נחל יצחק חלק א קצד

לחלק בין ע"א לב' עדים ע"כ שפיר כתב הב"ח בנידון שלו ואין מחלק בין ע"א לשני עדים גם י"ל דהב"ח אזיל לטעמו דהב"ח בטור ח"מ סוף סי' מ"ו כתב דדוקא הרמב"ם לשיטתו דס"ל דכל שטר אינו רק מדרבנן ע"כ ס"ל דבעינן שיזכרו העדות ולדינא דקיי"ל דשטר הוא מה"ת ע"כ אף באינם זוכרים העדות מהני ע"ש ולכן שפיר כתב הב"ח בתשובה כשיטת התוס' בגיטין דחתמו על נייר חלק לא מהני אבל לפמש"כ הש"ך בסי' מ"ו ס"ק ל"ב דאף לדידן דקיי"ל דשטר הוא מה"ת מ"מ י"ל דבאינם זוכרים פסול מה"ט דנתבאר ע"כ הוי זה ספיקא דדינא: ענף ג' ובעיקר הענין בחתמו על נייר חלק דכתבו בשם התוס' לפסול יש לעיין בעיקר ראייתם והוא דהא מבואר בגיטין דף כ"ו וכתובות דף כ"א בתוס' שם ובדף פ"ה דלא חיישינן למחזי כשיקרא וכן מבואר בח"מ סי' מ"ו סעיף כ"ד ובש"ך ס"ק סמ"ך ובסי' ל"ט סעיף י"ג וש"ך ס"ק ל"ח דאף בחתימה לא חיישינן למחזי כשיקרא וע"פ דין מותרין העדים לכתוב שטר למלוה ויהיה בידם עד שיבא הלוה להקנות ממנו אך דאסרו מטעם דשמא יפול מידם כו' או משום דלכתחלה חיישינן למחזי כשיקרא ועיין באו"ת שם. והא בכתבו העדים השטר וחתמו מקודם שראו ההלואה הא אז בעת שחתמו בודאי אין עדותם חשוב לעדות כלל ועיקר חתימתם ועדותם הוא על מה שיראו להבא ומ"מ כשר מן הדין א"כ ה"ה בחתמו על נייר חלק דאף דקודם שכתבו השטר ע"ג לא היה ממש בעדותם וחת"י דמ"מ כשחתמו על הסמך שיכתבו לאח"ז למעלה על חת"י יש לומר דהשטר כשר וע"פ סברא נראה דיותר גרע היכא דלא ראו עצם עדותן כלל בעת שחתמו מן היכא דראו כבר עצם עדותן רק דלא כתבו למעלה עדיין א"כ כמו דמותרין לחתום על סמך דיראו לאח"ז עיקר הענין כש"כ דמותרין לחתום אם ראו כבר העדות על סמך דיכתבו לאח"ז למעלה מן חת"י וגם הא זהו דבר שבידם בעת חת"י לכתוב אח"ז למעלה משא"כ בחשש דמחזי כשיקרא דאין בידם מקודם שראו את ההלואה ע"כ הדעת נותנת דאף בחתמו על נייר חלק מלמטה יהיה השטר כשר בנכתב אח"ז למעלה: והא דכתבו התוס' בגיטין דף ד' דבחתמו על נייר חלק פסול בגיטין ובשטרות יש לומר בכוונתם דס"ל דשייך בזה החשש דמחזי כשיקרא דהא כיון דבעת שחתמו לא היה כתוב למעלה א"כ הוי שקר ממה שחתמו בתורת עדות כיון דלא נכתב למעלה ולא מחלקי בין שאר מחזי כשיקרא ובין זה ולכן למאן דס"ל לפסול בכל מחזי כשיקרא שפיר יש לפסול בזה ג"כ ולדינא דקיי"ל דלא חיישינן למחזי כשיקרא יש לומר דבשטרות כשר בחתמו על נייר חלק על הסמך דיכתבו אח"ז ולא הוציאו מת"י עד לאחר שנכתב אבל בגיטין י"ל דפסול משום דהיכא דחתמו בשקר והוי מחזי כשיקרא בחת"י י"ל דהחמירו בגיטין כדמצינו כה"ג בתוס' גיטין דף פ' ד"ה כי יתביתו כו' שכתבו בשם הר"י לחלק דבגט פסלו היה במזרח כו' משא"כ בשטרות כו' והובא בש"ך סי' מ"ג ס"ק מ"א וכ"כ הגט פשוט בסי' קכ"ז ס"ק כ' דיש מקום לחלק בין גיטין לשטרות בזה ע"ש ועיין בגיטין דף כ"ו וכתובות דף פ"ה במה דאמרו וליתא מדר"נ דאר"נ אפילו מצאו באשפה כו' אך די"ל דגרע היכא דהיה החת"י בשקר והג"פ כתב שם בשם הריב"ש דאין כל השקרים דומין זה לזה עכ"פ מצינו דבגיטין יש להחמיר יותר מבשטרות: ולכן י"ל דהא דכתבו התוס' בגיטין ד' ד' ד"ה מודה ר"א כו' לפסול בכתבו הגט על נייר חלק משום דליכא עדות כלל י"ל דכוונתם דזהו משום דמחזי כשיקרא כיון דבעת שחתמו לא הי' להם על מה להעיד וחתמו שקר דבגיטין יש לפסול יותר מבשטרות כנ"ל ומה שכתבו דא"כ מטעם זה גם בשאר שטרות היו לנו להצריך חת"י לשמה יש לומר דכוונתם למאן דאמר לפסול בשטרות משום מחזי כשיקרא דלדידי' תקשה דא"כ היה לנו להצריך חתימה לשמה אליבי' וכה"ג מצינו בב"מ ד' י"ב ע"ב ד"ה כותבין שטר ללוה כו' שכתבו דליכא למיחש למחזי כשיקרא כמו באשרתא דדייני דפסולה דהכא כיון שהוא כותב חובתו כו' אלמא דמצינו דכתבו סתמא דבמחזי כשקרא פסולה אף שבאמת אין זה רק לחד מ"ד וכה"ג כתב הש"ך בסי' רס"ח ס"ק ב' ע"ש וכן מצינו בכ"ד ועי' בחולין דף ק"ד תוס' ד"ה ומנא תימרא כו' ובחתמו על נייר חלק לא שייך לומר לסברת התוס' שכתבו שם דכיון שכותב חובתו כו' דהא לא נכתב כלום אז בעת חת"י וע"כ לדינא י"ל דכיון דלא חיישינן בשטרות למחזי כשקרא לכן ה"ה בחתמו על נייר חלק על הסמך שיכתבו אח"ז למעלה ולא יוציאו מת"י הנייר החלק דאל"כ בלא"ה יש לחוש דלמא יכתוב איזה זיוף ושקר למעלה מחת"י כמבואר בכ"ד די"ל דאין זה פסול בדיעבד ולכן לדינא אין זה הכרח: ולכאורה יש לומר דלכן יש לפסול בחתמו על נייר חלק משום דעיקר נאמנות עדות דהתורה האמינה אותם י"ל דזהו מטעם דכיון דאם העדים העידו בשקר קא עברו על לאו דלא תענה ועל עשה דמדבר שקר תרחק כמש"כ התוס' בב"ב ד' צ"ד ד"ה הכי השתא כו' ע"כ אפשר לומר דדוקא אם העידו על העבר בפיהם ויצא השקר מפיהם בעת שהעידו ע"כ בזה לא חשדינן אותם שיעידו בשקר וה"ה בעדות בשטר על מה שכתבו למעלה מחת"י אבל אם חתמו על נייר חלק דבעת דחתמו לא נכתב כלל שום שקר למעלה ולכן שפיר יש לחושדם שיתנו רשות לא' לכתוב שקר למעלה מחת"י כיון דלא קעבדי בדיבור דרחמנא קרי מעשה כמבואר בב"ק ד' ה' ובכה"ג אפשר למחשב אותם כיון דהוא איסור קל בגדר גרמא כמו בשליש שהחזיר שטר להמלוה כמש"כ הש"ך בסי' נ"ה ס"ק ד' ועיין בשבועות ד' מ"ו תוס' ד"ה אבל שבועת ביטוי כו' ובח"מ סי' צ"ב סעי' ב' שמחלקים בין שבועה דלהבא דלא יצא השקר מפיו בעת השבועה כן י"ל בזה: אבל גם מטעם זה אין לפסול דא"כ תקשה דאמאי אמרו דלמחזי כשיקרא לא חיישינן וע"כ מן הדין היו מותרים עדים לכתוב ולחתום על הסמך דלהבא כמבואר בסי' ל"ט סעי' י"ג ובסי' מ"ו רק דפסלו שם מחשש שמא יפול מידם כמש"כ הש"ך שם והא בלא"ה יש לחוש דשמא יקילו באיסור עדות שקר בזה האופן כיון דבעת דחתמו הי' על סמך דלהבא ולא שייך אז לומר דהעידו בשקר ולכן יש לחוש דלמא אח"כ נתהפך מחשבתם ולא קעבדי כלום במה ששתקו אח"ז ולא קרעו להכתב שכתבו מתחלה ואפ"ה חזינן דלא פסלו מה"ט דכיון שנותנים אח"ז השטר חתום בחת"י בתורת עדות הוי זה עדות מעליא אף שלא שייך התם לומר הסברא דיצא השקר מפיהם בעת עדותם וה"ה די"ל כן בחתמו על נייר חלק כיון דהשטר הוא ת"י העדים וכתבו אח"ז למעלה דאח"כ כשמוסרים השטר להבע"ד וכתוב אז למעלה דנאמנים בתורת עדות בזה וגם הא באשרתא דדייני דכתבו וחתמו על סמך דלהבא ואף מאן דפוסל אין זה רק משום דמחזי כשיקרא אלמא דאף דחתמו על סמך דלהבא יש להם תורת עדות בזה וה"ה בנ"ד ולכן הב"ח והקצה"ח לא כתבו טעם זה והקצה"ח כתב דה"ה בכת"י שנחתם על נייר חלק ונכתב אח"ז דאין בו ממש כמו בחת"י העדים ובאמת לפי מש"כ יש לחלק בין עדים לכת"י המתחייב וחזינן דגם הקצה"ח לא נחת לטעם זה וכן הב"ח כתב שם סברא אחרת בזה כפי שיבואר להלן: ענף ד ובאה''ע סי' קכ"ה סעי' ו' כתבו בשם הרא"ש בתיקון פסול שאירע בגוף הגט דצריך לתקן קודם שיחתמו העדים אך במה שאינו פסול מן הדין רק מפני חומרא בעלמא יכולין לתקן אף אחר שחתמו כמש"כ הח"מ שם ומזה מוכח דלא מהני באם חתמו על נייר חלק דאל"כ מה בכך שחתמו תחלה דלא יהא אלא נייר חלק אך באמת אינו ראי' מגיטין לשטרות כמש"כ לעיל דבגיטין החמירו ביותר היכא דהוי חשש מחזי כשיקרא וכה"ג ובח"מ סי' מ"ה סעי' י"ד בהרחיקו העדים שני שיטין מהשטר דאם מלאוהו בקרובים כשר וחד דעה ס"ל דאם מלאוהו שלא מדעת הלוה פסול משום דשם פסול עליו כ"ז שלא מלאוהו ומה"ט באם מלאוהו למחר פסול כמבואר שם סעי' ט"ו ועיין בסמ"ע שם ובש"ך ס"ק כ"ו דכתב דכ"ע מודו בזה משום דהוי שם פסול עליו והא שיכול למלאות בלא דעת הלוה כו' ולכאורה קשה דאף דמלאוה