נחל יצחק חלק א רב

הקצה"ח בקונטרס הספיקות כלל ו' סוף אות י"א דכמו דלא מהני רוב להוציא מחזקת ממונא ה"ה דלא מהני להוציא מחזקת מרא קמא דשקולים המה יעו"ש ובקצה"ח סי' פ"ב ס"ק י"ג ובש"ש שמעתא ד' פ' כ"ד מזה והדברים ארוכין ואכמ"ל בכ"ז א"כ ה"ה י"ל דכמו דלא מהני מיגו להוציא מהמוחזק ה"ה דלא מהני מיגו להוציא מן בעל חזקת מ"ק וה"ה בעל באשתו הנקנית לו דיש להבעל ע"ז בשם מ"ק ע"כ לא מהני מיגו להוציא מחזקתו וכן ראיתי בחידושי רשב"א לקדושין ד' ס"ד דאף דמה שבידו עדיף מן מיגו עכ"ז לא מהני זה נגד חזקת א"א והובא בתורת גיטין פ"ו גיטין בסוגיא דשליש ד' ס"ד וכתב שם התו"ג דמיגו וודאי דלא מהני להוציא מחזקת א"א והא דא' רב הונא בגיטין ד' ס"ד שא"ה כו' עכ"ל חו"ג ועוד כתב שם התו"ג דלכן מיגו לא מהני להוציא מחזקת א"א דהא דבר בערוה ילפינן דבר דבר מממון וכיון דלא מהני מיגו להוציא ממון וודאי דלא מהני בדבר שבערוה יעו"ש בתו"ג: וכבר כתבתי במק"א לדון דמיגו ורובא דין א' להם ושניהם אינם יכולים להוציא ממון מהמוחזק והא שכתבו התוס' בב"ב ד' צ"ב ד"ה ואמאי לימא הלך אחר רוב נשים בתולות נישאות כו' דמיגו במקום רוב מהני שא"ה דהוי רוב ומוחזק ביחד ואכמ"ל ולפ"ז י"ל דה"ה רוב לא מהני להוציא מחזקת א"א היכא דהוחזקה א"א לפנינו דכמו דאין הולכין בממון אחר הרוב להוציא מהמוחזק ה"ה דלא מהני רוב להוציא מחזקת א"א דגם בזה שייך סברת התורת גיטין הנ"ל דהא גמרינן דבר דבר מממון וילפינן ע"פ הך גז"ש גם על רובא דלא מהני בערוה להוציא מחזקת א"א והא דמשאל"ס שאני דהוי מיעוט שאינו מצוי לשיטת כמה פוסקים וגם במה דשקל וטרי הריב"ש בתשובה סי' שע"ט וסי' ש"פ וכן הפוסקים בסי' י"ז סעי' כ"ט גבי הנך דאין מעידין דאם ניסת דתצא דאם סמכינן על הך רובא דיש שם ולא אתו עלה מטעם דכתבתי דלא מהני רוב להוציא מחזקת א"א י"ל דגם אינהו מודו לכל מש"כ רק שא"ה בספק שמא מת הבעל א"כ לא הוי שום בע"ד לפנינו לומר דהיא עומדת בחזקתו דהא ע"ז גופא אנו דנין ובחזקת יורשיו לא שייך בזה ע"כ שפיר מהני שם רובא אלא מצד דהוי התם תרי חזקות כמש"כ הריב"ש שם החמירו שם יעו"ש אבל בספק בגירושין דהבעל בפנינו שפיר יש לדון דלא מהני רובא בזה להוציא מן חזקת א"א דילפינן דבר דבר מממון וע"כ שפיר י"ל דלכן במערער הבעל ואומר שמזוייף הגט שאני דכיון דאיכא ברי וברי מוקמינן על חזקת א"א ורוב לא מהני להוציא מחזקת א"א וע"כ הוי אינה מגורשת בוודאי וכ"ז דלא אתי הבעל ומערער סמכינן על מה דהאשה אומרת גרשני בעלי בגט זה משום דהא ברי בצירוף רוב מהני אף להוציא ממון כנ"ל ה"ה דמהני זה להוציא מחזקת א"א אבל בבעל מערער דהוי ברי וברי אז לא מהני רוב כלל להוציא מחזקת א"א וע"כ א"מ בוודאי וא"ש כ"ז ועיין בש"ש ש"ד פ"ח דהעלה דגם בד"נ לא מהני רובא ומתרץ שם סוגיות הסותרות ועיין במ"מ פ' ט"ו ה' איסורי ביאה ה' כ"ז: אך עיקר סברת הנתיבות קשה להעמיס זה בדברי הרמב"ם פ' י"ב ה"ג ובשו"ע סי' קמ"ב סעי' א' כנ"ל דהא שם לא נזכר כלל דמיירי בלא נודעו העדים כמש"כ בפ"ז ה"ג וע"כ עדיין תקשה משם על דברי הש"ך דהעלה דאף בטוען מזוייף א"צ קיום מה"ת משום דזה עדיף מרובא ולכן מוציאין ממון א"כ קשה אמאי אמרו אינה מגורשת: ענף ג' ולכן נראה לפענ"ד לתרץ זה בהקדם מש"כ התשב"ץ ח"א בסי' פ"א עד סי' פ"ה בדעת הרמב"ם דע"א נאמן במיתה מה"ת משום דעביד לגלויי ואין יכול להשמט משא"כ בעד מפי עד דאם יבא בעלה יכול להשמט ולהעיז דשמע מפי זה ע"כ אינו נאמן מה"ת וכ"כ הנו"ב בסי' ל"ג וע"פ דברי הרמב"ם ס"פ י"ג ה"ג דעיקר נאמנות העד משום דאפשר לעמוד על בוריה ואין העד יכול להשמט אם אין הדבר אמת כו' אבל בעמפ"ע דיכול להשמט לא מהימן וכדמצינו בבכורות דף ל"ו לחלק בין אית ליה לאשתמוטי יע"ש ולפ"ז י"ל כיון דעיקר הטעם הא דאמרינן דלא חצף אינש לזיופי שטרא משום דעביד לגלויי שקרו ולא יהיה יכול להשמט כשיבורר הדבר א"כ זה לא שייך רק בשט"ח משום דהא המלוה בפנינו ואומר דראה בעת שחתמו העדים על השט"ח דאם יאמר שלא ראה חתימת העדים רק הלוה מסר לו השט"ח חתום בחת"י העדים והאמין להלוה זהו טענה גרוע כדאמרינן בב"מ דף ל"ה דמלוה לא מהימן להלוה משום דמקיים בהלוה וסלף בוגדים ישדם. ע"כ אם יבורר שזהו אינו כתב העדים אז יותפס שקרן וזייפן והוי בע"ד בפנינו ובכה"ג שפיר אמרו דלא חציף לזייף שטרא מה"ט וביורש שהוציא שט"ח שמצא ברשות המוריש י"ל לכאורה דזה הוי כמו דאין בע"ד בפנינו כיון דיכול לתלות השקר והזיוף במורישו וכמש"כ הש"ך לחלק דבנמצא בשוק לא שייך הך כללא משום דאין בע"ד בפנינו ואפשר דגם בזה שייך לומר דהוי כמו בע"ד לפנינו דיחוס על כבוד אביו: אבל בגט אשה דהאשה אומרת גרשני בעלי בגט זה דמיירי הרמב"ם בפ' י"ב ה' גירושין דלא ראתה בעת שחתמו על הגט רק אומרת גרשני בעלי בגט זה כמבואר שם ברמב"ם להדיא וכן הא דאה"ע סי' קמ"ב סעיף א' דכתבו שם דהשליח לא ראה כתיבתו וחתימתו אלא אומר דהבעל מסר לו גט זה ובאמת ע"פ דין יכולה לסמוך על בעלה בזה דהא באתיוה בי תרי דריש גיטין כתבו שם התוס' והרא"ש דיכולים ליתן לה משום דמבואר בירושלמי דהבעל אינו חשוד לקלקלה [ובמק"א כתבתי מה דיש להעיר בזה במש"כ הרמב"ם בפ' י"ב ה"ג ה' ה' בבעל שאמר גרשתי אינו נאמן דחיישינן שמא בגט פסול גירשה ומכוין לקלקלה והובא באה"ע סי' קנ"ב בב"ש שם ס"ק ג' והארכתי בזה במק"א] א"כ מצינו דע"פ דין כמו היכא דשנים מעידין דעשאן הבעל לשלוחים דבזה יכולין למסור לה והוי גט כשר. וסמכינן על הא דהבעל אינו חשוד לקלקלה ואף אי אתי בעל ומערער לומר דמזוייף הוא אינו נאמן כמבואר שיטת הרמב"ם והובא באה"ע סי' קמ"ב סעיף י"ח יע"ש וה"ה היכא דהאשה יודעת בעצמה שהבעל מסר הגט זה לה לגירושין דודאי יכולה לסמוך ע"ז ולהנשא משום ה"ט דהבעל אינו חשוד לקלקלה וע"כ בזה י"ל דצריך מה"ת קיום היכא דהבעל מערער ואומר מזוייף הוא דבזה לא הוי הך חזקה דלא חציף אינש לזיופי כ"כ לסברא אלימתא כמו בכל דוכתי דהא בזה י"ל כיון דיכולה לאשתמוטי ולומר ולהעיזו דאף כשיבורר דמזוייף הוא עכ"ז יכולה לומר דהיא לא פשעה דסמכה על בעלה דמסר לה גט זה חתום והיא לא ידעה כלל מהזיוף וכיון דיכולה להעיזו ולהכחישו ע"כ יכולה לאשתמוטי ולא שייך בזה הכלל דלא חציף לזיופי דהא בזה לא יבורר שקרה לעולם והא דלא אמרינן בזה לחזקה דאין אשה מעיזה כבר כתב בזה הלח"מ סוף פ"ז ה"ג דכיון דגט יוצא מת"י לא שייך זה הכלל או מטעם דכתבו הפוסקים דכיון דהתחילה להעיז שלא בפניו לא שייך בזה להך חזקה דאינה מעיזה וכ"כ המח"א סוף פ"ז ה"ג כסברת הלח"מ הנ"ל ועיין בכתובות דף כ"ב ע"ב מזה ובב"מ דף י"ח ע"ב ד"ה אין הבעל כו': וזה דומה להך דעד מפי עד דמיתה דלא שייך בזה מדעל"ג כיון דיכול להעיזו ולהכחישו ולומר דאתה אמרת לי זה השקר ואין עלי אשמה כלל וה"ה בהך זיוף שטר יכולה לומר דאתה הבעל עשית השקר והזיוף כדי לקלקלני ואני סמכתי עליך ומה אני יכול לעשות בזה כיון דהדין דיכולים לסמוך על הבעל כנ"ל וע"כ לא שייך בזה הכלל דלא חציף לזיופי ושם ברמב"ם פי"ב ה"ג מיירי הרמב"ם באמרה האשה גרשני בעלי בגט כמבואר שם וכן באה"ע סי' קמ"ב סעיף א' בשליח שהביא מבואר שם דהשליח לא עמד בעת כתיבתו וחתימתו וכן הרמב"ם בפ"ז ה"ג ה' א' מיירי שם להדיא דהשליח לא ראה כתיבתו וחתימתו אלא הבעל נתן לו גט זה וסמך על הבעל ע"כ בזה שפיר מהני ערעור הבעל דכה"ג לא שייך כ"כ הך חזקה דלא חציף לזיופי כמו בשט"ח דהתם כיון דאין המלוה מאמין להלוה כנ"ל ע"כ ודאי ראה בעצמו חתימתם לכן הוי בזה מיעוט שאינו מצוי כלל לזייף בשקר משום דהתם אם יבורר הזיוף יוחזק בשקרן וזייפן ולא יהיה יכול לאשתמוטי כלל משא"כ בגט כיון דיכולה להכחישו