נחל יצחק חלק א קצו

שליחות כו' עכ"ל והנתיבות ס"ק ב' כתב דגם בבא להתחייב א"ע שייך שליחות ע"ש: ענף א ובאמת דברי הקצה"ח שכתב דלא שייך שליחות בזה צריך ביאור דהא מצינו גם בגט דכותב הסופר לשמה בשליחות הבעל כמבואר באה"ע סי' ק"כ: ואף היכא דהבעל אין יכול לכתוב ג"כ מהני שליחותו להסופר שיכתוב ולא אמרינן בזה להך כללא דאמרו דמי איכא מידי דאיהו לא מצי עביד ושליח מצי משוי כמו דנזיר ד' י"ב וכבר העיר בזה הבית מאיר באה"ע סי' קי"ט דהקשה להסוברים דצריך שליחות לכתיבת הגט דהא מי שאינו יכול לאמן ידיו בשום אופן ובשום אות כגון גידם דמ"ש מכהן זקן דב"ק כו' עכ"ל הב"מ: וכבר כתבו כן התוס' ישנים בעירובין ד' י"ג ע"א בתוס' ד"ה אבל תורה כו' ועיין מזה בדורש לציון דרוש י"ג מזה עכ"פ מצינו דאף מי שאינו יכול לכתוב אפ"ה עושה שליח לכתוב הגט א"כ ה"ה אף מי שאינו יכול לכתוב יהא יכול לעשות שליח לחתום בשליחותו על שטר חיוב ובעיקר דברי התו"י והב"מ והדורש לציון הנ"ל יש להאריך ואכ"מ: והנלע"ד בעיקר סברת הקצה"ח הנ"ל שכתב דלא שייך שליחות בזה די"ל דזהו משום סברת שיטת הסוברים דכל שטר שאינו מוכח מתוכו אין לו דין שטר כיון שצריך בירור זולתו כגון בשני יוב"ש דגיטין ד' כ"ד בתוס' ד"ה בעדי מסירה כו' דכתבו דלר"מ בעינן מוכח מתוכו ובח"מ סי' מ"ט סעי' ז' בשני יוב"ש דכיון דמן השטר אינו מוכח ומבורר מי מהן לוה המעות וכיון דצריך בירור זולת השטר אין לו דין שטר וכן הוא בש"ך סי' מ"ד ס"ק ד' בשם תשובת רשב"א גבי שיטה אחרונה וכן הוא בכתבו ע"ד המזדייף דאם ליכא עדי מסירה אף אם יבואו עדי חתימה להעיד שלא זייף ג"כ לא מהני כמש"כ התוס' בגיטין ד' כ"ב ד"ה מאן חכמים ר"א כו' ומה"ט כתב הקצה"ח בסי' מ"ב ס"ק א' לחזק לדברי הב"ח שכתב דבשטר אקנייתא דנכתב ע"ד המזדייף אם ליכא ע"מ רק ע"ח דפסול. והש"ך והסמ"ע לא כתבו כן וכתב הקצה"ח דלכן פסול משום דכיון דלא הוי מוכח מתוכו והוי כמו דלא היה עדים חתומים בו ונתנו כת"י אחר אף דמודה שמסרו לא מהני כמו דהאריך שם הקצה"ח וה"ה באינו כת"י ממש רק חתם במס"ק ע"י שלוחו דכיון דבעינן עדים דיעידו דציוה לשלוחו לחתום במס"ק עבורו א"כ הא לא הוי מוכח מתוכו וזהו דומה ממש להא דשני יוב"ש דכיון דלא הוי מוכח מתוך השטר אם לא יבואו עדים להעיד דזהו יוב"ש דחתמו העדים עבורו דמקרי אינו מוכח מתוכו כנ"ל א"כ ה"ה בזה דכ"ז דלא יבואו עדים להעיד דציוה לשולחו לחתום לא הוי מוכח מתוך חת"י האחר דלוה מעות מהמלוה ע"כ אין לו דין שטר כלל ולא מהני הודאת בע"ד בזה ודוקא בחתום בעצמו אף דבעינן קיום חת"י מ"מ הא לזה סגי קיים חת"י ע"י דמוי ואף לשיטת רב שרירא גאון המובא בסי' ס"ט ש"ך ס"ק י"ב ובסי' מ"ו בש"ך ס"ק יו"ד ע"ש מ"מ ע"י הכרת חת"י בטב"ע מקיימין ע"כ זה נקרא שפיר מוכח מתוכו כיון דא"צ עכ"פ עדים שיעידו על גוף הענין אבל אם חתם במס"ק דבעינן שיעידו על גוף הענין שציוה לו לחתום זה ודאי לא מקרי מוכח מתוכו וע"כ אין לו דין שטר ולכן אינו מועיל רק מחמת המנהג: דכ"ז הוא לפמש"כ הקצה"ח בסי' מ"ב אבל לפמש"כ הנתיבות בסי' מ"ב ס"ק א' דלא כהקצה"ח משום דהביא דברי הרמב"ן גבי ב' שטרות היוצאין ביום א' דכתב דבממון כיון דאיכא הודאת בע"ד מהני מסירתו כעדים ולא בעינן מוכח מתוכו ע"ש ע"כ שפיר כתב הנתיבות הכא דמהני חיוב מחדש ע"י אחר דחתם בשליחותו משום דהא בממון לא בעינא מוכח מתוכו ויש לו שפיר תורת שטר ודברי הרמב"ן הנ"ל הובא בדרוש וחדוש של הגאון ר"ע איגר זצ"ל במערכה י"ד ס"ק א' ע"ש ועיקר דברי הרמב"ן הובא בר"נ פ"ט דגיטין: ועוד יש לומר בזה לפמש"כ בספרי באר יצחק ח' אה"ע סי' ח' ענף ב' הסבר הענין למש"כ דבעינן מוכח מתוכו דאין זה גזה"כ אלא זהו משום דהוי דבר ולא חצי דבר וכיון דבעינן עדים להשטר מקרי השטר בגדר חצי דבר כמו דהארכתי שם. א"כ ז"א שייך רק בשטר בע"ח אבל בכת"י אף דלא הוי מוכח מתוכו ג"כ מהני דהא בהודאת בע"ד לא בעינן דבר שלם וע"כ שפיר י"ל דמהני חת"י ע"י שלוחו ושפיר כתב הנתיבות ועפ"ז אתי שפיר מש"כ המחבר בסי' מ"ג סעי' א' והש"ך שם ס"ק ב' דבשטר שאין בו זמן וקנה אחר שראו העדים השטר טורף מהם ולא הזכיר שם להך שיטת הפוסקים דבעינן מוכח מתוכו בכל שטר וגט ועיין באה"ע סי' קל"ו ב"ש ס"ק ד' שהביא שם שיטת התוס' והר"נ דפליגי בזה אבל לפמש"כ א"ש דכיון דעיקר הטעם דמוכח מתוכו הוא משום דהוי חצי דבר וע"כ התם בשטר שאין בו זמן דהוי עכ"פ תועלת מן השטר לגבות מבני חורין עכ"פ ע"כ לא שייך לומר דהשטר הוי חצי דבר דהא שיטת האלפס שהובא בב"ק ד' ע' ושיטת הרשב"א בב"ב ד' נ"ו בתוס' ד"ה אלא למעוטי שנים כו' דעיקר מילתא דחצי דבר תלוי במה שאין שום תועלת מהם זולת עדים השניים וע"כ הכא בשטר דהוי תועלת עכ"פ כנ"ל ממנו ע"כ לא בעינן בזה מוכח מתוכו כלל לכ"ע ועיין באו"ת סי' מ"ג ס"ק א' וקצרתי בכ"ז ולעיל סי' מ"ד סעי' א' כתבתי ג"כ מזה: והעיקר מה שנ"ל בזה לדון דלא מהני חיוב בחת"י ע"י שלוחו ע"פ סברת הנתיבות שכתב בקצרה בסוף ס"ק ב' די"ל דלא מהני דכיון דאין ראיה מן השטר ע"כ לאו שם שטר עליו וכמש"כ התומים בסי' ס"ח ס"ק ח' בביאור דברי התוס' גיטין ד' יו"ד ע"ב ד"ה חספא בעלמא הוא כו' ודברי האו"ת הנ"ל הובא ג"כ בנתיבות סי' ל"ו ס"ק יו"ד בתשובה ארוכה שלו שם וזה לשונו בד"ה לכן נראה דהגט דפסול בלא עדים כו' דהתוס' גיטין ד' יו"ד וכפי' האו"ת סי' ס"ח דאף בממון בשטר קנייה אם כתב שדי מכורה לך ואין שם ע"ח וע"מ וכת"י אף שהנותן מודה שמסרו לידו דלאו כלום הוא דאף דבממון מהני הודאת בע"ד לא קני בשטר זה שאין לו דין שטר כלל דלא חשוב שטר רק כשיש ראיה ממנו כו' עכ"ל וכן ראיתי בס' מקור חיים על ה' פסח סי' תמ"ח שכתב בסוף ס"ק ט' וזה לשונו והנה אם השליח מכר ביתו של המשלח בשטר מכירה ואג"ק מכר החמץ והשליח חתם עצמו בשטר מכר יש להסתפק כיון דהקרקע אין נקנה רק בשטר ושטר בלא ע"ח וע"מ ובלא חת"י של המוכר לאו שטר הוא כלל דלאו שטר ראיה הוא כלל וחת"י של השליח לא משוי שטרא כלל דהא לאו שטר ראיה הוא נגד המשלח וכל שטר שאין ראיה מתוך השטר לא מהני לקנות בו כמבואר בתוס' גיטין ד' יו"ד ד"ה חספא ועיין תומים סי' ס"ח ס"ק ח' או די"ל כיון דאם היה עדים שעשאו שליח למכור קרקעו כו' איברא נראה דלא מהני חת"י השליח דכל שאינו מוכח הראיה מתוך השטר ובעינן עדים דיעידו שזהו שלוחו הראיה שבשטר לא נקרא ראיה כלל וחספא בעלמא הוא תדע דהא בגט דכתב בכת"י דכשר מה"ת בלא ע"ח וע"מ ולא אישתמיט שום פוסק לכתוב דאם עשה שליח לגרש שיהיה הגט כשר בכת"י השליח בלא ע"ח וע"מ אלא ודאי כדכתיבנא עכ"ל המק"ח: והם דברי טעם ואין זה שייך למה דכתבו בשם הרמב"ן דבממון לא בעינן מוכח מתוכו כיון דהודאת בע"ד כמאה עדים וכמש"כ התוס' גיטין ד' ד' כעין זה בד"ה דקיי"ל ה' כר"א כו' דז"א רק אם יש ע"ח או חת"י עכ"פ אבל אם עצם חתימת הבע"ד אינו רק ע"י צירוף עדים דיעידו דעשאו לשליח זה לא הי' שם שטר עליו כלל וה"ה בחת"י במס"ק כיון דלא הוי ברור לנו דזו היא חת"י רק ע"י עדים והודאתו ע"כ הוי כמו דאין עליו עדים וחת"י דודאי אין ממש בהשטר וכמש"כ הה"מ פי"א ה' מכירה ה' ט"ו דאם היה כת"י אחר ונתנו בינו לבינו ודאי לאו כלום הוא והובא בש"ך סי' מ' ס"ק ה' בד"ה וראיה ברורה לדברי המש"כ הרב המגיד כו' וכן הובא דברי המ"מ הנ"ל בקצה"ח סי' מ"ב ס"ק א' ע"ש ויש לומר דזהו כוונת הקצה"ח הכא שכתב דלא מהני חיובו ע"י מה דמצווה לשלוחו לחתום דאין שייך בזה דיני שליחות דנתכוין לדברי המקור חיים הנ"ל וכן בספרו משובב נתיבות סי' מ"ה כתב ג"כ להוכיח כן מן גט דלא מצינו דיהיה מועיל חת"י ע"י שלוחו ע"ש וזהו כעין דברי המק"ח הנ"ל: