נחל יצחק חלק א קצה

בדעת הלוה דמ"מ כיון דיש עליו שם פסול בעת שחתמו והי' רחוק ב' שיטין א"כ קשה דאמאי מהני במה שמלאוהו לאחר שחתמו והא חזינן באה"ע סי' קכ"ה הנ"ל דלאחר שחתמו לא מהני תיקון לגוף הגט כיון שנפסל כבר: ולפמש"כ לחלק בזה בין גיטין לשטרות אתי שפיר די"ל דדוקא בגט החמירו לתקן מקודם חת"י העדים משא"כ בשטרות שפיר יכול לתקן אף אחר שחתמו ומה"ט יכול למלאות בקרובים אבל זה אינו דהא אף בגט כשר למלאות בקרובים בהרחיק שני שיטין כמבואר בגיטין ד' פ"ז וד' פ"ב ובתוספתא דגיטין סוף פ"ז גט שכתבו עליו חמשה עדים ונמצאו הראשונים קרובים כו' ועייין בב"ב ד' קס"ב וגיטין ד' י"ח וקצרתי ובאמת יש להוכיח ממה דכשר למלאות אף אחר שהרחיקו ב' שיטין דמוכח מזה כמש"כ הסמ"ע בסי' מ"ה ס"ק ל"ו לחד שיטה דס"ל דאין שם פסול עליו בהרחיקו שני שיטין לפי מש"כ הש"ך שם דכו"ע סבירי להו דשם לפסול עליו כמבואר שם סעי' ט"ו י"ל דהא דכתבו באה"ע סי' קכ"ה דאחר שנחתם אין הבעל יכול לתקן מאחר שנחתם בפסול דקאי שם בנראה לפני ב"ד לשיטת הסוברים דצריך ב"ד בגט א"כ הא אף בהרחיק ב' שיטין אם נראה בב"ד אין לו תקנה כמבואר בסי' מ"ה סעי' י"ד אבל זה דוחק דמשמע שם דאף בלא נראה בב"ד אין הבעל יכול לתקן הגט לאחר שנחתם ולכן בע"כ מוכח לחלק דשאני הרחיק ב' שיטין דאף דשם פסול עליו מ"מ כיון דאין זה תיקון בגוף כתב הגט ע"כ הכשירו משא"כ היכא דצריך תיקון בגוף כתב הגט לכן לא מהני דהוי כמו הא דכתבו התוס' דאם קדם החתי' להכתיבה בגט לא מהני וכמש"כ ועפ"ז יש לדון במש"כ הש"ך בסי' מ"ג ס"ק י"א: והב"ח בתשובה סי' מ"ה כתב הטעם דלכן לא מהני בחתמו על נייר חלק כמש"כ התוס' משום דכתיב שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים דמשמע דתחלה צריך לכתוב ואח"כ יחתמו עדים כו' עכ"ל ולפי טעמו יש לומר דה"ה בכת"י המתחייב צריך לכתוב תחלה ואח"ז יחתום דהא בירמי' ל"ב פסוק מ"ד פירשו המפרשים שם דכתוב בספר וחתום היינו דבעל השדה יחתום שמו ע"ש א"כ קאי זה על כת"י. אבל באמת זה אינו לפמש"כ התוס' בב"ב ד' ק"ס ד"ה שדות בכסף יקנו כו' דכתוב בספר זהו טופס וחתום זהו תורף אכן עיקר טעמו של הב"ח אין זה ברור למדרש פסוקי מנפשי' וגם לדבריו א"כ אם ביקש הלוקח שיכתבו השטר ויהי' ביד העדים עד שיבא המוכר למכור דמבואר בסי' רל"ח בסמ"ע ס"ק ה' דאסור רק משום דמחזי כשיקרא וכמש"כ המ"מ וכמו הא דסי' ל"ט סעי' י"ג כנ"ל הא לדברי הב"ח יש לדרוש כן מקראי דאין להעדים לחתום עד אחר שיקנה השדה בכסף אבל לא לכתוב השטר על סמך דלהבא דהא כתיב שדות בכסף יקנו ואח"ז וכתוב בספר וחתום והעד עדים ובאמת אין זה הוכחה מן הפסוק כמבואר בפשיטות וכ"ז פשוט: ולפמש"ב הסמ"ע בסי' מ"ח ס"ק א' דשטר שנמחל שעבודו גבי מב"ח משום דשייך גם בזה לומר שטרא בידי מאי בעי א"כ לפ"ז יש לומר דה"ה בשטר שחתמו על נייר חלק דמ"מ גבי מב"ח דהא בשטר שנמחל שעבודו לא חתמו העדים על ההלואה הלז וכמו דמבואר בירושלמי בב"מ פ"א ה"ן טעם הלז דלכן אינו גובה בשטר שנמחל שעבודו משום שלא חתמו העדים על הלואה השניי' ומ"מ גבי מב"ח לשיטת הסמ"ע א"כ ה"ה בחתמו העדים על נייר חלק על סמך כתיבה דלהבא ובהלואה שהלוה לפניהם כש"כ דמהני שיגבה מב"ח אבל לפי שיטת הש"ך דחולק וס"ל דשטר שנמחל שעבודו אינו גובה מב"ח י"ל דה"ה בנייר חלק ואח"ז נכתב על חת"י לפמש"כ הקצה"ח דפסול דמה"ט אף מב"ח אינו גובה ומ"מ אם מסר שטר כזה לפני ע"מ יש לומר דגובה בו כמש"כ הרמ"א בסי' מ"ח בשטר שנמחל שעבודו ולפמש"כ הש"ך שם ס"ק ה' דדוקא במסרו לפני עדי חתימה דאל"כ ה"ל מזוייף מתוכו י"ל דה"ה בחתמו על נייר חלק דאם מסרו לפני ע"ח מהני השטר ועיין בקצה"ח סי' מ"ח ס"ק ו' ובאו"ת ובנתיבות שם אך לפמש"כ הש"ך שם ס"ק ו' דלקמן העלה בסי' נ"א דהרבה חולקין וס"ל דלא אמרינן ע"מ כרתי בשטרות ע"כ לא מהני בזה ע"מ אך אם תפס מהני [אף לפמש"כ הקצה"ח לפסול ג"כ בשטרות בחתמו על נייר חלק) אם נמסר לפני ע"מ מע"ח כמש"כ הש"ך שם כנ"ל: והקצה"ח בריש סי' מ"ה כתב דלפמש"כ התוס' בריש גיטין דחת"י עדים על החלק לא מהני דה"ה בכת"י שחתם ואח"כ כתב עליו דלא מהני ובאמת לפמש"כ לעיל יש לחלק בזה בין עדים לחת"י הבע"ד ולקמן סי' ס"ט סעי א' כתב המחבר והטור בשם הרמב"ן שם דכשחתם שמו למעלה צריך שיהי' בכת"י דשמא מצאו אחר כו' דמשמע מזה דלולי הטעם בחשש זיוף הי' מהני הכת"י אף דנכתב למעלה רק חת"י ואח"ז נכתב בכת"י אחר דלא שייך בזה סברת הקצה"ח שכתב דאף דלא הי' חת"י רק לויתי ממך בכת"י מהני דהא זה לא שייך בכת"י אחר אך זה יש לדחות די"ל דלכן נקטו הטעם דשמא מצאו אחר כו' להורות לנו הדין דאף אם היה הכת"י מהאחר דלוה מנה ואח"ז חתם שמו למעלה דעכ"ז לא מהני ולא יעשה שטר כזה דשמא מצאו אחר כו' ולא יהא ממש בכת"י הלז אבל לעולם י"ל דאם חתם שמו כ"ז דלא נכתב למטה ולא למעלה מהחת"י דלא מהני וכמש"כ הקצה"ח וכן מוכרח לומר במש"כ הסמ"ע בסי' מ"ה ס"ק ב' דאין העדים חותמין למעלה משום חשש זיוף כו' דאף לפמש"כ הקצה"ח דע"פ דין לא מהני בחתמו על נייר חלק דמ"מ צריך להטעם הלז אף היכא דהעדים חתמו למעלה לאחר שנכתב למטה השטר כנ"ל וכן מוכרח לומר במה דמבואר בגיטין ד' פ"ז ע"ב דחתמו עדים בראש הדף או מן הצד כו' דפסול וכתבו התוס' בב"ב ד' ק"ס ד"ה פשוט שכתבו עדיו מאחוריו פסול דזהו משום שלא נעשה כתק"ח כו' והובא בש"ך סי' מ"ה ס"ק א' ג"כ י"ל דזהו אף אם העדים כתבו הגט מלמטה ואח"ז חתמו למעלה או מן הצד דמ"מ פסול לפי שלא נעשה כתק"ח: ועכ"ז לדינא נראה לי דבכת"י אף שחתם על נייר חלק ואח"ז כתבו מלמעלה דמהני הכת"י וכמש"כ הש"ך בסי' מ"ח ס"ק ב' גבי כת"י שנמחל שעבודו דמהני וכמש"כ הע"ש והסמ"ע והטעם הוא דכיון שמודה שמסרו בינו לבינו מהני דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי וכמש"כ התוס' בגיטין ד' ד' כו' ואף דהקצה"ח בסי' מ"ח ס"ק ג' חולק על הש"ך שם והכריע כהב"ח דגם בכת"י דנמחל שעבודו אינו חוזר ולוה בו מ"מ העיקר הוא כמש"כ הש"ך וכן פסק הנתיבות בסי' מ"ח וכן כתב האו"ת לדינא שם א"כ הא התם בנמחל שעבודו לא חתם הלוה מעולם על הלואה השניי' ואפ"ה מהני הכת"י. א"כ ה"ה בכת"י שחתם על נייר חלק על סמך דלהבא שיכתוב אח"ז ג"כ מהני מה"ט שכתב הש"ך בכת"י דנמחל שעבודו ועיין בקצה"ח סי' מ"ח ס"ק ה' שכתב ג"כ כמש"כ בריש סי' מ"ה לפסול בכת"י שחתם על החלק אבל העיקר כמש"כ האו"ת בסי' ס"ט דמהני: ומה שהקשה הקצה"ח מגט מקושר י"ל בזה דגם בגט מקושר חותמים העדים מאחוריו לאחר שנכתב כולו מפנים בקשריו ועיין ברע"ב בב"ב פ' יו"ד מ"א ובלא"ה י"ל דגם בגט אין פסולו רק מדרבנן לאחר דתקנו שיחתמו עדיו מתוכו ע"כ צריך שיהי' כתוב למעלה בעת חת"י ובמקושר דתקנו שיחתמו מאחוריו לא איכפת לנו בזה אך אין זה במשמע בדברי התוס' בגיטין שם והעיקר כמש"כ מתחלה העולה לנו מכל זה דבשטר שחתמו העדים על נייר חלק דיש מקום לדון דלכמה שיטות ראשונים אינו מוכח דפסול שטר כזה וכש"כ בשטר בע"א דחתם על החלק ואח"ז כתבו למעלה וחתם העד השני אח"ז דבזה יש להכשיר ביותר וע"כ אפשר לדון דמהני תפיסה בזה וכש"כ בנמסר לפני ע"מ בעדים החתומים בשטר דוודאי מהני בזה תפיסה ובכת"י שחתם על נייר חלק וכתב אח"ז למעלה דודאי מועיל כת"י כזה: (ב) (סעי' ה') מקום שנהגו שהסופר חותם ע"פ העד כו'. ש"ך ס"ק ח' וה"ה לוה המחייב בכת"י כו' ובזה נראה דאפילו לא קבלו בני העיר מנהג זה מהני כו' משא"כ הכא שמתחייב הוא עצמו בכך עכ"ל והקצה"ח ס"ק ב' כתב לחלק דבשטר ראי' מהני חת"י הבע"ד במס"ק אבל בבא להתחייב בחיוב מחדש כשמצוה לאחר לחתום לא שייך בזה משום