נחל יצחק חלק א קצז

וכיון דע"פ דין אינו מועיל שטר קנין אם אינו חת"י של הבע"ד רק ע"י שלוחו כנ"ל אלא מצד מנהג מהני לכן אין זה מועיל רק בענין ממון אבל במקום איסור כמו במכירת חמץ שפיר כתב המק"ח דלא מהני חת"י שלוחו וה"ה אם חתם במס"ק בשם המוכר דהא כתב הנתיבות בסי' ר"א דמנהג שנהגו הסוחרים לא חשבינן אותו רק כקנין דרבנן וידוע מש"כ הפוסקים והתוס' בסוכה ר"פ לולב הגזול דקנין דרבנן לא מהני בדבר שהוא מה"ת ועיין במקור חיים לסי' תמ"ח ובקצה"ח סי' קצ"ד ובאה"ע סי' כ"ח ובחתם סופר ח' יו"ד סי' שי"ד ובמחנה אפרים ה' מכירה קנין משיכה סי' ח' וסי' ט' ובכנסת יחזקאל סי' י"ד ואכמ"ל ע"כ שפיר י"ל דהיכא דנוגע הקנין לענין איסור מה"ת דבזה לא מועיל חת"י במס"ק ע"י שלוחו כיון דאינו מועיל ע"פ דין רק מחמת המנהג: ענף ב ולפ"ז יש לדון בהנך שטרי עיסקא הנוהגות בינינו או הנך שטרי בהיתר זקוקים דהיתר זה הוא מחמת הודאת הלוה וכמש"כ הקצה"ח בסי' קצ"ד ומשום אודיתא דמהני אף באיסורין נגעו בה. וכש"כ היכא דנותן השטר עיסקא לאחר שהלוה כבר דזהו רק מפאת אודיתא שהודה בשטר על העיסקא א"כ יש לדון דאם אינו חתום הבע"ד בעצמו רק חתם ע"י מס"ק לאחר שחתם עבורו דבזה יש לדון כיון דמן הדין אינו מועיל שטר כזה כמו שנתבאר רק מפאת המנהג מהני זה דזה אינו רק כמו קנין דרבנן ע"כ במקום איסור ריבית קצוצה קשה לסמוך על היתר זקוקים והיתר עיסקא בזה רק אם חתמו עדים לקיים הענין אז דינו כשטר גמור וכן אם נמסר לפני ע"מ ג"כ מהני כפי שפסק המחבר בסי' נ"א סעי' ז' לע"מ כרתי ובאמת לפי מה שפסק הש"ך שם ס"ק ט' ובסי' מ' ס"ק ט' ובסי' מ"ב ס"ק ב' וסי' מ"ח ס"ק ו' דזה הוי ספיקא דדינא אם ע"מ כרתי א"כ הוי ספיקא דאורייתא במקום איסור ריבית מה"ת ומבעי לן להחמיר וגם אם העדים לא נתייחדו שיהיה עדי מסירה ג"כ לא מהני זה לכ"ע כמש"כ הרשב"א והובא באו"ת סי' מ' ס"ק ג' ע"ש א"כ היכא דלא היה ע"ח רק לקיים החת"י שהיה במס"ק אבל אינם יודעים כלל מן עצם הענין של התחייבות דכה"ג אין דינו כשטר בעדים כמבואר בסי' ס"ט סעי' ג' ע"כ יש לדון דבזה יהיה אסור לקבל הרבית: ומ"מ י"ל בזה דשפיר נהגו להתיר בזה ולסמוך על היתר עיסקא וזקוקים אף דאינו חתום בעצמו רק במס"ק דהא הקצה"ח הכא כתב לחלק דבשטר ראיה מהני חת"י הבע"ד אף ע"י מס"ק רק דלא ביאר זה ולדעתי נראה דודאי מהני הודאת בע"ד ע"י חתימתו במס"ק להיות נחשב לראיה דהא הודאת בע"ד ע"י שלוחו מהני כמבואר בסי' פ"א סעי' י"ד ובש"ך שם ס"ק מ' וכיון דהודאת בע"ד בכתב מהני ואינו יכול לומר בזה משטה ושלא להשביע כמבואר בסי' פ"א סעי' י"ז לפי דבדבורא עביד אינש דמקרי ואמר כמש"כ בתשובת הרא"ש שם: וזהו ע"פ המבואר ביו"ד סי' קפ"ה ובסי' א' דכתבו לומר דלא מהני אמתלא רק במקום דיבור אבל במעשה לא מהני אמתלא ובוודאי אין לחלק בזה בין אם עשה המעשה בעצמו או דאם עשה המעשה ע"י שלוחו דלא חילקו בזה [ועיין כעין זה בקידושין ד' נ"ט גבי לא אתי דבור ומבטל מעשה ובגיטין ד' ל"ב בתוס' ד"ה התם דבור ודבור כו' דשקלו וטרו בכתיבת הגט וחתימתו דנחשב למעשה אף דלא כתב בעצמו רק ע"י הסופר והעדים דמ"ש ואף דיש לחלק קצת בנ"ד מ"מ ז"א סברא ג"כ] ולכן אף אם חתם במס"ק ע"י שלוחו דהודה דחייב לחבירו נחשב זה ג"כ לראיה ולהודאה גמורה דלא יהיה יכול לומר האמתלא דמשטה וכה"ג וכיון דלא אמרינן בזה משטה ע"כ ממילא נחשב זה לקנין אודיתא אף דלא היה בפני עדים וכמש"כ הנתיבות בסי' מ' סוף ס"ק א' דלא כהקצה"ח דשם: ולכן שפיר כתב הקצה"ח לחלק דבשטר ראיה מהני חת"י ע"י שלוחו משום ה"ט ולפ"ז אתי שפיר מה שנהגו להתיר איסור ריבית בשטר בהיתר עיסקא או בהיתר זקוקים אף דלא חתם הבע"ד עצמו רק במס"ק משום דמהני הודאתו בזה אבל בשטר התחייבות בחת"י ע"י שלוחו לא מהני כמש"כ הקצה"ח וכמש"כ המק"ח ע"פ סברת התוס' בגיטין ד' יו"ד ד"ה חספא כו' וכמש"כ האו"ת בסי' ס"ח ביאור כוונתם כנ"ל ומ"מ עדיין יש לחלק בין שטר קנין לשטר חיוב מחדש והוא דהא התוס' בכתובות ד' ק"ב ד"ה אליבא דבן ננס כו' כתבו בהטעם דמהני חיוב מחדש בשטר דזהו דאף דמטלטלין אינן נקנין בשטר מ"מ מהני משום דהואיל וטרח ליתן בשטר גמר ומשעבד נפשיה ע"ש א"כ חזינן דבאמת מצד הדין לא היה מועיל שים חיוב ע"י שטר רק דמהני משום דטרח ליתן בשטר כו' א"כ מטעם זה ה"ה אף אם לא חתם בעצמו רק ע"י שלוחו ג"כ י"ל ה"ט דהואיל וטרח לצוות לשלוחו לכתוב דגמר ומשעבד נפשי' וכמו דנתבאר לעיל בכל מקום דאמרו לחשיבות המעשה משום דטרח דאין סברא לחלק בין עשה המעשה בעצמו ובין עשה ע"י שלוחו דשלוחו טרח בזה והא דכתב המ"מ הנ"ל גבי התחייבות דאם מסר לו כת"י של אחר בינו לבינו לא מהני היינו בלא נכתב בשליחותו אבל בנכתב בשליחות מהני והתוס' דגיטין ד' יו"ד הנ"ל הא מיירי בשטר קנין אבל בחיוב שפיר י"ל דמהני ואפשר דזהו כוונת הש"ך דכתב דבמתחייב א"ע מהני אף ע"י שלוחו דטעמו כנ"ל אבל בשטר על קנין י"ל דמודה דלא מהני וכמו דנתבאר ע"פ סברת התוס' דגיטין וכמש"כ המק"ח בביאורם כנ"ל: ובטעמו של הקצה"ח דכתב דלא מהני חיוב במס"ק י"ל דאף דכתבו התוס' דהא דמהני חיוב בשטר דזהו משום דטרח לכתוב בשטר כו' דמ"מ בעינן דין שטר המועיל ע"פ דין אבל אם אין בו דין שטר המועיל ע"פ דין לא מהני החיוב אף דנימא בזה דטרח כו' דאין בו חשיבות כ"כ כן י"ל בסברתו: ולפי שיטת הקצה"ח הנ"ל דלא מהני חיוב במס"ק ע"פ דין רק מצד המנהג וכבר נתבאר דז"א רק כמו תקנת חז"ל כמש"כ הנתיבות בסי' ר"א ועיין באו"ח סי' תמ"ח במג"א ס"ק ד' במש"כ דכל דבר שנהגו הסוחרים לקנות בו דקונה גם במכירת חמץ והקשה על המ"ב מהא דבכורות רפ"ב דמשמע דעיקר מילתא תלוי בקנין המועיל ע"פ דין תורה והמק"ח סי' תמ"ח ס"ק ה' כתב לתרץ זה ע"ש ולענ"ד נראה לתרץ קושיות המג"א הנ"ל ע"פ מש"כ היש"ש בב"ק פ"ה סי' ל"ו גבי מה דפריך הגמ' בב"ק דף נ"ב עלה דהמוכר עדר לחבירו כיון שמסר לו משכוכית קנה ה"ד אי במשיכה כו' דקשה דלמא כוונתם הוא דזהו קנין מצד מנהג כמו דאמרו בב"מ האי סמטותא קני ותי' דא"כ ה"ל לומר בקצרה דכל מה שנהגו הסוחרים לקנות בו דקנה ולא היה לו לפרש משכוכית ומפתח כו' עכ"ל היש"ש. ולפ"ז מתורץ קושיות המג"א על המ"ב די"ל דלכן לא מוקי הש"ס בבכורות שם דכוונתם במה שאמרו שנתן מעות כו' דזהו מצד מנהג דנהגו לקנות בו דא"כ ה"ל לומר בקצרה דכל מה שנהגו לקנות בו דקני וכמש"כ היש"ש ולכן שפיר מקשה הש"ס ותירצו דזהו קנין ע"פ דין תורה ולכן לדינא שפיר י"ל דכל מה שנהגו הסוחרים לקנות בו דהוי קנין המועיל אף במה שהוא מה"ת וכמש"כ המ"ב ואין הכרח להוכיח מסוגיא דבכורות הנ"ל דבדאורייתא לא מהני קנין שהוא מצד מנהג כמש"כ המק"ח שם אלא י"ל דאף בדאורייתא מהני מה שנהגו הסוחרים: וזהו יסוד גדול למה שכתב הכנסת יחזקאל סי' י"ד להתיר בכור ע"פ קנין סמטותא ובמק"א הארכתי בזה: אכן לפי מש"כ המק"ח והנתיבות דקנין מצד מנהג אינו חשוב לקנין מה"ת וכמש"כ המח"א ה' מכירה קנין משיכה סי' ט' בשם הרמב"ן ע"ש. וכש"כ בחיוב דאינו רק מדרבנן וכמש"כ במק"א לחלק בזה בין קנין דרבנן לחיוב דרבנן א"כ אי נימא דחיוב בשטר ע"י מס"ק אינו מועיל מה"ת רק מצד מנהג כמש"כ הקצה"ח לפ"ז י"ל אם באו לב"ד לגבות מן הלוה בשני שטרות בשני בע"ד שבשטר אחד חתם בחת"י ע"י מס"ק ועדים לא העידו רק לקיים חת"י במס"ק ובגוף הענין אינם יודעים דשטר זה אינו מועיל רק מצד מנהג כנ"ל ובשטר הב' הוא בעדים חתומים בו המועיל ע"פ ד"ת ובספרי באר יצחק ח' יו"ד סי' י"ט כתבתי לדון דבשני בע"ח אם באין לגבות ממטלטלי דאין בזה שעבוד נכסי רק משום מצות פריעת בע"ח דהדין הוא דמקדמינן להחוב דמצווה ע"פ ד"ת נגד החוב דאינו רק מדרבנן משום דדאורייתא קודם לדרבנן בכ"ד וכמש"כ הצל"ח ברכות ד' נ"א משום דמה שהוא מה"ת מקרי מקודש נגד דרבנן ע"ש ועיין