים השטר וקרא ערער על א' מהן עד שלא חתמו מעידין עליו משמע דמצטרף לאחר שהעיד עליו וצ"ע עכ"ל הש"ק ולענ"ד נראה דאינו קשה משום דיש לחלק בין דיינים לעדים היכא דאינו פסול הגוף כמו דמצינו בהא דמפיהם ולא מפי כתבם וכה"ג דבדיינים כשר אף מפי הכתב וכה"ג ה"ה י"ל בהא דשלשה רביעי ממון יוצא ע"פ ע"א כיון דילפינן זה מהא דכתיב על פי שני עדים יקום דבר חצי דבר על פי זה וחצי דבר על פי זה וזה אינו רק בעדים אבל בדיינים לא איכפת לנו בזה וע"כ התם בכתובות גבי ג' שישבו לקיים השטר דשפיר יכולין להעיד עליו ולהצטרף לדיינים אבל לענין להעיד על השני שהוא כשר ולהצטרף עמו להעיד ביחד ס"ל להירושלמי דאף דהם שני ענינים נפרדים מ"מ כיון דעסוקים אז בענין קיום השטר וכהנה דגם זהו מיפסל משום נפק נכי רבעא דממונא אפומא דחד סהדא. ועיין בגיטין ד' יו"ד ע"ב תוס' ד"ה אי לאו כו' וזהו מילתא חדתא שלא העירו מזה הפוסקים כלל וע"כ ראיתי להביא לדברי הירושלמי הנ"ל כי למדנו מזה דין מחודש דהיכא דבאו שנים להעיד על איזה ענין ביחד וגם אנו צריכים לעדות על הכשר עד השני דכיון דאנו דנין אז על ענין עדותן שבאו להעיד לפנינו דאין ע"א מן שני עדים הנ"ל מצטרף עם אחר להעיד על הכשר עד השני ולהצטרף לאח"ז להעיד עמו על ענין שאנו דנין עליו דאף דהם שני ענינים נפרדים מ"מ גם זהו בכלל נפק נכי רבעא דממונא כנ"ל ומיפסל אף היכא דלא הוי בחשש נוגע כמבואר בירושלמי: (ח) (שם סעי' י"ד) אם אין מכירים כו' או הדיין בעצמו ואחר עמו מעיד על כת"י אינו מועיל דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי העד מעיד על מנה שבשטר והדיין מעיד על חתימת העדים והוא מן כתובות ד' כ"א ולכאורה קשה דהא כיון דהדיין מעיד שבפנינו נתקיים השטר א"כ הוי כמעיד שראה עדות שנחקרה עדותן בב"ד וכמש"כ התוס' בכתובות ד' כ' ע"א ד"ה ור' יוחנן כו' גבי שורף שטר של חבירו ואם עדים מעידין שראוהו מקויים הוי כאלו מעידין שראו עדות שנחקרה עדותן בב"ד ומ"ש זה מן הודאה אחר הלואה דמצטרפין אע"ג דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי: ומצאתי בתשובת מהרי"ט ח' אה"ע סי' ט' שהקשה כן והעלה דהא דאמרו עד ודיין אינן מצטרפין זהו