נחל יצחק חלק א קצח

מזה בח"מ סי' צ"ז סעיף כ"ד ובסמ"ע ס"ק נ"ז ובחידושי לעיל סי' נ"ז סעיף כ"ב: א"כ לפ"ז הדין נותן דלבעה"ח דשטר שלו הוא באופן המועיל ע"פ ד"ת דיש לו קדימה במטלטלין נגד בעה"ח דאין לו זכות רק מצד חת"י במס"ק דאינו רק מצד מנהג דאינו רק מדרבנן רק בשטר ראיה כבר נתבאר דאף ע"י מס"ק מועיל מה"ת אבל בשטר חיוב מחדש דאינו רק מצד מנהג שפיר הדין נותן דמקדמינן לבע"ח השני אכן לפמש"כ לבאר שיטת הש"ך דכתב דבחיוב בחת"י הבע"ד מהני ע"י שלוחו מה"ת לכן הדין נותן דשניהם שווין ויחלוקו כפי סידור בע"ח וקצרתי בכ"ז: העולה לנו מכל מה דנתבאר דאף לפמש"כ הש"ך דמהני חיוב בחת"י בע"ד ע"י שלוחו ע"פ דין דזה אינו רק בשטר חיוב אבל בקנין ע"י שטר במס"ק י"ל דגם הש"ך מודה דלא מהני ע"פ דין רק מצד מנהג וכמש"כ המק"ח לדינא וגם נתבאר דשפיר נהגו היתר ע"פ שט"ח בחת"י במס"ק ליקח ריבית אם הוא בהיתר עיסקא וכה"ג משום דבין שטר ראיה ובין שטר חיוב מהני זה ע"פ דין וכמש"כ הש"ך ועוד כמה ענינים נתבארו בקונטרס הלז: (ג) (שם סעיף ו') אם הרחיקו שני שיטין פסול ובאה"ע סי' ק"ל סעיף א' כתב הרמ"א בשם הרמב"ם וש"פ דמכשירין גט כזה ע"י ע"מ והב"ש ס"ק ג' כתב דלכן בח"מ סי' מ"ה דכתבו דאם הרחיקו ב' שיטין פסול ולא חילקו בין אם ע"מ לפנינו משום דשאני שטרות דבעי למען יעמדו ימים רבים ולפ"ז יש לדון לפמש"כ הש"ך בסי' מ"ב ס"ק א' דהוי ספיקא דדינא דשמא הלכה כהר"ח דפסק כר' יוחנן דגם בשטרות כשר לאלתר בנכתב ע"ד המזדייף ע"י ע"מ א"כ להך דעה דס"ל דגם בהרחיקו שני שיטין כשר בע"מ וכמו בנכתב ע"ד המזדייף א"כ מהני תפיסה דיכול לומר קים לי ג"כ כהר"ח דמכשיר בשטרות ג"כ לאלתר ואף דהוי ספק ספיקא המנגדתו ספק שמא הלכה כשיטת הסוברים דגם בע"מ פסול בהרחיקו ב' שיטין אף בגט וא"ת דבגט כשר בזה אכתי ספק שמא הלכה כהחולקים על הר"ח וס"ל דבשטרות פסול אף לאלתר וכמש"כ המחבר בח"מ סי' מ"ב סעיף א' עכ"ז בס"ס דדינא אין להוציא מן המוחזק ע"י תפיסה כמש"כ הרא"ש בב"ק פ"ב סי' ב': ולהך שיטה דס"ל להכשיר בשטר שהרחיקו ב' שיטין ע"י ע"מ לאלתר כנ"ל יש לומר דאם מלאוהו בקרובים אף שלא ביום שנכתב דמבואר לקמן סעיף ט"ו דפסול דמ"מ אם הוא קודם עשרה ימים דזהו שיעור דלאלתר כמבואר בגיטין דף כ"ב דאז מיכשר השטר אף לאחר עשרה ימים דלא שייך בזה לומר דה"ל מוקדם כיון שהיה עליו שם פסול בעת שנכתב דז"א דהא היה כשר לאלתר ולכן כיון דתיקנו את השטר שלא יחול עליו שם פסול לאחר עשרה ימים כיון דמלאוהו בקרובים קודם עשרה ימים ע"כ להך דיעה אף לאחר עשרה ימים כשר השטר וע"כ מהני גם בזה תפיסה וה"ה בשטר אקנייתא מהני תפיסה אם הרחיקו ב' שיטין דהא שטר אקנייתא כשר בנכתב ע"ד המזדייף א"כ ה"ה בהרחיקו ב' שיטין להך דיעה כשר בע"מ: (ד) ושם סעי' ז') דהא דאמרינן הרחיקו ב' שיטין פסול היינו כו' אבל אינו יכול לטעון להד"ם ש"ך ס"ק י"ד אף דבמוקדם פסול לגמרי ויכול לומר להד"ם מ"מ שא"ה דניתנה עדות זו להכשיר במלאוהו בקרובים וקשה דהא אף במוקדם מהני אם כתב על השטר דלא ניתן לטרוף אלא מזמן זה כמש"כ הש"ך בסי' מ"ג ש"ך ס"ק י"א:. אפשר דס"ל לחלק דמוקדם גרע כיון שנחתם בשקר וע"כ אף דיכול לתקן במלאוהו בקרובים מ"מ פסלו חז"ל אבל בהרחיקו ב' שיטין לא היה עדיין שום שקר רק דפסולו משום שיכולים לזייפו לכן מהני בזה הטעם לפי דניתנה להכשיר במלאוהו כו' ובאמת ה"ר יונה ס"ל דאף במוקדמין אמרינן דאינו יכול לטעון להד"ם לפי דיכול למלאות בקרובים כמבואר בטור סי' מ"ה סעיף ז' והובא בש"ך סי' מ"ג ס"ק י"ב: ועוד י"ל ולחלק דהא במש"כ הש"ך לעיל גבי מוקדם דאם כתב על השטר דלא ניתן לטרוף אלא מזמן זה כשר נראה לדון בזה דאינו מיכשר השטר אלא בכתבו עליו מדעת הלוה כדס"ל ליש אומרים כן בשטר שהדחיקו ב' שיטין לקמן סי' מ"ה סעיף י"ד כמש"כ ה"ר יונה שם הטעם דלא נשתעבד הלוה באותו שטר ויש לדון דאף לפמש"כ המחבר בסי' מ"ה סעיף י"ד בדעה קמייתא דהובא בסתם דס"ל דאף שמלאוהו שלא מדעת הלוה כשר מ"מ י"ל דז"א רק בהרחיקו ב' שיטין די"ל דאף בסתמא כ"ז שלא שמענו מהלוה שמוחה בזה מסתמא מסכים שימלאוהו בקרובים ויהיה שטר כשר דאל"כ הא יהיה יכול לזייף ולכתוב חובה על הלוה לכן האומדנא הוא דזהו טובתו של הלוה ומסכים לזה ואפשר דזהו כוונת הש"ך בסי' מ"ה ס"ק כ"ו שכתב דלכן כשר אף בלא דעת הלוה דהוי כאלו הרשהו לעשות די"ל דכוונתו ג"כ למש"כ ולפ"ז י"ל דבשטר מוקדם דעיקר החשש הוא דיגיע פסידא ללקוחות ע"כ לא הוי זה טובתו של הלוה כ"כ דלא איכפת ליה במה שיגבה מלקוחות שלא כדין וכעין מש"כ הש"ך בסי' ע"ח ס"ק י"ד ע"ש ולכן הדין נותן דבשטר מוקדם דכתב עליו דלא ניתן לטרוף אלא מזמן ב' דאינו כשר אלא בנכתב מדעת הלוה לכ"ע והש"ך קיצר בזה: ולפ"ז י"ל דלכן ס"ל להש"ך לפסול שטר מוקדם לגמרי אף לטענת להד"ם משום דס"ל לפוסקים הללו דדוקא בהרחיקו ב"ש דלדינא העיקר כדיעה קמייתא דהובא בסתמא בלא י"א דאף במלאוהו שלא מדעת הלוה כשר לכן הוי זה דבר שבידו כיון דא"צ דעת אחרת בזה ע"כ כשר השטר משא"כ במוקדם כיון דלא הוי דבר שבידו דהא צריך לדעת הלוה לכן לא אמרינן בזה הסברא דיכול לכתוב עליו דלא ניתן לטרוף כו' ובאמת ה"ר יונה עצמו דכתב ה"ט דראוי להיות כשר אם מלאוהו בקרובים ומה"ט אינו יכול לומר להד"ם ס"ל דאף היכא דלא הוי דבר בידו ג"כ אמרינן סברא זו דהא איהו ס"ל דגם בהרחיקו ב"ש צריך דעת הלוה אבל בשיטת החולקים עליו שפיר י"ל דס"ל לחלק דזהו תלוי אם הוי בידו בלבד בלא דעת הלוה או לא ולכן כתבו דבשטר מוקדם יכול לומר להד"ם וא"ש דלא יהיה מוקשה דברי הש"ך הנ"ל כ"כ: ובמש"כ לקמן סעיף י"ד דאף במלאוהו שלא מדעת הלוה כשר הנה לפמש"כ הש"ך שם ס"ק כ"ו הטעם דכיון שמסר השטר בידו כאלו הרשהו לעשות א"כ זה אינו שייך רק כ"ז דאינו מוחה אבל אם הלוה מוחה אינו יכול למלאות בע"כ של הלוה דהא הלוה מבטל הרשאהו וכש"כ לפמש"כ דמצד אומדנא אתינן עלה דכיון דזהו טובתו של הלוה מסתמא מסכים לזה וע"כ ודאי אינו יכול למלאות השטר בע"כ של הלוה כן הוא נכון לדינא: סימן מו (א) (סעי' א) המוציא שט"ח על חבירו כ"ז שלא נתקיים כו' או כתבתי ללות ועדיין לא לויתי כו' ה"ז נאמן ופי' הב"י דזהו טענת ממני נפל ואתה מצאתיו והאו"ת תמה דהא באה"ע סי' קנ"ב סעיף י' גבי גט שלא נתקיים רק ע"פ הבעל וטוען ממני נפל ואתה מצאתיו דאינו נאמן אף דיש לו מיגו וכן פסק הרמב"ם פ' י"ב ה' גירושין ה"ג וגם דברי הרמב"ם סתרי למש"כ הרמב"ם פ' י"ד ה' מלוה ה' ה' כמש"כ המחבר הכא ואף אם נימא איזה חילוק בין גט לשטר אכתי תקשה דמנלן להרמב"ם כ"ז: והנתיבות ס"ק א' כתב דשאני גט דזהיר בי' מנפילה דשמא תמצאנו ותנשא שלא בפנינו משום דהא בגט אין טוענין מזויף ויכולה להנשא בלא קיום כו' עכ"ל וזה אינו מספיק לתרץ רק דברי הרמב"ם אבל דברי המחבר לא מספיק לתרץ עפ"ז דהא כתב המחבר באה"ע סי' קמ"ב סעי' א' דהאידנא אף בא"י צ"ל בפ"נ ובפ"נ וכמש"כ הר"נ בשם הרמב"ן בריש גיטין א"כ גם בא"י אינה יכולה להנשא בלא קיום בזה"ז ותקשה עדיין דברי המחבר וגם דברי הרמב"ם קשה לתרץ ע"פ חילוקו דהא דוקא בא"י יכולה להנשא בגט בלא קיום