נחל יצחק חלק א ר

ג"כ מטעם זה דשכיח להשיג מעות עבור זה משום דשוי מידי על ראי' אם ישיג קיום ולא סתרי דברי הסמ"ע להך דסי' מ"ו הנ"ל: (ב) (שם סעי' ג') כיצד הוא הקיום באים עדי השטר ומעידי' לפני ג' אפי' הדיוטות כו' וכתב האו"ת באורים ס"ק ו' דהנך ג' הם באופן שכשרים לדון דיני ממונות כדלעיל ה' דיינים דאין הבדל בזה בין קיום לשארי דינים עכ"ל ולפ"ז בעינן דיהי' בהו חד דגמיר כמבואר בסנהדרין ד' ג' ולעיל סי' ג' סעי' א' אכן מצאתי במהרי"ט ח' ח"מ סי' מ"ו שכתב מלתא חדתא וז"ל גבי הודאה בב"ד דמהני אף שלשתן הדיוטות דלית בהו חד דגמיר והא דריש סנהדרין דא"א דלית בהו חד דגמיר היינו לענין שיתקיימו דיניהם כו' אבל לענין הודאה כו' כל ג' מהשוק יש להם תורת ב"ד כו' דכל מילי דלא תלי בשקול הדעת אע"ג דלא גמירי מקרי ב"ד שהרי לענין קיום שטרות כל ג' מן השוק יש להם תורת ב"ד כיון דלההיא מילתא יודעים מילי דקיום או לדמות החתימה זה לזה וכן לקבולי סהדי כו' ותנן פ' מצות חליצה אפילו שלשתן הדיוטות כו' וכתבו התוס' שם אבל בשארי דברים א"צ שיהיו בקיאים בהם כו' ועוד ראי' מהא דיש נוחלין ג' שנכנסו לבקר החולה רצו עושין דין ובלילה אין עושין דין אלמא כל ג' דקבלינהו יש להם תורת ב"ד כו' עכ"ל המהרי"ט הרי דס"ל להמהרי"ט דבקיום שטרות לא בעינן דיהי' חד דגמיר אך מה דמשמע ממנו דס"ל כן גבי קבלת עדות הנה לעיל סי' כ"ח סעי' כ"א מבואר להיפך מדבריו וכן הוא בנימוקי יוסף לב"ק פ' הגוזל בתרא בשם תשובה להרי"ף שם אך בקיום שטרות י"ל דהקילו בזה כדמצינו שארי קולות בזה וכן גבי יחיד מומחה לקמן סעי' ד' ברמ"א ועיין שם בש"ך ס"ק ח' ואף דמצינו בב"ב ד' מ' תוס' ד"ה קיום שטרות כו' דבקיום שטרות בעי ג' אף לשמואל ור"נ כו', וכ"כ התוס' בכתובות ד' כ"ב ובשא"ד. עכ"ז י"ל דשאני קיום שטרות בזה ועיין לעיל סי' ג' ש"ך ס"ק ה' וכעת מצאתי באו"ת סי' פ"א ס"ק ס"ה ונתיבות שם ס"ק ל"ג דהביאו בקצרה גבי הודאה לדברי המהרי"ט הנ"ל: והאו"ת סתר שיטתו למש"כ הכא וכן מצאתי בקצה"ח סי' ע"ט ס"ק זיי"ן שהביאו לדברי מהרי"ט הנ"ל ולעיל בחידושיי לסי' ג' סעי' א' כתבתי הרבה מה דיש לדון בדברי המהרי"ט הנ"ל: ולמדנו מדברי המהרי"ט בהא דמבואר בב"ב ד' קי"ג שלשה שנכנסו לבקר החולה רצו עושין דין דאף דלית בהו חד דגמיר ג"כ עושין דין וזהו מילתא חדתא: ובאמת מדברי התוס' בב"ב ד' קי"ג ע"ב ד"ה אורעה כל הפרשה כולה כו' משמע דלא ס"ל כן וכן מדברי הרא"ש שם ע"ש וקצרתי משום דהדעת נוטה דיהא בעינן הכא ג"כ ב"ד גמירי דהא דנין להספיקות הנולד בהצוואה כמבואר שם ובטור ח"מ ריש סי' רנ"ג ולא שייך התם הטעם של המהרי"ט שכתב בקיום והודאה וכן יש לדון במה שכתב הש"ך לעיל סי' כ"ב ס"ק א' בשם הג"א דהא דקיבל עליו קרוב ופסול דמהני דזה אינו רק כשקיבל עליו בב"ד אבל חוץ לב"ד לא מהני ע"ש. דלדברי המהרי"ט הנ"ל יש לדון אף בזה כיון דהב"ד לא עבדי הכא כלום ע"כ סגי בזה אף שלשה הדיוטות דלא גמירי משום דדינם הוא כמו אודיתא כנ"ל וכן יש לדון בהא דסי' ע' סעי' ד' אם אמר לו אל תפרעני אלא בפני פו"פ כו' אלא פורעו בפני ב"ד וכותבין כו' ועיין ש"ך ס"ק כ"א וכן הוא שם סי' ע"א ש"ך ס"ק ח' דלדברי המהרי"ט הנ"ל מהני שם אף ב"ד שלשה דלא גמירי אף חד מיניהו וזיל בתר טעמא: ובמש"כ הש"ך לקמן ס"ק ח' דיחיד מומחה לא מהני לקיום שטר אלא מצד המנהג הנה ראיתי בהרדב"ז ח"א סי' שס"ח דהעלה דע"פ דין לא מהני קיום שלו אלא נהגו כן וזהו מנהג בטעות ולא הוקבע ע"פ ותיקין ולכן אם לא הי' הקיום בפני הבע"ד ומערער עכשיו לא מהני קיום של התופס ישיבה ורב העיר ע"ש ועיין לקמן בש"ך סוף סי' מ"ו: ביאור דין אם טוען הלוה מזוייף אם צריך קיום מן התורה או לא: (ג) ענף א בסימן מ"ו סעי' ד' סמ"ע ס"ק ט' בשם הגמרא דקידושין דאם טען הלוה מזוייף צריך קיום מה"ת והש"ך שם חלק ע"ז והוכיח מריש גיטין ד' ג' דאף אי אתי בעל ומערער לא משגחינן בי' משום ד"ת כנחקרה בב"ד דמי אלמא דאף בטוען מזוייף א"צ קיום מה"ת ונפ"מ מזה בכמה קולות דמצינו דהקילו בקיום שטרות משום דהוי רק מדרבנן אבל אם הוי מה"ת לא מקלינן בזה ועיין בש"ך שם ס"ק יו"ד והב"ש סי' קמ"ב ס"ק ב' כתב לתרץ זה ע"פ מה דיש לחלק דהיכא דהעיד העד מקודם ערעור הבעל ואז הוי כאלו נתקיים ע"פ ב' עדות תו אף דאתי בעל ומערער לא משגחינן וכ"כ המח"א ה' גירושין פ"ז דין ב' על דברי הרמב"ם שם לחלק כן יעו"ש ולענ"ד נראה להביא ראיה לזה החילוק מן מש"כ התוס' גיטין ד' ב' ע"ב סוף ד"ה ואם יש עליו עוררים כו'. דהיכא דאיתרע בנפילה והלוה טוען מזוייף אין לגבות אפילו ימצא עדי קיום דחיישינן שמא זיופי זייף כו' אבל אי ליכא לוה קמן והמלוה מצא עדי קיום מחזירים לו ואי הדר אתי לוה וטען מזוייף נראה דתו לא מהימן כיון דהוחזק בהיתר עכ"ל התוס' וכ"כ התוס' בב"מ ד' י"ג ע"ב ד"ה הא קאמר כו' באה"ד שם (וזהו כעין הא דיו"ד סי' י"ח סעי' י"ג הואיל ויצא בהיתר יע"ש. וכדברי הרמב"ם פ"ט ה' נזירות ופ"ט ה' סנהדרין והוא מירושלמי פ"ח בנזיר ועיין בכתובות ד' כ"ו ע"ב תוס' ד"ה אנן אחתינן כו' מש"כ שם בשם ר' יצחק ב"ר ברוך לחלק וקצרתי] אלמא דמצינו כעין זה לחלק בין טען טענת מזוייף לאחר שהוחזק לנו השט"ח בחזקת כשר או מקודם דהוחזק בטוב וה"ה דיש לחלק בזה כמש"כ הב"ש והמח"א כנ"ל: ומצינו בתוס' כתובות ד' כ"ח ד"ה קיום שטרות דרבנן שכתבו בשם הר"י דהיכא שהלוה מודה שכתבו וטוען פרוע בזה הקיום הוא מדרבנן ומשמע דבטוען מזוייף הקיום מדאורייתא וראיתי בהפלאה שם שכתב דיש כאן תמיה רבתי דסתרי דברי הר"י להדדי דאלו לעיל ד' י"ט ד"ה מודה בשטר כו' כתבו בשם הר"י דרבנן אצרכו קיום כי טען מזוייף הרי דס"ל להר"י שם דאף בטענת מזוייף לא בעי קיום רק מדרבנן יעו"ש ובאמת מצינו כן בתוס' כתובות ד' צ"ב ד"ה דינא הוא כו' שכתב שם באה"ד דתקנו רבנן קיום נגד טענת מזוייף דאומר הלוה קים לי בגוויי'. אך בזה י"ל דהא מצינו בכ"ד דסתרי דברי התוספות אהדדי אבל מה דתמה ההפלאה בסתירת דברי הר"י דסתרי אהדדי שפיר תמה: והנלע"ד בזה משום דזה ברור דמה דאמרו בכולי ש"ס דשטר הוי כנחקרה עדותן בב"ד משום דמירתת לזיופי דזה הוי כמו רובא דרוב אינשי לא נחשדו לזה אלא היכא דטוען מזוייף אז לא מהני רובא משום דהא קיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב וע"כ אם טוען מזוייף בזה הקיום הוא מה"ת אלא היכא דטוען פרוע לא מהימן מה"ת במיגו מזוייף משום דהוי מיגו דאי בעי טעין טענה דלא שכיח משום דהוי רובא לכה"פ כנ"ל וזה לא אמרינן וכמש"כ התוס' כתובות ד' י"ח ד"ה מחמת נפשות כו' דמיגו דאנוסים מחמת נפשות לא אמרי' משום דלא שכיח ועיין בש"ך בכללי מיגו ס"ק כ"ב ובאו"ת כללי מיגו ס"ק מ"ו מזה ואכמ"ל וע"כ בטענת פרוע א"צ קיום רק מדרבנן וכן בטורף מלקוחות ויתמי א"צ קיום רק מדרבנן דהא ס"ל לכ"פ דמידי דלא שכיח לא טענינן ליתמי ולקוחות כמבואר בב"ב ד' ע' וח"מ סי' ק"ח וכיון דע"פ הרוב הוי טענת מזוייף מידי דלא שכיח וע"כ לא טענינן להם מה"ת טענת מזוייף והוי טענתם טענת שמא ואף להפוסקים דס"ל דטענינן להו אף מידי דלא שכיח עכ"ז הא כתב הנתיבות בסי' ס"ט ס"ק י"א דאף לשיטת הסוברים כן עכ"ז לא טענינן להו מידי דלא שכיח בתורת טענת ברי רק בתורת טענת שמא טענינן להו וז"א שייך רק היכא דמהני טענת שמא אבל היכא דבעי טענת ברי אזי לא טענינן להו מידי דל"ש יעו"ש בנתיבות ולכן בבא המלוה לגבות מיתמי ולקוחות ושלא בפניו לא בעי קיום רק מדרבנן משום דהא המלוה