נחל יצחק חלק א קצט

והא הרמב"ם סתם בזה בפ' י"ב ה"ג ומשמע דאף בח"ל הדין כן וידעתי מה דיש לדחוק בזה: ונראה לענ"ד לתרץ כ"ז ע"פ מה דאמרינן בב"מ ד' ק"י דפליגי אמוראי דרב יהודה ס"ל דמלוה נאמן לומר אבד שטרו במיגו דלקוחה ורב זביד ורב עוירא פליגו וס"ל דאינו נאמן במיגו משום דכיון דלגוביינא קאי מזהיר זהיר בי' וע"כ הוי נפילה טענה גרוע ואינו נאמן אף במיגו ובח"מ סי' ק"נ סעיף זיי"ן פסקו כרב יהודה דנאמן לומר אבד במיגו וכ"כ הרמב"ם ה' שכירות פ"ז ה"ו ועיין בסמ"ע ובש"ך סוף סי' ק"ל שהביאו שם פלוגתת הפוסקים בזה ע"ש ולא הביאו ראי' ברורה למש"כ הרמב"ם והרי"ף שם דהלכה כרב יהודה ולי נראה דטעמם דהוכיחו כן דנאמן לומר אבד שטרי במיגו אף דלנפילה לא חיישינן משום דמיזהר זהיר בי' מ"מ ע"י מיגו נאמן והוא דהא אי' בב"ב ד' ל"ב ע"ב ההוא דא"ל לחברי' הב לי מאה זוזי כו' מיהו שטרא מעליא ה"ל ואירכס אמר רבה מה לי לשקר כו' א"ל רב יוסף כו' אלמא דס"ל להך סוגיא דאף דנפל הוי טענה גרוע והתם הוי ג"כ שטר דבגוביינא ואפ"ה מהימן במיגו ורב יוסף דפליג הא טעמו כמש"כ הרשב"ם והתוס' שם ומזה הוכיחו הראשונים דאף בנפילה דהוי מידי דלא שכיח משום דמיזהר זהיר בי' כמבואר ביבמות ד' קט"ז וב"ב ד' קע"ב: ואפ"ה אם יש לו מיגו מהימן לומר דנפל ממנו השטר: וי"ל דמזה הוכיח הרמב"ם והמחבר הכא גבי טענת כתבתי ללות ולא לויתי דנפל ממני דנאמן במיגו דמזוייף משום דהא חזינן דנאמן לומר נפל ממני במיגו ואין לחלק דשאני נפילה דיחיד מן נפילה דרבים דהא רבה לא ס"ל לחלק בזה וכמש"כ הש"ך בסי' ס"ט ס"ק ט"ז להשיג שם על הסמ"ע ע"ש. וכן כתב הנו"ב במ"ק ח' אה"ע סי' נ"א להקשות על החכ"צ דמחלק בין שאלה דיחיד לשאלה דרבים דהא חזינן דרבה אינו מחלק כלל ביניהם דאל"כ מנלן לרבה שם בב"ב להוכיח כן בהא דההוא שטרא דהוי כתוב בי' אני לויתי ממך מנה להא דהם יכולין להוציא על אחרים ע"ש בנו"ב וכיון דקיי"ל דהלכתא כרבה דאינו מחלק ביניהם ע"כ ממילא מוכח דאין לחלק בין הא דב"מ ד' ק"י וב"ב ד' ל"ב הנ"ל דשא"ה דלא נמצא עכשיו השטר כלל לפנינו משא"כ בהא דכתבתי ללות ולא לויתי דנמצא עכשיו השטר לפנינו דזה אינו דהא כיון דלא ס"ל לחלק בין נפילה דיחיד לנפילה דרבים ע"כ אין סברא לחלק בזה דהא מה שנמצא אין זהו ענין גרוע דהא מצוי הוא דהחפצים שנאבדו דהם נמצאים דמי שרואה אותן מגביהן ועיקר הטעם הוא דכיון דמיזהר זהיר בי' ע"כ הוי נפילה טענה גרוע ולכן ממילא אין לחלק בין היכא דנמצא עכשיו ובין היכא דהם אבודים ג"כ עכשיו וזה פשוט: וכ"ז הוא בשטר דמוכח דאף דנפילה לא שכיח משום דמיזהר בי' אפ"ה אם יש לו מיגו מהימן וגם י"ל דאף הנך דפליגי בב"מ ד' ק"י בשטר דלגוביינא קאי דלא מהימן במיגו עכ"ז מודו הכא בטענת הלוה דנפל ממני דנאמן במיגו משום דלא שייך בי' לומר דקאי לגוביינא אבל בגט אשה דכתב הרמב"ם והמחבר דלא מהימן לומר נפל ממני במיגו דמזוייף דיש לומר דהוכיח כן מהא דגיטין ד' ס"ד דבעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין דס"ל לרב הונא בעל נאמן ור"ח ס"ל שליש נאמן וכתב הרשב"א בחי' שם דהא דנקט בעל אומר לפקדון דזהו להורות דדוקא באומר לפקדון ס"ל לרב הונא דבעל נאמן אבל באומר הבעל נפל ממני ומצאתו אף רב הונא מודה דאינו נאמן משום דלנפילה לא חיישינן כו' ע"ש ובאמת לפמש"כ הש"ך בסי' נ"ו ס"ק ה' דבאם הכחיש להשליש אז אינו נאמן אף לר"ח ומפרש דהא דבעל אומר לפקדון דמיירי באומר הבעל לפקדון על תנאי כך וכך כו' ולפ"ז אינו מוכרח דברי הרשב"א הנ"ל אבל לפי שיטת הראשונים דס"ל דאף אם הכחישו להשליש לגמרי מ"מ השליש נאמן וכמו שפסק המחבר בסי' נ"ו סעי' א' לפ"ז מוכרחים הם דברי הרשב"א דאל"כ למה נקטו בלשונם דבעל אומר לפקדון דוקא אלמא דחזינן להרשב"א דס"ל להוכיח ממה דנקטו בעל אומר לפקדון כו' דדוקא באומר לפקדון ס"ל לרב הונא דבעל נאמן אבל באומר הבעל נפל ממני ומצאתו גם לרב הונא אין הבעל נאמן משום דלנפילה לא חיישינן ולא אמרינן דיהי' מהימן לומר נפל ממני במיגו דלפקדון דהבעל נאמן לרב הונא וע"כ מוכח מזה דבגט הוי נפילה טענה גרוע ביותר דאף היכא דיש לו מיגו לא מהימן וע"כ מוכח דשאני שט"ח מגט משום דהא בגיטין ד' י"ז ע"ב בתוס' ד"ה עד שעת נתינה כו' כתבו התוס' להקשות דאמאי כותבין גט לאיש ניחוש שמא יתן לה בצנעה לאח"ז כדי לחפות עלי' ותירצו דמסתמא אחר הכתיבה יתן לה הגט דלא מקדים פורענותא לנפשי' כו' וכ"כ הר"נ והרשב"א בחי' שם דמסתמא תיכף אחר כתיבת הגט יתן לה או לשלוחה כו' ולפ"ז יש לחלק בפשיטות דמה"ט הוי נפילה בגט דטוען הבעל ממני נפל לטענה גרוע משום דהא לא משהי גבי' הגט זמן רב ובזמן מועט לא חיישינן לנפילה דמזהר זהיר בי' ביותר משא"כ בשט"ח הן בנפל מהמלוה והן בנפל מהלוה דטוען כתבתי ללות ולא לויתי הוי חשש ביותר משום דכיון דרגיל להשהות אצלו זמן רב ע"כ יכול להיות דנפל ממנו ומוכח כן מן הש"ס כנ"ל וא"ש פסק הרמב"ם והמחבר. ועיין בבאר הגולה אה"ע סי' קנ"ב ס"ק ק' וצ"ב: ולפמש"כ א"ש: ובעיקר קושיות האחרונים על סברת הח"צ דכתב להקל ולחלק בין שאלה דיחיד לשאלה דרבים דהא קיי"ל כרבה דב"ב ד' קע"ב דע"כ ס"ל דאין לחלק בזה דאל"כ מנלן לי' להוכיח מהא דשני יוב"ש כו' נלע"ד לומר דהנכון הוא כסברת החכ"צ דאיך יתרמי שישאיל חפצו למי שיש לו ס"א כמותו. ובאמת צריך להבין סברת רבה דמוכיח מהא דשני יוב"ש הא סברא טובא ומעלייתא איכא לחלק ביניהם כמו דמחלק שם אביי באמת דשאני נפילה דיחיד כו' והנ"ל דסברת רבה הוא כן דס"ל דגם בשני יוב"ש דהוחזקו י"ל דמקרי כמו נפילה דרבים דהא כיון דשכיח למצא לאבידות ומי שימצא את השטר ורואה שכתוב בשטר שחייב מנה ליוב"ש וכיון דהוחזקו ב' יוב"ש ויודע שהשטר יש בו שווי קצת ליוב"ש השני וע"כ חיישינן לקנוניא שהמוציא השטר ימסור השטר ליוב"ש השני ובשביל זה ישיג איזה הנאה ממנו משא"כ בנידון החכ"צ בשאלה דיחיד דכיון דלא שייך בי' לומר דיגיע לו איזה הנאה ממה שישאיל דוקא החפץ למי שיש לו ס"א כמותו והוי כמו מידי דממילא ואמרינן שפיר בזה דאיך יתרמי שישאיל החפץ למי שיש לו ס"א כמותו ואביי ס"ל דהך שני יוב"ש מקרי נפילה דיחיד דלא ס"ל חילוק הנ"ל: ועפ"ז יש לומר דזהו סברת הסמ"ע בסי' ס"ט ס"ק י"ב דאינו נאמן לומר נפל ממני הכת"י במיגו דפרעתי משום דס"ל דשאני נפילה דיחיד וכמש"כ האו"ת שם ובסי' נו"ן ס"ק ד' ובאמת תקשה עליו ג"כ דהא חזינן דרבה לא ס"ל לחלק בין נפילה דיחיד כו' אכן לפמש"כ א"ש די"ל דכיון דיכול לטעון פרעתי על הכת"י משום דלא חשש להניח שטר כזה ביד המלוה ואין זה חשוב בעיניהם כ"כ. ע"כ י"ל דזה מקרי שפיר נפילה דיחיד דאיך יתרמו שימצאנו אותו המלוה שכתוב בשטר משום דלא שייך לומר בזה כמש"כ לעיל דיכול להיות שמצאו איש אחר וראה שם המלוה הכתוב בשטר ומסר לו כדי שישיג איזה מחיר מעות ממנו עבור זה דז"א דהא הכת"י כיון דיכול לומר פרעתי ע"כ לא שוה כלום ולא הוי שום בר דמים וכדמצינו בכתובות ד' כ"א דכתבו כמה ראשונים שם דלשיטת הסוברים דיכול לומר פרעתי על הכת"י דיכול לחתום על מגילתא ולא הוי בי' שום חשש כלל ועיין ברא"ש ובק"נ ובחידושי רע"א זצ"ל שם בשם הריטב"א וקצרתי ועיין בסי' ל"ט בסמ"ע ס"ק כ"ז ובש"ך ס"ק כ"ז וכיון דזה לא הוי בר דמים כלל ע"כ לא שייך לומר שעשה זה בכוונה ולמסור הכת"י להמלוה הכתוב בו כדי שישיג איזה מחיר עבור זה כיון דלא שוי מידי ולא שדי אינש זוזי בכדי וע"כ לא חשדינן לי' שימסור זה הכת"י לו ואין אדם חוטא כו' משא"כ בהך דשני יוב"ש שפיר י"ל דישתדל בכוונה למסור זה השטר ליוב"ש השני וכן בהא דסי' מ"ו דהוי שטר שאינו יכול לומר פרעתי אף שלא נתקיים עדיין מ"מ י"ל דמקרי כמו נפילה דרבים