נחל יצחק חלק א רא

טוען ברי ובצירוף רובא דלא חציפי לזיופי מוציאין עי"ז מחזקת ממונא כעין הא דכתובות ד' י"ב דהיכא דאיכא טענת ברי בצירוף אוקי אחזקה מוציא מהמוחזק כש"כ רוב בצירוף טענת ברי דמוציא ממוחזק עי"ז וכעין זה כתב הפני יהושע כתובות ד' ט"ז בתוס' ד"ה כיון דרוב נשים כו' דהיכא דאיכא רוב וחזקה דמוציא מהמוחזק מכש"כ מן ברי ואוקי אחזקה יעו"ש ורוב עדיף מן חזקה ע"כ וודאי מוציאין ממון ע"י ברי ורובא: וע"פ מש"כ בשם הנתיבות דלכ"ע לא טענינן ליתמי ולקוחות טענה דל"ש בתורת טענת ברי רק בתורת טענת שמא: יש לפרש עפי"ז הסוגיא דכתובות רפ"ב דמקשה הגמרא כי לא אתו עדים מאי הוי והא רוב נשים בתולות נישאות ופי' התוספות דלרב פריך והבעה"מ פי' דלכו"ע פריך משום דרוב וחזקה מוציא ממונא ולולי דבריהם י"ל דכוונת הגמ' להקשות לכ"ע דהא לעיל שם בסוגיא זו אמרו דעד כאן לא קאמר ר"ג אלא בברי ושמא אבל בברי וברי לא אמר ר"ג ופי' הרא"ש שם דטענת יורשים מקרי טענת ברי משום דטענינן להו וע"ז מקשה הש"ס דהא כיון דרוב נשים בתולות ניסת א"כ כיון דמקרי טענתם מידי דלא שכיח ובכה"ג לא טענינן להו בתורת טענת ברי רק בתורת שמא א"כ בכה"ג הא לר"ג מוציאין מהיורשים אף בלא ראיה משום דהא ע"פ ברי בצירוף רוב מוציא מהמוחזק וזהו כוונת ריש סוגיא הנ"ל דאמרו ודקארי לה מאי קארי לה כיון דרוב נשים בתולת נישאת כברי ושמא וזהו ג"כ מה"ט כיון דלא טענינן להו מידי דל"ש ע"כ הוי טענת יורשים כטענת שמא וע"כ מוציא מהם ע"פ ברי ואוקי אחזקה או ברי ורובא. נחזור לענינינו דדוקא בטורף מיתמי וכהנה בזה א"צ השטר לקיום מה"ת משום דה"ל רובא בצירוף ברי ושמא. אבל בטוען מזוייף כיון דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ע"כ צריך קיום מה"ת ולכן התוס' בכתובות ד' כ"ח שפיר כתבו לדינא דאם טוען מזויף צריך קיום מה"ת משום דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב אלא במודה בשטר שכתבו בזה א"צ קיום רק מדרבנן כנ"ל אבל לעיל ד' י"ט דמיירי התם הר"י אליבא דרב כמבואר שם דרב אמר שם להך מודה בשטר שכתבו דא"צ לקיימו ורב הא ס"ל הולכין בממון אחר הרוב וע"כ אליבא דרב שפיר כתבו דאף בטוען מזוייף א"צ קיום מה"ת ואתי שפיר דלא סתרי דברי הר"י הנ"ל אהדדי: הגה"ה וראיתי באו"ת בכללי מיגו ס"ק מ"ו שהקשה במאי דאמרינן מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו והא ה"ל מיגו בטענה דל"ש דלא אמרינן אבל לפמש"כ י"ל דזהו באמת הטעם דס"ל להתוס' בכתובות ד' כ"ח דהא דמודה בשטר שכתבו דצריך לקיימו לא הוי רק מדרבנן דזהו ג"כ מפאת דטענת מזוייף הוי טענה דלא שכיחא ע"כ א"צ לקיימו רק מדרבנן והא שהקשו התוס' בכתובות ד' י"ט בד"ה מודה בשטר כו' דמ"ד דס"ל דא"צ לקיימו הא י"ל מיגו דמזוייף כו' י"ל דכוונתם כיון דחזינן דרבנן תקנו לקיים שטר אף בבא לטרוף מלקוחות ויתמי ואף דהתם אי אמרינן דהוי טענת מזוייף טענה דל"ש א"כ הא טענה דל"ש לא טענינן ליתמי בתורת טענת ברי כנ"ל וע"כ מוכח דאחר דתקנו חז"ל דצריך לקיים דינו כאלו הוי טענת מזוייף טענה דשכיחא ע"כ שפיר הקשו דהא הוי עכ"פ מיגו וע"ז תי' כיון דמה"ת א"צ קיום כו' ע"כ לא מהימן במיגו וקצרתי:. ע"כ הגה"ה. אכן עדיין יש לעיין בדברי התוס' ב"ב ד' קכ"ח ע"ב ד"ה נשבע וגובה כו' שכתבו שם ג"כ בשם הר"י דכי טען מזוייף א"צ קיום מה"ת ושם לא שייך לתרץ כ"כ וע"כ העיקר בזה כמש"כ הש"ך בסי' מ"ו ס"ק ט' הנ"ל בכוונת התוס' כתובות ד' כ"ח הנ"ל שכתבו בסה"ד ומיהו בריש גיטין מוכח כו' דכתב הש"ך דהתוס' קאי גם על תי' קמא שכתבו שם בשם הר"י דמגיטין מוכח דאף בטוען מזוייף א"צ קיום מה"ת וי"ל דגם זהו מדברי הר"י שם וע"כ לא סתרי דברי הר"י להדדי די"ל דהר"י חזר בו לסוף: ענף ב ומסקנת הש"ך דאף בטען מזוייף א"צ קיום רק מדרבנן וכמש"כ המהרי"ק בסי' ע"ד: והטעם הוא דאף דאין הולכין בממון אחר הרוב אך הכא שאני דהוי מיעוט שאינו מצוי שיזייף שטרו דלא חציף אינש ע"ז ובמיעוט דמיעוטא ס"ל להפוסקים דמהני אף בממון משום דבזה לא שייך לומר סמוך מיעוטא לחזקת ממונא וע"פ סברת התוס' בר"פ ג' דב"ק וכעין מש"כ התוס' בסנהדרין ד' ג' ע"ב דברוב אלים אזלינן בתר רובא אף בממונא אכן הב"ש בסי' קמ"א ס"ק ע' הוכיח מהרמב"ם ושו"ע שם סעי' נ"ג דכתבו דאם בא הבעל וערער שהגט מזוייף תצא והולד ממזר ואינה מגורשת אלמא דבטען מזוייף צריך קיום מה"ת דאל"כ אמאי הוי ממזר וודאי וא"מ בוודאי והוכיח מזה דס"ל כשיטת הגמ' הנ"ל והנה הנתיבות בסי' מ"ו ס"ק ה' הביא דברי הב"ש הנ"ל וכתב לתרץ דשא"ה דמיירי שם בלא נודעו העדים החתומים על הגט מי הם ועיקר הטעם דא"צ קיום מה"ת משום דעביד לגלויי אבל היכא שלא נודעו עדיו א"כ לא הוי עביד לגלויי ובכה"ג בעי קיום מה"ת ובפי' כתבו שם הרמב"ם וטו' שלא נודעו העדים כלל וכ"כ הפני יהושע בכתובות ד' כ"ח ואף שיפה כתב הנתיבות בסברתו אבל עדיין קשה דא"כ אף בלא ערעור הבעל ג"כ תהיה אסורה להנשא דהא עיקר מה דמקלינן בארץ ישראל דא"צ לומר בפ"נ משום דסמכינן על הא דד"ת א"צ קיום אבל כה"ג שלא נודעו העדים דאף מה"ת צריך קיום א"כ אף בלא ערעור הבעל תהיה אסורה להנשא מה"ת: ואפשר לומר דאף בלא נודעו העדים שייך בזה רוב אנשים אינם חשודים לזייף כזה ג"כ אבל מיעוט יש דחשודים ע"ז ע"כ כ"ז דלא אתי בעל ומערער סמכינן על הך רובא אך בבעל מערער דיש ברי בצירוף חזקת א"א כמש"כ הרב המ"מ שם עדיפא מרובא וכמו דאמרו בכתובות ד' י"ג דמאן דמכשר מכשיר אף ברוב פסולים וכמש"כ הרא"ש בכתובות ד' ט' בשם רבינו יונה דבאומרת נאנסתי נאמנה מה"ט ואף דהשליח אומר דהבעל נתן לו גט זה עכ"ז הא קיי"ל דהברי של הבע"ד עדיף מהברי של האחר כמבואר בב"ב דף קל"ה ובתוס' כתובות ד' ע"ו ד"ה רישא מנה לאבא בידך כו' וכדמוכח בתוס' כתובות ד' י"ב ע"ב ד"ה רב הונא כו' דאף ברי של עד כשר מקרי כמו ברי של אחר שאינו בע"ד וגרע מיניה יעו"ש: אבל בנודעו העדים מי המה אז א"צ קיום מה"ת אף בבעל מערער משום דאז הוי מיעוט דמיעוטא ובמיעוט שאינו מצוי לא שייך כ"ז כלל וא"ש תי' הנתיבות אבל אכתי תקשה דמה יענה הנתיבות במה שהקשה הב"ש בסי' קמ"ב סעי' א' ס"ק ה' והוכיח מדברי הטור והרא"ש שם דס"ל דאם הבעל מערער מזוייף הוא דבזה צריך קיום מה"ת ושם בדברי המחבר לא נזכר כלל דמיירי שם בלא נודעו העדים מי הם אך בסי' קמ"א סעי' נ"ג מבואר שם דלא נודעו עדיו כלל אבל הכא לא נזכר כלל מזה וכן תקשה מהרמב"ם פ' י"ב ה"ג ה' ג' הוציאה גט ואמרה גרשני בעלי בזה ובא הבעל וערער מזוייף הוא דאם לא נתקיים אינה מגורשת אבל פסלה נפשה מכהונה דשווייה חתיכה דאיסורא דמשמע מזה דא"מ בוודאי אלא מצד חד"א אסורה לכהונה וכמו דמקשה התומים מזה על הש"ך ושם ג"כ לא נזכר כלל דמיירי בלא נודעו העדים כמש"כ הנתיבות. ולתי' הנתיבות צריך לדחוק דשם ג"כ מיירי בלא נודעו העדים וסמך על מש"כ בפ"ז ה"ג ה"ב אבל עדיין תקשה דכיון דמוכח דאף בלא נודעו העדים יש בזה רוב דלא חשידי ע"ז כנ"ל דאל"כ אף בלא אתי ומערער ג"כ ניחוש לזה כנ"ל אלא לעיל כתבתי דשאני ברי של הבע"ד מן ברי של אחר ושם הא מיירי בברי של השליח ע"כ שפיר כתבתי לעיל אבל הכא הא מיירי דהאשה אומרת ברי גרשני בעלי בגט זה א"כ יש לפנינו ברי של בע"ד נגד ברי של הבעל א"כ הוי ברי וברי והוי לכה"פ ספק השקול ואיכא רוב נגד חזקת א"א ורוב עדיף מחזקה א"כ תקשה אמאי כתב הרמב"ם דאינה מגורשת בוודאי הא לכה"פ הוי ספק השקול אף אי נימא סמוך מיעוטא לחזקה וג"כ הא סמוך מיעוט כו' אינו אלא מדרבנן ועיין באה"ע סי' קנ"ב סעיף יו"ד מזה: ואפשר להעיר בזה מלתא חדתא לפי המבואר בכללי מיגו של הכנה"ג והובא באו"ת סעי' ה' דמיגו להוציא מחזקת א"א לא אמרינן רק הפה שאסר שאני אבל הוחזקה א"א לא מהני מיגו לבטל לחזקת א"א ויש להסביר זה ע"פ מש"כ